פתיחת התפריט הראשי

אור יהודה

עיר בישראל

אוֹר יהוּדָה היא עיר בישראל. מרוחקת כשבעה קילומטרים מתל אביב-יפו וסמוכה לנמל התעופה בן-גוריון[3].

אור יהודה
OrYehuda.svg
דגל העיר
Or Yehuda 2010.jpg
מראה כללי של אור יהודה מכיוון צפון-מזרח
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ליאת שוחט
גובה ממוצע[1] ‎29 מטר
תאריך ייסוד 1949
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 36,864 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 57
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 0.4% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 5,478 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 27
תחום שיפוט[2] 6,700 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 168
32°01′46″N 34°51′13″E / 32.0294436776325°N 34.8536221749087°E / 32.0294436776325; 34.8536221749087
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
6 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.3920
    - דירוג מדד ג'יני 147
לאום ודת[2]
יהודים: 97.9%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 2.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.1%
גילאי 5 - 9 8.0%
גילאי 10 - 14 7.1%
גילאי 15 - 19 7.3%
גילאי 20 - 29 14.4%
גילאי 30 - 44 20.6%
גילאי 45 - 59 16.2%
גילאי 60 - 64 5.1%
גילאי 65 ומעלה 12.1%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 17
–  יסודיים 11
–  על-יסודיים 10
תלמידים 5,331
 –  יסודי 3,175
 –  על-יסודי 2,156
מספר כיתות 228
ממוצע תלמידים לכיתה 23.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
פרופיל אור יהודה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
אתר העירייה
שרידי כפר עאנה האחרונים
גינה ואחד מבתי השכונה החדשה שהוקמה על ידי חברת אפריקה ישראל להשקעות, ספטמבר 2007
אנדרטה לנופלים במערכות ישראל באור יהודה
הלוגו של המרכז למורשת ליהדות לוב
המרכז למורשת יהדות לוב
מכבי אור יהודה במשחק נגד סקציה נס ציונה
אנדרטת עולי הגרדום באור יהודה
שמות תשעת עולי הגרדום

אור יהודה גובלת במערב בכביש 4 ובשטחים פתוחים; במזרח ביהוד-מונוסון; בצפון בכביש 461, צומת השומר וצומת סביון ובדרום בכביש 412 ובשטחים פתוחים.

מקור השםעריכה

אור יהודה נקראת על שמו של רבי יהודה בן שלמה חי אלקלעי. מסורת אחרת גורסת כי אור יהודה היה שמו של בית הספר של העולים המתיישבים שהגיעו מטורקיה והמדינה מיסדה את השם מאוחר יותר. עוד מסורת גורסת כי העיר נקראת כך עקב מיקומה בשטח ההיסטורי של שבט יהודה, אחד משבטי ישראל.

היסטוריהעריכה

העיר שוכנת במקום בו היה היישוב אונו הנזכר במקרא ובמשנה. לפני קום המדינה שכן במקום היישוב סאקיה שנהרס ב-1948 במלחמת העצמאות[4]. במלחמת העצמאות נכבשו הכפרים סאקיה וכפר עאנהאל-ח'ירייה) במבצע חמץ.

בשנת 1949 התיישבו ראשוני העולים יוצאי לוב וטורקיה בתוך חורבות הבתים הערביים הנטושים של שני הכפרים. במקום לא היו תשתיות מים וביוב, והמתיישבים הראשונים סבלו סבל רב. הם השקיעו במקום כסף רב ועבודה רבה: הבתים שופצו, הסמטאות נוקו והתושבים טיפחו גינות פרטיות סביב בתיהם.

בשנים 1950–1953 הוקמו המעברות של סקיה וכפר עאנה ואליהן הגיעו עולים מעיראק במבצע עזרא ונחמיה. המעברות כללו אוהלים ("בדונים") וצריפונים[5]. מספר התושבים במעברות גדל עד ל-16,000 תושבים.

טבלת האוכלוסייה במעברות בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20:

שם המעברה מספר המשפחות מספר התושבים

סקייה א'
סקייה ב'
כפר עאנה א'
כפר עאנה ב'

810
725
560
525

3,744
3,069
2,592
2,526

באותה תקופה השלטונות עדיין לא הכירו במעברות כישוב קבע וראו בהן מקום זמני לקליטת העולים, כשהערים השכנות תל אביב ורמת גן סירבו לקלוט את המעברות בשטח שיפוטן. בהמשך נעשה ניסיון לפנות את המעברות ולהעביר את התושבים לערי פיתוח בצפון ודרום הארץ, ולייעד את שטח המעברות לחקלאות. רבים מתושבי המעברות התנגדו לפינוי והחלו בפעילות להכרה באור יהודה כיישוב קבע.

יישוב קבעעריכה

בשנת 1955 הכריזה ממשלת ישראל על אור יהודה כישוב קבע. המבנים הראשונים החד-קומתיים נבנו ברחוב "הראשונים" ולאחר מכן ברחוב "ההגנה" ואוכלסו על ידי ותיקי המעברות. בשנת 1962, בלחץ ראש המועצה המקומית מרדכי בן פורת הכריזה הממשלה על אור יהודה כשטח תכנון עיר, לפי כך זכאית אור יהודה לתכנן את בנייתה בעצמה. בעקבות הכרזתה החלה בנייה מואצת של שיכונים ודירות. במקביל החלו לפרק את הצריפונים שהתפנו במגמת חיסול המעברות. בגלל מגבלות תקציב הן של הרשויות והן של התושבים נבנו 80% מהדירות כדירות ציבוריות בבעלות המדינה. דירות אלו אופיינו כדירות קטנות (למשפחות מרובות ילדים), ברמת בנייה נמוכה והעדר תשתיות סביבתיות, והשכונות היו לשיכוני עוני ומצוקה. בהמשך נבנו בניני ציבור, מתנ"ס מרכזי, מרפאות, בית מועצה, בתי ספר כולל תיכונים.

גם בשנות ה-70 קלטו באור יהודה אלפי משפחות עולים מברית המועצות, בעיקר מגאורגיה ומבוכרה. רמת הבנייה השתפרה, ונבנה גם אזור תעסוקה חדש ונרחב. במקביל לקליטת עלייה, דאגה המועצה למתן דירות לבני הדור השני, ובתקופה זו כיהנו כראשי מועצה יחזקאל קזז ומנשה יצחקי, בזה אחר זה.

בשנות ה-80, עת כיהן בתפקיד ראש המועצה, עו"ד יצחק בוכובזה, עברה אור יהודה את פרויקט שיקום שכונות שיזם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין. במסגרת פרויקט זה הובילה המועצה המקומית מהלך שבו רכשו אלפי משפחות את דירותיהם מעמידר, ובמקביל הפסיקה המועצה את הבנייה של דירות על ידי משרד השיכון. תחת זאת הורחבו אלפי דירות על ידי הדיירים במסגרת תוכנית של המועצה, ומאות דירות הרוסות בשכונות שוקמו לטובת זוגות צעירים. על התהליכים הללו ועל השיפורים בחינוך זכתה אור יהודה בפרסים חשובים ויוקרתיים, כולל פרס חינוך לרשות המקומית על צמצום הנשירה לממדים אפסיים, וכן "פרס קפלן" שהיה מיועד לפיתוחים ולהישגים כלכליים. בשנת 1988, בתקופת כהונתו של עו"ד יצחק בוכובזה, הוכרזה אור יהודה כעיר, תוך שהיא משתדרגת גם ברמתה הסוציו-אקונומית.

אור יהודה כעיר

במקביל לתהליך שיקום השכונות, יזמה עיריית אור יהודה הקמה של שכונה חדשה, כאשר הפעם נעשה ניסיון להביא יזמים מהשורה הראשונה, ואכן, בתחילת שנות ה-90' נחתם חוזה בין עיריית אור יהודה לחברת "אפריקה ישראל" על בנייה של שכונה חדשה: "נווה סביון", שכללה 2,500 יחידות דיור במגוון של סוגים, קוטג'ים, בתים מדורגים ובניינים רבי-קומות. במרכז העיר, כגשר בין החדש לישן, נבנו מוסדות ציבור רבים כגון היכל תרבות, ספרייה, מרכז מדעים ואומנויות, מרכז מוזיקה ומחול, היכל ספורט, בריכת שחייה, מגרשי כדורסל וטניס, ובתי ספר חדשים.

בשנת 1993, אחרי פרישתו של ראש העיר יצחק בוכובזה, החליף אותו בתפקיד תמיר שאבי, אשר טיפל בבניית נווה סביון, תכנן את שכונת "נווה רבין" וכן קידם תוכניות בניין עיר נוספות, וקידש מאבק נגד תוכנית נתב"ג 2000.

לאחר 5 שנות כהונה של שאבי, חזר לתפקיד יצחק בוכובזה, שעסק בבניית השכונה היוקרתית "נווה רבין". במקביל לבניית אזורי המגורים, התפתח המסחר והורחבו אזורי התעסוקה. בדרום העיר נבנה אזור תעשייה חדש "יהלום", שבתוכו נבנה "טרמינל פארק".

בעיר החלו לפעול בתחילת שנות ה-2000 מוסדות אקדמיים: "המרכז ללימודים אקדמיים" מיסודה של אוניברסיטת דרבי, וכן השלוחה החרדית ובית הספר ללימודי חוץ של "הקריה האקדמית אונו".

בעיר קיימים 45 בתי כנסת, שתי ישיבות, שלושה תלמודי תורה ושלושה מקוואות.

בשנת 2007 הגיעה אור יהודה לראשונה לעודפים בתקציב השוטף, וגם הצליחה ליצור קרנות פיתוח עצמיות בסדרי גודל של עשרות מיליוני שקלים, ובשנה זו, בעקבות פירוקה של המועצה האזורית רמת אפעל, הפכה רמת פנקס לשכונה מן המניין של אור יהודה.

בשנת 2007 נבחר לראשות העירייה דוד יוסף, שהמשיך בבנייה של נווה רבין ואזורי התעסוקה, ופעל במיוחד לשיפור חזות העיר באמצעות עיצוב ככרות ומקומות מרכזיים בעיר, והדבר עורר חילוקי דעות בשל האמצעים והמינון[6].

נוהג של דוד יוסף, אשר היה שנוי במחלוקת, נגע לקריאת רחובות על שמות של אישים חיים. ב-2010, נחנכה כיכר על שמו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ויותר מאוחר, ניתן לכניסה הדרום-מזרחית לעיר השם "שדרות גבי אשכנזי", כשאשכנזי בעצמו השתתף בטקס חנוכת השם, והתכבד בהסרת הלוט.

בסוף 2014, נקרא רחוב על שמו של גדעון סער, למרות התנגדות גורפת במועצת העירייה, ואף של סער עצמו.

טבלת שימושי הקרקע כיום:

השימוש בדונמים באחוזים

1. שטחים תפוסים על ידי צריפונים
2. שטחים לבניה ולתעשייה
3. פרדסים או פארקים
4. אדמה חקלאית בעיבוד עונתי
5. ואדיות ודרכים

1. 800
2. 1740
3. 1000
4. 1200
5. 400

1. 15%
2. 34%
3. 19.5%
4. 23.5%
5. 7.5%

סמל ודגלעריכה

סמל העיר מורכב ממספר אלמנטים הקשורים לראשיתה של אור יהודה:

דגל אור יהודה מורכב מבתי מגורים, על רקע השמש, עץ, גלגל שיניים, שלושה פסים עבים ואחד דק בצבע כתום, אדום, לבן ותכלת.

אוכלוסייהעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים באור יהודה 36,864 תושבים (מקום 57 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לאור יהודה דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 64.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 7,859 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[7]

 

תחבורהעריכה

מסוף האוטובוסים אור יהודה היא אחת מהתחנות העמוסות ביותר בבקעת אונו או לחלופין בין הקטנות במחוז תל אביב, ויוצאים ממנה אוטובוסים לפתח תקווה, יהוד-מונוסון, קריית אונו, רמת גן, תל השומר, תל אביב, בני ברק וראשון לציון.

בתוך אור יהודה ישנם רק שני קווים פנימיים של "קווים".

הגישה לאור יהודה ממערב ומצפון נעשית בכביש אחד מרכזי שהוא כביש 461 ובאמצעות מחלף מסובים המאפשר גישה לאור יהודה מהכבישים האחרים. הגישה לעיר ממזרח ומדרום נעשית באמצעות הצומת עם כביש הגישה לאזור התעשייה יהלום הנמתח מכביש 412.

תרבות, חינוך, ספורט ובילויעריכה

לאור יהודה עיר תאומה אחת: ברלין שרלוטנבורג.

תרבות ובילויעריכה

בעיר היכל תרבות המשמש לתיאטרון, קונצרטים ומופעים. מדי שנה מתקיימים בעיר ירידים על ידי התושבים, העירייה וארגונים שונים. באור יהודה שוכנים המרכז למורשת יהדות בבל והמרכז למורשת יהדות לוב, ובתוכם פועלים מוזיאונים מיוחדים המשמרים היסטוריה על יהדות תושבי העיר (שעלו מלוב ומבבל).

חינוךעריכה

בעיר אור יהודה לומדים קרוב ל-6,000 תלמידים, למעלה מ-3,000 בחינוך היסודי ולמעלה מ-2,000 בחינוך העל-יסודי. בעיר מספר מתנ"סים וספריות קטנות בשכונות השונות.

באור יהודה נמצאים מוסדות החינוך הבאים:

תנועות נוערעריכה

בעיר פועלות תנועות הנוער המכבי הצעיר, הנוער העובד והלומד, הצופים ובני עקיבא ובהן משתתפים מעל 1000 חניכים ובוגרים. מחלקת הנוער מפעילה ארבעה מועדונים לנוער:בייס, השחר, דוקטור ומועדון המטרו-לנוער דתי. בנוסף, פועל בעיר גרעין נח"ל של בוגרי הנוער העובד והלומד במסגרת פרק המשימה הלאומית במועדונים השונים בעיר.

ספורטעריכה

 
אצטדיון הכדורגל על שם משה נעמן
  • כדורגל: באור יהודה שוכנים מספר אולמות ספורט ואצטדיונים שבהם משחקות קבוצות הכדורגל של העיר.

בנוסף קיים בעיר מועדון כדורעף מכובד שקוצר ניצחונות ותארים רבים.

מועדוני הספורט של העירעריכה

כדורגלעריכה

אנדרטה לזכר עולי הגרדוםעריכה

במרכז אור יהודה הוקמה בשנת 1966 אנדרטה לזכר יוסף בצרי ושלום צלאח שנתלו בבגדד ב-21 בינואר 1952 בגלל פעילות ציונית.

האנדרטה הוקמה על ידי "הועד הציבורי להנצחתם של נידוני עיראק" ושמה הרשמי נקבע "אנדרטת השניים - ע"ש חברי ההגנה עו"ד יוסף בצרי ושלום צאלח הי"ד". לצורך הקמת האנדרטה נערכה בשנת 1964 תחרות על ידי המועצה המקומית וחבר שופטים ובה זכתה הצעתו של שמשון מרחב.[8]

בליל 5 בנובמבר 1968 נעצרו תשעה יהודים מבצרה והואשמו בריגול לטובת מדינת ישראל. ב-4 בינואר 1969 החל משפטם, שחלקים ממנו שודרו בטלוויזיה העיראקית. בליל 26 בינואר 1969 נגזר דינם למוות ועוד באותו לילה הם נתלו בפומבי. שמונה נתלו בכיכר המרכזית בבגדד ואחד - בכיכר המרכזית בבצרה. יום תלייתם הוכרז בעיראק כיום חג ושבתון. לאחר תלייתם הוקדשה האנדרטה גם לזכרם.

על שמם-שכונת יד התשעה בהרצליה.


לקריאה נוספתעריכה

  • "הילד מהכניסה השלישית" - רומן אוטוביוגרפי מאת יצחק בוכובזה המתאר את התפתחותה של אור יהודה, כמי שנולד במעברה וכיהן כראש המועצה והעירייה של אור יהודה כחצי יובל שנים.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ תושבי העיר התנגדו ופעלו כנגד הרחבת הנמל במסגרת תוכנית "נתב"ג 2000", עקב היותו ממוקם קרוב יחסית לעיר ובגלל ריבוי הטיסות שאמורות לעבור מעל אור יהודה אם יוקם.
  4. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, כרך א, עמוד 89
  5. ^ ז. בן-דוד, מעברה בקרבת תל אביב, דבר, 24 בנובמבר 1950
  6. ^ ראו מאמרו של אדר' גיא נרדי "הדקורטור הגדול: אור יהודה כחצר הפרטית והמקושטת של דוד יוסף".
  7. ^ פרופיל אור יהודה באתר הלמ"ס
  8. ^ אנדרטת השניים : עם הסרת הלוט מעל האנדרטה ע"ש חברי ההגנה עו"ד יוסף בצרי ושלום צאלח הי"ד, אור יהודה תשכ"ו 1966 (נמצא בספריה הלאומית)
 
תצלום אוויר של היישוב
ראשי מועצת ועיריית אור יהודה
כמועצה מקומית מרדכי בן-פורת יחזקאל קזז מנשה יצחקי יצחק בוכובזה
מ-1955 מ-1969 מ-1974 1988–1978
כעיר יצחק בוכובזה תמיר שאבי יצחק בוכובזה דוד יוסף ליאת שוחט
מ-1988 מ-1993 מ-1998 מ-2007 2015 והלאה