אור לגויים

"אור לגויים" הוא ביטוי שמקורו בנביא ישעיהו, המבטא את ייעודו האוניברסלי של עם ישראל כמורה הדרך הרוחנית והמוסרית לעולם כולו.

מנורת הכנסת, שבין השאר קיבלה את השראתה כסמל המדינה מהחזון של "אור לגויים"

מקור הביטוי במקרא

הביטוי עצמו לא נמצא במקרא, אך הוא מבוסס על מספר פסוקים המזכירים ביטוי דומה, כולם מתוך ספר ישעיהו:

וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ

— ישעיהו מט ו

אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם

— ישעיהו מב ו

וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ

— ישעיהו ס ג

ההקשר בשלושת האזכורים הללו (פרקים מא-מב, מט, ס) הוא נבואת נחמה והבטחה לעם ישראל, לפיה ה' ישיב את ישראל לארצם, ושיבה זו תגרום לגויים לפקוח את עיניהם, להעריץ את עם ישראל ולהכיר על ידי כך כי ה' הוא האלהים ולא הפסילים.

מחלוקת לגבי זיהוי התקופה לגביה נאמרו נבואות אלה

כבר מפרשי המקרא בימי הביניים קישרו בין פסוקים אלו לבין חזון אחרית הימים של ישעיהו ומיכה, לפיו ציון תהיה מרכז רוחני לעולם כולו

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם... כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ‍ִם...לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה

— ישעיהו ב ובדומה מיכה ד

מנגד, היו שקישרו זאת לייעוד ההיסטורי שייעד ה' לאברהם (בראשית יב ג), ולפיו הייעוד הוא לימי הגלות ולא לאחרית הימים:

...ועיקר סיבה זו שיהא רוב חיותנו בגלות, דהקב"ה גילה לאברהם אשר נוצרו בניו להיות לאור גויים, וזה אי אפשר רק כשהם מפוזרים בגלות

— הנצי"ב בהרחב דבר לבראשית מז כח

דברים דומים כתב בוקי בן יגלי:

אמנם "אורה" הייתה התורה לנו תמיד בכל מחשכי נדודינו בארצות. אומרים אמור, כי בגללה נבחרו גם אנו להיות לאור גוים, ללכת מגוי אל גוי וללמדם ארחות מוסר וצדק...

— נגיל ונשמח, חזיונות והרהורים כרך ראשון

ודברים חריפים ומפורשים יותר נאמרו בהקשר זה על ידי הפילוסוף הרמן כהן לעמיתו, מרטין בובר, כשהלה הציע לו להצטרף לתנועה הציונית:

האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם ? שאל בסרקאזם מר. האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית ? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים, בשעשועי דגלים ומצעדים ?

— א"ב יהושע, אחיזת מולדת - בסבך הזהות

בפירושו לספר ישעיהו, רד"ק מפרש את הביטוי "לאור גויים" ש-"האור הוא התורה", והחזון של ישעיהו בפסוקים אלה הוא חזון של שלום בין ישראל לעמים וגם חזון לפיו הגויים ישמרו על שבע מצוות בני נוח "וילכו בדרך טובה", בלי לפרט על איזו תקופה נאמר חזון זה.

לאחר חזרת עם ישראל לארצו, ובעקבות פירושו של הרד"ק, יש הוגים המבקשים לראות בהפצת התורה בקרב הגויים חלק מהשליחות ומהאחריות הרוחנית החלות על עם ישראל, שליחות התקפה במיוחד בעידן של גלובליציה והשפעות הדדיות רב תרבותיות, ללא קשר לתקופת אחרית הימים.

השימוש בביטוי בעת החדשה

החל מראשית ההתעוררות הלאומית בעם ישראל, החלו הוגי דעות שונים לראות בתחייה הלאומית סיכוי למימוש חזון הנביאים של "אור לגויים". דוגמה להבנה זו של המושג נמצאת בדברי הערכתו של בר טוביה להיסטוריון רבי זאב יעבץ:

..."ונתתיך לברית עם, לאור גויים" – זאת הסיסמה של זאב יעבץ. יחד עם הנביא הגדול הוא יודע ומרגיש, כי "ברית עם" נְקַלָה היא מבלי "אור גויים". כי לא יצדיק את זכות קיומו העם, שרק לעצמו ולקיומו העצמי בלבד ידאג, העם שלא ישאף להשלמה נפשית וליצירה עולמית לאור האנושות כולה; יחד עם הנביא הגדול יאמין ויחוש, כי עם ישראל קנה לו בעינוייו הנוראים במשך אלפי שנים את הזכות ואת היכולת להיות גם לברית עם, גם לאור גויים.

(בר טוביה, אישים וספרים, רבי זאב יעבץ)

גם הראי"ה קוק ראה בשאיפה הנאצלת של עם ישראל להיות "לאור גויים" חלק מייעודו של ישראל, בהדגישה את "הכוח הלאומי" המשותף שלנו עם הגויים. עם זאת, הדגיש הרב קוק כי "הכח הרוחני" הוא קודם לו במעלה:

...כן הכין בישראל בייחוד שני אלה הכחות: הכח המקביל לערך הגוף האנושי... שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצוינים בהן להיות עם קדוש לה' אלקי ישראל ולהיות גוי אחד בארץ לאור גויים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה... אמנם על שאלת "מי בראש", מוכרחת התשובה לבא "בן ישי בראש", כי מבלעדי הכרת השליטה העליונה של הצד הרוחני, "כי חלק ה' עמו, יעקב חבל נחלתו", אז אפסה כל תעודה לישראל, חלילה, והנם המעט מכל העמים...

(המספד בירושלים, מאמרי הראיה)

מדינת ישראל כאור לגויים

דוד בן-גוריון הדגיש בכתביו ובנאומיו את חזונו כי מדינת ישראל תהיה מגדלור מוסרי וחברתי לכל העולם, ותממש על ידי כך את חזון הנביאים:

ההיסטוריה לא פינקה אותנו בכוח, בעושר, בשטחים רחבים וברוב עם, אבל היא העניקה לנו תכונה מוסרית ואינטלקטואלית בלתי מצויה, והיא מְזַכָּה ומחייבת אותנו להיות אור לגויים.

— יחוד ויעוד – דברים על ביטחון ישראל, הוצאת מערכות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, עמ' 359.

זאב ז'בוטינסקי אף הוא דיבר על ה-"ציונות הרוממה" בהקשר של אור לגוים והפיכה למופת לאומות העולם, אם כי לא השתמש בביטוי המפורש:

לא תיקון לגולה על ידי בדל ארץ למופת בפלשתינה, אלא חיסול התפוצה - "יציאת מצרים" לכל צמאי מולדת - ובסופו של דבר, ודאי, לא פחות מקץ הגלות. ואולי אין זאת אלא מטרה צנועה מאוד: רק - נורמליזציה של עם ישראל. שיהא נורמלי כאומה הצרפתית הגדולה או כאומה הדנית הקטנה; כולן במדינות משלהן; כולן בנות חורין, ללא גלות. מצד אחר, זהו תפקיד שאין כמותו לקושי, אבל זהו התפקיד; היקפו מוגדר על ידי המציאות, ואין בכוחנו לשנותו. גם מדינת היהודים איננה מטרה סופית: מדינת היהודים אינה אלא צעד ראשון בתהליך ההתגשמות של הציונות הרוממה. אחריו יבוא הצעד השני: שיבת העם לציון, יציאת הגולה, פתרון שאלת היהודים. ומטרתה הסופית האמיתית של הציונות הרוממה לא תופיע אלא בשלב השלישי - הדבר שלמענו בעצם קיימות האומות הגדולות: יצירת תרבות לאומית שתאציל מהודה על כל העולם, ככתוב: "כי מציון תצא תורה".

— ז. ז'בוטינסקי, בנאום בכנס היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה, וינה, 1935 כרך "נאומים" ב' עמ' 179-180

לעומתם יחסו של בנימין זאב הרצל היה אמביוולנטי. מחד תקף גם את הטענה בדבר שליחותה המוסרית של היהדות בבחינת "אור לגויים". הוא טען כי זו "עזות־פנים", משום ש"העולם התרבותי לא ירצה בנו בתור מיסיונרים" ויתכן שהמניע שלו לטעון זאת, היה שהיה מי שעשה שימוש בטענה הזו כנגד הציונות (בנימוק שהתפקיד מצריך שהיהודים יהיו מפוזרים בין אומות העולם) מאידך גיסא בחזונו על המדינה העתידה לקום תיאור אותה כ"מופת לגויים" - "באה העת, כי נחיה לבטח על אדמת אחוזתנו ונמות לבטח עליה. בחרותנו יקרא דרור לכל העולם, בעשרנו יתעשרו, ובגדולתנו יגדלו גם המה. ומעשה ידינו, אשר נפעל שם לאושרנו והצלחתנו, יהיו לאות ולמופת לתהלה ולברכה בקרב כל הארץ" (מדינת היהודים) גם בחירת המנורה כסמל מדינת ישראל, נבעה בין השאר מהדימוי של המדינה כאור לגויים:

...וקם אבא והציע: תהיה המנורה סמל למדינת ישראל, ולמה המנורה? זשישראל נועד להיות אור לגויים, אור לעולם, והאור שהעלו במנורה בבית המקדש הראשון והשני הפיצה את האור הזה בעולם כולו. ועתה גם בימינו, בימי הבית השלישי – תשוב המנורה להאיר לעם ולעולם.

— המנורה סמל המדינה, הרב ד"ר ש"ז כהנא

בשיח הישראלי הקיים משתמשים לעיתים בביטוי באורח ציני, לאור הפער בין החזון למציאות, אך עדיין הביטוי מוזכר בטקסים רשמיים כחלק מהייעוד אותו מייצגת מדינת ישראל.

ראו גם

• אור (דעת)
• שירי עבדי ה'
• בחירת עם ישראל