פתיחת התפריט הראשי

אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'

סופר ומתרגם יהודי
(הופנה מהדף אז"ר)

אלכסנדר זיסקינד בן צבי-הירש רבינוביץראשי תיבות: אז"ר; כ"ד בשבט תרי"ד, 22 בפברואר 18543 בספטמבר 1945, כ"ה באלול תש"ה) היה סופר, עורך, ביוגרף ומתרגם עברי.

אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'
Alexander Ziskind Rabinowitz.jpg
לידה 22 בפברואר 1854
ליאדי, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בספטמבר 1945 (בגיל 91)
תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, מחבר עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
שפות היצירה עברית, גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות תולדות היהודים בארץ ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'

לחצו כדי להקטין חזרה
ש"י עגנוןדוד שמעונייוסף חיים ברנראלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'Shimoni, Brenner, Azar, Agnon.jpg
לדף הקובץ

מימין: דוד שמעוני, י"ח ברנר, א"ז רבינוביץ' וש"י עגנון (1910)
דימוי דיוקנותיהם של דבורה בארון, הרב קוק, דוד שמעוני, ש"י עגנון, א"ז רבינוביץ' וי"ח ברנר, כולם התגוררו בנווה צדק בתקופת העלייה השנייה, במיצג "תוצרת הארץ" - עבודתו של האמן דוד טרטקובר המוצגת בכיכר מרכז סוזן דלל
"תולדות היהודים בארץ ישראל משנת ג' אלפיים תת"ל ליצירה עד ה' אלפיים תרע"ד", דפוס א. איתן וס. שושני, 1920 יפו. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7
ציון קברו של אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' בבית הקברות טרומפלדור

תוכן עניינים

קורות חייועריכה

רבינוביץ' נולד בשנת 1854 בעיר לאדי שבמחוז מוהילב של האימפריה הרוסית, באזור רוסיה הלבנה (כיום בלארוס), עיר שהייתה מרכז חב"ד. בנערותו שימש כגבאי בבית הכנסת של החסידות בעיר, והיה אחראי על רכישת ספרי קודש לבית הכנסת.

בשנת 1887 החל ללמד בעיר פולטבה (כיום באוקראינה). פרסם את סיפוריו הראשונים ברוסיה ולאחר מכן בפולין, בעיתונו של נחום סוקולוב "האסיף", שיצא לאור בוורשה. היה מקורב לתנועת חיבת ציון. בשנת 1897 נבחר לקונגרס הציוני הראשון.

אז"ר עלה לארץ ישראל בימי העלייה השנייה בשנת 1906, עבד כספרן בספריית שער ציון ועסק בהוראה. במהלך מלחמת העולם הראשונה גורש אז"ר יחד עם שאר תושבי תל אביב, ושהה בצפת עד סיום המלחמה. בעקבות הסיפור "מחרבנות החלוקה", שפרסם בקובץ הספרותי "הגליל", גזרו עליו רבני צפת נידוי[1].

היה פעיל בתנועת העבודה, ואף קיבל בגיל 75 את פנקס החבר מספר 1. הרבה להופיע בסניפי הנוער העובד ואף זכה לכינוי "הסבא" של הנוער העובד, כפי שמעיד זלמן שזר בנאום במסיבה בבית הנשיא:

קודם כל היה סבא לנוער העובד. עוד זכורים הימים כאשר היינו מתאספים בכל יום הולדת של "סבא". זכורים הימים כשהוא היה בא נשען על מקלו לתוך מסיבות הנוער העובד. ילדים וילדות כתרוהו מסביב ורקדו לפניו, והוא, ר' אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', כבר אז ישיש, היה קרוי בפי כולם: "סבא של הנוער העובד"[2].

היה מקורב לסופרים ש"י עגנון ויוסף חיים ברנר וכן לרב הראשי של יפו באותה עת, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. תמונתם המשותפת מונצחת בפסיפס המרכזי במרכז סוזן דלל בשכונת נווה צדק. כיהן כחבר נשיאות אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל החל משנת 1921.

כך כתב עליו ש"י עגנון בספר תמול שלשום (ספר ראשון, פרק שישי), הוצאת שוקן:

...מלבד הספרים שקרא בחדרו קורא היה בבית הספרים שערי ציון. ואז"ר היטיב עמו ולא מנע ממנו כל ספר, חוץ מספרים שמצא בהם דברי מינות. לפי שראה שהרבה מן הצרות שבאות על בחורי ישראל באות משום הדעות הנפסדות שלומדים מספרי מינים...

היה מראשוני תל אביב, וממקימי שכונת בורוכוב בגבעתיים. בחייו הוציא לאור כ-100 ספרים, ולרגל יום הולדתו ה-80, הוחלט לקרוא יישוב על שמו, הוא כפר אז"ר.

נפטר בשנת 1945, ונטמן בבית הקברות הישן של תל אביב ברחוב טרומפלדור. נכדו, יזהר ארנון, המשיך את דרכו כעיתונאי, עורך וסופר.

עמדותיועריכה

אז"ר ניהל אורח חיים דתי, והיה מתפלל בכל יום. באחת ההזדמנויות אמר שאין להעלות על הדעת קיום העם העברי בלי הדת, ושאף לראות אנשים דתיים בתוך תנועת העבודה[3].

מקובל לטעון כי בהגיעו לארץ ישראל התקרב יותר לאורח-חיים דתי, בהשפעתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. ככל הנראה היה קשר ביניהם, והוא אף ערך יחד עם בנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה, קובץ בשם "התרבות הישראלית", קובץ שהיה בהשראת רוחו של הרב קוק, שאף כתב בו מאמרים ושלדברי הרצי"ה נועד מלכתחילה לשמש כקונטרה לשופרו של אחד העם, כתב העת "השילוח", אלמלא נאלצו להפסיק את הוצאתו לאחר הגיליון הראשון בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

בפעילותו בנוער העובד נאבק בהשפעות הפרקציה (הסיעה) הקומוניסטית ושאר השפעות שמאליות לא-ציוניות, ששאפו לקשור את הנוער העובד לקומוניזם ולמהפכה הבולשביקית ולבטל את מטרותיה הלאומיות היהודיות של התנועה.

כתביועריכה

כתב, ערך ותרגם יותר ממאה ספרים. מיצירותיו הבולטות: "בצל הכסף", "בת העשיר", "דרך הרוח".

השקיע בתרגומים תורניים, בעיקר של ספרי מחקר התלמוד של הרב ד"ר בנימין זאב (וילהלם) בכר, וניכר בהם שהוסיף נופך משלו על פי למדנותו התורנית. מתרומתו לספרות התורנית: אגדות התנאים, אגדות אמוראי ארץ ישראל, ערכי מדרש, הרמב"ם פרשן המקרא, מסילות לתורת התנאים, תרגום לשיר השירים, פירוש לאיוב ולקט פירושים למקרא מספרי המדקדק יונה אבן ג'נאח.[דרושה הבהרה]

ספרים שכתבעריכה

  • האסלאם: מהותו, מקורו והתפתחותו, הוצאת אגודת הסופרים העבריים.
  • כתבי אז"ר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'- מאמרים (שלושה כרכים), הוצאת הוועד הפועל, 1935.
  • קדיש יתום.
  • מבחר סיפורים.
  • תולדות היהודים בארץ ישראל משנת ג' אלפיים תת"ל ליצירה עד ה' אלפיים תרע"ד, 1936.
  • הפטרה: ספורים, מאמרים ורשימות, הוצאת דפוס אחדות.
  • כתבים מקובצים \ כתבים מקבצים- כרכים א'-ב' סיפורים, הוצאת וועד היובל.

ספרים שערךעריכה

  • ספר השנה של ארץ ישראל (ביחד עם ד"ר אברהם צפרוני ודוד שמעוני), תל אביב, הסתדרות הסופרים העבריים בארץ-ישראל, תרפ"ג-תרפ"ו (1923–1936).

לקריאה נוספתעריכה

  • ד"ר א. צפרוני (עורך), ספר זיכרון: ליובל השבעים של אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ: מקדש לחקירות בספרות ובשפה, תל אביב: הסתדרות הסופרים העברים בארץ-ישראל, תרפ"ד
  • נחום בנארי, "לשמותו של א. ז. רבינוביץ (אז"ר)", בספר ערכי רוח וספרות: על סופרים, ספרים ואישים (תל אביב: מדור לספריות שעל ידי מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל, תשי"ד), עמ' 192–197
  • שמואל שפירא, "חזיון וחזון: במלאת 85 שנים לאלכסנדר זיסקינד רבינוביץ", בספר אשר לאורם הלכתי (תל אביב: הוצאת ידידי העלייה השנייה, תשכ"ו), עמ' 190–193.

קישורים חיצונייםעריכה

מספריו המקווניםעריכה

הערות שולייםעריכה