אזדרכת מצויה

עץ נשיר ממשפחת האזדרכתיים

אִזְדָּרֶכֶת מְצוּיָה (שם מדעי: Melia azedarach) היא עץ נשיר תרבותי ופליט תרבות ממשפחת האזדרכתיים (Meliaceae)[2]. באביב פרחיו ריחניים ולילכיים ובסתיו עלי השלכת המצהיבים מתערבבים עם הצהוב של הפירות, שהם כשלעצמם נותרים על ענפיו הערומים במהלך החורף. אזדרכת מצויה גודלה בישראל כעץ חלוץ בעיקר כעץ נוי ולמניעת נדידת חולות. היא נפוצה בעיקר בגנים ותיקים ובשדרות. כיום היא הפכה למטרד ולמין פולש בישראל[3][4]. אזור תפוצתה הטבעי רחב ומתפרש בדרום ובמזרח אסיה, ברמות ההימליה (הודו, סרי לנקה, דרום סין, יפן, אינדונזיה, אוסטרליה ובדרום-מערב האוקיינוס השקטאיי שלמה). והיא הנפוצה ביותר מתוך 3 מינים בסוג אזדרכת הגדלים באזורים הטרופיים של מזרח אפריקה וצפון מזרח אפריה ואזורים טרופיים וסובטרופיים אסיה ועד צפון ומזרח אוסטרליה[5].

קריאת טבלת מיוןאזדרכת מצויה
Chinaberry1216.JPG
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: סבוננאים
משפחה: אזדרכתיים
סוג: אזדרכת
מין: אזדרכת מצויה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Melia azedarach
ליניאוס, 1753

מקור השםעריכה

מקור שם הסוג – Melia – מהמילה היוונית לדבש: μέλι, משום שפרחים רבים מהסוג אזדרכת מואבקים על ידי דבורי דבש. שם המין המדעי, וכן השם העברי והשם בשפות רבות אחרות נגזר מסורית עתיקה, מקורו בפרסית. ازاددرخت AZAD DERAKHT פירושו בפרסית הוא "עץ חופשי" או "עץ אציל". הפרסים, שנודעו בטיפוח גנים ריחניים, תרמו לבוטניקה בכל רחבי העולם, ולכן גם השם המדעי של האזדרכת דומה לשם המקורי הפרסי.

שמו בערבית ازادرخت (אזאדירח'ת) ובאנגלית – Chinaberry או Bead Tree.

תיאור כללי ופנולוגיהעריכה

 
נוף העץ

עץ בוגר של אזדרכת מצויה מגיע לגובה 7 עד 12 מטרים והוא בעל קצב הצימוח מהיר מאוד, ותוך 4 עד 5 שנים פרטים יכולים להגיע לגובה של 6 עד 8 מ'. מאידך, אזדרכת מצויה קצרת חיים (כ-50 שנה) ונוטה להישבר ולהיפגע ממזיקים.

העץ גדל בבתי גידול לחים או בבתי גידול מופרים בשל התערבות האדם, כגון שולי שטחים חקלאיים, גינות וצידי דרכים, ברוב סוגי הקרקעות. הוא עמיד לטמפרטורות גבוהות וגם ליובש. מערכת השורשים שטחית, ובדרך כלל מוגבלת לעומק של עד 70 ס"מ. העץ פורח שנים אחדות לאחר הנביטה. העץ מתרבה הן באמצעות זרעים והן באופן וגטטיבי על ידי סורים מבית השורשים. הזרעים שומרים על חיוניותם לפחות שנתיים.

לסוג שני זנים:

  • floribunda – בו מהגזע הראשי מסתעפים ענפים צדדיים באופן לא אחיד, ויוצרים צמרת עגולה
  • umbraculiformais - אזדרכת סוככנית היא מין מתורבת שגזעו מסתעף בגובה 2 עד 3 מ' לענפים דקים יותר ממקום, היוצרים צמרת שטוחה יותר, דמוית מטריה, דבר הגורם לשברים בגל צעיר יחסית. זן תרבותי אינו זמין לצרכנים במשתלות ואינו מומלץ לשתילה בשל ההרגל הפולשני שלו והפסולת המצטברת מהפירות, הזרדים והעלווה.

העץ עומד בשלכת במשך החורף. באביב צומחים העלים המנוצים פעמיים או שלושה. מייד לאחר לבלוב העלים מתחילה הפריחה הריחנית והאבקה באמצעות דבורים. הפרחים סגולים-בהירים וגדלים באשכולות. הפרחים די ריחניים בערב, אבל הם לא נראים בקלות בגלל העלווה הצפופה.

הפרי הוא גלעיני, בצורה ובגודל של גולת-משחק. לפני ההבשלה צבעו ירוק, והוא הופך צהוב-בהיר עם הבשלתו. הפרי נותר תלוי על העץ לאורך כל החורף, כשהוא מלבין בהדרגה. בפרי גלעין בודד וקשה, ששימש לפני עידן הפלסטיק ליצירת חרוזים למחרוזות, כולל מחרוזות תפילה בעולם הנוצרי.

ההפצה נעשית באמצעות עטלפי הפירות ובולבולים שניזונים מהפרי ומפיצים את הזרעים למרחקים. כמו כן, הזרעים נובטים בקלות בקרבת עץ האם ואז הם יוצרים ספיח רב סביבו.

כל חלקי העץ רעילים מאוד לאדם וליונקים אחרים. ריכוז הרעל הגבוה ביותר הוא בפירות. עם זאת, עטלפי פרי ומספר מיני ציפורים מסוגלים לאכול את הפירות, והם מפיצים את הזרעים בהפרשותיהם.

מורפולוגיהעריכה

 
למעלה - גזעים של עץ בוגר ועץ צעיר; למטה משמאל - גזע של עץ צעיר עם שייר של ענף; למטה - מימין עדשתיות מאוזנות וצלקת
 
עלה מנוצה פעמיים

עץ נשיר, בעל צמרת מעוגלת, גובהו עד 12 מ' ואף למעלה מזה, וקוטר נופו עד 10 מ'.

קלפת הגזע סדוקה וחרוצה לאורכה וצבעה אפור-חום בבגרותו של העץ וחום-אדמדם בצעירותו[6].

הענפים מתפשטים לצדדים, פניהם מנוקדות בעדשתיות מאוזנות ובצלקות שנותרו לאחר התנתקות העלים. הענפים הצעירים מכוסים בתחילה בשערות צפופות, דהויות וצמריות ואחר כך הם מתקרחים.

העלים מסורגים, ארוכים ורחבים מאוד, אורכם 30 עד 90 ס"מ, ספירליים לאורך הענף ומחוסרי לוואים. העלים מנוצים פעמיים או שלוש ובראשם סעיף אחד. לעלים 4 עד 6 זוגות של סעיפים נגדיים ובראשם סעיף אחד, וכל סעיף נושא 3 עד 6 זוגות של עלעלים גדולים וסעיף אחד בראשו. העלעלים מרובים נגדיים ובעלי פטוטרת. אורך הטרפים של העלעלים 3 עד 7 ס"מ ורוחבם 2 עד 3 ס"מ, אך העלעל הקיצוני בדרך כלל מעט יותר גדול. טרפי העלעלים סגלגלים, אליפטיים או אזמלים, קודקודם מחודד ושפת העלעלים משוננת לעיתים רחוקות תמימים או בעלי אונות. העלים בצבע ירוק כהה בצידם העליון, וירוק בהיר יותר בצידם התחתון;

הפרחים ריחניים, לבנים או ארגמניים (ליליכיים) וערוכים במַכְבְּדִים דלילים שנישאים על עמודי תפרחת ארוכים כחצי מאורך העלה. מכבד היא תפרחת שצירה הראשי מסתעף לסעיפי משנה נושאי פרחים.

הפרחים על פי רוב דו-מיניים, נכונים, בעלי עטיף כפול ושחלה עילית. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד.

הגביע בעל 4 או 5 עלים או אונות. עלי הכותרת, שמספרם 4 או 5 או לעיתים רחוקות 3 או 10, קטנים ומפורדים זה מזה בבסיסיהם או לעיתים רחוקות מאוחים מעל הבסיס. האבקנים 8 עד 12 (כפול ממספר עלי הכותרת או פחות), וזיריהם מאוחים על פי רוב לצינור שצבעו סגול.

השחלה עילית, בת 2 עד 5 מגורות, לעיתים רחוקות 8. בכל מגורה 1 עד 2 ביציות. עמוד עלי יחיד ודקיק, צלקתו דמוית כיפה והוא חיצוני לצינור האבקנים.

במצעית טבעת בולטת, שמפרישה כרגיל צוף מתחת לשחלה או סביבה.

הפרי הוא בית גלעין צהוב כדורי כמעט, בקוטר 12 עד 18 מ"מ, שמתקמט ומשחיר עם הבשלת הגלעין גדול ומצולע ככוכב (עליו חריצים רדיאליים). הפרי מכיל בין 1 ל-6 זרעים מוארכים באורך 8 עד 10 מ"מ וברוחב 6 עד 7 מ"מ.

האזדרכת המצויה בישראלעריכה

 
תקריב של פירות
 
אשכולות של פירות משתי שנים

על פי עדויות היסטוריות אמינות, אזדרכת מצויה הייתה בארץ כבר במאה ה-16. הבריטים תיארו אותה כנפוצה בגינות בתחילת המאה ה-20. סביר להניח כי הובאה לארץ לפני מספר מאות שנים מהמזרח, בשל השימושים הרבים שנעשו בפירות ובזרעים: הפקת חומר דוחה חרקים, מיצוי שמן, ברפואה עממית וליצירת תשמישי קדושה[4].

האזדרכת גודלה בישראל כעץ חלוץ בעיקר כעץ נוי ולמניעת נדידת חולות בגלל קצב צמיחה מהיר. הוא נפוץ בעיקר בגנים ותיקים ובשדרות וגדל בכל אזורי ישראל ובקרקעות שונים בישובים יהודים וערביים. הוא נחשב כצמח אור מלא עמיד בקרה, בשרב, בגיר ובמליחות. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו ובאמצעות ייחורים בחורף[6].

כיום לא נוהגים לגדלו בגלל מספר סיבות: נטייתו להישבר ללא גזום מקצועי ובעקבות פגיעת מזיקים הנוברים בגזע. נטייתו הפולשנית - הזרעים נובטים בקלות והשתילים הופכים למטרד בגנים ובחצרות ונטייתו השאיר פסולת רבה מהפירות, הזרדים והעלווה.

כיום העץ נמצא ברשימת הצמחים הפולשים של המשרד להגנת הסביבה של ישראל[3]. הוא נחשב פולש גם בארצות הברית (ב-21 מדינות), מקסיקו, מרכז אמריקה, קולומביה, פרגוואי, ונצואלה, אנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה, פורטוגל, טורקיה, איראן ועיראק.

אזדרכת מצויה דוחקת מיני צמחים מקומיים במיוחד בבתי גידול לחים. ועל כן, יש לעקור את הפרטים הצעירים. כריתת העצים הבוגרים לא יעילה כיוון שהעץ מתחדש מגדם[4].

שימושיםעריכה

הפירות אינם ראויים למאכל אדם, אבל השמן המופק מזרעיו - כן. ציפת הפרי מכילה סוכר ומשתמשים בה לתעשיית הכוהל[7].

חומר העץ המתקבל מהאזדרכת הוא קשה ובעל מרקם יפה, ולכן משתמשים בו הרבה בתעשיית עיבוד עץ במחרטה (Woodturning).

עלי העץ משמשים כקוטל חרקים טבעי, בין השאר לשמירת מזון וכקוטל עש לשמירת בגדים באפסון.

ברפואה העממית נודע שימוש בקליפת השורש כסם משלשל וכסם הקאה.

תמונותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אזדרכת מצויה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Melia azedarach L., באתר WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏2022
  3. ^ 1 2 עורך המסמך - ז'אן-מארק דופור-דרור יועצים - אורי פרגמן-ספיר ... [ואחרים]., צמחי הנוי הזרים הלא-רצויים בישראל: צמחים בעלי פוטנציאל פלישה במערכות אקולוגיות טבעיות בישראל, באתר אשרת
  4. ^ 1 2 3 ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, הצמחים הפולשים בישראל, ירושלים: דן פרי, מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת, 2019
  5. ^ Melia L., באתר POWO (2022). "Plants of the World Online. Published on the Internet, ‏2022
  6. ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 226
  7. ^ ישראל גלון, יונה זילברמן, מדריך העצים בישראל לילדים ולנוער, ישראל: מודן הוצאה לאור, 2009, עמ' 86