אזוביון

סוג של צמח

אֲזוֹבְיוֹן (שם מדעי: Lavandula; שם נפוץ: לָבֶנְדֶּר) הוא סוג של בני-שיח או לעיתים רחוקות צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת השפתניים. הסוג כולל 41 מינים שתפוצתם באפריקה ובאסיה, ממקרונזיה ועד מזרח התיכון[1][2]. שבעה מינים נפוצים באירופה וארבעה בישראל וסביבתה[3]. מלבד אזוביון דגול הגדל בר בעיקר במישור החוף גדלים בר בישראל שני מינים נוספים אוהבי חום באזורים מדבריים: אזוביון מדברי ואזוביון שעיר. מין רביעי הוא אזוביון משונן הגדל בעיקר בר בדרום ירדן (אדום) ומשמש לנוי בגינות לנוי. מין מפורסם נוסף הוא אזוביון רפואי, שהוא הלבנדר המשמש לבישום, לחיטוי, לתבלין ולמרפא.

קריאת טבלת מיוןאזוביון
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: שפתניים
סוג: אזוביון
מינים

בארץ ישראל:
אזוביון דגול - L. stoechas
אזוביון מדברי - L. coronopifolia
אזוביון שעיר - L. pubescens

שם מדעי
Lavandula
ליניאוס, 1753

השם הלועזי הנפוץ לָבֶנְדֶּר מתייחס לרוב למין המוכר ביותר שהוא אזוביון רפואי (Lavandula angustifolia, בעבר Lavandula officinalis) שמפרחיו מפיקים שמן אתרי, לצורכי הארומתרפיה. השם המדעי גזור מן המלה הלטינית lavare, שפירושה רחצה, משום שבעבר הצמח שימש לבישום מי האמבט.

דבורה יונקת צוף מפרח לבנדר
מוצרי לבנדר למכירה בשוק בסן פרנסיסקו.
שדה אזוביון בפרובאנס, דרום צרפת

מאפיינים עריכה

מיני האזוביון בני-שיח או עשבים רב-שנתיים. הגבעולים רְבוּעִים. הלוואים נעדרים.

העלים נגדיים, פשוטים או מנוצים פעם או פעמיים, שפתם תמימה או משוננת[4].

התפרחות אמיריות (צומחות מקצה הגבעול) מסוג תִּפְרַחַת מְסֻיֶּמֶת. הפרחים ערוכים בדורים מדומים לאורך גבעול התפרחת ועל פי רוב יוצרים בקצהו כעין שיבולת צפופה. בכל דור 2 עד 10 פרחים ובתחתיתה חפים.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, דו-שפתניים ובעלי עוקץ קצר או כמעט יושבים. החפיות של הפרחים קצרים מאוד או נעדרים.

הגביע דמוי צינור, בעל 13 עד 15 עורקים, ודו-שפתנית עם 5 שיניים קצרות[5]. בשפה העליונה שן אחת מורחבת ולה יותרת קודקודית דמוית לב או דמוית ביצה[5]. בשפה התחתונה 4 שיניים שוות או לעיתים בעלת 2 שיניים בלבד. השיניים הללו צרות יותר מזאת של השפה העליונה. הגביע משתייר ומעט מתרחב לאחר ההפריה.

הכותרת דו-שפתנית, צבעה כחול או סגול. צינור הכותרת בולט במידה רבה מן הגביע, הלוע מתרחב. האונות שוות זו לזו או בלתי שוות. במקרה האחרון מפורצת השפה העליונה של הכותרת לשתי אונות השפה התחתונה לשלוש אונות. השפה העליונה שטוחה פחות או יותר או קמורה מבפנים ובדרך כלל קצרה מהשפה התחתונה.

האבקנים 4, מעורים בצינור הכותרת וחבויים בתוכה, הזרים מופרדים האחד מן השני. הזוג הקדמי ארוך מהזוג האחורי. המאבקים עם 2 לשכות, ראשי המאבקים נפגשים ביניהם ונפתחים לאורך[4].

השחלה עילית, בעלת 4 מגורות ובכל מגורה ביצית אחת זקופה ועמוד השחלה יוצא מבין המגורות, מבסיס השחלה ומתפצל בראשו לשתי זרועות. שתי הצלקות פחוסות, ביציות ומחוברות ביניהן.

הפרי מסוג מַפְרֶדֶת (schizocarp) שעשוי 4 פרודות חד-זרעיות ועטופות בגביע משתייר.

הפרודות חד-זרעיות חלקות, קירחות ומבריקים ובעלי עובר ישר[6].

תפוצה עריכה

מיני האזוביון נפוצים בכל אגן הים התיכון מזרח התיכון, ומזרחה עד הודו. בצפון אפריקה תפוצתו מדרימה למדינות כמו אתיופיה סודן וצ'אד. מיני התרבות גדלים באוסטריה, יוגוסלביה, בבולגריה, בקרים, בניו יורק, בצפון ניו זילנד, בדרום ניו זילנד, בוונצואלה, בוורמונט, במערב הימלאיה, באיים האזוריים, באיי מריאנה ובאיי נורפוק.

היסטוריה עריכה

היוונים קראו לצמח "נרדוס" על שם העיר המסופוטמית נהרדעא הנמצאת על גדות תעלה בין הפרת לחידקל (מיקומה הארכאולוגי לא ידוע). מין דומה לאזוביון הצומח בדרום מזרח אסיה, שימש כצמח רפואי להכנת שיקויים ומשחות, ובשפות המקומיות נקרא "שיבולת נרד".

שם הצמח "שיבולת-נרד" נמנה בין אחד עשר הסממנים של הקטורת בבית המקדש. אמנם אינו נזכר במפורש בין סממני הקטורת שצוינו במקרא, אבל בהלכה למשה מסיני נמסר שהוא אחד מהסממנים. במקרא בשיר השירים, מוזכר הנרד שלוש פעמים כדוגמה לצמח בעל ריח טוב כגון בפסוק: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ" (א', י"ב). לפי חלק מהדעות בהן של רש"י, ה-נרד הוא צמח האזוביון[7].

הצמח נותן את ריחו, בעיקר בעקבות מלילה של עליו, או באביב, מן הפרחים.

מיני הבר והנוי בישראל וסביבתה עריכה

מיני הבר עריכה

  • אזוביון דגול (שם מדעי: .Lavandula stoechas L) - הוא בן-שיח ים-תיכוני, נדיר ובסכנת הכחדה. הוא גדל על קרקעות חול-חמרה, במישור החוף ולמרגלות החרמון: בעמק יעפורי ובהר קטע.
  • אזוביון מדברי (שם מדעי: .Lavandula coronopifolia Poir) - בן שיח מדברי, שעליו קרחים, גזורים ומנוצים פעם אחת וגבעוליו רבועים וזקופים. התפרחות שלו לא צפופות, מוארכות ומרוחקים זה מזה.
  • אֲזוֹבְיוֹן מְשֻׁנָּן (.Lavandula dentata L) - בן-שיח ארומטי אטרקטיבי עם היסטוריה ארוכה של תרבות, והוא שימש במיוחד כצמח חממה בחצי הכדור הצפוני בגלל עונת פריחת החורף הממושכת שלו. אזוביון משונן הוא צמח בר נדיר מאוד בדרום ממלכת ירדן שגדל על מחשופים של סלעים קשים. אך, כצמח בר תפוצתו הטבעית משתרעת במערב אגן הים התיכון (האיים הבאלריים, ספרד, מרוקו ואלג'יריה), בצפון מזרח אפריקה הטרופית (אריתריאה ואתיופיה), בדרום ירדן ובחצי האי ערב (ערב הסעודית ותימן). מין זה מאופיין בחפים צבעוניים, "דגלים" בראש התפרחת, בעלים גזורים-מנוצים פעם אחת ואורכם 2.5 עד 4 ס"מ. בפרחים ארגמניים כהים ולעומת אזוביון דגול פרחיו אינם מאורגנים בטורי אורך סדורים.
  • אזוביון שעיר - (שם מדעי: .Lavandula pubescens Decne) - בן שיח מדברי, שעליו שעירים, גזורים ומנוצים פעמיים וגבעוליו רבועים וזקופים. התפרחות שלו צפופות, קצרות וקרובות מאוד זה לה.

מיני הנוי עריכה

  • אזוביון מנוצה (.Lavandula pinnata L.f) -
  • אֲזוֹבְיוֹן מְשֻׁנָּן (.Lavandula dentata L) - ראה בפסקה על מיני הבר.
  • אזוביון רפואי (.Lavandula angustifolia Mill) - בן- שיח שגובהו 1 עד 2 מ'. העלים מכוסים בשערות קצרות הדוקות, מוארכים או דמויי-אזמל, אורכם כ-5 ס"מ. שפתם מקופלת לאחור. החפים המלווים את הדורים דמויי מעוינים או סגלגלים ומחודדים. בכל דור 6 עד 10 פרחים. פרחים סגולים בהיר ואורכם 6 עד 12 מ"מ.
  • אזוביון שסוע (.Lavandula multifida L) - עשב דו-שנתי בעל עלים שסועים מנוצים פעם או פעמיים לאונות צרות. העלים המלווים את הפרחים דמויי-ביצה ושעירים. השיבות לא צפופה מאוד. בכל דור יש 2 פרחים.

הבסיס ללבנדר בישראל עריכה

מוריס נאמן מדריך חקלאי מטעם הסוכנות היהודית מטובי המומחים ומי שהניח את התשתית לגידול הלבנדר ותוצריו בישראל. בשנת 1984 יצא מוריס להתלמד בצרפת בשדות הלבנדר בפרובנס וכתב את הנחיות הגידול של הלבנדר והתאמתו לאקלים הישראלי. במשך 40 שנה בעבודתו בסוכנות היהודית בחטיבה להתיישבות חקלאית בחבל הצפון (הגליל ורמת-הגולן) היה שותף להנחת התשתיות החקלאיות בחבל ארץ זה ובתוכם גידולי הצמחים, הפרחים, התבלינים והירקות. ב-1987 הוציא את חזונו לידי מעשה והציע לתושבים במושב כנף ברמת-הגולן לשתול שדות לבנדר בכדי להפיק מהם שמן ארומטי ושאר המוצרים. "דן, תגדל לבנדר תייבש אותו, שים בתוך שקיות בד ותחליף לי את הנפטלין בארונות בארץ ישראל". היום אפשר להנות מהתוצרים בחוות הלבנדר "עזיזו" לבנדר מהגולן.

שימושים עריכה

השמן האתרי המופק מלבנדר מכיל חומרים רבים, העיקריים שבהם הם לינלאול ולינליל אצטט. קיים מכלוא בין מיני לבנדר הנקרא "לבנדין" שגם הוא משמש להפקת שמן אתרי, ואף נפוץ בגינות רבות בארץ. במטבח הצרפתי משמש הלבנדר אחד המרכיבים בתערובת התבלינים הרב דה פרובאנס.

שמן הלבנדר יודע ברפואה העממית כמרגיע, מפחית חרדות ומתחים ומעודד שינה. אמנם, קיימים מחקרים המראים כי צריכה אוראלית של שמן לבנדר יכולה לסייע לחרדה[8]. עם זאת, בשל מגבלות מחקריות כגון גודל מדגם קטן, לא ניתן להגיע למסקנות ברורות לגבי מידת האפקטיביות[8]. לא ברור גם אם ארומתרפיה בעזרת שמן לבנדר יכולה לסייע לחרדה או לבעיות אחרות[8]. משמן הלבנדר מופקת תרופה בשם לשיאה (lasea), המיועדת לטיפול בחרדה והניתנת ע"פ מרשם רופא למבוגרים[9][10].

שמן אתרי אחר מופק מתוך אזוביון רחב-העלים (L. latifolia).

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Lavandula, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ [Lavandula Lavandula], https://www.worldfloraonline.org/taxon/wfo-4000020772, ‏24-11-2023
  3. ^ אזוביון, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 377-81
  5. ^ 1 2 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 366-372
  6. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 550-9
  7. ^ על השיבולת נרד, באתר מכון המקדש
  8. ^ 1 2 3 Lavender, NCCIH (באנגלית)
  9. ^ עלון לצרכן של התרופה לשיאה מטעם משרד הבריאות, גרסה מ-1986.
  10. ^ לשיאה, באתר ויקי תרופות