אזורי אנגליה

הרמה הגבוהה ביותר של חלוקה תת לאומית באנגליה

אזורי אנגליהאנגלית: Regions of England; נקראו בעבר: אזורים משרדיים ממשלתיים (Government Office Region)), הם הרמה הגבוהה ביותר של חלוקה פנימית באנגליה. המחוזות קיימים בגבולותיהם הנוכחיים מאז 1994.[1] בין 1994 ל-2011, לתשעה מהאזורים היו סמכויות ניהול חלקיות, אך האזורים פסקו מלמלא תפקיד זה וכיום האזורים נמצאים בשימוש בעיקר למטרות סטטיסטיות.

מזרח המידלנדסמזרחה של אנגליהלונדוןצפון מזרחצפון מערבדרום מזרחדרום מערבמערב המידלנסיורקשייר וההאמבר
אזורי אנגליה

היסטוריה עריכה

במחצית השנייה של האלף הראשון לספירה הייתה אנגליה מחולקת בין שבע ממלכות ריבוניות - ההפטרכיה. ניתן לומר כי חלוקה זו הייתה החלוקה האדמיניסטרטיבית הראשונה של אנגליה. הפעם הראשונה בה חולקה אנגליה המאוחדת מבחינה אדמיניסטרטיבית הייתה בתקופת הפרוטקטורט של אוליבר קרומוול. בעת המודרנית, החלוקה הראשונה לאזורי מנהל הייתה בעקבות חוק השלטון הפנימי 1914 שהסדיר את החלוקה המנהלית של אירלנד. חוק זה הביא ליוזמה להסדיר את הנושא גם באנגליה, ווינסטון צ'רצ'יל קרא להקמת 10 או 12 אזורים ברחבי הממלכה המאוחדת בהם יבחר פרלמנט אזורי (באנגליה הציע את לונדון, לנקשייר, יורקשייר והמידלנדס[2]. הצעה זו של צ'רצ'יל להקמת פרלמנטים אזוריים לא זכתה לתמיכה ממשלתית, ואלה לא הוקמו (למעט באזור לונדון רבתי) אולם יוזמת החלוקה לאזורים מצאה אוזן קשבת. בשנת 1917 החברה הגאוגרפית המלכותית דנה בהצעתו של סי. בי. פוסט לחלוקת אנגליה ל-12 פרובינציות. בשנת 1919 פורסמה הצעתו של פוסט בספר בשם "הפרובינציות של אנגליה", וב-1920 משרד הבריאות הבריטי פרסם הצעה משלו לחלוקת אנגליה ל-15 אזורי מנהל, המחולקים ל-59 תת-אזורים.

לאחר מלחמת העולם השנייה גבר הצורך בחלוקה מסודרת של המדינה לאזורי מנהל לצורכי מרשם וסטטיסטיקה. דוח רדקליף-מוד הציע חלוקה של שמונה פרובינציות, אולם הממשלות התמהמהו תוך המתנה לדוחות של ועדות בעניין, כגון דוח הועדה המלכותית על החוקה של הממלכה המאוחדת.

באפריל 1994, ממשלתו של ג'ון מייג'ור הקימה עשרה "אזורי ממשל" באנגליה (Government Office Regions), במטרה לתאם בין שירותי הממשל הניתנים לציבור בכל אזור ואזור בצורה יותר יעילה.

אמנת מאסטריכט הציע, בין היתר, להקים אזורים לאומיים בכל מדינה לצורך בחירת נציגים למועצת האזורים של האיחוד האירופי. ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד היו אזורים בפני עצמם לצורך ועדה זו, אולם באנגליה נדרשה חלוקה לאזורים יותר קטנים. ניצחון מפלגת הלייבור בשנת 1997 הביא לחלוקת אנגליה לאזורי ממשל בהתאם למצע המפלגה (וכן להשבת הבחירה הישירה באזור לונדון רבתי).

סמכויות עריכה

בשנת 1998 הוקמו האסיפות האזוריות של אנגליה בכל אחד ואחד מאזורי אנגליה. למעט באזור לונדון רבתי, האסיפות אינן נבחרות בבחירות ישירות, וסמכויותיהן מוגבלות. בכל אזור ואזור יש משרד ממשלתי אזורי בעל סמכויות בתחום התעשייה, התעסוקה, החקלאות, התחבורה ואיכות הסביבה. חברי האסיפות האזוריות ממונים על ידי חברי מועצה בכל אזור.

מאז 1999 ועד 2020 כל אחד מהאזורים היווה אזור בחירה לפרלמנט האירופי.

אסיפות נבחרות עריכה

בשנת 1998 נערך באזור לונדון רבתי משאל עם בו הוחלט על הקמת אספה נבחרת לאזור (אספת לונדון) וזו הוקמה בשנת 2000 במסגרת רשות לונדון רבתי (בראשה עומד ראש עיריית לונדון). משאל עם בעניין נערך בשנת 2004 בצפון אנגליה, ובצפון מזרח אנגליה, אולם ההצעה להקים אספה נבחרת נדחתה במשאלים אלה. התוכנית לקיים משאלים בייתר האזורים בוטלה בעקבות ההחלטה. בעקבות כישלון משאלי העם הוחלט לבטל את האסיפות הנבחרות עד שנת 2010 (למעט באזור לונדון רבתי), ולהעביר את סמכויותיהן לרשויות המקומיות.

תת-חלוקה עריכה

כל אזור ואזור מחולק לאזורי מטרופולינים ואזורים שאינם מטרופולינים בהתאם לחלוקות ההיסטוריות של האזורים השונים. במסגרת חלוקה זו האזורים מחולקים למחוזות מטרופוליניים, מחוזות שייר ורשויות יונטריות. אלה, בתורם, מחולקים למחוזות המחולקים בתורם לתת-מחוזות. אזור לונדון רבתי מחולק לרבעים.

רשימת האזורים עריכה

  1. מזרח המידלנדס
  2. מזרחה של אנגליה
  3. לונדון רבתי
  4. צפון-מזרח אנגליה
  5. צפון-מערב אנגליה
  6. דרום-מזרח אנגליה
  7. דרום-מערב אנגליה
  8. מערב המידלנדס
  9. יורקשייר והאמבר

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אזורי אנגליה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה