אח"י חיפה (סער 2)

ספינת טילים בחיל הים הישראלי

אח"י חיפה הייתה ספינת טילים דגם סער 2 סומנה במספר צי ס-322. הספינה הראשונה שנשאה את מערכת טילי גבריאל ואיתה נעשו השלמות פיתוח המערכת וקליטתה לתפעול מבצעי. הספינה הייתה כלי השיט השני שנשא את השם אח"י חיפה. הראשונה הייתה המשחתת המצרית אבראהים אל-אוול שנלקחה שלל וסומנה במספר צי ק-38.

אח"י חיפה (ס-322)
סמל אח"י חיפה כפי שעוצב על ידי מ' אריה, 1957
אח"י חיפה ספינת טילים מדגם סער 2 נושאית את מערכת טילי גבריאל, צילום משנת 1969
אח"י חיפה ספינת טילים מדגם סער 2 נושאית את מערכת טילי גבריאל, צילום משנת 1969
תיאור כללי
סוג אונייה ספינת טילים
צי חיל הים הישראלי דגל חיל הים הישראלי
סדרה סער 2
אוניות בסדרה אח"י אילת (ס-321)
אח"י חיפה (ס-322)
אח"י עכו (ס-323)
דגל חיל הים הישראלי
ציוני דרך עיקריים
מספנה קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי
הושקה 14 ביוני 1968
תקופת הפעילות אוקטובר 1968 – 10 בנובמבר 1998 (כ־30 שנה)
גורלה הוטבעה ב-10 בנובמבר 1998
מיקום במשולש הגבולות במפרץ אילת, בעומק של 800 מטר
נתונים כלליים
הֶדְחֶק 220 טון, מרבי 250 טון
אורך 45 מטר
רוחב 7 מטר
שוקע 2מטר
מהירות 40 קשר (מרבי), מהירות מבצעית 30 קשר
גודל הצוות 40 איש
חימוש בשנות השבעים: 5 טילי גבריאל, 2 תותחי 40 מ"מ ו-2 מקלעי 0.5, טורפדו 44, פצצות עומק. בשנות השמונים: 4 טילי הרפון, 1 תותח 40 מ"מ, 4 טורפדו דגם 44 ופצצות עומק נגד צוללות
אמצעי גילוי ול"א בשנות השמונים נוסף סונאר עומק משתנה

הספינה לקחה חלק בפעילות בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים. בתחילת שנת 1975 הועברה בהפלגה סביב אפריקה לים סוף. לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים, הוחזרה בדצמבר 1979 לים התיכון, הפעם דרך תעלת סואץ, והותקנה בסונאר נגרר עומק משתנה, דבר ששיפר משמעותית את יכולתה כחלק מספינות הסער ללחימה נגד צוללות. בשנת 1998 הוצאה הספינה משירות. התוכנית להשקיע אותה כאתר צלילה לא התקבלה והיא טובעה בלב מפרץ אילת.

נתוניםעריכה

  • חימוש בשנות ה-70: מערכת בקרת אש גבריאל, 5 טילי גבריאל. 2 תותחי 40 מ"מ L70 תוצרת ברדה, שני מקלעי 0.5, רקטות מוץ. סונאר בקוער הספינה ופצצות עומק נגד צוללות.
  • חימוש בשנות ה-80: מערכת טילי הרפון, 4 טילי הרפון, תותח 40 מ"מ ברדה, נוסף סונאר עומק משתנה וטורפדו נגד צוללות דגם 44 תוצרת ארצות הברית.

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – ספינות סער

הספינה נבנתה במספנות קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי בשרבור, כחמישית מתוך שש בסדרה הראשונה של ספינות הסער. הושקה בשנת 1968 ויצאה לדרכה לארץ באוקטובר 1968. בהפלגתה במפרץ ביסקאיה נתקלה בגלים גבוהים ונכנסה למספר שעות מנוחה בנמל לוריאן בצרפת. המשיכה בדרכה עם כניסה לתדלוק בנמלי גיברלטר ואוגוסטה שבסיציליה.

כחודש לאחר הגעתה לחיפה הועברה לנמל הקישון ברציף מספנות ישראל להתקנת מערכת נשק גבריאל על ידי אנשי מפעל מבת של התעשייה האווירית.

ב-18 בפברואר 1969 נהרג על הספינה טוראי שאול איתן, שנמחץ למוות במהלך אימון ראשון בתותח 40 מ"מ בעת שהספינה הייתה ברציף מספנות ישראל.

צוות הספינה הוכיח את יכולתו לקלוט ולהפעיל את מערכת הטילים על אף היותה מסובכת יחסית. בתהליך הקליטה ירתה הספינה כ-12 טילים להוכחת מערכת הנשק. ב-7 באפריל 1969 ירתה והטביעה את המשחתת לשעבר אח"י חיפה (ק-38) ממנה קיבלה את שמה.

הפלגת ניסוי אמל"ח וטיבוע ספינת הדיג אוריתעריכה

ב-13 במאי 1970 אח"י חיפה בפיקוד יעקב אלון, ביצעה הפלגת ניסוי אמל"ח עם רפא"ל באזור חיפה, האזינה לתקשורת הת"ג של אח"י סער, שסיירה מצפון לאל עריש, כולל דיווחי הגילוי של סטי"ל מצרי. אח"י חיפה גילתה אף היא את מכ"ם הסטי"ל המצרי וזאת במרחק מעל 160 מייל. הספינות החליפו מידע ביניהן והמסקנה הייתה שהאויב נמצא מזרחית לפורט סעיד ובטווח מעל 60 מייל מאח"י סער, הרבה מעבר לטווח המקסימלי של טיל הסטיקס שהוא 25 מייל.

בסמוך לשעה 2230 שמעה אח"י חיפה את הדיווח בת"ג של אח"י סער שיורים עליה טילים ומייד הפליגה דרומה במהירות גבוהה. השתרר שקט ברשת הקשר עד לדיווח הנוסף של אח"י סער שהטיל נפל לים. אנשי רפא"ל הורדו לחוף בעתלית ואח"י חיפה, שהייתה הספינה בכוננות מיידית, המשיכה בהפלגה דרומה עד שהמפקדה נתנה לה הוראה לחזור לנמל.

לפנות בוקר הודיעה תחנת התקשורת של הדייגים, 4XT, למפקדת חיל הים שאין קשר עם ספינת הדיג האורית.

עלה החשש לשלומה ולכן הוזנקה אח"י חיפה במהירות המרבית לכיוון המקום המשוער שלה. כשהספינה הגיעה לקו אורך אל עריש התקבלה הוראה מהדרג הבכיר ביותר בחיל לא לעבור מערבית ולהמתין. היה חשש שהמצרים יבצעו מארב ושיירו טילים על אח"י חיפה. בהמשך הוזנק מטוס פנטום, שלו יכולות חיפוש טובות באמצעות המכ"ם וכן מסוק לחיפוש ניצולים. החיפושים נמשכו חצי יום ואמנם נמצאה גופתו של רב החובל, אדם ישר, והמכונאי סגל אקרמן, שנפצע קשה, נפטר לאחר מכן באותו יום. שני אנשי הצוות הנוספים, עודד קפלניק ובועז יצחקי, שחו במשך 24 עד 30 שעות עד שהגיעו לחוף ובכך ניצלו. אח"י חיפה לא הורשתה להיכנס לאזור החיפוש, אך קיימה קשר רציף עם מטוס הפנטום והמסוק ובתום החיפושים חזרה לנמל חיפה.

לקחים והאצת פיתוח אמצעי הגנה נגד טיליםעריכה

בעקבות האירוע החליט חיל הים לעבות את מערך הגילוי החופי באזור ימת ברדוויל על ידי הקמת בסיס דפנה תוך הצבת מכ"ם גילוי בתוספת מגל"ם (מגלה שידורי מכ"ם) בשם אורנה בגבעה שעליה הוצבה אנטנה גבוהה. מערך הגילוי היה במרחק של כ-38 מייל מפורט סעיד והוכיח את עצמו במהלך מלחמת יום כיפור, כולל כממסר תקשורת בין כוחות בים למפקדת חיל הים.

עד אז ההערכה בחיל הים הייתה שסיכויי טיל הסטיקס לפגוע בספינת סער היו נמוכים. חיל הים ביצע הערכה מחודשת בנושא איום טיל הסטיקס, האיץ ואף הרחיב את פיתוח אמצעי הנגד להטעיית הטיל.

מלחמת יום ה כיפוריםעריכה

  ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים הייתה הספינה בסיום טיפול תחזוקה חמש שנתי. הצוות הועבר מאח"י עכו שהועלתה לממשה של מספנת חיל הים לשם ביצוע אותו טיפול ארוך. היא הוכנסה במהירות לכשירות והשתתפה בהפגזת החוף הסורי בליל 10–11 באוקטובר ובהמשך בקרבות נוספים.

בהיותה במשימת ליווי אניות אספקה לישראל, במזרח הים האגאי, ממערב לסקרפנטו עלתה על סלע תת-מימי בעומק רדוד שמסומן במפה אך לא מופיע במכ"ם. לספינה ניזוקו המדחפים והחלה חדירת מים שנבלמה בפעולת בקרת נזקים של הצוות.

מפקד הכוח סא"ל גדעון רז ניהל את פעילות בקרת הנזקים. הספינה נגררה על ידי אנית סוחר מגויסת א.מ. חנה, בפיקודו של ישראל לשם, לחיפה והועלתה למבדוק במספנות ישראל. הספינה תוקנה והוחזרה לכשירות תוך מספר ימים. מפקד הספינה הועבר מפיקוד אך המשיך לשרת בחיל הים ואף עלה בדרגה.

לים האדום בהקפת אפריקהעריכה

אח"י חיפה בפיקוד דני מלמד עם אחותה אח"י עכו בפיקוד אלכס טל יצאו ב-28 בפברואר 1975 להפלגת יופי, מסביב לאפריקה כשמפקד הכוח היה אברהם בן-שושן. המטרה הייתה לצרף ספינות עם כושר לחימה נגד צוללות אל ארבע ספינות סער 4 בים סוף. המצרים הפעילו בזירת הים האדום צוללת[ב] והיה חשוב להיערך כנגדם עם כושר לחימה נגד צוללות. ספינות הסער 2 עשו את אותו המסלול בו עברו ספינות הסער 4 לפניהן באורך 13,500 מייל. לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים חזרה אח"י חיפה עם אחותה אח"י עכו לים התיכון וב-18 בדצמבר 1979 הגיעה לבסיס חיפה.

הספינה צורפה לפלגת הנצ"ל, שהתבססה בבסיס אשדוד צוידה בסונאר נגרר עומק משתנה ותרגלה תקיפת צוללות. במלחמת לבנון הראשונה הייתה חלק מהכוח שסיפק הגנה קרובה וליווי נגד צוללות, לנחתות העמוסות טנקים שיצאו לנחיתה בחוף.

השבתהעריכה

אח"י חיפה הוצאה מהשירות בשנת 1998 30 שנה לאחר השקתה. גוף הספינה נשמר תקופה ארוכה על החוף בבסיס אילת. הועלתה בקשה של ההתאחדות לצלילה להשקיע אותה בקרבת חוף כדי ליצור אתר צלילה נוסף שהיה אמור להיקרא על שמו של סא"ל עזרא קדם ("כריש"). לאתר הצלילה הנוסף הייתה התנגדות של המשרד לאיכות הסביבה ולא התקבל אישור. ב-10 בנובמבר 1998 הוטבע גוף הספינה במפרץ אילת באתר 29°25′00″N 34°55′00″E / 29.41667°N 34.91667°E / 29.41667; 34.91667.[2] בעומק מים שמעל 800 מטר.[3]

מפקדי הספינהעריכה

מפקדי הספינה היו קציני ים בעלי ניסיון, בדרגת רס"ן, לאחר מבחן הסמכה לפיקוד.

רב-סרן תקופת כהונה כמפקד הספינה הערות תמונה
אלי רהב יוני 1968 - אפריל 1970 בניה בשרבור וקליטת מערכת גבריאל ראשונה  
יעקב אלון אפריל עד נובמבר 1970 חיפוש ניצולי סירת הדיג אורית  
דוד מעוז 1970 - 1971  
יצחק קוראל אלמוג נובמבר 1971 - מרץ 1973  
שמואל שריג אפריל 1973 - אוקטובר 1973 מלחמת יום הכיפורים  
דני מלמד נובמבר 1973 - אפריל 1975 כולל מבצע יופי העברת הספינה מסביב לאפריקה
חיים להב אפריל 1975 - מרץ 1977 מפגשים עם כלי שיט מצריים במפרץ סואץ  
דובי ברם מרץ 1977 –דצמבר 1978 מקום ראשון במבחני כשירות וביקורת מספן הציוד. השתתפות במבצע משה, ירי שני טילי פונדק.  
אילן בוכריס דצמבר 1978 -1979 מעבר מזירת ים סוף לזירת הים התיכון דרך תעלת סואץ.  
עמנואל אברהם
עמרם חיימי 1984
עפר דוד
שלומי מיכאל 1986–1987
פנחס גורביץ 1989–1990
אריה מגד 1991
רונן קלר ינואר 1992-ספטמבר 1993 ספינת פיקוד לשיוט יום העצמאות 1992. הראשון שבוצע על ידי חיל הים  
יפתח גב

בין אנשי הצוותעריכה

מתוך אנשי הצוות שאיישו את הספינה במשך השנים הגיעו לתפקידים בכירים בחיל הים ובהמשך חייהם לאחר שחרורם. ברשימה חלקית:

  • יעקב ניצן - קצין משמרת בהפלגה לארץ הגיע לדרגת אל"ם ונספח ימי בארצות הברית בתפקידו האחרון.
  • יצחק קוראל אלמוג - המפקד הרביעי, הגיע לדרגת תא"ל וראש מפקדת קליטת סער 5 וצוללות דולפין בתפקידו האחרון בחיל הים.
  • משה אורון - קצין הגנ"ק וסגן המפקד בצוות הראשון, הגיע לדרגת אל"ם ומפקד זירת ים סוף בתפקידו האחרון.
  • גידי ינאי - קצין הגנ"ק וסגן המפקד בצוות הראשון, הגיע לדרגת אל"ם וראש מחלקת תכנון וארגון (תוא"ר) של החייל בתפקידו האחרון.
  • פנחס מילוא - סגן קצין הגנ"ק בצוות הראשון הגיע לדרגת אל"ם ורמ"ח מבצעים חיל הים בתפקידו האחרון.
  • זאב ינובסקי, "לונגו" - החל כטכנאי בקרת אש עבר את קורס החובלים פיקד על ספינות טילים ובסיס אשדוד השתחרר בדרגת אל"ם וניהל מספר שנים את עמותת חיל הים.
  • יוסי שמר שמילוביץ, ״שמילו״ - קצין המכונה בחיפה ובזירת ים סוף, הגיע לדרגת אל״ם כרמ״ח תאו״ל, מפקד בצ״ת ומפקד מספנות חיל הים.
  • פרופסור עובד יושע - קצין נשק וסגן מפקד ב 1979. מפקד אח"י חנית. כלכלן בכיר בחייו האזרחיים.
  • דני מלמד - המפקד השישי, הגיע לדרגת אל"ם ומפקד בה"ד חיל הים. בתפקידו האחרון נספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון בקופנהגן למדינות הנורדיות והבלטיות.

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אברהם רבינוביץ, ספינות שרבורג, הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2001
  • משה אימבר (תחקיר, כתיבה ועריכה), שייטת 3, ספינות הטילים בחיל הים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור - אריק נצר, 2005
  • מירי לוי שאול, איתן למשפחת שאול אלבום זיכרון, 2018

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ מימין אח"י רשף, במרכז אח"י חיפה, משמאל "א.מ. חנה".
  2. ^ ביום השני למלחמה ירתה הצוללת שני מטחי טורפדו נגד המכלית "סמסון" שהפליגה מאירן לאילת. אך המכלית, בפיקוד הקברניט זאב תירוש, לא נפגעה.
  3. ^ התמונה משנה מאוחרת יותר.
  4. ^ משמאל לימין: קצין ההנדסה המלווה צרפתי מפקד השייטת אל"ם הדר קמחי, ראש משלחת משרד הביטחון בפריז מרדכי לימון, גברת אמיו ומארי-קריסטין אמיו - משפחתו של פליקס אמיו. בעל המספנות קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ צילום יוסי קידר מאח"י קשת.
  2. ^ מדור היסטוריה חיל הים, סיכום פעילות שנת 1998
  3. ^ הארץ, רויטל לוי-שטיין, "זכות הציבור לדעת", פברואר 2000