אחימלך בן אחיטוב

אֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֲחִטוּב, דמות מקראית, שימש ככהן גדול בנוב. אחימלך הוא בנו של אחיטוב ונינו של עלי הכהן. נזכר בספר שמואל א', פרק כ"א-ספר שמואל א', פרק כ"ב.

אחימלך מוסר לדוד את חרב גלית. ציור מעשה ידי אַרְט דה חלדר משנת 1680 לערך


דמותועריכה

אחימלך עמד בראש שמונים וחמישה כוהנים. העיר נוב הייתה בימיו עיר הכוהנים. משה צבי סגל טוען כי אחיה בן אחיטוב ואחימלך בן אחיטוב חד הם. לשיטתו מרכיב השם מלך בשמו, אשר הוא מרכיב תיאופורי בהברה האחרונה: 'יה', הוחלף למרכיב 'מלך' כמעין תיקון סופרים.[1] אצל יוסף בן מתיתיהו שמו של אחימלך הוחלף באבימלך.[2] לטענת חוקר המקרא משה גרסיאל וחוקרים אחרים, בעת המלחמה עם פלשתים אחימלך-אחיה הוא זה, שלקח את כלי המקדש שניצלו בשילה, עבר לנוב והקים מחדש בסיס דתי בו עמד אוהל ה'.[3]

הוצאתו להורגעריכה

כאשר ברח דוד משאול סיפק לו אחימלך מזון ואת חרב גָּלְיָת הפלישתי. בכך עורר עליו את זעמו של שאול. דואג האדומי, מאנשי שאול, שהיה נוכח במקום, סיפר לשאול על מפגשו של אחימלך עם דוד. שאול פקד להביא אליו את כהני נוב עם אחימלך ואביו ובאותו היום הוצאו להורג. בנו אביתר נמלט מהמקום וניצל. סיפורו של דוד ומפגשו עם אחימלך וסיפור הוצאתם של כהני נוב להורג כרוכים בקשר של סיבה ותוצאה. אחימלך מגיש עזרה לדוד וזו הסיבה להוצאתו להורג.

הסיוע לדודעריכה

מטרת בואו של דוד לנוב היא להשיג מזון. לשם כך הוא מרמה את אחימלך ומסביר כי הוא נמצא בשליחות המלך. אחימלך בא לקראת דוד בחרדה גדולה. הוספת המילים למשפט: "וְאִישׁ, אֵין אִתָּךְ"[4] מראה כי אחימלך לא הבין מדוע מפקד צבאי כדוד מגיע לבד וללא ליווי פמלייתו. דוד ביקש ממנו את לחם הקודש, אך אחימלך מוכן לתת את לחם הקודש אך ורק אם הנערים לא נטמאו על ידי שכבת זרע. מתוך כבוד לדוד, אחימלך מזכיר רק את הנערים בתנאי לנתינת המזון. דוד עונה כי לא רק הנערים אלא גם כליהם טהורים ולכן נתן לו אחימלך את לחם הקודש. אחימלך נתן לדוד את לחם הפנים, על אף שהיה צורך להחליפו רק מידי שבת ולא באמצע השבוע, ומעבר לכך הלחם היה מיועד לאכילה רק על ידי הכהנים כמסופר בספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוקים ח'-ט'.[5] לאחר שבקשתו של דוד למזון נענתה על ידי אחימלך, הוא מבקש ממנו כלי נשק, והוא מסביר כי עקב מהירות יציאתו לשליחות המלכותית הדחופה, לא הספיק לקחת את נשקו האישי. אחימלך מציע לו את חרבו של גָּלְיָת, אשר נשמרה במקדש בנוב, ודוד נוטל אותה.

ההלשנהעריכה

בעת השיחה בין דוד לאחימלך, נכח במקום דואג האדומי מעבדי שאול. הוא מלשין לשאול על עזרתו של אחימלך לדוד. דואג אף הוסיף להעליל על אחימלך שאירח את דוד בביתו[6]. שאול שלח להביא בפניו את אחימלך ומשפחתו, ואז פונה לאחימלך בכעס ובזלזול ומכנה אותו בזלזול "בֶּן-אֲחִיטוּב" ולא בשמו ותוארו. שאול מאשימו בקשירת קשר עם דוד להילחם בו.

אחימלך לא מכחיש את העזרה שהגיש לדוד, אך מכחיש את קשירת הקשר, ומסביר לשאול את סיועו לדוד, בכך שהיה סבור כי דוד הוא חתנו ונאמנו של שאול, ובעל מעמד צבאי. אחימלך מוסיף כי לא היה מודע כלל לירידת קרנו של דוד בעיני שאול, והוא נהג עם דוד כמנהגו מאז ומעולם לשאול עבורו באלוהים.


מותועריכה

שאול דן את אחימלך להריגה יחד עם כל משפחתו, אך עבדיו סירבו לבצע את הפקודה, ולכן שאול נאלץ להורות למלשין דואג האדומי לבצעה בעצמו. דואג המית שמונים וחמשה כהנים ובתוכם את אחימלך.

מעמדו של אחימלךעריכה

אחימלך ובני ביתו נקראים לשאול. הדבר מלמד על כפיפותם לשאול ולמשפטו.[7] מעמדם של צאצאי עלי היה גבוה בזמן שאול. אחימלך היה כנראה הכהן הראשי בחצר המלך שאול. ההוראה לפגוע באחימלך ובכוהנים נענתה בשלילה על ידי עובדי המלך, על אף סכנת המוות, אשר ריחפה על ראשם עקב סירובם לשאול. מכך נראה כי מעמדו של אחימלך והכוהנים היה גבוה בעיני העם. על כוהני נב נאמר, ששאלו בה' למען שאול.(שמואל א', י"ד, י"ח).

לקריאה נוספתעריכה

  • אורי אלטר, אמנות הסיפור במקרא, תל אביב, אדם, 1981, עמ' 82-79.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אחימלך בן אחיטוב בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ משה צבי סגל, ספרי שמואל, ירושלים, קריית ספר, 1987, עמ' ק"ב.
  2. ^ יוסף בן מתיתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מאגנס, 2007, עמ' 206.
  3. ^ משה גרסיאל, עולם התנ"ך שמואל א', תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 126.
  4. ^ שמואל א', כ"א, ב'
  5. ^ משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, ירושלים, מאגנס, 1998, עמ' 24.
  6. ^ תהלים נ"ב ע"פ האלשיך שם
  7. ^ זאב ויסמן, עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 1991, עמ' 32.