ויקיפדיה

אחינועם ניני

זמרת ופעילת שמאל ישראלית, מוכרת גם בשם הבמה "נועה"

אחינועם ניני (נולדה ב-23 ביוני 1969), מוכרת גם בשם הבמה הבינלאומי נועה (Noa), היא זמרת, מלחינה ופעילת שמאל ישראלית. התפרסמה בעולם ובמיוחד באירופה כאמנית פופ ומוזיקת עולם.

אחינועם ניני
צילום מ- 2012
צילום מ- 2012
לידה 23 ביוני 1969 (בת 54)
תל אביב, ישראל
שם במה נועה -Noa
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1988
מקום לימודים רימון בית ספר למוסיקה, אקדמיית סלנטר אקיבה ריברדייל, ישיבת רמ"ז עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פופ, מוזיקת עולם, זמר עברי, ג'אז, בלוז
שפה מועדפת עברית, עברית (מודרנית) ישראלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, פסנתר, כלי הקשה, כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים NMC, גפן רקורדס, יוניברסל, מור ניהול
בן זוג אשר ברק
www.noasmusic.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ניני בהופעה במלון הילטון בתל אביב לכבוד פתיחת מרכז פרס לשלום, 20 באוקטובר 1997

ביוגרפיה עריכה

אחינועם ניני נולדה בתל אביב להורים מבת ים, דור חמישי בארץ לעולים מתימן. כשהייתה בת שנתיים, עברה משפחתה לניו יורק שבארצות הברית, בעקבות מלגת לימודים שקיבל אביה, דוקטור להנדסה כימית. היא גדלה בשכונת ריברדייל שברובע הברונקס, שם למדה בבתי ספר אורותודוקסים-מודרניים, "ס.ע.ר" ו"ישיבת רָמָז" במנהטן. במקביל למדה לימודי זמרה ומחול.

בגיל 15 החלה את לימודיה בתיכון לאמנויות הבמה של ניו יורק, והצטרפה לשבט ריוורדייל של צופי צבר, שם התחזקה בה הזיקה לעברית ולישראל. בגיל 17 חזרה לישראל לבדה, כשבכוונתה לשהות בארץ במשך כשנה. בתקופה זו למדה בבית הספר התיכון על שם מיי בויאר בירושלים והתגוררה בפנימייה. לפני עלייתה חזרה ארצה, בביקור בישראל, הכירה את ד"ר אשר ברק, לימים בעלה.

לבסוף החליטה להישאר בארץ בגפה, עד שכעבור שנים מספר החליטו הוריה לעלות בחזרה לישראל בעקבותיה. לאחר סיום לימודיה התיכוניים עשתה את שירותה בצה"ל בלהקת פיקוד צפון, שם הייתה סולנית בשיר "תמיד בן 18" (שלא הופיע על גבי אלבום).

ב-1988 הקליטה עבור פסקול הסרט "Notre dame de Paris" של ג'רלד פוליצ'ינו את השיר "Babel", באנגלית, צרפתית ועברית. השיר הגיע לראש מצעד הפזמונים בצרפת ב-1989 והוא אחד משיריה הראשונים.

ב-1990 התקבלה לבית הספר הגבוה למוזיקה "רימון", שבו פגשה את אחד ממייסדיו, גיל דור, גיטריסט ומעבד. מאז החלו השניים לעבוד כצמד מוזיקלי.

ב-1990, הופיעו ניני ודור בפסטיבל הג'אז הבינלאומי באילת, עם שירים בהשראת ג'אז, פופ ורוק, ביניהם כאלו של הביטלס ושל מדונה. בעקבות סיבוב הופעות הם הוציאו את אלבומם הראשון, "אחינועם ניני וגיל דור בהופעה חיה" (יולי 1991) על גבי תקליט ודיסק. כעבור שנתיים יצא תקליטם השני, "אחינועם ניני גיל דור", שכלל שירים פרי עטה של המשוררת לאה גולדברג ושיר אחד של רחל, בהם "אני" של רחל ו"הוא" של גולדברג, שהפך ללהיט המוכר בשם "בואי כלה". השיר "עקרה" (הידוע גם בשם "אוּרי") של רחל, אשר היה חלק מפרויקט "רחל ולאה" של ניני ודור, לא נכלל בתקליט, אולם גרסה שלו מצויה באלבום ההופעה החיה שיצא קודם לכן. השם "רחל ולאה" היה שם נוסף שבו התפרסם האלבום.

החל מ-1994, שבה נוצר קשר בין נועה וגיל דור לבין הגיטריסט פט מתיני, התפתחה הקריירה הבינלאומית של ניני עם תקליטה הבינלאומי הראשון, "Noa". ניני שיתפה פעולה והופיעה מאז עם זמרים בינלאומיים רבים אחרים.

היא שרה ב-1994 וב-2000 בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והשתתפה בעצרת השלום של ה-4 בנובמבר 1995, שבסיומה נרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. ב-1996 הופיעה בבית הלבן בפני הנשיא ביל קלינטון. ב-16 באוקטובר 2003 מונתה לשגרירה של רצון טוב מטעם ארגון המזון והחקלאות FAO.

 
ניני בהופעה, 2010

בינואר 2009 נבחרה על ידי רשות השידור לייצג את ישראל באירוויזיון 2009. בתחרות, אשר התקיימה במאי 2009 במוסקבה, היא ביצעה עם מירה עווד את השיר "עינייך", בעברית, אנגלית וערבית. השתיים הגיעו למקום ה-16. באוגוסט 2009 זכתה ניני לאות הוקרה עם עווד, מראש עיריית לורד שבצרפת.[1]

בין שיריה המוכרים של ניני: "עקרה (אורי)" (רחל / ניני, דור), "הוא (בואי כלה)" (גולדברג / ניני, דור), "ננוע" (ניני, דור), "בעיניה (מישאלה)" (ניני, דור), "Beautiful That Way" - "החיים יפים" (ניני, דור / פאונה, שיר הנושא של הסרט "החיים יפים"), "Wildflower" (ניני, דור), "We" (ניני, דור).

בשנת 2023 נבחרה להופיע בחגיגות האליפות של נאפולי.

חיים אישיים עריכה

נשואה לרופא הילדים אשר ברק, ולהם שלושה ילדים. מ-2011 היא צמחונית.[2][3]

אחותה אודיה ניני היא זמרת-יוצרת ומעבדת מוזיקלית.

עמדותיה הפוליטיות עריכה

 
ניני זוכה בפרס מפעל חיים על שם שולמית אלוני, 2019

ניני הביעה פעמים רבות דעות פוליטיות המזוהות עם השמאל ובפרט השמאל הרדיקלי (קיצוני) בישראל.[4][5] במאי 2010 השתתפה בהפגנת שמאל בירושלים ובנאומה אמרה כי היא דוגלת ב"בירה אחת לשני עמים".[6]

בספטמבר 2012, לקראת מושב האו"ם שבו הכריזו הפלסטינים על מדינה, יצאה כנגד ממשלת נתניהו ואמרה כי היא אינה מייצגת אותה וכי מדיניות ממשלת ישראל מובילה לקטסטרופה.[7] באחת מהופעותיה אמרה לקהל: "הילדים שלי לא ייסעו לחברון, אלא לאום אל-פאחם".[8]

ביום הזיכרון לחללי צה"ל בשנת 2012 הופיעה בטקס הזיכרון האלטרנטיבי של משפחות שכולות יהודיות ופלסטיניות.[9][10] בעקבות יוזמה של אנשי ימין להחרים את ניני, אמרה: "אני מאחלת שתתעוררו מהכישוף שגזל את תבונתכם וחמלתכם".[11]

ביום ירושלים 2013 הופיעה בטקס רשמי מטעם עיריית ירושלים ושרה את השיר "ירושלים של זהב", תוך שהיא משמיטה את הבית העוסק בשיבת היהודים למזרח העיר לאחר מלחמת ששת הימים.[12]

ניני יצאה נגד אמני המוזיקה המזרחית המתפשרים לדבריה על חומר נמוך מתוך אינטרסים מסחריים.[4]

בשנת 2014 סירבה ניני לקבל פרס אקו"ם הישראלי למוזיקה, בתגובה להחלטה להעניק את הפרס בקטגוריית "פרס מפעל חיים" לזמר אריאל זילבר.[13] אקו"ם נעתרו לבקשתה של נינינ, והמירו את הפרס מפעל חיים שיועד לזילבר ב"פרס על תרומה למוזיקה".

בינואר 2017 פרסמה ניני פוסט באנגלית בפייסבוק שבו כתבה כי נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הוא לטענתה "היטלר בן-ימנו" וכינתה את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו "גזען, נרקיסיסט, פרנואיד וולגרי כמו טראמפ".[14]

ניני לקחה חלק פעיל והופיעה בהתנדבות במסגרת המחאה נגד בנימין נתניהו[15] והמחאה נגד ממשלת ישראל השלושים ושבע.[16]

השמעת דעותיה הובילה לא אחת לביטולים של הופעותיה, בעיקר בישראל, וגם בקהילות יהודיות בעולם.[17][18]

ניני היא חברת הוועד המנהל של הקרן החדשה לישראל.[19]

פרסים עריכה

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי סולו עריכה

  • "אחינועם ניני וגיל דור בהופעה חיה" (יולי 1991)
  • "אחינועם ניני גיל דור" (ספטמבר 1993)
  • "Noa" (מרץ 1994; תקליטה הבינלאומי הראשון)
  • "Calling" (מאי 1996; אלבום בינלאומי)
  • "אחינועם ניני" (אפריל 1997)
  • "אחינועם ניני והתזמורת הפילהרמונית הישראלית" (אפריל 1998)
  • "Blue Touches Blue" (מרץ 2000, אלבום בינלאומי)
  • "Now" (ספטמבר 2002, אלבום בינלאומי)
  • "Noa Live" (אוקטובר 2005)
  • "נאפולי תל אביב" (ספטמבר 2006)
  • "Genes and Jeans" (מרץ 2008)
  • "There Must Be Another Way" ‏- יחד עם מירה עווד (2009)
  • "Noapolis - Noa Sings Napoli" (פברואר 2011)
  • "ארץ, שיר" (אפריל 2011)
  • "Love Medicine" (יוני 2014)
  • Letters to Bach (2019)

אוספים ומארזים עריכה

  • "La Voix de l'Espoir" (ינואר 1998, מארז כפול שיצא בצרפת הכולל את האלבומים "Noa" ו"Calling")
  • "Both Sides of the Sea" (אפריל 1998, אוסף שירים נבחרים מהאלבומים "אחינועם ניני גיל דור" ו"אחינועם ניני")
  • "Le Meilleur de Noa" (מאי 1999, אוסף משיריה בעברית ובאנגלית)
  • "First Steps" (ינואר 2000, מארז הכולל את האלבומים "אחינועם ניני וגיל דור בהופעה חיה" ו"אחינועם ניני גיל דור")
  • "אוסף ראשון" (מרץ 2001, אוסף ראשון בישראל משיריה, עם ביצועים מחודשים או תוספות למילים המקוריות)
  • "Noa Gold" (אוקטובר 2003)

לקריאה נוספת עריכה

יורם יובל, ישראל - שיחת נפש, כנרת זמורה ביתן, 2012, עמ' 222 - 228 (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אחינועם ניני בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ טל פרי, ‏אות הוקרה לאחינועם ניני ומירה עווד מראש עיריית לורד בצרפת, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2009
  2. ^   איתן לשם, "מי ששונא את ישראל אני אומרת לו ישר 'תרגיע'": אחינועם ניני לא מתנצלת, באתר הארץ, 28 באפריל 2017
  3. ^ אחינועם ניני: האיש שהרעיד את אמות הסיפים של נשמתי, בערוץ היוטיוב כלובים ריקים, 24 ביולי 2011
  4. ^ 1 2 יעל ולצר, ‏אחינועם ניני: "הזמרים המזרחיים מתפשרים על חומר נמוך", באתר גלובס, 8 בפברואר 2012
  5. ^ רן בוקר, אחינועם ניני: "אני ציונית, אני נגד ה-BDS", באתר ynet, 22 בינואר 2019
  6. ^ אטילה שומפלבי, הפגנת שמאל בכיכר ציון: ציונים לא מתנחלים, באתר ynet, 15 במאי 2010
  7. ^ nana10 סלבס, סולידריות: אחינועם ניני תוקפת את ממשלת נתניהו, באתר של "רשת 13", 18 בספטמבר 2011 (במקור, מאתר "nana10")
  8. ^ אלירז שדה וגל אוחובסקי, ‏אחינועם ניני: "הילדים שלי לא ייסעו לחברון, אלא לאום אל פאחם", באתר ‏מאקו‏, 6 בפברואר 2012
  9. ^ לוחמים לשלום, טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני השמיני, ‏10 במרץ 2013
  10. ^ nrg תרבות, אחינועם ניני: "אם כל ערבי הוא מחבל, אז כל יהודי רוצח", באתר nrg‏, 29 באפריל 2012
  11. ^ אסף נבו, ‏אחינועם ניני למחרימיה מימין: "מאחלת שתתעוררו מהכישוף שגזל תבונתכם וחמלתכם", באתר ‏מאקו‏, 29 באפריל 2012
  12. ^ משה הלר, אחינועם ניני השמיטה את הבית על שיבת היהודים, באתר mynet‏ ירושלים, 5 ביוני 2013
  13. ^ עמי פרידמן, אחינועם ניני: "מפעל חיים לאריאל זילבר - הפניית עורף לאחריות ציבורית", באתר ynet, 30 בינואר 2014
  14. ^ מערכת, ‏אחינועם ניני: טראמפ הוא היטלר וביבי הגזען-פרנואיד תומך בו, באתר גלובס, 31 בינואר 2017
  15. ^ יובל אראל, יהונתן בוגר, קבלת שבת עם אחינועם ניני, בבלוג של יובל אראל, מגזין מוזיקה ותרבות, 1 באוגוסט 2020
  16. ^ נרות נשמה, דקת דומייה והזדהות עם איטליה: כ-140 אלף הפגינו בת"א, באתר ynet, 8 באפריל 2023
  17. ^ דנה וייס, ‏אחינועם ניני: "ביטלו הופעות, איימו עלי, אבל לא אשתוק", באתר ‏מאקו‏, 22 ביוני 2014;נועה הרשקוביץ‏, בגלל שהביעה דעה? בוטלה הופעתה של אחינועם ניני באיטליה, באתר וואלה!‏, 27 ביולי 2014
  18. ^ רן בוקר ועמי פרידמן, בעקבות מחאה: הופעתה של אחינועם ניני בבית כנסת במישיגן בוטלה, באתר ynet, 5 במאי 2017
  19. ^ חברי הוועד המנהל, אתר הקרן החדשה לישראל
  20. ^ מנחם גנץ, האבירה ניני - הזמרת הישראלית תקבל תואר כבוד איטלקי כהוקרה על פעילותה בתחום התרבות, באתר nrg,‏ 9 ביולי 2006
  21. ^ הזוכים בפרס | פרס שולמית אלוני, באתר shulamitaloni (באנגלית)


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אחינועם_ניני&oldid=37425151"