אחמד אבן טולון

שליט הלבנט במאה ה-9 ומייסד שושלת טולון

אחמד אבן טולוןערבית: أحمد بن طولون; 20 בספטמבר 83514 במאי 883) היה מושל מצרים תחת החליפות העבאסית ולאחר מכן מרד בעבאסים וייסד את שושלת טולון העצמאית ששלטה על הלבנט.

אחמד אבן טולון
أحمد بن طولون
לידה 20 בספטמבר 835
בגדאד, בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 במאי 884 (בגיל 48)
Al-Qatta'i, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת טולון
אב טולון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ח'מארויה בן אחמד בן טולון
אל-עבאס אבן אחמד אבן טולון
Shayban ibn Ahmad ibn Tulun
רביע אבן אחמד אבן טולון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המרד בעבאסים עריכה

אחמד אבן טולון היה בנו של ממלוכ שמונה להיות מושל במצרים מטעם בית עבאס. אבן טולון קיבל הוראה מהחליפה לדכא את המרד בארץ ישראל של המושל אמג'ור. טולון אכן כבש את אזור א-שאם (ארץ ישראל וסוריה), אך סיפח את השטח למצרים והפסיק את תשלומי המיסים לבגדאד.[1] אבן טולון היה המייסד והראשון מבין שושלת של שליטים טולוניים, ששלטו במצרים במשך 37 שנים, ומתוקף כך גם בארץ ישראל ובירושלים. מתקופת שלטונם בעיר לא נשאר זכר כלשהו, אך מקור ערבי אחד מזכיר מדרשה ללימודי האסלאם בירושלים מתקופת הממלוכים בשם מדרסת אלטולוניה. בשכונה המזרח ירושלמית ואדי אל-ג'וז קרוי רחוב, על שמו של אבן טולון[2].

ימי שלטונו עריכה

 
מסגד אבן טולון בקהיר

אבן טולון פעל רבות לביסוס שלטונו וממלכתו. הוא שיקם תעלות השקיה וסכרים, בנה באזור קהיר של היום את מסגד אבן טולון שעומד על תלו עד היום.

בארץ ישראל היה מישור החוף מוזנח מאז הכיבוש הערבי וערי החוף נתפסו כערי גבול. אבן טולון שיקם את ערי החוף והקים את חלקן מחדש:

מותו ומורשתו עריכה

בשנת 883 אבן טולון נרצח על ידי אחת מנשותיו כשרחץ באמבטיה, מקנאה.

דודו של אבן טולון ירש אותו אך מאבקי ירושה מתמשכים הביאו לקריסת השושלת הטולונית וב- 905 הצליחו העבאסים להשיב את שלטונם בשטח.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אחמד אבן טולון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ גריפית, ה. ס., ארץ הקודש וטקסטים בערבית קדומה, "קתדרה" לתולדות ארץ ישראל וישובה, תשרי תשנ"ד, ספטמבר 1993, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים.
  2. ^ אנציקלופדיה וילנאי לירושלים, כרך א', עמוד 16
  3. ^ מיכאל ארליך, יפו בימי הביניים, כנס יפו לדורותיה יוני 2004
  4. ^ אלי שילר, עכו ואתריה - הוצאת אריאל (ירושלים תשמ"ג), עמודים 19-20)
  5. ^ מנחם מרקוס / מדריך ישראל החדש - כרך 15: הר הנגב והערבה (2001), עמוד 123