אחרון הלא-צדיקים

סרט תיעודי ביוגרפי

אחרון הלא-צדיקים (במקור: Le Dernier des injustes; באנגלית: The Last of the Unjust) הוא סרט תיעודי ביוגרפי בבימויו של קלוד לנצמן, הסוקר את פעילותו של בנימין מורמלשטיין, שהיה רב, פעיל יהודי וראש היודנראט בגטו טרזיינשטט.

אחרון הלא-צדיקים
Le Dernier des injustes
בימוי קלוד לנצמן
הופק בידי Danny Krausz, Jean Labadie, Kurt Stocker עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט קלוד לנצמן עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים בנימין מורמלשטיין
קלוד לנצמן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום קרולין שמפטייר, ויליאם לובשנסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Le Pacte עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 19 במאי 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 218 דקות (גרמניה), 220 דקות (ישראל)
שפת הסרט גרמנית, צרפתית
סוגה סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט יצא לאקרנים בשנת 2013. אורכו כשלוש וחצי שעות, והוא בוים על ידי לנצמן על בסיס ראיונות שערך עם גיבור הסרט בנימין מורמלשטיין בשנת 1975. בישראל הוצג הסרט בתרגום לעברית החל מסוף ינואר 2014, אז הוקרן לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.

לפי הסרט, מורמלשטיין הוא ראש היודנראט היחיד בכל אירופה ששרד את מלחמת העולם השנייה והשואה, ולכן לזיכרונותיו משמעות מיוחדת.

יצירת הסרט עריכה

בשנת 1975, במסגרת התחקיר לסרטו "שואה", נפגש קלוד לנצמן עם מורמלשטיין בביתו ברומא לסדרת ראיונות שנמשכו 17 שעות בסך הכול. לנצמן צילם את הראיונות הממושכים שערך עם מורמלשטיין, ובמהלכם שאל וקיבל תשובות על החיים במהלך המלחמה, יחסיו של מורמלשטיין עם אדולף אייכמן ובמיוחד תקופת כהונתו כראש היודנראט בטרזיינשטט והדילמות שנלוו לה. בנימין מורמלשטיין התגלה כמרואיין אינטליגנטי ביותר, בעל זיכרון חד והבנה של התקופה בה חי. בסופו של דבר לא השתמש לנצמן בחומר המצולם הזה במסגרת סרטו "שואה". רק בתחילת המאה ה-21 החליט לנצמן שהגיע הזמן לעשות שימוש בחומרים, ויצר את הסרט, המבוסס בחלקו הגדול על הראיונות עם מורמלשטיין.

תמצית הסרט עריכה

בנימין מורמלשטיין היה סגנו של הרב הראשי בבודפשט כשאדולף אייכמן פשט על משרדי הרבנות הראשית של הונגריה. אייכמן דרש ממורמלשטיין להכין לו עד למחרת תקציר על היהדות. (הערת אגב, אייכמן ידע מעט עברית ואפילו נשלח לארץ ישראל אחרי עלית היטלר לשלטון. לא ברור אם הוא נפגש עם פעילים יהודים או שבכוונתו היה להיפגש עם הטמפלרים תושבי שרונה שהזדהו עם המפלגה הנאצית). מורמלשטיין מספר שכתב עבור אייכמן את מה שביקש ולמחרת נתן לו את החומר שהכין. מכאן ועד סוף מלחמת העולם החלה מעין "ידידות בין אייכמן" למורמלשטיין שבזכותה נשאר בחיים, ויתכן שבגלל זה מורמלשטיין לא אוזכר ולא זומן לעדות במשפט אייכמן.

בשנת 1939 הועבר מורמשלטין למחנה ריכוז טרייזנשטט והיה חבר ביודנראט שניהלה את הפעילות היהודית במחנה. גם לשם היה מגיע אייכמן מפעם לפעם כדי להתייעץ עם מורמלשטיין. עובדה זאת הצילה את מורמשלטיין מהמשלוחים למחנות ההשמדה שהנאצים ביצעו מהמחנה, משלוחים שבהם היו גם חברי היודנראט. מורמלשטיין מספר, אמנם בקיצור, על התככים בתוך היודנראט ואפילו ניצול מיני של נשים שביקשו להמנע מהמשלוחים למחנות ההשמדה. לאחר המלחמה עבר מורמשלטיין לגור באיטליה יחד עם רעייתו, שם כתב ספר ובו את תיאר את כל שעבר עליו בשואה, וגם בנו נולד באיטליה. בסיומו של הסרט מספר מורמשלטיין שאנשי רוח גינו אותו והציעו להוציאו להורג, ולעומת זאת ביקשו חנינה עבור אייכמן בסוף משפטו.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  • Yvonne Kozlovsky Golan (2017),  "Benjamin Murmelstein, a Man from the "Town 'As If'": A Discussion of Claude Lanzmann's Film the Last of the Unjust (France/Austria, 2013)", Holocaust Studies, A Journal of Culture and History, vol. 23, No. 4, pp. 464–482.
  • Yvonne Kozlovsky Golan (2019), "The Role of the Judenräte in Serving Nazi Racial Policy: a Discussion of Claude Lanzmann’s film ‘Last of the unjust’", Slil: a Journal of History, Cinema and Television, pp. 72-98, peer-reviewed (Heb.).
  • Yvonne Kozlovsky Golan (2020), "Through the Director’s Lens: Claude Lanzmann’s Oeuvre: Commemorating the First Anniversary of his Passin
  • Canadian Institute for the Study of Antisemitism (CISA), Antisemitism Studies, Vol. 4, No. 1 (Spring 2020), pp. 143-168.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא סרטים ובנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.