פתיחת התפריט הראשי

"אטום" הוא מחזה מאת מתי גולן שהועלה בשנת 2001 על ידי התיאטרון הקאמרי, בבימויו של עודד קוטלר. המחזה מתאר תרחיש אפוקליפטי שבמרכזו השתלטות חרדים קיצוניים על המדינה והובלתה לאבדון במטרה לקרב את ביאת המשיח.

שחקני ההצגה כללו את משה בקר בתפקיד הראשי של מאיר פלג, ראש הממשלה הנבחר, חגית דסברג כרחל, אשתו, ארז שפריר בתפקיד שאול, יד ימינו של ראש הממשלה הנבחר, אדוה עדני בתפקיד עיתונאית המקורבת לראש הממשלה הנבחר ואבי אוריה שגילם מנהל ערוץ טלוויזיה מסחרי. את המוזיקה למחזה חיבר אורי וידיסלבסקי.

תוכן עניינים

תמצית העלילהעריכה

עלילת המחזה מתרחשת בשנת 2025. קבוצה של קיצונים דתיים מבקשת לקרב את הגאולה ואת ביאת המשיח באמצעות מלחמת גוג ומגוג שלאחריה יבוא המשיח. מנהיג הקבוצה הכריזמטי הורה לשתול אחד מתלמידיו בפוליטיקה הישראלית, על מנת שיגיע לראשות הממשלה. אותו תלמיד התחזה לחילוני, התחתן עם חילונית והוליד ילדים. במקביל השתלב בפוליטיקה, טיפס אל מנהיגות מפלגה ונבחר לראשות הממשלה. במסגרת תפקידו זה הוא מוסמך להפעיל את הנשק הגרעיני של המדינה. הוא מתלבט האם לעשות זאת, כאשר מצוות הרב חזקה בעיניו. כאשר נמנע מלהפעיל את הנשק הגרעיני, הציבור החרדי רוצח אותו ואת אשתו ומשתמש בנשק הגרעיני כדי לחולל מלחמת עולם, על מנת לקרב את ביאת המשיח.

הפולמוס סביב המחזהעריכה

המחזה ספג ביקורת חריפה במגזר החרדי והדתי[1][2][3] ומצד צופים אחרים, כמו דן מרגלית שכתב "לראשונה נטשתי בזעם הצגת תיאטרון בטרם ירד עליה המסך. לעומת מה שנראה ב'אטום' מחווירות עלילות הדם המקוריות"[דרוש מקור] ודוד מרחב שכתב: "הטקסט של המחזה היה יכול להופיע בקלות על דפי 'דר שטירמר' ונראה כאילו הוא מתבסס על הקריקטורות המזוויעות משנות השלושים, של היהודי הנצלן, עם האף הארוך, כשמגן דוד ענוד על חולצתו".[4]

הביקורת הובילה לדיון בעניין בכנסת, בעקבות הצעות לסדר היום של חברי הכנסת יגאל ביבי ומשה גפני. ח"כ גפני אמר בדיון שעלילת המחזה מנוגדת להלכה ולדברי חז"ל על ביאת המשיח, ושהמחזה מזכיר לו "את הרעלת הבארות, שאמרו על היהודים: הם מרעילים בארות, הם לוקחים דם של ילד נוצרי כדי לאפות מצות בפסח". בדיון הוקראה תגובתו של שר המדע, התרבות והספורט, מתן וילנאי:

ההצגה "אטום" היא בהחלט יצירה פרובוקטיבית, מעוררת מחלוקת ורגשות. ואולם באמנות כמעט אף פעם אין אחדות דעים, ופעמים רבות מביאה היצירה את הקהל לאי נוחות, לכעס ואף לעלבון. יצירת אמנות משקפת עמדה או תחושה של יוצר, שמרגיש בצורך להביעה כלפי חוץ. ניתן להסכים עם עמדה זו, וניתן גם לחלוק עליה. השר ביקש לומר כי לא ראה את ההצגה בעצמו, וייתכן מאוד כי באופן אישי גם הוא לא היה אוהב אותה, מכל מיני סיבות. מצד שני, השר אינו מתערב בקביעת תכנים של יצירה, תהא אשר תהא. חופש הביטוי והיצירה הוא עקרון יסוד בדמוקרטיה הישראלית, ויש לשמור על עיקרון זה גם כאשר העמדה המושמעת אינה מוצאת חן.[5].

גולן הגן על הרעיון שביסוד המחזה ואמר כי "אם לא יעצרו את החרדים כעת, עלולה לקום קבוצה חרדית קיצונית שתשתלט על כלי הנשק של המדינה ותביא לשואה גרעינית"[3]. השחקן הראשי במחזה הזדהה עם תפקידו באומרו: "במהלך ההצגה הדמות שלי אומרת שהגיע הזמן שאנחנו, החילונים, נתחיל להתנהג כמו רוב. ואני באמת חושב שאנחנו, חברי המחנה החילוני, אילמים. אנחנו מקבלים כמובן מאליו שהדתיים מקבלים כאן את כל ההחלטות, והגיע הזמן שנתעורר ונשמיע את קולנו."[2]

בהיבט האמנותי ספגה ההצגה ביקורת מאת מיכאל הנדלזלץ, שכתב על ההצגה:

"למעשה זו אופרת סבון פוליטית, שמשתמשת בחומרים מהמציאות, אבל מציגה אותם בצורה שטחית וחד ממדית, מלודרמטית ומוגזמת. ... כדי שהדמוניזציה הזו של החרדים תשכנע, צריך שיהיה בזה ממד כלשהו של אמינות על הבמה. אבל כשהמשחק המקדים - פריסת האינטריגה - איטי להחריד, ואילו השיא - הסוף האפוקליפטי - הוא חטוף ולא מוסבר, כל העניין נהיה די מגוחך.[6]

בעקבות הלחץ הציבורי הורד המחזה מבמת "הקאמרי" לאחר שמונה שבועות[7].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מרב יודילוביץ', כבוד הרב ראש הממשלה, באתר ynet, 2 בדצמבר 2001
  2. ^ 2.0 2.1 צופה בתיאטרון הקאמרי: ההצגה מסיתה לרצח דתיים, באתר ערוץ 7, 25 בנובמבר 2001
  3. ^ 3.0 3.1 לירון מרוז‏, החרדים נגד מתי גולן, באתר וואלה! NEWS‏, 28 בנובמבר 2001
  4. ^ דוד מרחב, שנאה על הבמה, באתר "GoGay",‏ 12 בדצמבר 2001
  5. ^ ישיבה מאתיים וחמישים ושלוש של הכנסת החמש עשרה יום ד', ‎28 בנובמבר ‎2001
  6. ^ מיכאל הנדלזלץ, "אטום" מאת מתי גולן בקאמרי, "הארץ", דצמבר 2001
  7. ^ מתי גולן, ‏המחזה "האנטישמי" שלי, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2015;
    ירידת המחזה "אטום" חדשות רוטר נט