אטקמה (מחוז)

**אטקמה** (מחוז)
**Atacama**
סמל אטקמה	דגל אטקמה
מדינה	צ'ילה
מושל	פרנסיסקו סאנצ'ס
רשות מחוקקת	Regional Council of Atacama
בירת המחוז	עמק קופיאפו
העיר הגדולה	קופיאפו
שפה רשמית	ספרדית
שטח	75,176.2 קמ"ר (דירוג: 4)
גובה	1,800 מטרים
דת	נצרות
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	286,168 (2017)
‑ צפיפות	4 נפש לקמ"ר (דירוג: 13, 2017)
קואורדינטות	27°22′00″S 70°19′56″W / 27.366666666667°S 70.332222222222°W
אזור זמן	UTC-4
	http://www.goreatacama.cl/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה

מחוז אטקמה (בספרדית: Región de Atacama) הוא אחד מ-16 מחוזות צ'ילה והרביעי בגודלו מביניהם. הוא משתרע על פני שטח של 75,176 קמ"ר מה שמדרג אותו כמחוז הרביעי בשטחו בצ'ילה. הוא גובל במחוז אנטופגסטה בצפון, בפרובינציות הארגנטינאיות קטמרקה, לה ריוחה וסן חואן, בדרום במחוז קוקימבו ובמערב באוקיינוס השקט. המחוז מכיל הרים רבים ושמורות טבע, כשהמפורסמת בהן היא נבאדו טרס קרוסס (Nevado Tres Cruces), שבה נמצא ההר אוחוס דל סלאדו, הגבוה ביותר במחוז. במחוז יישובים קטנים רבים ומספר ערים, כשהעיר הגדולה ביותר היא קופיאפו שמשמשת גם כבירת המחוז. המחוז מתאפיין במזג אוויר קר וצחיח, ומעט מאוד גידולים חקלאיים נעשים בתחומו. נכון ל-2017 מתגוררים בו 286,168 תושבים^[1], מספר מועט ביותר לעומת גודלו העצום, זאת מכיוון שמזג האוויר בו לא מאפשר מגורים קלים או גידול חקלאי שהוא אחד ממקורות הפרנסה העיקריים בצ'ילה.

דמוגרפיה עריכה

מחוז אטקמה הוא המחוז השלישי הכי פחות המאוכלס במדינה, אחרי המחוזות אייסן ומגאיאנס ואנטארקטיקה צ'ילנה. מעל 50% מתושבי המחוז מתגוררים בעיר הבירה קופיאפו או בעיר ואיינר (אנ'). הערים הגדולות ביותר הן (נתוני מפקד 2002) קופיאפו (125,983 תושבים), ואיינר (43,750), קלדרה (12,776), צ'ניארל (12,086), אל סלבדור (8,697) טיירה אמרייה (8,578) ודייגו דה אלמגרו (7,951). תושבי המחוז מתחלקים לשתי דתות עיקריות כשהרוב המוחץ של התושבים משתייך לפלג הקתולי של הנצרות, ועוד מספר תושבים (מתגוררים בעיקר ביישובים קטנים בצפון המחוז) שמשתייכים לפלג הפרוטסטנטי של הנצרות. מלבד זאת, ישנה אוכלסייה קטנה של מוסלמים, ואוכלוסייה זניחה ביותר של יהודים (פחות מ-1,000).

שלט המעיר על תנועת איילים בשמורת הטבע נבדו טרס קרוסס

היסטוריה עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

התושבים המקוריים במחוז זה התיישבו באזור כדי ליהנות ולשלוט במקורות הטבעיים הפזורים בו, בעיקר מיני מינרלים הנמצאים בסלעים ואגמים. במאה ה-19 התגלו באזור המחוז גם כסף, זהב ונחושת, שהביאו מתיישבים רבים להגיע לעבוד באזור, בכרייה או בחיפוש אחר זהב במי נהרות. האזור חווה פריחה כאשר התגלה מכרה הכסף צ'ניארסיו (אנ') בשנת 1832, אך שלטונות המחוז ומשטרת צ'ילה השתלטו עליו ומאז הם המייצאים העיקריים של כסף וזהב מהמחוז. במשך שנים רבות היה זה המכרה השלישי בגודלו בעולם, והמחוז היה המחוז העשיר ביותר מבחינת אוצרות טבע מבין כל מחוזות צ'ילה.

מדבר אטקמה, כשבצד ימין למעלה ניתן לראות את הר אוחוס דל סאלדו

גאוגרפיה וטבע עריכה

חלק גדול מאוד משטחי המחוז הוא מדברי וצחיח אך כולל משאבים מינרליים רבים. ישנו אזור יחיד במחוז, צוקתא,^{[דרושה הבהרה]} שמזג האוויר מאפשר צמחייה ובו נמצאים בעלי חיים וצומח רבים. ישנו תת-מין אחד של העוף הדורס ננדו הפונה, הידוע בשם המדעי "Rhea pennata tarapacensis", והוא ציפור יבשתית גדולה הבולטת באזור זה, אשר לא נמצאת באף מקום אחר בעולם והיא נחשבת בסכנת הכחדה. בשנות השבעים שלטונות המחוז הוציאו חוק האוסר על כל סוג של ציד של הציפור, ובפרט למטרות נוי והנאה. מספרם המופחת של ציפור זו נובע מציד פרהיסטורי ומודרני אך באופן משמעותי יותר בגלל הסבת אדמות גידול לשטחי חקלאות על מנת להזין את האוכלוסייה האנושית המתרחבת. הציפור מופיעה בסמל המחוז, מימן. המחוז מכיל הרים רבים, כשהמפורסם בהם הוא ההר אוחוס דל סלאדו שנמצא בשמורת נבדו טרס קרוסס, והוא הגבוה ביותר במחוז. הטבע הפראי של המחוז משתרע בעיקר על שוליו אך ישנם כמה אזורים חסרי כל התיישבות במרכז המחוז, ובחוף הים. המחוז גובל ממזרח במדינת ארגנטינה וממערב באוקיינוס השקט, כמו כל מחוזות צ'ילה, שכן המדינה היא צרה וארוכה. המחוז גובל במחוז אנטופגסטה מצפון ובמחוז קוקימבו מדרום. המחוז הוא המחוז הרביעי מצפון וה-13 מדרום.

כלכלה עריכה

שדות מטופחים בפאתי קופיאפו

הפרנסה העיקרית במחוז היא כרייה (בשל היות המחוז מלא באוצרות טבע) המהווה 45% מהתמ"ג במחוז ו-90% מייצואו. יתר על כן, חיפושים גאולוגיים שונים זיהו מקורות זהב וכסף חדשים. כריית עופרת וברזל היא המקצוע הנפוץ ביותר וישנם מספר חברות בהיקף קטן, המוכרים את תפוקתם ל-ENAMI (חברת הכרייה הארצית) לצורך עיבוד במפעל ההיתוך שלה. מצבור הנחושת העיקרי במחוז הוא קאנדלאריה, שם מופקים כ-200,000 טונות בשנה ומנוהל על ידי תאגיד פלפס דודג'. האזור השני שמייצר ומייצא הכי הרבה זהב, כסף, נחושת ומתכות נוספות הוא אל סלבדור, כאשר שניהם מייצאים דרך נמל צ'ניארל. בעשורים האחרונים פירות טריים החלו להפוך מבוקשים במחוז, כאשר עמקי קופיאפו וואסקו הצטרפו לפריחה הצומחת של צ'ילה. הגידול החקלאי של הפירות היבשים באזור צוקתא, המאפשר גידול מסיבי של חקלאות, נהנה מיתרון יחסי מכיוון שבזכות האקלים שטוף השמש הפירות מבשילים מוקדם יותר מאשר בשאר חלקי הארץ ומגיעים ראשונים לשוקי חצי הכדור הצפוני. ענבים הם היבול העיקרי במחוז, אך גדלים בו גם זיתים, עגבניות, פלפלים, בצל, שעועית, פירות הדר, נקטרינות, משמשים, אורגנו ופרחים לנוי. העושר האורגני של האזור, מימיו הצלולים והמפרצים המוגנים, יחד עם הניסיון היזמי שלו, מעודדים את פיתוח החקלאות. גם תחום מזון הים התפתח בשנים האחרונות במחוז, כאשר דייגים רבים החלו לדוג מיני דגים ורכיכות שניתן למצוא בשפע לחופי האוקיינוס השקט. המינים הנמכרים ביותר כוללים צדפות הצפון, צדפות יפניות וצ'יליאניות, אצות, וזנים שונים של מולים. מוצרים אחרים בעלי ערך מוסף רב יותר כוללים פילה דגים מעוגלים, דגים מעושנים ומומלחים, ביצי דגים, והמבורגר דג. בשנים האחרונות נמצא שימוש גם למדבר אטקמה שנמצא במחוז, אחד מהמדבריות החמים והיבשים ביותר בדרום אמריקה, כאשר השמש הקופחת והחמה בו מאפשרת הקמה של תאים פוטו-וולטאיים (לוחות סולאריים) אשר מייצרים חשמל לערים הגדולות.

חלוקה מנהלית עריכה

מחוז אטקמה מחולק ל-3 פרובינציות, צ'ניאראל, קופיאפו והואסקו שמחולקות בתורן ל-9 קומנות.

חלוקת המחוז לפרובינציות וקומנות

פרובינציה	בירה	מספר	שם	שם בשפת מקור	תושבים (2017)^[2]
צ'ניאראל	צ'ניאראל	1	צ'ניאראל	Chañaral	12,219
צ'ניאראל	צ'ניאראל	2	דייגו דה אלמגרו	Diego de Almagro	13,925
קופיאפו	קופיאפו	3	קלדרה	Caldera	17,662
		4	קופיאפו	Copiapó	153,937
		5	טיירה אמרייה	Tierra Amarilla	14,019
הואסקו	ואיינר	6	אלטו דל כרמן	Alto del Carmen	5,299
		7	פראירינה	Freirina	7,041
		8	הואסקו	Huasco	10,149
		9	ואיינר	Vallenar	51,917

דגל המחוז עריכה

הסמל שמופיע על דגל המחוז, כוכב צהוב על רקע כחול, נוצר בשנת 1859 במהלך המהפכה הצ'לאנית, אז נלחמו כוחות המורדים נגד השלטון הלאומי. לאחר שהובסו המהפכנים, הדגל יצא מכלל שימוש עד לתקופה האחרונה. לא ברור מי היה היוצר, אך האיור של הדגל מיוחס לפדרו לאון גאיו גוינצ'אה, מנהיג המורדים. הכוכב והצבעים היו מייצגים את האידאולוגיה החילונית והליברלית שבגללה התפתח המרד. דגל זה אומץ רשמית בשנת 1997 על ידי מושל אטקמה. הדגל מונף מעל בנייני השירות הציבורי במחוז ובתחנות הרכבת, וגם מונף בנציגות פרלמנט צ'ילה בעיר קופיאפו.