פתיחת התפריט הראשי

איאת אל-אח'רס

המחבלת המתאבדת הפלסטינית השלישית. היא הייתה המחבלת הצעירה ביותר שעשתה פיגוע התאבדות בישראל, כאשר במהלך האינתיפאדה השנייה, ב-29 במרץ 2002, כשהייתה בת 18, התאבדה עם מטען נפץ שנשאה, והרגה שני ישראלית

איאת אל-אח'רסערבית: آيات الأخرس; 20 בפברואר 1985 - 29 במרץ 2002) הייתה המחבלת המתאבדת הפלסטינית השלישית. היא הייתה המחבלת הצעירה ביותר שעשתה פיגוע התאבדות בישראל, כאשר במהלך האינתיפאדה השנייה, ב-29 במרץ 2002, כשהייתה בת 18, התאבדה עם מטען נפץ שנשאה, והרגה שני ישראלים ופצעה 28 איש.[1] הפיגוע עורר תשומת לב בינלאומית בשל גילה הצעיר של המתאבדת ומינה, וכיוון שבפיגוע נהרגה גם נערה בגיל דומה.

בעקבות הפיגוע הגיב נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש: כאשר נערה פלסטינית בת 18 בוחרת להתאבד ובמסגרת זו הורגת נערה ישראלית בת 17, העתיד עצמו מת; הן העתיד של העם הפלסטיני והן העתיד של העם הישראלי.[2]

תוכן עניינים

רקע משפחתי וילדותהעריכה

אח'רס גדלה במחנה פליטים בדהיישה ליד בית לחם, בת לפליטים פלסטינים, חאדרה קטוס ומוחמד אל-אח'רס, שגדלו במחנה אוהלים ברצועת עזה. משפחותיהם של הוריה של אל-אח'רס נמלטו מכפרם במלחמת העצמאות. לאחר ניצחונה של ישראל במלחמת ששת הימים וכיבוש עזה, עברו הוריה למחנה הפליטים דהיישה.[3]

אביה, מוחמד אל-אח'רס, הועסק על ידי חברה ישראלית בתחום הבנייה בביתר עילית. הוא בנה לעצמו את ביתו בן שלוש קומות, שבו גדלה אל-אח'רס לצד ארבעת אחיה ושש אחיותיה. היא הייתה תלמידת תיכון מצטיינת, ורצתה לעסוק בעיתונות.[3]

הקצנה ורקע לפיגועעריכה

במהלך האינתיפאדה הראשונה שהחלה ב-1987, נעצר אחיה הבכור, סמיר, על ידי צה"ל בשל יידוי אבנים על חיילים.[3] במהלך האינתיפאדה השנייה, ב-8 במרץ 2002 בפעולה של צה"ל במחנה הפליטים דהיישה, נפגע אחד השכנים של אל-אח'רס, עיסא פארג', באופן קשה. בני משפחתה של אל-אח'רס, ניסו להביאו לטיפול בבית החולים, אך הוא מת זמן קצר לאחר מכן.[3][4]

האירוע השפיע על אל-אח'רס בצורה קשה, והיא גויסה מעט אחר כך לגדודי חללי אל-אקצא.[3] על פי מקורות אחרים היא גויסה על ידי ארוסה, שהיה פעיל התנזים של הפת"ח, קיימה יחסי מין עמו והרתה לו לפני הנישואים.[5]

לפני שיצאה לפיגוע, הוקלטה במצלמת וידאו וכתבה צוואה.[6]

הפיגועעריכה

 
שופרסל קריית יובל שבו אירע הפיגוע
 
שלט הנצחה להרוגי הפיגוע

ב-29 במרץ 2002 הוסעה אל-אח'רס סמוך לסופרמרקט בקריית יובל בטנדר אדום בעזרתם של אברהים סרחאנה, שעבד בעבר במקום, ומוסא סראחנה.[6] אברהים סרחאנה טען בהמשך שבמהלך הנסיעה הציע לאל-אח'רס להשליך את מטען החבלה ולשוב הביתה, אך היא סירבה לכך, בטענה שאינה מפחדת והיא רוצה להרוג אנשים.[7]

אל-אח'רס נשאה את המטען בתיק נשים שחור.[8] שתי נשים ערביות שמכרו ירקות בסמוך למקום, הוזהרו מפני הפיגוע. המאבטח של הסופרמרקט, חיים סמדר, חסם את אל-אח'רס בגופו, ובכך מנע ממנה להיכנס לבצע את הפיגוע במקום, כפי שתכננה. המחבלת הפעילה את מטען החבלה, ובפיצוץ נהרגו, נוסף על המחבלת, המאבטח, סמדר, והנערה רחל לוי בת ה-17.[9]

לאחר הפיגועעריכה

על הפיגוע נטלו אחריות גדודי חללי אל-אקצא. בעקבות הפיגוע אמר נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש: כאשר נערה פלסטינית בת 18 בוחרת להתאבד ובמסגרת זו הורגת נערה ישראלית בת 17, העתיד עצמו מת; הן העתיד של העם הפלסטיני והן העתיד של העם הישראלי. האיחוד האירופי גינה את מתקפת הטרור. שגריר סעודיה לממלכה המאוחדת ד״ר ע'אזי עבדאל אל רחמן אלקסיבי כתב שיר לזכרה של אל-אחר'ס, וספג על כך ביקורת מצד ממשלות בריטניה וארצות הברית. לאחר מותה זכתה להוקרה מהפת"ח כשביום השנה לפיגוע הופיעה מודעה לזכרה בעמוד הפייסבוק הרשמי של התנועה.[1]

ב-2004 נעצרה בת משפחה שלה שתכננה אף היא לבצע פיגוע.[10]

סיפורה של המחבלת הצעירה אל-אח'רס שבפיגוע רצחה נערה בת גילה עורר עניין בינלאומי. ב-2004 יצא לאור הספר "Prima di Lasciarsi" באיטלקית שנכתב על ידי גבריאלה אמברוסיו המבוסס על האירוע, המגולל את השעות האחרונות בחייהן של נערה פלסטינית בשם דימה (בת דמותה של איאת אל-אח'רס) ונערה ישראלית בשם מרים (בת דמותה של רחלי לוי). הספר תורגם ב-2008 על ידי אלון אלטרס לעברית ופורסם בשם "לפני פרידה".[11][12] ב-2007 יצא לאקרנים סרט תיעודי ”למות בירושלים” של הבמאית הילה מדליה, שבו עמדה על הדמיון והשוני בין הנערות, והפגישה את אמותיהן של הנערות.[13]

לאחר הפיגוע החזיקה ישראל את גופתה. בעקבות מאבק ממושך של המוקד להגנת הפרט, הודיעה המדינה במאי 2013 על כך ששר הביטחון הנחה את מערכת הביטחון להעביר לידי הרשות הפלסטינית גופות מחבלים שמצויות בידי ישראל.[14] ב-19 בינואר 2014 הועברה גופה ראשונה, וב-2 בפברואר 2014 הועברה גופתה וכן גופתו של מחבל נוסף לידי הפלסטינים. בתקשורת הפלסטינית הוצגה ככלה, והמחבל השני הוצג כחתן.[15] מושלת מחוז רמאללה לילא ר'נאם כינתה אותה גיבורה אמיצה.[16]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 פת"ח מכנה מחבלת מתאבדת "כלת פלסטין" - פרסומי PMW, www.palwatch.org.il
  2. ^ MacAskill, Julian Borger Ewen (5 באפריל 2002). "Enough is enough - Bush". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2019. 
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Newsweek Staff On 4/14/02 at 8:00 PM, How Two Lives Met In Death, Newsweek, ‏2002-04-14 (באנגלית)
  4. ^ פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית, מפרוץ האינתיפאדה השנייה ועד למבצע "עופרת יצוקה" (לא כולל), בצלם (בעברית)
  5. ^ פעולות התאבדות באמצעות נשים, המרשת למורשת המודיעין, ‏מרץ 2004
  6. ^ 6.0 6.1 מעורבות נשים פלסטיניות בטרור, שירות הביטחון הכללי
  7. ^ Bennet, James (13 ביוני 2002). "MIDEAST TURMOIL: VIOLENCE; In Suicide Bombings, the Taxi Man Got Away". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2019. 
  8. ^ תרבות השהידים הפלסטינית, מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית
  9. ^ וייס, אפרת. "שני הרוגים ו-27 פצועים בפיגוע בקריית יובל". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2019. 
  10. ^ News1 | בת-משפחה של המחבלת מירושלים תכננה פיגוע|אתר=www.news1.co.il|תאריך_וידוא=2019-02-08
  11. ^ גבריאלה אמברוסיו, לפני פרידה, תרגום: אלון אלטרס, פרדס, תשס"ט 2008
  12. ^ "להמציא מלים לפחד, גבריאלה אמברוסיו, לפני הפרידה". הארץ (בעברית). 14 בינואר 2009. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2019. 
  13. ^ נירית אנדרמןהסרט התיעודי "למות בירושלים" של הילה מדליה מועמד לשלושה פרסי אמי, באתר הארץ, 17 ביולי 2008
  14. ^ לאחר מאבק של שנים: ישראל החזירה את רוב גופות הפלסטינים בהן החזיקה - המוקד להגנת הפרט, www.hamoked.org.il
  15. ^ בית לחם: דברי שבח למחבלים מתאבדים בלוויותיהם, ממרי (בעברית)
  16. ^ מושלת מחוז רמאללה קוראת למחבלת שביצעה פיגוע התאבדות בגיל 17 "גיבורה אמיצה" - פרסומי PMW, palwatch.org.il