איגנוסטיות

איגנוסטיות (או איגתאיזם או איגנוסטיציזם) היא אחת מהגישות האגנוסטיות אודות רעיון האלוהות, הגורסת שכל עמדה תאוסופית אחרת (בזה גם אתאיזם), מניחה יתר על המידה על מושג האלוהות ועל מושגים דומים לו, באופן המתיימר לתפוש בהכרה האנושית מונח מופשט שכלל אינו תפיש בה באופן מוחלט או מספק. לפיכך השאלה האם האל קיים חסרת משמעות (פיזיקלית-קונקרטית, ונתפשת)[1]. נראה שהאיגנוסטיות מתעסקת בקיומו של אל אוניברסלי בלבד, והיא אפאתית כלפי הפוליתאיזם[דרוש מקור], כמו השקפות מודרניות אחרות, ביניהן התאיזם האברהמיסטי עצמו. גישה זו איננה שוללת אמונה באל רק את העיסוק בשאלת קיומו.

הגישה מכילה שתי עמדות, שהן יישום של העיקרון הראשי שבה – עיקרון הנון-קוגניטיביות תאולוגית (אי-מודעות או אי הכרה כלפי מהות האלוהות). הפרט יבחר לעצמו איזו מן הגישות לאמץ לפי שיקול דעתו.

  1. גישה לפיה הגדרה ברורה של המונח "אלוהים" חייבת להיות מוצגת בטרם כל דיון על קיומו. אם לפי הגדרה זו לא ניתן להוכיח או להפריך את קיומו, האיגנוסט ינקוט בגישה לפיה שאלת קיומו של האל המוגדר לפי הגדרה זו חסרת משמעות. במקרה זה המושג "אלוהים" אינו חסר משמעות אלא רק ההגדרה כפי שהוצגה בדיון.
  2. גישה לפיה אין להיכנס לשאלה "מה ההגדרה למונח אלוהים?", מפני שעצם מושג האלוהות הוא חסר משמעות נתפשת, ולכן כלל אינו מתאים לדיון פילוסופי – וזאת מבלי להתייחס לשאלה אם הוא קיים או לא.

פילוסופים מסוימים רואים באיגנוסטיות כגרסה שונה של אתאיסטית, או אגנוסטיקנית,[2] בעוד אחרים רואים בה גישה פילוסופיה בפני עצמה, הנוגדת פילוסופיות אלה, כפי שנראה להלן.

היסטוריהעריכה

המונח איגנוסטיות נטבע לראשונה ב-1960 על ידי הרב שרווין ויין, הנתפס על ידי רבים כאבי היהדות ההומניסטית. המונח איגתאיזם נטבע על ידי ההומניסט החילוני פאול קורץ, והוצג בספרו "הסקפטיות החדשה", בשנת 1992.[3]

קרבה להשקפות תאוסופיות אחרותעריכה

מידת הקרבה של האיגנוסטיות להשקפות תאוסופיות נון-תאיסטיות שנויה במחלוקת. פאול קורץ ראה בה ביטוי לאתאיזם חלש ואגנוסטיות, אך יש מי שחלקו עליו.

הפילוסוף אלפרד ג'ולס אייר גרס שלא ניתן לדבר על "קיום אלוהים", או אפילו על ההסתברות לקיומו, משום שלדעתו הקונספט עצמו אינו מאומת או חסר משמעות.[4][5] אם מקבלים את טענתו, הרי שהלגיטימיות, הן של התאיזם והאתאיזם, והן של האגנוסטיות, מתבטלת.[6]

כמו אייר, גם הפילוסוף תיאודור גריינג', מבין את ההגדרות אתאיזם ואגנוסטיות כעמדות שמקבלות את ההצעה שאלוהים קיים כהצעה בעלת-משמעות נתפשת. אם מקבלים את הנחותיו של גריינג', הרי שהאיגנוסט לעולם לא יוכל להיחשב אתאיסט, אגנוסט או תאיסט.

המדען והפילוסוף סם האריס, אשר לא אחת הזדהה כאתאיסט, מחה על כך שמתייגים אותו כאתאיסט ולעיתים נעזר בטענות איגנוסטיות במחאה על רב-המשמעות, וחוסר העקביות, לשיטתו, בהגדרות השונות לאלוהים, כפי שהן מוצגות על ידי כל צד במחלוקת. הריס מזהה את המונח "אתאיזם" כלא-נחוץ בערך כמו מונחים אחרים שהיו יכולים להתקיים כדי לתאר אדם כלא-גזען, או כלא-מאמין בזאוס.[7]

עמדה איגנוסטית כתלויה בהצגה מסוימת של אלוהיםעריכה

דריינג' מדגיש שכאשר הפרט שואל "האם אלוהים קיים", זה אמור להיעשות כלפי אלוהים ספציפי (ומוגדר מינימלית), הן מצידו, והן מצד המאזינים לו. אפשר לגזור מכך שהדיונים אודות האלוהות הם עצמם בעייתיים משום חוסר העקביות של הצדדים הדנים, בנושא טעון זה. וזו לשונו של דריינג':

משום שלמילה "אלוהים" משמעויות רבות, זה אפשרי שהמשפט "אלוהים קיים" יבטא תפיסות שונות ומגוונות. המוטל עלינו הוא להתמקד בכל תפיסה בנפרד, שכן לאתאיסטים, לאגנוסטים, ולתאיסטים יש תפיסה הייחודית להם, יחסית לתפיסה של הצד האחר.

שימוש חלקי במוטיבים איגנוסטייםעריכה

למרות שהפילוסופיה האיגנוסטית נתפסת כעצמאית, אנשים שמגדירים עצמם כבעלי השקפה אחרת יכולים לאמץ טענות איגנוסטיות מסוימות או וריאציות שלהן.

ביקורתעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Armstrong, Karen (1993). A History of God. New York: Alfred A. Knopf. ISBN 0-679-42600-0.
  • Ayer, A. J. (1952) [1936]. "Critique of Ethics and Theology". Language, Truth and Logic. New York: Dover Publications. ISBN 0-486-20010-8.
  • Conifer, Steven J. (ביוני 2002). "Theological Noncognitivism Examined". The Interlocutor. 4. אורכב מ-המקור ב-2004-01-23. נבדק ב-2007-05-24. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Cousens, Myrna Bonnie, ed., "God", Guide to Humanistic Judaism, Society for Humanistic Judaism
  • Drange, Theodore (1998). "Atheism, Agnosticism, Noncognitivism". Internet Infidels. נבדק ב-2007-03-26.
  • Hanisch, Helmut (2002-10-21). "Children's and Young People's Drawings of God". נבדק ב-2007-04-26.
  • Kurtz, Paul (1992). The New Skepticism: Inquiry and Reliable Knowledge. Buffalo: Prometheus Books. ISBN 0-87975-766-3.
  • Rauch, Jonathan (2003). "Let It Be". The Atlantic. Vol. 291, no. 4. נבדק ב-2007-05-24.
  • Spiegel, Irving (1965-06-20). "Jewish 'Ignostic' Stirs Convention; Dropping of 'God' in Service Deplored and Condoned". New York Times. p. 62.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Ayer, Language, 115: "There can be no way of proving that the existence of a God … is even probable. … For if the existence of such a god were probable, then the proposition that he existed would be an empirical hypothesis. And in that case it would be possible to deduce from it, and other empirical hypotheses, certain experimental propositions which were not deducible from those other hypotheses alone. But in fact this is not possible."
  2. ^ "The Argument From Non-Cognitivism". נבדק ב-2008-02-11.
  3. ^ "isms of the week: Agnosticism and Ignosticism". נבדק ב-19 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Ayer, Language, 115: "There can be no way of proving that the existence of a God … is even probable. … For if the existence of such a god were probable, then the proposition that he existed would be an empirical hypothesis. And in that case it would be possible to deduce from it, and other empirical hypotheses, certain experimental propositions which were not deducible from those other hypotheses alone. But in fact this is not possible."
  5. ^ יש הטוענים שאין שכלל לא אמור להיות כל קשר בין אישושים או הפרכות מדעיים, לבין רעיון האלוהות, שהוא מטאפיזי.
  6. ^ Ayer, Language, 115–16
  7. ^ http://www.youtube.com/watch?v=3KG5s_-Khvg