האיגרת אל הרומאים

(הופנה מהדף איגרת אל הרומיים)

איגרת אל הרומאים היא אחת מהאיגרות שנכתבו על ידי פאולוס והמהוות חלק מספרי הברית החדשה. מתייחסת אל האיגרת בקיצור בשם "רומאים".

פפירוס 27, המכיל מספר פסוקים מן האיגרת אל הרומים פרקים ח' וט', מתוארך לתחילת מאה השלישית.

תאריך כתיבת האיגרתעריכה

האיגרת נכתבה ככל הנראה בזמן שפאולוס שהה בקורינתוס שביוון. מועד כתיבת האיגרת אינו מצוין בה, אולם כתוב באיגרת כי פאולוס היה בדרך לירושלים ולכן מדובר בביקורו השני ביוון (מעשי השליחים, י"ט 21). בעקבות תיארוך זה סבורים החוקרים כי האיגרת נכתבה בין שנת 55 לשנת 58.

הרקע לכתיבת האיגרתעריכה

במהלך עשר השנים שקדמו לכתיבת האיגרת (בין השנים 47 - 57) נסע פאולוס ברחבי הים האגאי בניסיון לשכנע אנשים להתנצר. בעקבות מסעות אלה הוקמו כנסיות רבות, ופאולוס החל לחשוב על מסעו הבא - מסע לרומא.

באותה עת עוררו מסעותיו התנגדות רבה בקרב הקהילות היהודיות באזורים אלה, וכן התעוררו מחלוקות בינו לבין פטרוס וברנבא.

תמה עיקריתעריכה

התמה העיקרית של האיגרת, המפורטת בפרק א' פסוקים 16 - 17, היא שהמאמינים במשנתו של ישו יזכו לגאולה, וכי כל האנושות אשמה בחטא הקדמון, ורק בזכות מותו וקימתו לתחייה של ישו יכולה האנושות לזכות לגאולה.

תוכןעריכה

מבוא (א 1- 15)עריכה

במבוא מתאר פאולוס את שליחותו ומציין כי האיגרת מופנית לכנסייה הנוצרית ברומא. כמו כן מתואר הקשר בין ישו לבין בית דוד. על פי האמור במבוא (פסוק 5), האיגרת מיועדת הן ליהודים ברומא והן לגויים.

ללא בושה (א 16 - 17)עריכה

פאולוס מציין כי הוא לא מתבייש באיגרת שלו. פסוקים אלה מהווים תמה עיקרית של הספר. כמו כן מציין פאולוס כי הוא פונה בראש ובראשונה אל היהודים (אשר מתחו ביקורת קשה על פעולותיו).

משפט האל (א 18 - 32)עריכה

וזעמו מתגלה נגד הדת הממלכתית של רומא (אנ') ונגד כל שעבדי את הנבראים תחת הברא הכל.

כל מי שעשה רע ייענש על ידי האל (כמו כל מי שעושה פסל של האל). האיגרת אוסרת פעילות הומוסקסואלית, וכן אומרת שכל מי שעושה רע (לדוגמה, רצח) דינו מוות.

הבטחה לגאולהעריכה

בפרקים 5 - 8 מבטיח פאולוס למאמינים כי הם ייגאלו לאחר שישתחררו מחבלי החטא, וכל מי שחטא וחוזר בתשובה יכול לזכות בגאולה.

עם ישראלעריכה

בפרקים 9 - 11 דן פאולוס בהבטחת האל ואומר כי עם ישראל יזכה להבין את האמת ויאמין לבסוף בישו.

”כִּי לֹא־כֹל אֲשֶׁר מִיִּשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל הֵמָּה׃ וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהֵם זֶרַע אַבְרָהָם כֻּלָּם בָּנִים כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע׃ כְּלוֹמַר לֹא בְנֵי־הַבָּשָׂר הֵמָּה בְּנֵי הָאֱלֹהִים כִּי אִם־בְּנֵי הַהַבְטָחָה הֵם הַנֶּחֱשָׁבִים לְזָרַע”. (9:6-7)

פאולוס מצטט את פרשת תולדות ומלאכי ומסביר ”נֶאֱמַר לָהּ [לרבקה] כִּי־רַב יַעֲבֹד צָעִיר׃ ככָּתוּב וָאֹהַב אֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי”. (9:12-13)

השינוי של המאמיניםעריכה

בפרקים 12 - 15 פאולוס דן בשינוי (טרנספורמציה) של המאמינים - שיחיו לא על פי התורה אלא תחת חסד האל אם יצייתו לאל.

פסוקי הסיוםעריכה

בפסוקי הסיום של האיגרת מתאר פאולוס את תוכניתו לנסוע לירושלים.

השפעותעריכה

האיגרת השפיעה רבות על הנצרות הפרוטסטנטית. מרטין לותר ציין כי האיגרת היא "החשובה בספרי הברית החדשה, והטהורה שבהם"[1]. דעות אלה היוו בסיס לפרסום 95 התזות שלו ולביקורת שלו על הכנסייה הקתולית.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא האיגרת אל הרומאים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה