איגרת מקדונלד
איגרת מקדונלד (כונתה על ידי ערביי ארץ ישראל "الرسالة السوداء", "המכתב השחור") היא איגרת ששלח ראש ממשלת בריטניה, רמזי מקדונלד, לחיים ויצמן ב-13 בפברואר 1931[1], ובה חזר בו מכמה סעיפים שנכתבו בספר הלבן של 1930.
רקע עריכה
לאחר פרסום הספר הלבן של פאספילד, שסתר את הנאמר בכתב המנדט ובהצהרת בלפור והגביל את צעדיהם של היהודים בישראל, החלו הפגנות בארץ ובכמה ממדינות העולם. ההסתדרות הציונית פנתה בתלונה לחבר הלאומים, שהסכים על כך שיש סתירה בין הכתוב בספר הלבן לבין התחייבויותיה הקודמות של בריטניה. היהודים יצאו להפגנות נגד הספר הלבן והראו מסמכים המעידים על כך שקנו את אדמותיהם באופן חוקי, ולא גזלו אותן מבעליהן הקודמים. יושב ראש ההסתדרות הציונית, חיים ויצמן, התפטר מתפקידו. העיתונים בבריטניה וחלק גדול מחברי הפרלמנט הבריטי, התנגדו גם הם לספר הלבן. ממשלת בריטניה חששה מכך שבעקבות התפטרותו של ויצמן תבחר לעצמה ההסתדרות הציונית מנהיג פחות מתון.
תוכן האיגרת עריכה
בעקבות ההתנגדות העזה לספר הלבן שלח ראש ממשלת בריטניה איגרת אל ויצמן ובה הודיע כי בריטניה חוזרת בה מכמה מסעיפי הספר הלבן.בעדותו הסודית בפני וועדת פיל ויצמן העיד שטיוטה של המכתב נשלחה אליו קודם לפרסומה.
איגרת מקדונלד כללה כמה נקודות, ובהן:
- ממשלת בריטניה לא נסוגה מההתחייבויות שלה כלפי היהודים, שניתנו בכתב המנדט.
- אין בכוונתה של ממשלת בריטניה למנוע מן היהודים לרכוש קרקעות בארץ ישראל. תפקידה של בריטניה הוא לפקח שהקנייה תעשה באופן חוקי.
- ממשלת בריטניה אינה מתכוונת לפגוע בעלייה היהודית ואינה מתכוונת להפסיק את העלייה בעתיד. תותר עלייה ללא תלות ביכולת הקליטה הכלכלית של היהודים.
השפעה פוליטית עריכה
לאחר פרסום איגרת מקדונלד, היהודים בארץ הביעו את שמחתם. ויצמן חזר בו מהתפטרותו והיחסים בין היהודים לבריטים הלכו והשתפרו. הערבים בארץ אשר קיבלו בשמחה את הספר הלבן השני, קראו לאיגרת מקדונלד בשם "האיגרת השחורה". הם הודיעו שבגלל האיגרת הם ימשיכו להילחם נגד היהודים ונגד הבריטים. בעקיפין, האיגרת הייתה אחד הגורמים לפריצת המרד הערבי הגדול. לדברי מוטי גולני ויהודה ריינהרץ, ההשפעה של האיגרת משמעותית לא פחות מהצהרת בלפור וייתכן שבלעדיה לא הייתה קמה מדינת ישראל. הסיבה לכך היא שלו הייתה מדיניות הספר הלבן של פספילד מיושמת עוד בתחילת שנות ה-30 לא הייתה מתאפשרת העלייה החמישית (בה נקלטו כ-250,000 יהודים) שקבעה את הרוב היהודי באזור מישור החוף והעמקים הצפוניים של הארץ ובכך הפכה את קיומו של יישוב יהודי אוטונומי ומבוסס בארץ לעובדה מוגמרת שאין עליה עוררין. בהיעדר שינוי המדיניות קרוב לוודאי שרוב יהודים אלה היו נספים בשואה והיישוב היהודי בארץ היה נשאר מיעוט מבוטל של פחות מחמישית מתושבי הארץ.[2] אכן שנים בודדות לאחר ההצהרה הפך היישוב היהודי לכשליש מתושבי הארץ.
קישורים חיצוניים עריכה
- איגרת מקדונלד במלואה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב, יחידה 6, עמ' 114.
- ^ האב המייסד - יהודה ריינהרץ, מוטי גולני, באתר www.e-vrit.co.il