איוואן פסקביץ'

איוואן פסקביץ'רוסית: Иван Фёдорович Паскевич;‏ 19 במאי 1782 פולטבה - 1 בפברואר 1856 ורשה) היה רוזן ירוואן, נסיך ורשה, גנרל-פלדמרשל רוסי ממוצא אוקראיני.

איוואן פסקביץ'
Иван Фёдорович Паскевич
לידה 8 במאי 1782 (יוליאני)
פולטבה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בינואר 1856 (יוליאני) (בגיל 73)
ורשה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Paskevich burial chapel עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האיחוד הפולני-ליטאי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Page Corps עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Yelizaveta Paskevich (1817ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Fyodor Paskevich, Anna Paskevich, Anastasiya Paskevich, Alexandra Balashova עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות צבא האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1800 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה גנרל-פלדמרשל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
עיטורים
  • Order of St. Alexander Nevsky with diamond signs (1814)
  • מסדר הבז הלבן (1841)
  • מסדר הפיל (1850)
  • המסדר הצבאי של מקס יוזף (1849)
  • Order of the Crescent (1807)
  • מסדר העיט השחור (1829)
  • Cross «For the capture of Bazargic» (1810)
  • מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה 1 (1829)
  • מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה (1844)
  • מסדר ההצטיינות הצבאית של ממלכת וירטמברג (1850)
  • מסדר האריה והשמש, דרגה ראשונה (1828)
  • מסדר פרננדו הקדוש וההצטיינות (1849)
  • המסדר הצבאי של מריה תרזה (1849)
  • מסדר העיט האדום, דרגה 1 (1813)
  • מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שנייה (1827)
  • אביר הצלב הגדול של המסדר הצבאי של וילם (19 באפריל 1849)
  • Knight second class in brilliants of the Order of Saint Anne (1810)
  • Order of St. Vladimir 4th degree with a bow (1807)
  • Order of Saint Anna, 1st class with diamonds (1812)
  • עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (1830)
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 (1810)
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 (1812)
  • מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1 (1827)
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש (1810)
  • חרב הזהב של גבורה (1807)
  • מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שלישית (1811)
  • Order of Saint Andrew with Diamond and Sword (1828)
  • וירטוטי מיליטארי (1831)
  • מסדר אביש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

פסקביץ' נולד ב-19 במאי 1782 בפולטבה, למשפחת קוזאקים זאפורוז'יאנים. עם סיום לימודיו הוא החל את השרות הצבאי בצבא האימפריה הרוסית, ובשנת 1800 קודם לדרגת קצין זוטר והחל לשרת בקרבת פאבל הראשון, קיסר רוסיה. בתחילת שלטונו של אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה עזב פסקביץ' הצעיר את הבירה ועבר לפולטבה. בשנת 1805 היה פסקביץ' חלק מכוח עזר שהשתתף בקרב אוסטרליץ, שבו הובסו הכוחות האוסטרים והרוסים על ידי נפוליאון.

בתחילת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812) הועבר לחזית. במלחמה זו פסקביץ' בלט מאוד. הוא היה מעורב במצור על איזמאיל, ועל תרומתו למאמץ המלחמתי קיבל עיטור ולדימיר מדרגה רביעית וחרב זהב עם כיתוב "עבור אומץ קרב".

בשנת 1807 המפקד העליון של הכוח הלוחם נפטר. מפקדים בשטח סיכמו עם הטורקים תנאי הסכם הפסקת אש, אך הוא לא אושר על ידי הקיסר. פסקביץ' נשלח לקונסטנטינופול להעביר את המסר שרוסים לא מוכנים לשגת מחלק של השטח שנכבש במלחמה. הוא גם טיפל בנושא החלפת שבויים. הפעילות הדיפלומטים של פסקביץ נמשכה תקופת מה, אך בסופו של דבר, הלחימה התחדשה. עם חידוש הלחימה פסקביץ' השתתף במספר קרבות, נפצע וחזר לחזית לאחר מספר חודשים. לאור ההצלחות שלו בשדה הקרב, הוא קודם בדרגות ובגיל 28 התמנה למפקד דיוויזיה.

בתחילת מלחמת רוסיה-צרפת פסקביץ' השתתף בקרבות בלימה רבים, ובמיוחד בקרב סמולנסק. הדיוויזיה בפיקודו השתתפה בקרב בורודינו במרכז הכוח, ובמהלך הקרב היא ספגה אבדות קשות. גם בהמשך הוא פיקד על יחידות שונות שלחמו בגבורה. לאחר מכן לחם פסקביץ' עם כוחותיו במהלך המערכה בגרמניה, ואף הגיע עם כוחותיו עד פריז.

בתקופת אלכסיי ארקצ'ייב התרחק פסקביץ' מפעילות, והיה מפקד חיל מצב שהוצב בסמולנסק. בשנת 1817 התחתן עם בת דודה של אלכסנדר גריבוידוב. לאחר מרד הדקבריסטים הוא הוזמן לסנקט פטרבורג והיה חבר של חבר השופטים במשפט מיוחד.

בשנת 1826 הוא נשלח לקווקז, בשל תחילת המלחמה עם הפרסים. באותה תקופה, אלכסיי ירמולוב היה מפקד הכוח במקום, אך ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה לא סמך על ירמולוב ורצה להחליפו. יחסי הכוחות בין פסקביץ' לירמולוב הביאו לכך שאיוואן דיביץ' היה צריך להתערב ולתת לקיסר המלצות על תיקון המצב, ובסופו של דבר ירמולוב פוטר מהשרות.

פסקביץ' ארגן את הכוחות במקום מחדש, ולמרות נחיתות מספרית הוא ניהל מספר קרבות. בתקופת ירמולוב, היה התנגדות לתחילת התקפה על ירוואן, אך לאחר פיטוריו פסקביץ' החל במתקפה, ולאחר קרבות קשים כבש את העיר ב-6 באוקטובר 1827. כמו כן כבש חלק שטחיה של חאנות נחצ'יבן. היחידות בפיקודו לא עצרו והמשיכו להתקדם לכיוון פרס, וב-11 באוקטובר 1827 הם כבשו את תבריז. שיחות שלום שהחלו לא התקדמו עד להסכם, ובשל כך בינואר 1828 פסקביץ' החל להתקדם לכיוון טהראן עצמה. ב-28 בפברואר 1828 נחתם הסכם טורקמנצ'אי בתנאים טובים מאוד לרוסים, ועל הצלחותיו במלחמה זו קיבל פסקביץ' את התואר רוזן ירוואנסקי.

בשנת 1828 החלה מלחמה עם האימפריה העות'מאנית. פסקביץ' היה מפקד הכוחות באזור הקווקז, והכוחות בפיקודו ניהלו מערכה מוצלחת. מספר מבצרים באזור נכבשו, והשטח שבשליטת הרוסים באזור הורחב. על פעילותו במערכה זו, קיבל פסקביץ' את עיטור גיאורגי מדרגה ראשונה וכן תואר נסיך.

לאחר סיום הלחימה הוא קודם לדרגת גנרל-פלדמרשל והוטלה עליו האחריות להשליט סדר באזור הקווקז, שם התנהלה לחימה קשה נגד התושבים המקומיים ממוצא מוסלמי, ופסקביץ' ניהל נגדם לחימה עיקשת. פסקביץ' תמך במדיניות ההתנחלות הרוסית באזור, וכן תמך בפיתוח קשרים עם האוכלוסייה הארמנית והגאורגית המקומית.

בשנת 1830 החל מרד נגד הרוסים בפולין, ואיוואן דיביץ', מפקד הכוחות הרוסיים באזור, נפטר בעיצומה של המערכה. פסקביץ' הגיע לאזור ב-13 ביוני 1831, וב-26 באוגוסט 1831 ורשה נכבשה על ידי הרוסים וכוחות המורדים נסוגו. גם לאחר סיום הקרבות, המשיך פסקביץ' לנהל את פולין הכבושה. הוא המליץ לצאר לבטל כליל את האוטונומיה הפולנית, אך הקיסר לא קיבל את המלצותיו, אולם פסקביץ' המשיך לנהל את האזור ביד קשה. בשנת 1833 הוא ניצל מניסיון התנקשות, ובשנת 1844 התגלה קשר שמטרתו להורגו,

גזירת הלבוש בפולניה עריכה

ובשנת 1846 ציווה פסקביץ' על היהודים הפולניים להמיר את לבושם המסורתי, שהייתה דומה לזה של האצולה הפולנית בימי הביניים, בבגדים רוסיים מודרניים; רבני פולין נקטו קו מתון וחתמו בשנת 1849 על קריאה לציית להוראות הממשל הרוסי.

בשנת 1849 החל מרד בהונגריה. הצאר הגיע לוורשה ונפגש עם פרנץ יוזף, קיסר אוסטריה שאף הוא הגיע לעיר. סוכם שיחידות צבא בפיקוד של פסקביץ' יעברו את הרי הקרפטים, ויהיו אחראים לדיכוי המרד במקביל לצבא האוסטרי. קיימות ידיעות שפסקביץ' לא היה מרוצה מהנושא וחשש למוניטין שלו, אך בסופו של דבר, צבא רוסי השתתף בקרבות ותרם את חלקו בלחימה, ובספטמבר 1849 חזר פסקביץ' לפולין.

בשנת 1854 הוא נשלח לאזור הדנובה במטרה לנהל את הלחימה נגד הטורקים, אולם בימים הראשונים של נוכחותו באזור הוא נפצע ובהסכמת הקיסר חזר לפולין.

הפציעה השפיעה מאוד על בריאותו, והוא נפטר בוורשה ב-1 בפברואר 1856 בגיל 74. לאות הוקרה, בכל הצבא הרוסי ובשטח פולין הקונגרסאית כולה הוכרז על 9 ימי אבל, ובכיכר מול ביתו בוורשה הוצב פסל לזכרו. הפסל פורק לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר פולין זכתה לעצמאות.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא איוואן פסקביץ' בוויקישיתוף