אייאקס

קבוצת כדורגל מהולנד

מועדון הכדורגל האמסטרדמי אייאקסהולנדית: Amsterdamsche Football Club Ajax) הידוע בקיצור כאייאקס אמסטרדם (בהולנדית: Ajax Amsterdam) או פשוט כאייאקס, הוא מועדון כדורגל מהעיר אמסטרדם שבהולנד. אייאקס היא הקבוצה המצליחה בכדורגל ההולנדי עם 36 אליפויות, 20 גביעים, והיא אחת מארבע הקבוצות בהולנד (יחד עם פ.ס.וו. איינדהובן, פיינורד ואוטרכט) שמעולם לא ירדו לליגת המשנה.

אייאקס אמסטרדם
סמל הקבוצה
מידע כללי
שם מלא "Amsterdamsche Football Club "Ajax
כינוי Joden (יהודים)
Godenzonen (בני האלוהים)
תאריך ייסוד 18 במרץ 1900
אצטדיון יוהאן קרויף ארנה, אמסטרדם, הולנד
(תכולה: 52,342)
בעלים AFC Ajax N.V. עריכת הנתון בוויקינתונים
יו"ר הולנדהולנד הני הינריך
מאמן אלפרד סחרודר
ליגה ליגת העל ההולנדית
www.ajax.nl
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

השנים הראשונותעריכה

קבוצת הכדורגל של אייאקס נוסדה בשנת 1893 על ידי פלוריס סטמפל, ומקור שמה הוא הגיבור המיתולוגי איאס. בשנת 1896 סטמפל נאלץ לסגור אותה, עקב ריבוי מועדוני כדורגל באמסטרדם. הקבוצה חזרה לפעילות בשנת 1900.

המועדון עלה לראשונה לליגה הבכירה ב-1911 וזכה בתואר הראשון שלו, הגביע ההולנדי, ב-1917. בעונה שלאחר מכן זכתה באליפות הראשונה שלה ושמרה על התואר גם בעונה שלאחר מכן, בעונה בה זכתה באליפות ללא הפסד.

בשנות השלושים זכה המועדון בחמש אליפויות, ב-1931, 1932, 1934, 1937 וב-1939, והפך אותה לקבוצה ההולנדית המצליחה ביותר של העשור. אייאקס זכתה בגביע השני שלה ב-1943.

בשנת 1956, העונה הראשונה של הליגה המקצוענית החדשה בהולנד, זכתה אייאקס באליפות והמועדון ערך את הופעת הבכורה שלו בגביע אלופי אירופה לאלופות בעונה שלאחר מכן, שם הודחה הקבוצה על ידי ואשאש ההונגרית. הקבוצה זכתה שוב באליפות ב-1960 וזכתה בגביע השלישי שלה ב-1961.

עידן קרויףעריכה

בשנת 1965 מונה רינוס מיכלס, שחקן העבר, למאמן הקבוצה, ויישם את הפילוסופיה שלו, הנקראת "טוטאל פוטבול", שלימים נעשתה לשם נרדף לאייאקס ולנבחרת הולנד. שנה קודם לכן ערך יוהאן קרויף הופעת בכורה במועדון. לימים היה קרויף השחקן ההולנדי הגדול בכל הזמנים. מיכלס וקרויף הובילו את אייאקס לתקופה המצליחה ביותר בתולדותיה, כשזכו בשבעה תוארי אליפות, ארבעה גביעים ושלושה גביעי אירופה, מה שהפך את המועדון לשם דבר באירופה.

אייאקס זכתה באליפות הולנד בשנים 1966, 1967 ו-1968, והגיעה לגמר גביע אירופה ב-1969, בו הפסידה למילאן. בעונת 1966/1967, רשמה אייאקס שיא של 122 שערים בליגה, זכתה באליפות וגם בגביע, והשלימה דאבל ראשון בתולדות המועדון.

בשנת 1972 זכתה אייאקס בטרבל לאחר ניצחון 2-0 בגמר ליגת האלופות על פנאתינייקוס, והיא אחת משבע קבוצות בלבד באירופה שעשו זאת יחד עם ברצלונה, אינטר מילאנו, סלטיק, פ.ס.וו. איינדהובן, באיירן מינכן ומנצ'סטר יונייטד. בנוסף, אייאקס זכתה בכל שלוש התחרויות העיקריות של אופ"א (גביע אופ"א, גביע מחזיקות הגביע וגביע האלופות) והיא אחת מחמש הקבוצות היחידות שעשו זאת (בנוסף ליובנטוס, צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד ובאיירן מינכן) ואחת מחמש הקבוצות שזכו בכל תואר אפשרי למועדון אירופאי (לא כולל הליגה האזורית). כמו כן, איאקס היא אחת מחמש הקבוצות היחידות בהיסטוריה,[1] אשר זכו בגביע ביניבשתי באותה שנה בה זכו בטרבל אירופי אותו השיגה גם כן בעונת 1971/1972.

בשנת 1973 שברה ברצלונה את שיא ההעברות העולמי והחתימה את קרויף מאייאקס, החתמה זו סימנה את סיומה של תקופה זו של ההצלחה הבינלאומית של המועדון.

ב-1985 חזר קרויף לאייאקס כמאמן, והקבוצה סיימה את עונתו הראשונה בתפקיד עם 120 שערים מ-34 משחקים. עם זאת, אייאקס עדיין סיימה רק כסגנית, עם שמונה נקודות פחות מפ.ס.וו. איינדהובן. גם בעונה שלאחר מכן אייאקס הפסידה את תואר האליפות לפ.ס.וו, אך זכתה בגביע אירופה למחזיקות גביע, גביע יבשתי הראשון שלה מזה 14 שנים. לאחר מכן, עזב קרויף את המועדון.

שנות ה-90עריכה

תחת הדרכתו של לואי ואן חאל, זכתה אייאקס בגביע אופ"א בשנת 1992 לאחר ניצחון על טורינו, והפך למועדון השני, אחרי יובנטוס, שזוכה בכל שלוש התחרויות הגדולות באירופה. הקבוצה חזרה לזכות באליפות הולנד שלוש פעמים ברציפות בין 1993 ל-1996, והפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בשלוש אליפויות רצופות מאז 1968. שיא ההצלחה של ואן חאל הגיע בעונת 1994/1995 בה אייאקס הפכה לקבוצה הראשונה שהשלימה עונה שלמה ללא הפסד בתולדות הליגה. הקבוצה גם זכתה בגביע אירופה הראשון שלה מאז עידן שנות השבעים המפואר שלה עם קרויף, כשהיא מנצחת את מילאן במשחק הגמר. אייאקס שוב הגיעה לגמר בשנה שלאחר מכן, אך הפסידה בפנדלים ליובנטוס.

שנות ה-2000- הווהעריכה

העשור הראשון של המאה ה-21 היה עשור חלש יותר עבור המועדון עם שתי אליפויות בלבד.

בשנת 2010 מונה פרנק דה בור למאמן אייאקס, והוביל את המועדון לתואר האליפות הראשון שלו מזה שבע שנים, ושיא זכיות, 30. הקבוצה המשיכה וזכתה בשלוש אליפויות ברציפות. שלוש זכיות רצופות ראשונות מאז שנות ה-90. לאחר זכייה גם נוספת גם בעונת 2013/2014, הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות המועדון עם 4 זכיות רצופות. לאחר שסיים במקום השני, אחרי פ.ס.וו. שנתיים ברציפות, עזב דה בור את תפקידו במאי 2016. פיטר בוס מונה במקומו לתפקיד, והוביל את הקבוצה לגמר הליגה האירופית בעונת 2016/2017, הגמר האירופי הראשון של המועדון מזה 21 שנה. הם הפסידו למנצ'סטר יונייטד, ושוב לא הצליחו לזכות באליפות כשסיימו במקום השני אחרי פיינורד.

בעונת 2018/2019 רשמה אייאקס קמפיין אירופי מוצלח כשהעפילה לליגת האלופות לאחר שסיימה במקום השני בליגה. היא הדיחה במוקדמות את שטורם גראץ, סטנדרד לייז' ודינמו קייב. בשלב הבתים סיימה במקום השני אחרי באיירן מינכן ולפני בנפיקה ליסבון וא.א.ק. אתונה, והעפילה לשלבי ההכרעה, שם הוגרלה מול האלופה שלוש פעמים ברציפות, ריאל מדריד. אחרי שהפסידו 1–2 במשחק הראשון, ניצחה אייאקס 4–1 במשחק החוץ, והדיחה את האלופה. ברבע הגמר הוגרלה מול יובנטוס. במשחק הראשון שהתקיים בהולנד, התסיים המשחק בתיקו 1–1. במשחק השני שהתקיים באיטליה ניצחה אייאקס 2–1 ו-3–2 במצטבר והעפילה לחצי הגמר הראשון שלה מאז 1997 שם הוגרלה מול טוטנהאם הוטספר. במשחק הראשון ניצחה אייאקס את טוטנהאם 1–0 בחוץ. במשחק השני הובילה אייאקס 2-0 במחצית, בדרך הבטוחה לגמר, עם זאת, במחצית השנייה כבש לוקאס מורה שלוש פעמים, כולל בדקה ה-6 של תוספת הזמן, וכתוצאה מכך אייאקס הפסידה לאחר שקלול שערי החוץ.

ב-24 באוקטובר 2020 ניצחה אייאקס 0–13 את פנלו, הייתה זו התוצאה הגבוהה בהיסטוריית הליגה ההולנדית.[2]

אייאקס המשיכה וזכתה תחת אריק טן האך גם בעונת 2020/2021 וגם בעונת 2021/2022. בסיום העונה עזב המאמן את הקבוצה לטובת מנצ'סטר יונייטד.

סמל, כינוי ואוהדיםעריכה

הקבוצה נקראת על שם הגיבור המיתולוגי איאס, שם שמתועתק כ-Ajax ולכן רבים מבטאים אותו כ"אייאקס". גיבור זה חבוש בקסדה מופיע בסמל המועדון.

אייאקס משחקת באצטדיון יוהאן קרויף ארנה. הקבוצה נחשבת לקבוצה "יהודית". היסטורית זה התפתח, ככל הנראה, בגלל קרבת האצטדיון המקורי לשכונה היהודית באמסטרדם, ומשום שחלק משחקניה והנהלתה, כמו גם מספר יחסית גדול של אוהדים, היו יהודים.[3] עם הזמן אוהדיה הקנאים אימצו לעצמם "זהות" זו - הם מכנים עצמם יהודים גם אם אינם יהודים, ומתעטרים בסמלי מגן דוד ודגלי ישראל. מסיבה זו, שירי נאצה רבים וקריאות גנאי של אוהדי הקבוצות היריבות, ובייחוד פיינורד, קשורים באנטישמיות ובהתייחסות שלילית לקורבנות השואה.

אקדמיהעריכה

המועדון מפורסם במיוחד בזכות תוכנית הנוער הנודעת שלו שהפיקה לאורך השנים כישרונות הולנדים רבים - יוהאן קרויף, אדווין ואן דר סאר, חרלד וננבורג, פרנק רייקארד, דניס ברגקאמפ, רפאל ואן דר וארט, פטריק קלייברט, מרקו ואן באסטן, וסלי סניידר, מארטן סטקלנבורג, נייג'ל דה יונג, ופרנקי דה יונג, הם רק חלק מהשמות הבולטים בכדורגל ההולנדי והעולמי שגדולו במחלקות הנוער של אייאקס.

אייאקס הרחיבה גם את תוכנית חיפוש הכישרונות לדרום אפריקה בשיתוף פעולה עם קבוצת אייאקס קייפטאון. לאייאקס היה גם מועדון בארצות הברית בשם אייאקס אמריקה, עד שהגיש בקשה לפשיטת רגל.

ב-1995, השנה בה אייאקס זכתה בליגת האלופות, נבחרת הולנד הורכבה כמעט כולה משחקני אייאקס, כאשר אדווין ואן דר סאר היה בשער, מייקל רייזיגר, פרנק דה בור ודני בלינד בהגנה, רונאלד דה בור, אדגר דווידס וקלרנס סידורף במרכז המגרש, ופטריק קלייברט ומארק אוברמארס בהתקפה.

סגל הקבוצהעריכה

נכון ל-10 באוגוסט 2022

מס' עמדה שם
1 הולנד  שוער מארטן סטקלנבורג
2 הולנד  מגן יוריאן טימבר
3 הולנד  מגן פר סחורס
4 מקסיקו  בלם אדסון אלבארס
5 הולנד  מגן אוואן ויינדל
6 הולנד  קשר דייבי קלאסן
7 הולנד  חלוץ סטיבן ברחוויין
8 הולנד  קשר קנת' טיילור
9 הולנד  חלוץ בריאן ברובי
10 סרביה  קשר דושאן טאדיץ' (קפטן)
11 ברזיל  חלוץ אנטוני
12 סורינאם  מגן שון קלייבר
15 הולנד  מגן דווין רנסך
מס' עמדה שם
16 הולנד  שוער ג'יי גורטר
17 הולנד  מגן דיילי בלינד (קפטן שני)
18 איטליה  חלוץ לורנצו לוקה (בהשאלה מפיזה)
20 גאנה  קשר מוחמד קודוס
22 הולנד  שוער רמקו פסוויר
23 הולנד  חלוץ סטיבן ברחהאוס
26 הולנד  קשר יורי רייג'יר
29 ארגנטינה  מגן ליסנדרו מגאיין
32 הולנד  חלוץ נאג'י אונוור
33 ניגריה  מגן קלווין באסי
35 פורטוגל  חלוץ פרנסיסקו קונסייסאו
39 הולנד  מגן קיק פיירי
מקסיקו  מגן חורחה סאנצ'ס

מספרים שמוריםעריכה

שחקנים מפורסמיםעריכה

תאריםעריכה

תארים מקומייםעריכה

תארים בינלאומייםעריכה


לקריאה נוספתעריכה

  • סיימון קופר, אייקס, הולנד והמלחמה. תירגמו מאנגלית: נעם ורותי אור. הוצאת ספרית מעריב, 2008.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה