אייב פורטאס
אייב פורטאס (באנגלית: Abraham Fortas, 19 ביוני 1910 – 5 באפריל 1982) היה עורך דין יהודי-אמריקאי, שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1965–1969.
 | |||||||||
| אייב פורטאס | |||||||||
| לידה |
19 ביוני 1910 ממפיס, טנסי, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 באפריל 1982 (בגיל 71) וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות סדאר היל, סיוטלנד, מרילנד ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
קורות חיים
עריכה
אייב פורטאס נולד ב-1910 בממפיס, טנסי, הצעיר בחמשת ילדיהם של ויליאם/וולף ורחל/ריי (לבית ברזנסקי/ברסון) פורטאס, זוג מהגרים יהודים, ילידי ליטא ורוסיה, שהגרו לארצות הברית דרך אנגליה. האב היה נגר, יצרן ארונות[1][2].
פורטאס הצעיר היה כנר מוכשר ומגיל 13 התפרנס מנגינה במסיבות[3]. הוא אף הקים להקת ג'אז בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון, אולם הוא היה עוד יותר מוכשר בלימודיו וסיים את התיכון כבר בגיל 15, במקום השני בכיתתו. הוא קיבל מלגה וב-1926 החל ללמוד בקולג' המקומי בממפיס.
את הקולג' הוא סיים במקום הראשון בכיתתו וב-1930, כשהיה בן עשרים, התקבל לבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל, הצעיר בסטודנטים למשפטים שם. גם את לימודי המשפטים סיים בהצטיינות במקום השני בכיתתו, ב-1933.
בתקופת לימודיו היה עורך כתב העת המשפטי של ייל, Yale Law Journal ועם סיום הלימודים מונה למרצה בייל, בעזרת אחד ממוריו בבית הספר למשפטים, ויליאם אורוויל דאגלס.
פקיד בכיר בממשל רוזוולט
עריכהבשנים שלאחר מכן עבד פורטאס כמרצה בייל במקביל לעבודה בממשל הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט במסגרת הניו דיל. דאגלס, שהביא למינויו כמרצה בייל היה גם האיש שהביא אותו לממשל רוזוולט. בתקופה זו פגש וב-1935 נישא לקרוליין אגר, כלכלנית שעבדה כמוהו באותה מסגרת. לא נולדו להם ילדים.
ב-1937 מונה דאגלס, פטרונו של פורטאס לראש הוועדה לניירות ערך ולבורסות (ארצות הברית), שהוקמה על ידי רוזוולט ארבע שנים קודם לכן. דאגלס משך אחריו גם את פורטאס אל הגוף החדש הזה.
כעבור שנתיים, כשמונה דאגלס לשופט בבית המשפט העליון נטש פורטאס את משרת ההוראה בייל והתמקד בשרות הציבורי בממשל רוזוולט. ב-1941 הוא מונה לראש מחלקת החשמל במשרד הפנים ושנה אחר כך לתת שר הפנים והוא בן 31 בלבד[4].
הוא כיהן בתפקיד זה כארבע שנים, עד לתום מלחמת העולם השנייה.
עורך דין פרטי
עריכהבראשית 1946 פרש פורטאס והקים משרד עורכי דין פרטי ביחד עם תורמן ארנולד ופול פורטר[5]. המשרד הפך מהר מאוד לאחד הגדולים בוושינגטון ונחשב כיום לאחד הגדולים בעולם (קרוי כיום - ארנולד ופורטר (אנ')).
בין התיקים הידועים ביותר שלו במסגרת זו היה הערעור שהגיש לבית המשפט העליון ב-1948, בגין פסיקה נגד המועמד לסנאט, לינדון ג'ונסון[3]. יריבו הדמוקרטי של ג'ונסון האשים אותו בשחיתות בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית. פורטאס זכה עבור ג'ונסון וגם הכיר כתוצאה מכך את מי שיהיה כעבור 15 שנה נשיא ארצות הברית וימנה אותו לבית המשפט העליון.
מקרה ידוע אחר אירע כעבור כשנתיים, כאשר פורטאס ייצג את אוון לאטימור, פקיד ממשל בכיר שהואשם על ידי הסנטור ג'וזף מקארתי בכך שהוא סוכן קומוניסטי. פורטאס הגן על לאטימור, במסגרת ועדות שונות בסנאט, כנגד התקפות מקארתי שהיה אז בשיא כוחו. הוא הוסיף כך רבות, לשם, שהחל לרכוש לעצמו כלוחם זכויות אדם.
פורטאס טיפל גם בכמה תיקי זכויות אדם נוספים, שזכו לתשומת לב ציבורית רבה. בין השאר ייצג ב-1953 את מונטי דורהאם והביא לקביעת "כלל דורהאם" (אנ'), שאיפשר להוכיח בפני ביהמ"ש באמצעות פסיכיאטרים את חוסר השפיות של נאשם. ב-1963 הוא ייצג את קלארנס ארל גדעון והביא לקביעת בית המשפט העליון בתיק גדעון נ. ויינרייט (אנ'), לפיה נאשם עני זכאי לייצוג משפטי על חשבון המדינה לא רק בתיקים פדרליים[6]. בתחילת שנות ה-60 ייצג פורטאס את בובי בייקר(אנ') שהיה מקורב ללינדון ג'ונסון, והועלו נגדו האשמות בשחיתות. אולם בשלב מסוים הוא התפטר מייצוגו בגלל ניגוד עניינים[7].
פורטאס היה יועצו של ג'ונסון בעת היותו נשיא[8] ונחשב לאחד משלושת יועציו הקרובים ביותר[3]. מיד לאחר רצח קנדי הוא נקרא על ידי ג'ונסון לטפל בהקמת ועדת וורן[3]. בין השאר הוא ניסה לתווך במשבר ברפובליקה הדומיניקנית[9].
בית המשפט העליון וההתפטרות
עריכהבסוף יולי 1965 מינה ג'ונסון את פורטאס לשופט בית המשפט העליון במקומו של ארתור גולדברג[10] והמינוי אושר פה אחד על ידי ועדת המשפט של הסנאט ב-9 באוגוסט 1965[11]. פורטאס הספיק לכהן רק שלוש וחצי שנים (4 באוקטובר 1965 - 14 במאי 1969) בטרם התפטר מתפקידו. בתקופת כהונתו הקצרה הוא השתייך לצד הליברלי של בית המשפט.
בין השאר, כתב פורטאס את פסק הדין שקבע ש"חוק הקופים" האוסר על לימוד האבולוציה אינו חוקתי[12].
ב-26 ביוני 1968, מינה הנשיא לינדון ג'ונסון את פורטאס לנשיא בית המשפט העליון כמחליפו של ארל וורן[13]. המינוי עורר התנגדות בקרב המפלגה הרפובליקנית ופוליטיקאים מהדרום, בהם ג'יימס ויליאם פולברייט[14], והשימוע בוועדת המשפט של הסנאט ארך ארבעה ימים, משך חסר תקדים למינוי לנשיא בית המשפט העליון[15]. במהלך הדיונים הודה פורטאס שהמשיך את קשריו עם הנשיא ג'ונסון גם לאחר שמונה לבית המשפט העליון, עובדה ששימשה את מתנגדיו[16]. מתנגדי המינוי קיימו פיליבסטר בסנאט במשך חודשים ארוכים ועכבו את אישור המינוי. בין המתנגדים למינוי היה ריצ'רד ניקסון, שזכה בפריימריס של המפלגה הרפובליקנית[17]. ב-17 בספטמבר 1968 אושר המינוי בוועדה המשפטית של הסנאט[16]. במרוצת הדיונים על אישור המינוי נחשפו כמה בעיות אתיות - פיננסיות בהתנהגותו של פורטאס. בין השאר הסכים לקבל כספים בגין הרצאות שנתן במהלך כהונתו בבית המשפט העליון מקבוצה של אנשי עסקים, שבנו של אחד מהם ערער באותו זמן בבית משפט פדרלי על הרשעתו[18]. לאחר שהובהר שאין רוב של שני שלישים הנדרש כדי להתגבר על הפיליבסטר, ויתר פורטאס על המינוי לתפקיד נשיא בית המשפט העליון ב-1 באוקטובר 1968[14]. היו בין הפרשנים שטענו שמינוי פורטאס לא אושר בגלל אי שביעות רצון מהממנה, הנשיא לינדון ג'ונסון, ללא קשר לפורטאס[19].
במאי 1969 עלו דרישות מצד מתנגדיו שיתפטר מכהונתו בבית המשפט העליון, לאחר שהתפרסם שהוא קיבל 20,000 דולר מבעל הון שהיה בהליכים משפטיים[18][20]. לאחר כמה ימים, ב-15 במאי 1969 התפטר פורטאס מבית המשפט העליון[21].
הוא התנתק מהתקשורת והתרכז בכתיבת ספר על התיקון החמישי לחוקת ארצות הברית[22]. בהמשך ניסה לחזור למשרד עורכי הדין הפרטי שהקים, אך בשל אותן בעיות אתיות - פיננסיות שהתגלו בעת הדיונים בסנאט על מינויו לנשיא בית המשפט העליון סירבו השותפים במשרד לקבלו חזרה. ב-1970 הוא הקים משרד עורכי דין חדש ובמשך 12 השנים שלאחר מכן עבד כעו"ד פרטי במסגרתו, עד פטירתו ב-1982 ממפרצת באאורטה.
יהדותו
עריכהפורטאס מעולם לא הסתיר את יהדותו, אך גם לא היה פעיל מבחינה יהודית ואשתו לא הייתה יהודייה. בעת הפולמוס על מינויו לנשיא בית המשפט העליון היו שהעלו את הטענה שההתנגדות לו מונעת ממניעם אנטישמיים, או שלפחות יהדותו הקלה על הכשלת מינויו[23], אך בין תומכיו היו ששללו זאת[24]. לפני מלחמת ששת הימים תיווך פורטאס בין ישראל ובין הבית הלבן[25]. בינואר 1968 השתתף פורטאס בחגיגה לכבוד אוניברסיטת בר-אילן וקרא בה ליהודי ארצות הברית לסייע לישראל[26]. לאחר שהתפטר בבושת פנים מבית המשפט העליון היו שטענו שפורטאס בלט באי התגייסותו למען מטרות יהודיות[27].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- "The 8 Jewish justices who made the US Supreme Court jump", באתר Times Of Israel
- ריאיון עם אייב פורטאס, אוגוסט 1969
- תיקי החקירות שניהל ה-FBI לגבי אייב פורטאס, החל מ-1964 לקראת מינויו לבית המשפט העליון ועד 1975, שש שנים אחרי התפטרותו
- אייב פורטאס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אייב פורטאס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Timothy L. Hall, "Supreme Court Justices: A Biographical Dictionary", עמ' 377
- ^ Supreme Court Justices: Abe Fortas (1910-1982)
- ^ 1 2 3 4 ניו יורק טיימס, אייב פורטאס - שופט עליון ואיש סודו של ג'ונסון, הארץ, 3 באוגוסט 1965
- ^ יהודי סגן מיניסטר באמריקה, הצופה, 2 באוקטובר 1942
- ^ השופט רוזנבלט פונה למיניסטריון החוץ האמריקאי להביא גזירות הקרקע להכרעת ביה"ד הבינלאומי, הַבֹּקֶר, 25 באוגוסט 1947
- ^ מינויו של אייב פורטאס נתקבל ברגשות מעורבים, הַבֹּקֶר, 5 באוגוסט 1965
- ^ הייפגע שם ג'ונסון עקב "שערורית בייקר"?, הַבֹּקֶר, 17 בדצמבר 1963
- ^ שלדון כהן, נציב המס החדש בוואשינגטון, על המשמר, 2 בפברואר 1965
- ^ אמריקאים נלחמים לצד הימניים בדומינגו, הארץ, 21 במאי 1965
- ^ העו"ד היהודי אייב פורטאס - שופט עליון במקום גולדברג, הצופה, 29 ביולי 1965
- ^ מינוי אייב פורטם אושר בועדת הסנט, הַבֹּקֶר, 11 באוגוסט 1965
- ^ "חוק הקופים" בלתי חוקי, הארץ, 14 בנובמבר 1968
- ^ אייב פורטאס מונה נשיא ביה״ד העליון בארה״ב, הארץ, 27 ביוני 1968
- ^ 1 2 הוסרה מועמדות פורטאס, היום, 2 באוקטובר 1968
- ^ התנגדות רבה למינויו של פורטאם, הצופה, 21 ביולי 1968
- ^ 1 2 ועדת הסנאט אישרה מינוי פורטאס כנשיא ביה"ד בארה"ב, דבר, 18 בספטמבר 1968
- ^ שלמה שפיר, דיואי - בין המועמדים לתפקיד מיניסטר החוץ, דבר, 13 באוגוסט 1968
- ^ 1 2 י. גואל, סנאטורים וצירי קונגרס שמרניים דורשים שהשופט פורטאס יתפטר, מעריב, 6 במאי 1969
- ^ מדוע פרש לינדון ג'ונסון?, מעריב, 29 בדצמבר 1968
- ^ דורש חקירה נגד שופט ביה"ד העליון פורטס, למרחב, 15 במאי 1969
- ^ השופט פורטאס התפטר על רקע שערורייה כספית, על המשמר, 16 במאי 1969
פיליפ בן, פורטאס איבד עולמו בגלל צ'יק, מעריב, 16 במאי 1969 - ^ השופט פורטאס לומד מוסיקה, כותב ספר, הצופה, 15 ביולי 1969
- ^ יעקב רבי, תלמידים כושים ומורים יהודים, על המשמר, 8 באוקטובר 1968
- ^ סנ. מאניספלד: ההתנגדות לפורטס לא בשל אנטישמיות, מעריב, 10 בספטמבר 1968
- ^ ספר וזדש מגלה: השופט פורטאס תיווך בין ישראל לבית הלבן, על המשמר, 25 באפריל 1972
- ^ חגיגת בר מצוה לאוניברסיטת בר־אילן נערכה בניו־יורק, הצופה, 4 בינואר 1968
- ^ הלל זיידמן, יהודי החצר שהמיט עלינו חרפה, הצופה, 16 במאי 1969