איילת גונדר-גושן

סופרת ישראלית

איילת גונדר-גושן (נולדה ב-1982 בתל אביב) היא סופרת ותסריטאית. זוכת פרס ספיר לספר ביכורים לשנת 2012 על הרומן "לילה אחד, מרקוביץ'", וזוכת פרס וינגייט לשנת 2016 על הרומן "להעיר אריות".

איילת גונדר-גושן
לידה 1982 (בת 42 בערך)
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יואב שוטן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שירתה בצה"ל ככתבת צבאית בביטאון חיל האוויר. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ו-BA כללי באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות יתרה. במקביל ללימודיה עבדה כעיתונאית ועורכת חדשות ב"ידיעות אחרונות" ובמחלקת החינוך של האגודה לזכויות האזרח. השלימה תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות ולמדה תסריטאות בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה.

היא מרצה בפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון, מפרסמת דעות בנושאי תרבות ב-BBC, ומאמרים בעיתונות האמריקאית[1], הבריטית[2] והגרמנית. מתגוררת בתל אביב עם בן-זוגה יואב שוטן ושני ילדיהם.

ספריה ויצירתה עריכה

ספרים:

  • לילה אחד, מרקוביץ', כנרת, זמורה-ביתן, 2012[3]. זכה בפרס ספיר לספר ביכורים לשנת 2012[4], ותורגם לתשע שפות[5]. זכה בפרס ויצו איטליה 2016 יחד עם אתגר קרת. באותה שנה היה הרומן מועמד גם לפרס סינבד האיטלקי. בצרפת נכלל הרומן ברשימה הארוכה של פרס Elle Grand Prix. הרומן הומחז והועלה ב-2018 בתיאטרון בית לסין.
  • להעיר אריות, כנרת, זמורה-ביתן, 2014. רב מכר בישראל ובאירופה[6]. הרומן תורגם ל-12 שפות, וזכה לשבחי הביקורת[7][8] על כתיבת הספר זכתה גונדר-גושן בשנת 2016 בפרס וינגייט הבריטי, אותו חלקה עם הסופר פיליפ סאנדס[9]. זכויות ההפקה של הרומן נרכשו בשנת 2016 על ידי רשת NBC האמריקאית וקשת אינטרנשיונל[10]. במרץ 2017 נכלל הרומן ברשימה היוקרתית "בחירת העורכים של הניו-יורק טיימס"[11], ובנובמבר אותה שנה בחר העיתון את הספר לאחד ממאה הספרים הטובים של השנה[12].
  • השקרנית והעיר, אחוזת בית ספרים, 2018[13]. נמכר לתרגום ל-11 מדינות[14].
  • רילוקיישן, אחוזת בית ספרים, 2022[15].

סיפורים קצרים:

  • שקיעה, סיפור קצר, זיכה אותה בפרס במסגרת תחרות IEMED, ברצלונה (2012).
  • קידושין, סיפור קצר, פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" (2014).
  • מחוץ לחומות, סיפור קצר, פורסם ב-ynet ספרים (2014)[16].

מאמר:

  • בדרך לאיקאה - השיבה לקראפט מזווית פסיכואנליטית. עם אסתר הלפרין-מימון, בתוך הספר: "מחשבות על קראפט", הוצאת בצלאל ורסלינג, 2015.

תסריט:

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Ayelet Gundar-Goshen, Donald Trump’s Wall Is Already Built In America’s Mind, TIME, February 28, 2017
  2. ^ Terror on our minds -Financial Times
  3. ^ מיה סלע, הסופרת איילת גונדר-גושן רוצה לעצבן את סבתא, באתר הארץ, 27 ביולי 2012
  4. ^ מיה סלע, שמעון אדף זכה בפרס ספיר, באתר הארץ, 17 בפברואר 2013
  5. ^ מיה סלע, הצלחה בינלאומית לרומן "לילה אחד, מרקוביץ'". בקרוב הסרט, באתר הארץ, 5 במאי 2013
  6. ^ מיה סלע, זמן קצר לאחר יציאתו לאור נמכרו זכויות התרגום של הרומן "להעיר אריות" לאנגלית, גרמנית ואיטלקית, באתר הארץ, 7 באפריל 2014
  7. ^ * יותם שוימר, "להעיר אריות": בין ההישרדותי, לספרותי, באתר ynet, 11 במרץ 2014
      עלית קרפ, הרומן הישראלי שמעמת את המערב עם העולם השלישי, באתר הארץ, 8 באפריל 2014
  8. ^ Ruth Gilligan, Waking Lions by Ayelet Gundar-Goshen review - a restrained, serious story of secrets and extortion, The Guardian, March 30, 2016;
    A Fatal Hit-And-Run Leads To A Collision Of Cultures In 'Waking Lions', NPR;
    In This Thriller, an Israeli Doctor Can’t Escape His Irresponsibility, NYT;
    Sam Sacks on the Best New Fiction, Wall Street Journal
  9. ^ AYELET GUNDAR-GOSHEN, באתר The Bookseller
  10. ^ חן חדד, אן־בי־סי תפתח סדרה על בסיס "להעיר אריות", ספרה של איילת גונדר־גושן, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2016
  11. ^ NYT Editors' choice
  12. ^ איתמר זהר, דויד גרוסמן ואיילת גונדר־גושן ברשימת הספרים הטובים של השנה על פי "ניו יורק טיימס", באתר הארץ, 23 בנובמבר 2017.
  13. ^   אסתי אדיבי שושן, רק שלא תבוא חלילה האמת, באתר הארץ, 23 בינואר 2018
  14. ^   מיה סלע, "השקרנית והעיר": מעשיית מוסר שעולה על גדותיה ומתאימה בעיקר לנוער, באתר הארץ, 12 בפברואר 2018
  15. ^   עמרי הרצוג, "רילוקיישן" של איילת גונדר-גושן: מוצר ספרותי רהוט שנפלט מפס ייצור, באתר הארץ, 9 בפברואר 2022
  16. ^ איילת גונדר-גושן, סיפור: "הסירנות נשמעות חזק מאי פעם", באתר ynet, 2 באוגוסט 2014