איימי צ'ואהאנגלית: Amy L. Chua; בסינית מפושטת: 蔡美儿; בפין-יין: Cài Měi'ér; נולדה ב-26 באוקטובר 1962) היא פרופסור למשפטים ומופקדת הקתדרה על שם ג'ון דאף בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל. היא הצטרפה לסגל של ייל ב-2001 אחרי שלימדה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת דיוק. לפני שהחלה בקריירה האקדמית הייתה שותפה במשרד "קלירי גוטליב סטין והמילטון" ועסקה בדיני תאגידים. היא מתמחה במחקר על עולם העסקים הבינלאומי, קונפליקטים אתניים, גלובליזציה והמשפט. היא ידועה בציבור הרחב בזכות ספרה "המנון הקרב של אמא נמרה".

איימי צ'ואה ואחותה סינתיה בפאלו אלטו, 7 באוגוסט 2011

שנותיה הראשונות עריכה

צ'ואה נולדה בשמפיין, אילינוי. הוריה הם פיליפינים ממוצא סיני שהיגרו לארצות הברית. אביה, לאון צ'ואה, היה מהנדס אלקטרוניקה ופרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, והוא ידוע כאביהם של תאוריית המעגלים החשמליים הלא-ליניארית, של רשת עצבית סלולרית וכמגלה הממריסטור.[1] היא חונכה כקתולית וגדלה בווסט לאפאייט, אינדיאנה.[2] בהיותה בת שמונה, עברה עם משפחתה לברקלי, קליפורניה, צ'ואה למדה בבית הספר התיכון 'אל צריטו' (El Cerrito) וסיימה תואר ראשון בכלכלה בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת הרווארד ב-1984. היא קיבלה תואר J.D. בהצטיינות מבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד ב-1987, שם שימשה כעורכת כתב העת Harvard Law Review.‏[3]

ספריה עריכה

צ'ואה כתבה ארבעה ספרים: שני ספרי מחקר ביחסים בינלאומיים, ספר זכרונות, וספרה האחרון העוסק בתרבות אתנית והקורלציה עם הצלחה סוציו-אקונומית.

ספרה הראשון, World on Fire: How Exporting Free Market Democracy Breeds Ethnic Hatred and Global Instability ‏(2003), חוקר את הקונפליקט האתני בחברות רבות שנגרמו בשל כלכלתן הלא-שוויונית וההשפעה הפוליטית של "מיעוטים דומיננטיים בשוק" ואת התרעומת שהדבר גורם לרוב המצליח פחות כתוצאה מכך. הספר World on Fire, שהיה רב-מכר של הניו יורק טיימס ונבחר בידי הגארדיאן כאחד מ"הספרים הפוליטיים הטובים ביותר של 2003",[4] בוחן כיצד הגלובליזציה והדמוקרטיזציה מאז שנת 1989 השפיעו על היחסים בין המיעוטים הדומיננטיים בשוק לבין הציבור הרחב.

ספרה השני, Day of Empire: How Hyperpowers Rise to Global Dominance – and Why They Fall ‏(2007), בוחן שבע אימפריות גדולות ומציג את העמדה שלפיה הצלחתן נעוצה בסובלנותן כלפי מיעוטים.

ספרה השלישי, "המנון הקרב של אמא נמרה", ראה אור באנגלית בינואר 2011 (ותורגם לעברית), הוא ספר זכרונות קומי שעורר ויכוח עולמי סוער לגבי סגנון ההורות אותו הציגה. הוא מגולל את ספורה של אמא המשתמשת בטכניקות הורות קשוחות. צ'ואה טוענת שהורים מערבים מנסים לכבד ולטפח את האינדיבידואליות של ילדיהם, בעוד הורים סינים מאמינים שיש לצייד את הילד במיומנויות, הרגלי עבודה חזקים וביטחון עצמי שיכינו אותם טוב יותר לקראת העתיד.[5]

ספרה האחרון, החבילה המשולשת (The Triple Package: How Three Unlikely Traits Explain the Rise and Fall of Cultural Groups in America), טוען למציאת הסבר לגניוס היהודי לצד גניוסים נוספים.

חייה האישיים עריכה

 
צ'ואה ובנותיה בגאלה לכבוד רשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של טיים מגזין, 27 באפריל 2011

צ'ואה מתגוררת בניו הייבן, קונטיקט ונשואה לג'ד רובנפלד, פרופסור בבית הספר למשפטים באוניברסיטת ייל ולהם שתי בנות.[6] צ'ואה, שבעלה יהודי, הצהירה שבנותיה יכולות לדבר סינית ושהן "חונכו כיהודים".[7] היא הבכורה מבין ארבע אחיות: מישל, קתרין וסינתיה. קתרין היא רופאה ופרופסור לרפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד. סינתיה, הלוקה בתסמונת דאון, זכתה בשתי מדליות זהב בשחייה בספיישל אולימפיקס.[8][9]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא איימי צ'ואה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Chua, Leon O. (September 1971). "Memristor - The Missing Circuit Element". IEEE Transactions on Circuits Theory (IEEE) 18 (5): 507–519.
  2. ^ ג'נט מסלין, "אבל האם כל זה הופך את 'אמא נמרה' למאושרת ?', הניו יורק טיימס, 19 בינואר 2011
  3. ^ קורות החיים של איימי צ'ואה, סגל בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל
  4. ^ "הספרים הפוליטיים הטובים ביותר של השנה", הגארדיאן, 24 בדצמבר 2003
  5. ^ "איימי צ'ואה: 'אני אקח את כל הבובות שלך ואשרוף אותן'", הגארדיאן, 15 בינואר 2011
  6. ^ איימי צ'ואה, "למה אמהות סיניות מצליחות יותר ?", וול סטריט ז'ורנל, 8 בינואר 2011
  7. ^ כריס אברהם, "אני מתפעל מאיימי צ'ואה", 29 ביולי 2007
  8. ^ טרי הונג, על "המנון קרב של אמא נמרה" של איימי צ'ואה, דה כרוניקל, 9 בינואר 2011
  9. ^ "ספיישל אולימפיקס מגיעה לברקלי למשחקי הקיץ", ktvu.com‏ 6 ביוני 2008