איי מריאנה הצפוניים
איי מריאנה הצפוניים (באנגלית: Northern Mariana Islands) היא טריטוריה של ארצות הברית המורכבת מ-14 איים באוקיינוס השקט. שטחם הכולל של האיים עומד על 464 קמ"ר, על פי הערכות מיולי 2015 מתגוררים באיים 52,344 תושבים, והם אזרחים אמריקנים.
| |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי | אין | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
Gi Talo Gi Halom Tase | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | דמוקרטיה נשיאותית ייצוגית | ||||||||||||||||
| ראש הרשות המבצעת |
מושל איי מריאנה הצפוניים  | ||||||||||||||||
| מושל איי מריאנה הצפוניים |
ארנולד פאלאסיוס | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | אנגלית, צ'מורואית, קרוליינית | ||||||||||||||||
| עיר בירה | סאיפאן | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת |
בית המחוקקים של איי מריאנה הצפוניים | ||||||||||||||||
| רשות שופטת |
בית המשפט העליון של איי מריאנה הצפוניים | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת | אוקיאניה | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 464 קמ"ר (200 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים |
90.77 אחוז | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +10 | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| תאריכי הקמה |
1898 | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[2] (הערכה 1 בדצמבר 2024) | 43,968 נפש (213 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 94.76 נפש לקמ"ר (121 בעולם) | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[4] (2020) | 858 מיליון $ (204 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 19,514$ (72 בעולם) | ||||||||||||||||
| מטבע | דולר אמריקני (USD) | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | mp | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 670 1 | ||||||||||||||||
|
gov | |||||||||||||||||
|
(למפת איי מריאנה הצפוניים רגילה) | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
היסטוריה
עריכהספרד גרמניה ויפן
עריכהעד 1898 נכללו איי מריאנה הצפוניים וגואם ביחידה אחת שנודעה כאיי מריאנה.
ביוני 1898, במסגרת מלחמת ארצות הברית–ספרד, כבשו כוחות של ארצות הברית את איי מריאנה[6]. ביולי 1898 הציגה ארצות הברית לספרד, בין תנאיה לסיום המלחמה, את הדרישה להעברת השליטה באחד מאיי מריאנה לידי ארצות הברית[7], כדי שתוכל לשמש כתחנת אספקה לאוניות של ארצות הברית[8][9]. ממשלת ארצות הברית בחרה באי גואם ואילו איי מריאנה הצפוניים ואתם איי מרשל ואיי קרוליין נשארו בידי ספרד. בתחילת 1899 הודיעה ספרד על כוונה למכור את האיים בגלל ההוצאות הגבוהות לאחזקתן[10]. ביוני 1899 הודיעה ממשלת ספרד על מכירת האיים לגרמניה, שפעלה אז להרחיב את מושבותיה, תמורת 25 מיליון פסו. בהסכם המכירה ניתנה לספרד האפשרות להחזיק באיי מריאנה הצפוניים תחנת אספקה[11]. באותו חודש אושרה המכירה על ידי בית הנבחרים הספרדי[12].
במהלך מלחמת העולם הראשונה, נותרו מושבותיה של גרמניה חסרות מגן בהיעדר צי מספק לשליחת צבא למושבות[13] ואיי מריאנה נכבשו מידי גרמניה על ידי היפנים ובהמשך היו חלק של המנדט היפני על איי האוקיינוס השקט.
בשנת 1919 נתן חבר הלאומים מנדט ליפן לשליטה על האיים[14]. בתקופת שלטונם באיים פיתחו היפנים את תעשיית קנה סוכר, והעבירו לאיים עובדים יפנים ואחרים מאיים נוספים שהיו בשליטתם.
הכיבוש בידי ארצות הברית
עריכהב-8 בדצמבר 1941, מיד לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור, יצאו כוחות יפניים מאיי מריאנה הצפוניים לכבוש את גואם. במהלך הכיבוש העבירו היפנים חלק מבני האיים לגואם.
ב-15 ביוני 1944 פתחו כוחות ארצות הברית בקרב על סאיפאן, לכיבוש האיים, במיוחד טיניאן וסאיפאן מידי היפנים[15]. במקביל התקיימו קרבות אוויריים וימיים גדולים באזור שמסביב לאיים[16]. בהמשך, שוחרר גם האי גואם בקרב על גואם. האי המבודד רוטה שהיה חסר חשיבות מבחינה צבאית הושאר תחת שליטה יפנית עד לכניעתה. בתקופת הכיבוש האמריקני ועד לכניעת יפן הוחזקו תושבי האיים במחנות מעצר, ורק בתום המלחמה שוחררו לבתיהם. באיים הוקמו בסיסים אוויריים מהם יצאו מפציצים להפצצות של איי יפן, קיושו והונשו, בין השאר לטוקיו ולנגויה[17].
קהילת האיים
עריכהלקראת סוף מלחמת העולם השנייה ראו בארצות הברית חשיבות אסטרטגית בהחזקת איי מריאנה הצפוניים[18] וניסו ליישב את החזקתם באיים עם התחייבותם על פי האמנה האטלנטית שלא לספח שטחים[19]. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ותבוסת יפן, נקבעה השליטה באיים כשטח נאמנות של האומות המאוחדות בניהול ארצות הברית[20]. נאמנות זאת הייתה שונה מהנאמנויות האחרות בכך שהאיים הוכרו כאזור אסטרטגי והנאמנות הייתה תחת פיקוח מועצת הביטחון[21].
בעת חתימת חוזה השלום עם יפן בשנת 1951 ויתרה יפן על כל טענה לאיי מריאנה הצפוניים[22].
ב-1970 הוחלט על ידי תושבי האיים שלא לדרוש עצמאות ובמקום זאת להסתפח לארצות הברית. בשנת 1972 החלו הדיונים המעשיים על מהות ההצטרפות ובשנת 1975 הכריעו התושבים במשאל עם על הסתפחות לארצות הברית[23] וסוכם על יסוד קהילה מאוחדת כחלק מארצות הברית. הממשלה והחוקה החדשים נכנסו לתוקפם ב-1978.
פוליטיקה
עריכההפוליטיקה של איי מריאנה הצפוניים מבוססת על שיטת ממשל של דמוקרטיה ייצוגית נשיאותית. המושל הוא ראש הממשלה. הבחירות נערכות בשיטה הרובנית במערכת רב-מפלגתית.
האיים נמצאים באיחוד פוליטי עם ארצות הברית וכמו שטחי חסות אחרים של ארצות הברית, אין לאיי מריאנה הצפוניים נציגות בסנאט של ארצות הברית, אולם יש להם נציגות בבית הנבחרים של ארצות הברית, בו הם בעלי זכות הצבעה בוועדות אך לא במליאה עצמה.
התקציב הפדרלי של המדינה מגיע ממחלקת הפנים של ארצות הברית.
חלוקה מנהלית
עריכהמבחינה מנהלית איי מריאנה הצפוניים מחולקת ל-4 מחוזות. עקב הפעילות הסייסמית, כל תושבי האיים הצפוניים עזבו את האיים.
| מס' | שם | בירה | שם בשפת המקור | אוכלוסייה נכון לשנת 2020 |
שטח בקמ"ר |
| 1 | האיים הצפוניים | - | Northern Islands Municipality | 0 | 155 |
| 2 | סאיפן | - | Saipan | 43,385 | 115 |
| 3 | טיניאן | - | Tinian | 3,540 | 41 |
| 4 | רוטה | - | Rota | 1,893 | 33 |
כלכלה
עריכהכלכלת איי מריאנה הצפוניים נשענת בעיקר על הסיוע מארצות הברית. הסיוע משתנה בהתאם להכנסות העצמיות של האיים מדי שנה, ומופנה בעיקר לצורכי פיתוח התשתיות באיים. אחד ממקורות ההכנסה העצמיים הנמצא בתהליך של גידול הוא ענף התיירות, בעיקר מיפן, מסין ומקוריאה. הענף מעסיק כיום כמחצית מכח העבודה של האיים. ענף החקלאות הוא בעל חשיבות משנית וכולל בעיקר גידול בקר, קוקוס, ירקות ופירות. בעבר הייתה קיימת תעשיית טקסטיל שנשענה בעיקר על פועלים סינים, אך זו הייתה נתונה לביקורת שכן המוצרים נחשבו כ"תוצרת ארצות הברית" על אף שייצורם אינו כפוף לחוקי העבודה האמריקנים הנוקשים. בשנת 2009 הסתיים תהליך מואץ של סגירת מפעלי התעשייה בלחץ ארגון הסחר העולמי, כתוצאה מהדרישה להימנע מהעסקת פועלים סינים ולהקפדה על חוקי העבודה מבחינת שכר מינימום, עבודת ילדים, שעות עבודה ומנוחה, וכדומה אשר מבטלים את היתרון התחרותי של היצור התעשייתי באיים.
תשתיות
עריכהבאיים יש מעל 350 ק"מ של כבישים, שלושה נמלי תעופה עם מסלולי אספלט (בסאיפאן באורך 8,700 רגל [2,652 מ'], בטיניאן באורך 8,600 רגל [2,621 מ'] וברוטה באורך 7,000 רגל [2,134 מ']), שלושה שדות תעופה עם מסלולים לא סלולים, ומנחת מסוקים אחד. נמל התעופה הבינלאומי הראשי הוא נמל התעופה הבינלאומי של סאיפאן (אנ').
שירות הדואר לאיים מסופק על ידי שירות הדואר של ארצות הברית (USPS). לכל אי מרכזי יש מיקוד משלו בטווח 96950–96952.
האיים כלולים בתוכנית המספור של אמריקה הצפונית (אנ') וקידומת הטלפון של האיים היא 670.
גאוגרפיה
עריכה
היחידה המנהלית של איי מריאנה הצפוניים כוללת 15 איים, המשתרעים בין קווי הרוחב 14° עד 20.3° צפון וקווי האורך 144° עד 146° מזרח בקירוב. שטחם הכולל 463.63 קמ"ר. נכללים בה כל איי מריאנה, הקבוצה הצפונית-מערבית באיי מיקרונזיה, פרט לאי גואם שמדרום.
האיים נחלקים גאוגרפית לשתי קבוצות, הקבוצה הדרומית הכוללת את סאיפאן והאיים שמדרום לו: טיניאן ורוטה והאי הקטן אגויג'ן, והקבוצה הצפונית הכוללת את האיים שמצפון לסאיפן. רוב האוכלוסייה שוכנת באי סאיפן, וכמה אלפים שוכנים בטיניאן וברוטה. האיים הצפוניים מצויים בסכנה של התפרצות וולקנית וכמעט שאינם מיושבים.
האיים הצפוניים הם וולקניים, ויש בהם הרי געש פעילים בסמוך להם נמצא שקע מריאנה. האיים הדרומיים מורכבים מאבן גיר, ולחופיהם מצויות שוניות אלמוגים. באיים שורר אקלים טרופי. הטמפרטורות גבוהות וכמעט שאינן משתנות לאורך השנה; גשמים יורדים בעיקר בין החודשים יולי לנובמבר, והאיים מועדים לסופות טייפון.
דמוגרפיה
עריכההאוכלוסייה הוערכה ב-2008 בכ-86,600 נפש. במפקד האוכלוסין האחרון נמנו 69,221 תושבים, בשנת 2000. מתוכם, 56.3% היו ממוצא אסייתי, 36.3% היו צאצאים לילידי האוקיינוס השקט, מעט פחות מ-2% היו ממוצא אירופי ועוד כאחוז השתייכו למוצא אחר. כ-4.8% היו ממוצא מעורב.
האוכלוסייה מתאפיינת בשיעור גבוה של נשים - היחס בין נשים לגברים באי הוא 1.3 נשים לכל גבר. זאת כתוצאה מהגירה של נשים שמועסקות בענף הטקסטיל.
דתם של התושבים היא נצרות, ורובם נוצרים קתולים. מקצת האמונות והמנהגים המסורתיים נשמרים לצד הנצרות.
התושבים דוברים במגוון שפות. שיעור הדוברים בשפות פיליפיניות עומד על קצת פחות מרבע מהאוכלוסייה (על-פי מפקד האוכלוסין של 2000). מעט פחות מרבע דובר שפות סיניות, ושיעור דומה דובר צ'מורו, שפה ילידית. קצת יותר מעשירית האוכלוסייה דוברת אנגלית כשפת אם, ושיעור מעט נמוך יותר דובר בשפות של ילידי האוקיינוס השקט שאינן צ'מורו.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של איי מריאנה הצפוניים (באנגלית)- איי מריאנה הצפוניים - פורטל ממשלתי רשמי
- הזווית השלילית על החיים באיים
- www.lonelyplanet.com
- H.R. 873 - the Northern Mariana Islands Delegate Act
- איי מריאנה הצפוניים, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- איי מריאנה הצפוניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
- ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-2 באוגוסט 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ סאן פרנציסקה, המליץ, 13 ביוני 1898
האנגקאנג, המליץ, 6 ביולי 1898 - ^ וואשינגטאן, המליץ, 1 באוגוסט 1898
- ^ וואשינגטאן, המליץ, 2 באוגוסט 1898
- ^ ברית השלום וקץ המלחמה, הצפירה, 15 באוגוסט 1898
- ^ מדריד, המליץ, 18 בינואר 1899
- ^ מדריד, המליץ, 5 ביוני 1899
- ^ מדריד, המליץ, 22 ביוני 1899
- ^ בראשית המלחמה הכללית, האחדות, 18 באוגוסט 1914
- ^ על אי אחד בים איים יפאניים, הַבֹּקֶר, 26 בפברואר 1941
- ^ נחיתה באיי מריאנה, המשקיף, 16 ביוני 1944
- ^ לפני התמודדות מכרעת, הצופה, 22 ביוני 1944
- ^ יפן הופצצה שוב, המשקיף, 14 בדצמבר 1944
הופצצה טוקיו, דבר, 28 בינואר 1945
גובר קצב המלחמה ביפאן, לחייל, 15 במאי 1945
הפצצה על יפאן, המשקיף, 18 ביוני 1945 - ^ פרטי הכניעה, הצופה, 13 באוגוסט 1945
- ^ וואלטר ליפמאן, אפוטרופסות בינלאומית, משמר, 17 במאי 1945
- ^ מנדאטים לנאמנות, משמר, 15 בינואר 1947
- ^ ארגון האומות ומוסדותיו, על המשמר, 24 באוקטובר 1951
- ^ יאפאן ראויה לחברות באומות המאוחדות, חרות, 27 ביולי 1951
- ^ מריאנה מצטרפת לארה"ב, מעריב, 19 ביוני 1975