איליה פיאטצקי-שפירו

איליה פיאטצקי-שפירו
Илья Иосифович Пятецкий-Шапиро
לידה	30 במרץ 1929; מוסקבה, ברה"מ
פטירה	21 בפברואר 2009 (בגיל 79); תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	Илья́ Ио́сифович Пяте́цкий-Шапи́ро
ענף מדעי	מתמטיקה
מקום מגורים	ברית המועצות, ישראל, ארצות הברית
מקום לימודים	הפקולטה למכניקה ולמתמטיקה של אוניברסיטת מוסקבה (1951); האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית של מוסקבה (1954) ;
מנחה לדוקטורט	Alexander Buchstab
מוסדות	אוניברסיטת ייל (1977–1999); אוניברסיטת תל אביב (1977–1999); Keldysh Institute of Applied Mathematics (1958–1974); אוניברסיטת מוסקבה (1965–1968) ;
תלמידי דוקטורט	Ernest Vinberg, Jiang-Ping Jeff Chen, Andrei Reznikov, דוד סודרי, Ravi Raghunathan, Ze'ev Averbuch, בת' שרון סמואלס, משה ברוך, James Cogdell, Kim Ju-lee, מינה טייכר, Andrei Toom, זאב רודניק, Leonid Vaserstein, בוריס מוישזון, Simon Gindikin
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1992); פרס ישראל (1981); פרס וולף למתמטיקה (1990) ;
תרומות עיקריות
	בפיתוח טור פורייה וקישור תורת הפונקציות האוטומורפיות עם תורת המספרים

איליה פיאטצקי-שפירו (ברוסית: Илья Иосифович Пятецкий-Шапиро; ‏30 במרץ 1929 – 21 בפברואר 2009) היה פרופסור למתמטיקה וחתן פרס ישראל בתחום לשנת 1981.

קורות חיים עריכה

פיאטצקי-שפירו נולד במוסקבה שבברית המועצות למשפחה יהודית מסורתית. בשנת 1954 סיים את לימודיו במתמטיקה באוניברסיטת מוסקבה והוסמך כדוקטור. בשלוש השנים שלאחר סיום לימודיו עבד בשירות הממשלה.

בין השנים 1958—1974 עבד במכון מוסקבה למתמטיקה שימושית ובמקביל, בשנים 1965—1973, כפרופסור באוניברסיטת מוסקבה. באותה תקופה השיג תוצאות מוקדמות שהשתלבו בתוכנית לנגלנדס, וקנה לו שם בעולם המתמטיקה. הוא הוזמן להרצות בקונגרס העולמי למתמטיקה בשנים 1962 ו-1966. באותה תקופה הוזכר כמועמד לפרס לנין, ועם זאת, ב-1974, לאחר שביקש לעלות לישראל, היה מסורב עליה ופוטר מכל משרותיו. בשנת 1976 עלה לישראל, והצטרף לסגל האקדמי של אוניברסיטת תל אביב. פרש לגמלאות בשנת 1997, אך המשיך לעבוד מטעם אוניברסיטת ייל, בה החל לעבוד בשנת 1977. הוזמן להרצות בקונגרס העולמי שוב, בשנים 1978 ו-2002.

תרומתו העיקרית של פיאטצקי-שפירו לתחום המתמטיקה היא בפיתוח של טורי פורייה עבור פונקציות אוטומורפיות בכמה משתנים, במסגרת תורת המספרים. בין הישגיו העיקריים: פתרון בעיית סלם, פתרון בעיית טורל, פתרון בעיית משטחי K3 שהעלה אטלה סלברג, וכן הרחבת תורת הפונקציות האוטומורפיות לקונטקסט הכללי של חבורות לי.

פיאטצקי-שפירו נבחר בשנת 1978 לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1981 הוא זכה בפרס ישראל למתמטיקה ובשנת 1990 בפרס וולף. נפטר ב-21 בפברואר 2009, חודש לפני יום הולדתו ה-80.

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא איליה פיאטצקי-שפירו בוויקישיתוף

איליה פיאטצקי-שפירו, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
איליה פיאטצקי-שפירו, באתר MacTutor (באנגלית)
איליה פיאטצקי-שפירו באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
אלכס דורון, המתמטיקאי איליה פיאטצקי-שפירו הלך לעולמו, באתר nrg‏, 24 בפברואר 2009
הודעה על פטירתו, באתר אוניברסיטת תל אביב
על קורות חייו באתר פרס וולף (אורכב 24.12.2015 בארכיון Wayback Machine)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

תרומות עיקריות

לידה	30 במרץ 1929 מוסקבה, ברה"מ
פטירה	21 בפברואר 2009 (בגיל 79) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	Илья́ Ио́сифович Пяте́цкий-Шапи́ро
ענף מדעי	מתמטיקה
מקום מגורים	ברית המועצות, ישראל, ארצות הברית
מקום לימודים	הפקולטה למכניקה ולמתמטיקה של אוניברסיטת מוסקבה (1951) האוניברסיטה הפדגוגית הממלכתית של מוסקבה (1954)
מנחה לדוקטורט	Alexander Buchstab
מוסדות	אוניברסיטת ייל (1977–1999) אוניברסיטת תל אביב (1977–1999) Keldysh Institute of Applied Mathematics (1958–1974) אוניברסיטת מוסקבה (1965–1968)
תלמידי דוקטורט	Ernest Vinberg, Jiang-Ping Jeff Chen, Andrei Reznikov, דוד סודרי, Ravi Raghunathan, Ze'ev Averbuch, בת' שרון סמואלס, משה ברוך, James Cogdell, Kim Ju-lee, מינה טייכר, Andrei Toom, זאב רודניק, Leonid Vaserstein, בוריס מוישזון, Simon Gindikin
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1992) פרס ישראל (1981) פרס וולף למתמטיקה (1990)
בפיתוח טור פורייה וקישור תורת הפונקציות האוטומורפיות עם תורת המספרים