איליין שוולטר

אִילֵיין שֹׁווֹלְטֶר (קרי "שׁוֹ-ווֹלְטֶר"; באנגלית: Elaine Showalter; ‏ נולדה ב-21 בינואר 1941) היא מבקרת ספרות יהודייה-אמריקאית, חוקרת פמיניסטית בנושאים תרבותיים וחברתיים. היא שפיתחה את רעיון הגינוקריטיציזם (Gynocriticism) בחקר הספרות והייתה אחת ממייסדות ביקורת ספרות פמיניסטית באקדמיה בארצות הברית. שוולטר עסקה בתחומי מחקר אקדמיים, ערכה וכתבה ספרי עיון רבים ומאמרים במגוון נושאים, מביקורת ספרות פמיניסטית ועד לנושאי תרבות פופולרית, כגון אופנה וידוענות.

איליין שוולטר
Elaine Showalter

לידה	21 בינואר 1941 (בת 83) בוסטון, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
השכלה	מכללת ברין מאר אוניברסיטת קליפורניה בדייוויס אוניברסיטת ברנדייס
מעסיק	אוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת ראטגרס
בן או בת זוג	English Showalter
פרסים והוקרה	עמיתת האגודה המלכותית לספרות, מלגת גוגנהיים, נשיאת האגודה לשפות מודרניות

תולדות חייה

שוולטר נולדה ב-1941, בקיימברידג' מסצ'וסטס. בתו של פיל קוטלר, סוחר צמר, וויולט רוטנברג-קוטלר עקרת בית. אביה נולד בקייב ולא סיים את לימודיו בבית ספר היסודי, אמה הייתה עקרת בית שסיימה את לימודי התיכון. שוולטר נחשפה ונמשכה לפמיניזם בעקבות חוסר שביעות הרצון של אמה מחייה. היא נישאה לאינגליש שוולטר, פרופסור לספרות צרפתית ב-8 ביוני 1963 (הוריה התכחשו לה מכיוון שבעלה לא היה יהודי והם לא אהבו את שאיפותיה האקדמיות). יש להם שני ילדים – ווינקה שוולטר לה-פלר כותבת נאומים מקצועית, שצורפה לסגל הבית הלבן בתקופת הנשיא ביל קלינטון, ומייקל שוולטר , שחקן וקומיקאי.

השכלה והתפתחות מקצועית

שוולטר סיימה בשנת 1962 לימודי תואר ראשון במכללת ברין מאר. ב-1864 קיבלה תואר שני ב-1964 מאוניברסיטת ברנדייס ובשנת 1970 תואר דוקטור מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס.

ביולי 1965 נולדה בתה ווינקה ולאחר הלידה בני הזוג שוולטר עקרו לפרינסטון לאחר שאינגליש שוולטר קיבל שם מישרה. איליין שוולטר לא התקבלה לעבודה באוניברסיטת פרינסטון מכיוון שאז נשים לא התקבלו לעבודה שם. היא השיגה משרה חלקית במכללת דאגלס בניו ג'רזי (שיועדה אז לנשים ונסמכה על אוניברסיטת ראטגרס), שם פיתחה קורסים ללימודי נשים ושם החלה בעריכה ובכתיבה של מאמרים לספרים וכתבי עת על ספרות נשים.

בשנות השישים המאוחרות הפכה לפעילה בתנועת נשים וכיהנה כנשיאת סניף פרינסטון של "ארגון נשים לאומי (NOW)" בשנת 1969. מעורבותה בארגון זה הביאה אותה לניו-יורק ושם פגשה נשים מנהיגות של התנועה הפמיניסטית, בעיקר יצרה קשר עם הפעילה הרדיקלית קייט מילט ועם ההיסטוריונית לינדה נוכלין.

נושא תזת הדוקטורט שלה היה "מוסר כפול גורלי: ביקורתיות ביחס לנשים סופרות באנגליה בשנים 1845–1880" (The Double Critical Standard: Crititicism of Women Writers in England 1845–1880). התזה היוותה בסיס לספרהּ הראשון שעסק בסופרות אנגליות. זהו מחקר חלוצי שבו הקימה מסגרת משמעותית ראשונה לניתוח ספרות שנוצרה בידי נשים.

לאחר קבלת תואר הדוקטור מונתה למרצה במחלקה לאנגלית. ב-1974 הועלתה לדרגת פרופסור חבר. היא זכתה במספר רב של פרסים על מחקריה, בהם מלגת גוגנהיים (1977-78) ומלגת רוקפלר למדעי הרוח (1981-82). שוולטר כיהנה בעבר כנשיאת האגודה לשפות מודרניות. ב-2011 התקבלה כעמיתה באגודה המלכותית הבריטית לספרות.

ב-1984 הצטרפה לסגל אוניברסיטת פרינסטון במעמד של פרופסור לספרות אנגלית. ב-2003 יצאה לפרישה מוקדמת ומאז שוולאטר מופיעה רבות בתקשורת כפרשנית לתופעות תרבותיות וחברתיות.

תרומתה למחקר

שוולטר ידועה במחקריה החלוציים בנושאי ספרות פמיניסטית שעסקו בספרות ויקטוריאנית מהמאה ה-19. היא מנתחת באופן פרובוקטיבי את הדיכוי של נשים בהיסטוריה בספרות הפסיכיאטריה. העבודה החדשנית שלה בתחום עוסקת בטירוף ובהיסטריה בספרות במיוחד בכתיבה של נשים ובתיאור של דמויות נשיות. במהלך פרסום מחקריה החלה לבסס לעצמה שוולטר מוניטין כחוקרת ספרות פמיניסטית. בעבודותיה היא מנסה להנכיח את קיומה של מסורת נשים בספרות כדי לאתגר את ההגמוניה של הקאנון הספרותי הנשלט על ידי גברים. שוולטר פרצה דרך כשכתבה על מסורת הכתיבה הנשית באנגליה כשהיא למעשה טוענת שהכתיבה הזו היא תוצר של תת-תרבות נשית של ערכים, חוויות והתנהגויות שבאו לידי ביטוי בכתיבה הנשית הפורה באנגליה בסוף המאה ה-18 תחילת המאה ה-19.

שוולטר תוארה במילון הביוגרפי הספרותי כאחת ממייסדות הביקורת הפמיניסטית בספרות ואחת מהחשובות והמשפיעות ביותר בתחום זה. היא טבעה את המושג "גינוקריטיציזם" בחקר הספרות ונודעה במחקריה וברעיונותיה על נשים כסופרות ועל נשים כקוראות.

היצירות הידועות שלה הן:

• (1979) "Toward a Feminist Poetics, Women’s Writing and Writing About Women
• (1830-1930) The Female malady: Women, Madness, and English culture
• (1990) Sexual Anarchy: gender and Culture at the Fin de Siècle
• Hystories: Hysterical Epidemics and Modern Media

בספרה "לקראת פואטיקה פמיניסטית" שוולאטר משרטטת את האבולוציה ההתפתחותית של הכתיבה הנשית על פי שלוש תקופות:

1. Feminine – השלב הנשי (1840–1890) שבו נשים כתבו במאמץ רב את ההישגים האינטלקטואליים של התרבות הגברית והפנימו את הנחותיה לגבי טבעה של האישה. סיום התקופה נקבע על פי מותה של ג'ורג' אליוט.
2. Femnist – השלב הפמיניסטי (1880–1920) התאפיין בכתיבה של נשים שמחו על הסטנדרטים והערכים הגבריים ובכלל זה עולה גם דרישה לאוטונומיה. שלב זה הסתיים עם קבלת זכות הבחירה לנשים באמריקה.
3. Female – תהליך של גילוי עצמי. נשים בשלב זה דוחות דיכוי ומחאה, שהן שתי צורות של תלות, ופונות במקום זאת לחקור את החוויה הנשית כמקור לאומנות אוטונומית דרך צורות וטכניקות של כתיבה ספרותית.

בין השנים 1975–1981 שוולטר פרסמה שלושה מאמרים בכתבי עת אקדמאיים שהפכו להיות הבסיס של ההשקפה הביקורתית הספרותית שלה והפכו לעקרונות מרכזיים של ביקורת ספרות פמיניסטית אמריקנית. שוולאטר פרסמה שלוש מסות וריכזה אותן בספר שנקרא: A Literature of their own.

המסה הראשונה פורסמה בשנת (1975) "Literary criticism" בוחנת גישות שונות בביקורת הפמיניסטית ומתבססת על הביקורת של המודל Anti female – מודל שמבוסס על קריאה מסורתית וספרות קאנונית. במסה זו שוולאטר בוחנת כותבות משניות שמוצגות כתת-תרבות מבחינה רעיונית היסטורית היא מציגה שתי גישות פמיניסטיות שבוחנות את הנחות הבסיס המסורתיות בקריאה של קאנונים ספרותיים, ובחינה מחדש של כותבות סופרות שנחשבו ככותבות שוליות ולמעשה דחיקתן לשוליים ביטאה את הרעיון שקיימת תת-תרבות נשית היסטורית שנדחקה לקרן זווית.

במסה השנייה (1979) "Toward A Femnist Poetics" שפורסמה במקור באנתולוגיה של מרי יעקובוס, הציגה שוולאטר את המושג גינוקריטיציזם – דרך ביקורת פמיניסטית על הספר "ראש העיר קסטרברידג'" של תומאס הרדי.

המסה השלישית (1981) "Feminist Criticism in the Wilderness" התייחסה לתאוריה על הנשים שפותחה באוניברסיטת אוקספורד על ידי שירלי ואדווין ארדנר שטענו שנשים הן קבוצה מושתקת על יד הקבוצה הגברית השלטת ותופעה זו באה לידי ביטוי בכתיבה הספרותית. במסה זו טוענת שוולאטר שהכתיבה הנשית טומנת בחובה שיח כפול שמביע תמיד את המורשת החברתית ספרותית ותרבותית של המושתק ושל החבר בקבוצה הדומיננטית.

שוולטר בוחנת את הספרות מנקודת מבט תרבותית נשית ולא מתוך נקודת מבט אנדרוצנטרית. שוולאטר מנסה לחלץ את הכתיבה הנשית מהמקום השולי אליו נדחקה, כפי שנשים נדחקו בתחומים אחרים, או המשיכו חשיבה ומסורת גברית. שוולאטר טוענת שמבקרות פמיניסטיות חייבות להשתמש בניתוחים תרבותיים כדרכים להבין מה כותבות נשים, ולא להכתיב את מה שהן צריכות לכתוב. שוולטר לא תומכת בהפרדה של הכתיבה הנשית מהכתיבה הגברית. היא טוענת שהגישה הנכונה היא התמקדות בטיפוח נקודת מבט תרבותית נשית חדשה של מסורת פמיניסטית בתוך המסורת והתרבות הגברית. שוולטר טוענת שככל שייחשפו מסורות כתיבה נשיות שהסתתרו תחת הכתיבה הגברית המסורתית, ניתן יהיה לגלות תרשים חברתי חדש של המצב התרבותי של הנשים.

גינוקריטיציזם – Gynocriticism

שוולטר טבעה את המושג "ג]ינוקריטיציזם" כדי לתאר ביקורת ספרותית המבוססת על נקודת מבט נשית, כמשקל נגד לביקורת השלטת, שהיא אנדרוצנטרית בעיניה. בספרהּ לקראת פואטיקה פמיניסטית: (1979) היא הציגה את המושג ג]ינוקרטיציזם. מושג זה עוסק בביקורת פמיניסטית ושואף לפתח כלים למחקר של הספרות הנשית. הגינוקריטיזים הוא כלי לניתוח טקסטים ביקורתי המאפשר לראות מבעד לעיניים הגבריות הקאנוניות של הספרות את הקול הנשי שקיים בתוך הכתיבה ומנכיח אותו. הגינוקריטיציזם מחייב אותנו להפסיק לכרוך את הספרות הנשית יחד עם כבלי הספרות הקאנונית הגברית וכך נוכל ולהתמקד בעולם התרבות הנשי ולהבין שהתרבות הנשית היא אחרת, שונה מהתרבות הגברית ההגמונית השלטת. שוולאטר אומרת שקיים קושי בלמצוא את הקול הייחודי בכתיבה הנשית וזוהי משימה חלקלקה ותובענית התלויה בהבנה ופרשנות אקטיבית של הטקסט.

הגינוקריטיציזם מבקש להתבונן באישה הכותבת ולהקשיב לתרבות הנשית כפי שהיא נשקפת מאותה כתיבה ובמקביל להתבונן בקורא ולבקש ממנו קריאה אקטיבית. תהליך קריאה זה של שוולטר מנסה לפענח את היחידות הקטנות שמרכיבות בסופו של דבר את בניית משמעות הטקסט מתבסס "ומתמקד בסקירה ובפענוח של ההקשרים הסמויים בין הטקסטואליות ובין הסקסואליות, בין הכללי לבין המגדר של הקוראת והכותבת".(פלגי הקר 2005).

הגינוקריטיציזם מגדיר מסגרת נשית לניתוח ספרות נשים. מפתח מודלים חדשים שמבוססים על המחקר של חוויה נשית ולא מתאים מודלים ותאוריות קיימות. הגינוקריטיציזם מבקש להתבונן בהבדלים בכתיבה בין זכר לנקבה ולהבין את הייחודיות של כתיבת הנשים כהיבט מהותי ומרכזי במציאות הנשית. המחקר עוסק בטקסט כיצירה נשית על המשמעויות שנובעות ממנו בשפה הכתובה ובנשים הכותבות היוצרות בעצמן.

הגינוקרטיציזם מתמקד בקורא ולא רק בכותב. ההתמקדות היא בשני סוגי קריאה: בקריאה פמיניסטית אקטיבית או בדרך קריאה נשית פאסיבית. ההבדל בין שני סוגי הקריאה מתמקד בכך שהקריאה הפמיניסטית מתאפיינת במודעות ובמכוונות שמטרתה המוצהרת היא חשיפתה של המניפולציה הגברית. הקריאה הפמיניסטית מניחה מראש את המוגבלות של הקריאה הנשית .

בניגוד לביקורות המסורתיות הספרותיות הגינוקריטיציזם מנסה ליצור ניתוח ספרות שנכתבה על ידי נשים ולפתח מודלים של פרשנות המבוססים על ניסיון של נשים. שוולטר מנסה להפוך את התאוריה לפרקטית ומיישמת את המושג בבחינת הכתיבה של כותבות אנגליות מהמאה ה-19.

המושג גינוקריטיציזם שולט עד היום בשיח של הביקורת הפמיניסטית באקדמיה האמריקנית.

תרבות פופולרית

משנות ה-80 שבהן וולטר הרחיבה את השקפתה הביקורתית מביקורת ספרות לביקורת והתבוננות בחברה ובתרבות. היא התמקדה בנושאים של בריאות הנפש וביטויים של נושאים מיניים. שוולטר טוענת שהפמיניזציה של הטירוף התחוללה במאה ה-19 כשהנשים הפכו לנמענים המרכזיים של הטיפול הפסיכיאטרי. בספרה שפורסם בשנת 1990 Sexual Anarchy: Gender and Culture at the fin de Siècle מציגה ניתוח ספרותי ותרבותי של המשבר שחל בין השנים 1890–1990 שנגרם עקב השחרור המיני ובא לידי ביטוי לדעתה בתסמיני חרדה יחד עם המחלות שנלוו לכך כמו עגבת ואיידס.

שוולאטר מדגימה כיצד רעיונות תרבותיים על התנהגות נשית ראויה עיצבו את ההגדרה והטיפול של טירוף נשי מהתקופה הוויקטוריאנית ועד ימינו.

שוולאטר ממשיכה לעסוק בספרה Hystories: Hysterical Epidemics and Modern Media בבריאות הנפש, בספר זה היא בוחנת מגוון של תופעות חברתיות שצצו במהלך השנים 1980–1990 שכללו :סינדרום מלחמת המפרץ, התעללות מינית, הופעת חייזרים. היא מפנה עין ספקנית למגפות חברתיות אלו וטענה שכל התנאים הפסיכוסומטיים משקפים את ההיסטרייה ההמונית שהושפעו מהמדיה התקשורתית. ספר זה שנוי במחלוקת וקמו לו מתנגדים רבים מעולם בריאות הנפש שטענו כי הספר לא נכתב על ידי אדם שיש לו הידע הרפואי הרלוונטי. בשנת 2001 פרסמה ספר נוסף – Inventing Herself :Claming a Feminist Intellectual Heritage, שבו בחנה את המורשת הרוחנית של נשים בולטות מארצות הברית, בריטניה וצרפת ובו מוצגת שורה של אייקונים פמיניסטיים החל ממרי וולסטונקראפט, קמיל פאליה, סימון דה בובואר וכלה בידוענים כמו אופרה וינפרי והנסיכה דיאנה.

ביקורת

שוולטר היא אחת ממניחות היסוד של הביקורת הפמיניסטית הספרותית, בייחוד דרך נקודת המבט ההיסטורית והחברתית של נשים כותבות. שוררת הערכה גדולה לידע העצום שלה, לניתוח המעמיק ולפרוזה הנגישה שסייעו ללגיטימציה בפיתוח הביקורת הפמיניסטית. יש מבקרים ההמבקרים טוענים ששוולטר מעלה סוגיות הקשורות לחברה ולתרבות ומציגה שאלות פרובוקטיביות, אךמשתמשת בשפע של חומר מבלי לנתח אותו, ואף מתאמצת להתאים את הנושא (לעיתים ללא הצלחה) לתוך מסגרת ביקורתית נוקשה. טוריל מוי , למשל, מבקרת את שוולטר ואת המושגים שלה לגבי חלוקה של התפתחות הספרות הנשית. מוי מדברת בעיקר על שלב הנקבה והמושגים של האוטונומיה הייחודית של האישה והחיפוש הפנימי לזהות נשית. מוי עצמה טוענת שאין עצמי נשי בסיסי. לדברי מוי הבעיה בתאוריה הספרותית בכלל טמונה בעובדה שהקאנון הגברי מהווה קושי חברתי מעצם קיומו ולא רק בגלל העובדה שהוא גברי. גם קאנון נשי יהווה קושי חברתי מכיוון שהוא לא יוכל לייצג את מגוון הקולות והנשים. מוי מתנגדת לכל קביעה שקשורה למגדר.

הכתיבה במגזינים פופולריים על נושאים של תרבות פופולרית יצרו קושי מול מבקרים, בעיקר מקרב האקדמיה, שבאו בטענה על השימוש בסמלים פטריאכליים של קפיטליזם צרכני ושל נשיות מסורתית, כגון בנושאי אופנה. שוולטר הצהירה כתגובה כי "אל לנו להיתפס לייאוש אפוקליפטי פוסט-מודרני על חוסר התוחלת של פעולה פוליטית או על חוסר האפשרות של תקינות תיאורטית כתנאי מוקדם לפעולה".

ראו גם

• מגדר
• פמיניזם
• ספרות
• פמיניזם לסבי

לקריאה נוספת

• English, Deirdre. “Wollstonecraft to Lady Di”, The Nation. June 11, 2001.
• Moi, Toril. Sexual/Textual Politics. London: Routledge, 1985.
• Plett, Nicole. “Plague of the Millennium”, PrincetonInfo.com. May 15, 1997.
• Rouse, John. "After Theory, the Next New Thing." Urbana: Mar 2004. Vol. 66, No. 4; pg. 452, 14 pgs.
• Showalter, Elaine. A literature of their own: British women novelists from Brontë to Lessing. Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1977.
• Showalter, Elaine. "Toward a Feminist Poetics," Women’s Writing and Writing About Women. London: Croom Helm, 1979.
• Showalter, Elaine. "Feminist Criticism in the Wilderness," Critical Inquiry 8. University of Chicago: Winter, 1981.
• Showalter, Elaine. The female malady: women, madness, and English culture, 1830–1980. New York: Pantheon Books, 1985.
• Showalter, Elaine, ed. New feminist criticism: essays on women, literature, and theory. New York: Pantheon Books, 1985.
• Showalter, Elaine. Sexual anarchy: gender and culture at the fin de siècle. New York: Viking, 1990.
• Showalter, Elaine. Hystories: hysterical epidemics and modern media. New York: Columbia University Press, 1997.
• Showalter, Elaine. Inventing herself: claiming a feminist intellectual heritage. New York: Scribner, 2001.
• Showalter, Elaine. Teaching literature. Oxford: Blackwell, 2003.
• Showalter, Elaine. Faculty Towers: The Academic Novel and Its Discontents. Pennsylvania: University of Pennsylvania, 2005.

קישורים חיצוניים

• יו טיוב, 9iVL6eCd2vw Elaine Showalter at the NYS Writers Institute in 2009
• איילין שוולטר Feminist Criticism in the Wilderness הוצאת Chicago Journals
• איליין שוולטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)