אילי קאופמן

מעצבת משחקי חשיבה ישראלית

אילי קאופמן (נולדה ב-23 בפברואר 1954) היא מעצבת משחקי חשיבה ישראלית, ולשעבר במאית קולנוע ורעיונאית.

אילי קאופמן
מפגש בקהיר, בין עלי סאלם ואילי קאופמן, במסגרת סדרת מפגשים שערכה תנועת אימהות ונשים למען שלום עם מחנה השלום המצרי, שהתקיימו בשנת 1998
מפגש בקהיר, בין עלי סאלם ואילי קאופמן, במסגרת סדרת מפגשים שערכה תנועת אימהות ונשים למען שלום עם מחנה השלום המצרי, שהתקיימו בשנת 1998
לידה 23 בפברואר 1954 (בת 68)
תל אביב יפו
לאום ישראלי
תחום יצירה עיצוב, קולנוע

ביוגרפיהעריכה

אילי קאופמן נולדה בתל אביב לננדי ומירי רוזנבאום, (אחות של גבריאל רוזנבאום). למדה בעירוני א' במגמה מזרחנית ושירתה בצבא בבור של חיל האוויר. לאחר השירות למדה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1979 ביימה במסגרת לימודיה, את הסרט 'שתיקה הולכת ונמשכת של משורר', וכן סרטים דוקומנטריים קצרים על פי תסריטים שכתבה, עבור הטלוויזיה החינוכית.

בשנת 1989 עבדה כרעיונאית במשרדי פרסום. במקביל לעבודתה, בשנים האחרונות של שנות ה-80 של המאה ה-20, עבדה כרעיונאית עצמאית עבור חברות שונות.

בשנים 1989-1987 חיברה תשבצי היגיון עבור מקומון "ירושלים" מקבוצת ידיעות אחרונות תחת הכותרת "קוד-קוד".

בשנת 1989 כתבה את השיר "פוקר על הבוקר", שהלחין צוף פילוסוף. שיר זה נכלל באלבומה השלישי של סי היימן, "עובדים בכביש", וברצועת הקליפים של זהו זה![1].

החל משנת 1990 החלה לעצב ולייצר משחקי חשיבה.

באוקטובר 1996 הקימה עם מירב אורן את תנועת אימהות ונשים למען שלום.

יצירתה הקולנועיתעריכה

בשנת 1979 ביימה את הסרט "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" - עיבוד לסיפור של א.ב. יהושע הנושא אותו שם. הסרט עוסק במערכת יחסים מורכבת בין משורר מזדקן שגזר על עצמו שתיקה "כי הניגון אבד לו" לבין בנו החריג, שמגלה אט אט את השירים שכתב אביו ואת השפעתם עליו. הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה בסינמטק תל אביב. את דמות האב גילם המשורר שמשון חלפי, אביה של רחל חלפי ואחיו של אברהם חלפי, ואת דמות הבן גילם אייל נוגה. הסרט זכה במענק כספי ממשרד המסחר והתעשייה. במהלך השנים הבאות ביימה סרטים דוקומנטריים קצרים על פי תסריטים שכתבה, עבור הטלוויזיה החינוכית.

בשנת 1981 קיבלה מענק כספי על תסריט מקורי שכתבה, "האוניות של רוני".

פעילותה הפוליטיתעריכה

 
סיכה לזכרו של יצחק רבין שעיצבה אילי קאופמן
 
נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ואשתו הילרי, עונדים את הסיכה לזכרו של יצחק רבין באירוע שנערך לכבוד יום הולדתו ה-77 בבית הלבן

באוקטובר 1996 הקימה עם מירב אורן את תנועת אימהות ונשים למען שלום. התנועה קמה בעקבות מהומות מנהרת הכותל, שגבו קורבנות רבים מקרב חיילי צה"ל. מטרת התנועה הייתה להעלות לסדר היום את קולן של האימהות בדרישה מראש הממשלה שלא יהפוך אותן "לאימהות השכולות של מחר". התנועה, שהתרחבה במרוצת הזמן, העניקה השראה לצמיחתה של תנועת ארבע אמהות, שהחלה לפעול בעקבות אסון המסוקים שאירע בפברואר 1997, ולתנועת פרופיל חדש שקמה בשנת 1998.‏[2]

יצירת סיכת שלום לזכרו של יצחק רביןעריכה

סמוך למועד הקמת התנועה, עיצבה אילי קאופמן סיכה לזכרו של יצחק רבין, שבה מופיע הכיתוב: "לא נשכח, 4 נובמבר 1995"[3]. התנועה הפיקה למעלה מ-100,000 סיכות שנמכרו כולן לקהל הרחב במחיר של 10 שקלים. ההכנסות ממכירתן הוקדשו למימון המודעות הרבות שהתפרסמו בעיתונות ולפעילות השוטפת של התנועה. במהלך הזמן הפכה הסיכה לסמלה של התנועה. בחודש מרץ 1999 ענדו נשיא ארצות הברית ביל קלינטון ואשתו הילרי את הסיכה, באירוע שנערך בבית הלבן לכבוד יום הולדתו ה-77 של יצחק רבין.

אצירת תערוכה עשרים שנה לשלום עכשיועריכה

 
תערוכה 20 שנה לשלום עכשיו. מימין צלי רשף ומשמאל אבשלום וילן

במלאת 20 שנה לתנועת שלום עכשיו, הגתה ואצרה קאופמן, שהייתה פעילה בתנועת שלום עכשיו, תערוכה של כרזות שהפיקה שלום עכשיו במהלך השנים[4]. בתערוכה הוצגו כרזות המלוות בקטעי עיתונות, שבהן הייתה התייחסות לאירועים השונים שהביאו השראה ליצירתן. ב-6 באפריל 1998 נפתחה התערוכה בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב והוצגה שם עד 14 באפריל. ב-19 באפריל נדדה התערוכה לבנייני האומה בירושלים, וב-24 באפריל הוצגה בצוותא בחיפה.

פגישה עם מחנה השלום המצריעריכה

כחלק מפעילותה של קאופמן בתנועת אימהות ונשים למען שלום, יזמו פגישה עם מחנה השלום המצרי בקהיר. הפגישה קרמה עור וגידים בסיועה של משפחת פונדק.

לקראת סוף חודש נובמבר 1998 הגיעו נציגות התנועה לקהיר וקיימו סבב פגישות בן שלושה ימים עם מחנה השלום המצרי, אל המשלחת הצטרפו גם שני אבות שכולים, יצחק פרנקנטל ורוני הירשזון, שהקימו את פורום המשפחות השכולות, הכוללות ישראלים ופלסטינים שאיבדו את יקיריהם כתוצאה מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מפגש עם יאסר ערפאת ברמאללהעריכה

בשנת 1999 נפגשו פעילי שמאל, ביניהם אילי קאופמן, עם נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בלשכתו ברמאללה.

 
אימהות ונשים למען שלום נושאות שלט הנושא את שם התנועה בערבית. במרכז, מימין לשמאל: מיכל חזן, אילי קאופמן ומיכל פונדק
 
אילי קאופמן ומיכל חזן לוחצות את ידיו של יאסר ערפאת ברמאללה, 1999

אצירת תערוכה למען שחרור גלעד שליטעריכה

 
עבודתה של אילי קאופמן, "החליפו מקומות בין ביבי וגלעד", דצמבר 2011

לאחר כשש שנים בהם שהה גלעד שליט בשבי, יזמו אומני מדרחוב נחלת בנימין בשיתוף פעולה עם הנהלת המדרחוב תערוכת אמנות ובה כ-100 עבודות בטכניקות שונות, שעוסקות בנושא החטיפה והשבי של גלעד שליט. התערוכה נועדה להעלות מחדש את המודעות בציבור לסוגיית שחרורו של גלעד ולהוות אמצעי לחץ על מקבלי ההחלטות. את התערוכה אצרה אילי קאופמן בשיתוף פעולה עם האמן קובי רוט. עבודתה של קאופמן, 'החליפו מקומות בין ביבי וגלעד', שהוצגה בתערוכה, זכתה לחשיפה רבה באמצעי התקשורת השונים[5]. עבודה זו היא למעשה משחק חשיבה אינטראקטיבי גדול-ממדים, המזמין את הקהל לשחק ולנסות למצוא את המהלכים הנכונים כדי לבצע את "עסקת החילופין" בין ביבי לגלעד. מתחת לקוביות מסתתרים שמות האסירים עם דם על הידיים (שבבסיס סוגיית שחרור גלעד שליט), שנחשפים ככל שהמשחק מתקדם עם תזוזתן"[6]. התערוכה הוצגה בבית התמר בין התאריכים 27 בינואר 2011 - 15 בפברואר 2011.

יצירת משחקי חשיבהעריכה

החל משנת 1990 החלה קאופמן לעצב ולייצר משחקי חשיבה המאופיינים בקו ייחודי, הן במראם והן באריזות הקרטון החומות שלהן. בריאיון ל"ג'רוזלם פוסט" אמרה כי היא "יוצרת משחקי חשיבה שנראים כיצירות אומנות" וכן שהיא מאמצת רעיונות פילוסופיים מהספרות ומההיסטוריה, שאותם היא משלבת באופן ויזואלי בעבודותיה[7].

משחקיה הוצגו במסגרת מכון היצוא הישראלי ביריד הצעצועים הבינלאומי של נירנברג. חברת פילוס הגרמנית רכשה ממנה את זכויות הייצור של מספר משחקים תמורת תמלוגים. וכן משחקיה פורסמו בקטלוגים של חברת NEAF השווייצרית וחברת Il Gioco Creativo האיטלקית. משחקה "צעדי סוס" הוצג בכינוסים בינלאומיים וכיום הוא חלק מהאוסף הגדול בעולם של משחקי חשיבה הנמצא בספריית לילי באוניברסיטת אינדיאנה, פריט מס' 24364[8].

מלגות ופרסיםעריכה

  • בשנת 1979 קיבלה מלגה כספית מהקרן לעידוד הסרט הקצר של משרד המסחר והתעשייה, להפקת הסרט 'שתיקה הולכת ונמשכת של משורר'[9].
  • בשנת 1981 קיבלה מלגה כספית מהקרן לעידוד הסרט הקצר של משרד המסחר והתעשייה, להפקת הסרט 'האוניות של רוני', על פי תסריט מקורי שכתבה.
  • בשנת 1983 זכה הסרט 'טרופית', שאת תסריטו כתבה במסגרת עבודתה בפרסום אריאלי, במדליית ארד בפסטיבל ניו יורק לפרסום (מקום שלישי מתוך 3,000 סרטים מרחבי העולם)[10]. הסרט הוא אודות ילד ג'ינג'י שובב, השואב מקש ארוך המגולגל על זרועו את תוכנן של שקיות הטרופית שנרכשו על ידי הקהל הרב שמבלה בשפת הים.

חיים אישייםעריכה

הייתה נשואה לפרסומאי מיקי קאופמן ולהם בת.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אילי קאופמן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מילות השיר פוקר על הבוקר באתר שירונט
  2. ^ Paul Kevin Wapner, Lester Edwin J. Ruiz, Richard A. Falk, ‏Principled world politics: the challenge of normative international relations, עמוד 126, באתר גוגל ספרים.
  3. ^ אייטם בעיתון לאישה אודות הסיכה, 'יזכור', אסי פרידמן, 6 בנובמבר 2000
  4. ^ ביום הפתיחה, 6 באפריל 1998, שודר בתוכנית החדשות של מבט ראיון עם אוצרת התערוכה אילי קאופמן.
  5. ^ ריאיון עימה אודות התערוכה ועבודתה נערך בתוכנית "ערב חדש" על ידי טלי ליפקין שחק ורונן ברגמן.
  6. ^ אמני מדרחוב נחלת בנימין מתגייסים למען גלעד שליט 26 בדצמבר, ynet
  7. ^ ‏ perplexing puzzles, מרדית' פרייס לויט, ג'רוזלם פוסט, 7 בפברואר 2008.
  8. ^ תיעוד של משחק החשיבה 'צעדי סוס' בספריית לילי באתר הספרייה
  9. ^ ראו בחוברת הסינמטק, את רשימת הסרטים שהופקו בעידוד משרד התעשייה והמסחר, עמ' 33, סרטי 1979
  10. ^ "תיקון העוול שנעשה לאילי קאופמן העולם הזה, גיליון 2416, דניאלה שמי, 21 בנובמבר 1983