ויקיפדיה

אילן דר

שחקן תיאטרון וטלוויזיה ישראלי

אילן דר (שמו המקורי: אילן בלוויס; נולד ב-30 בינואר 1937) הוא שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה ובמאי ישראלי.

אילן דר
לידה 30 בינואר 1937 (בן 87)
י"ח בשבט ה'תרצ"ז
תל אביב, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
שם לידה אילן בלווייס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1958
עיסוק שחקן, במאי
מקום לימודים הגימנסיה העברית "הרצליה" עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג רות דר עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אילן דר בסרטו של רפאל נג'ארי "תהילים", 2007
אילן דר, ביחד עם יעקב בודו ומוניקה ורדימון בהצגה "ספסל הזהב", תיאטרון יידישפיל

ביוגרפיה עריכה

אילן דר נולד בתל אביב, בשם אילן בלווייס, להורים ילידי פולין. למד בנעוריו במגמת הדרמה בגימנסיה הרצליה אצל המורים אברהם ניניו, שרגא פרידמן ומנחם גולן. החל את קריירת המשחק שלו בתפקידים זוטרים בסרטי קולנוע, בין היתר בתפקיד ה"אשכנזי" בסרטי בורקס שונים. בנוסף לקח דר חלק גם בהפקות טלוויזיוניות שונות, ולאורך השנים שילב את העשייה הטלוויזיונית עם תפקידיו בתיאטרון.

דר מתגורר בתל אביב ונשוי לתפאורנית רות דר ואב לבת.

קריירה בתיאטרון עריכה

בשנת 1958 הצטרף לתיאטרון האהל, שם שיחק עד לשנת 1962. גילם את קלייב בהצגה "תרגיל בחמש אצבעות"[1], והשתתף בהצגות "החייל האמיץ שווייק", "המכשפה" ו"שנת הבגרות".

באוקטובר 1961 הצטרף לצוות השחקנים המייסד של תיאטרון חיפה,[2] שיחק באנדורה,[3] "הלילה לאיש"[4] בו גילם את מחלון, גילם את סימון ב"מעגל הגיר הקווקזי",[5] ושיחק את השבוי ב"בן ערובה".[6] בתחילת 1964 שיחק את אחד הבנים ב"אמא קוראז' וילדיה", אולם נעדר חלק מהזמן מכיוון ששבר את רגלו.[7] בהמשך גילם סילביו במשרתם של שני אדונים,[8] את הגבר בהצגה "הגברת עם הכלבלב",[9] את טוזנבאך בהצגה "שלוש אחיות", את וניה בהצגה "הדוד וניה"[10] ואת צ'רכס בהצגה "שיץ".

בשנת 1978 הצטרף דר לתיאטרון הקאמרי והשתתף בהצגות: "כרגע לא פנוי"[11]; גילם את ג'ורג' שניידר בהצגה "פרק ב'"[12], גילם את בלדד בהצגה "יסורי איוב"[13], גילם את מוניה בהצגה "אורזי מזוודות"[14], גילם את גולגלביץ' בהצגה "כולם רוצים לחיות"[15], גילם את אדולף אייכמן בהצגה "קסטנר"[16], גילם את לותר ואת העו"ד בהצגה "מיכאל קולהאס", גילם כומר בהצגה "אמא קוראז'"[17], גילם את הרבסט בהצגה "שירה"[18], גילם את אייק ואת לנארד בהצגה "זמנים אחרים", גילם את בקינגהאם בהצגה "ריצ'רד השלישי", גילם שישה תפקידים שונים בהצגה "מלאכים באמריקה", גילם את צוקר בהצגה "מבקר המדינה", גילם תפקיד אורח בהצגה "רצח", גילם את אורי בהצגה "אורי מורי" והשתתף בהצגה "אדון וולף". כמו כן תרגם את המחזה "איש עם קשרים" עבור תיאטרון הקאמרי[19].

בשנת 1995 פרש ממשחקו בקאמרי ועבר לשחק בתיאטראות אחרים, ביניהם תיאטרון בית ליסין, הבימה ותיאטרון באר שבע.

בתיאטרון בית ליסין השתתף בין היתר בהצגות "קידוש", "חמץ", "שבעה" (כחלק מטרילוגיה ישראלית שכתב שמואל הספרי), "סתיו ימיו", "המים זוכרים", "שבר ענן" מאת מרים קיני, "אחרון ימיה" מאת גדי ענבר, "אנדה" מאת הלל מיטלפונקט, "אמא מאוהבת" מאת גורן אגמון, "אילוף הסוררת" מאת ויליאם שייקספיר ו"הקומה השלישית" מאת אשכול נבו. השתתף גם בהעלאת המחזה "אוסלו", מאת ג'י.טי. רוג'רס, בתפקיד שמעון פרס.

ב־1979 העלה בתיאטרון צוותא הצגת יחיד בשם "כמו כדור בראש", אשר הוצגה כ-400 פעם ברחבי הארץ במשך כ-10 שנים, ואף הועלתה בתרגום לאנגלית בפסטיבל אדינבורו.

בתיאטרון באר שבע השתתף בהצגה "כשאת אומרת לא".

בתיאטרון הבימה השתתף בהצגות "זמן אמת" ו"מועדון האלמנות העליזות".

כבמאי, ביים את המחזה "הבט אחורה בזעם" בתיאטרון הספרייה, וביים ותרגם את המחזה "הא הא" עבור תיאטרון הספרייה.

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע עריכה

ב-1963 השתתף בסרטו של אריה אליאס "אף מילה למורגנשטיין".[20] ב-1972 גילם את גדעון רוגוב בסרטו של שמואל אימברמן "שתי דפיקות לב". ב-1973 גילם את ד"ר לוקס בסרטו של עמי ארצי "הבלש האמיץ שוורץ", וגילם את ד"ר אבישר בסרטו של יונה דאי "אדם". ב-1976 גילם את אלכסנדר בסרטו של זאב רווח "רק היום". ב-1977 גילם דוידזון בסרטו של זאב רווח "הגונב מגנב פטור", וגילם את פלדמן בסרטו של שמואל אימברמן "בוא נפוצץ מיליון". ב-1978 שיחק כברמן בסרט "שרגא קטן". ב-1979 השתתף בסרטו של זאב רווח "לא לעלות יותר". ב-1980 השתתף בסרטו של זאב רווח "פצעי בגרות 80". ב-1982 גילם את אבא של איה בסרטה של מיכל בת-אדם "בן לוקח בת". לחשיפה המשמעותית ביותר עד אז זכה דר בתפקידו בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים", שעלתה לאוויר בשנת 1983. בסדרה גילם דר את אילן, בעלה של תיקי (תיקי דיין), סוכן ביטוח מניפולטור ובעל נטיות לקמצנות. ב-1984 גילם את יורם טל שיר בסרטו של חיים גיל "כאסח". ב-1994 גילם את השופט בנימין הלוי בסדרת הטלוויזיה שביים אורי ברבש "משפט קסטנר" המהווה עיבוד למשפט קסטנר. ב-1997 גילם את ראש השב"כ אברהם שלום בסדרת הטלוויזיה שביים אורי ברבש "קו 300" המבוססת על אירועי קו 300. ב-2003 גילם את צבי לזר בסדרת הטלוויזיה שיצרו אורי ובני ברבש "מיי פירסט סוני" ושיחק בסרט הטלוויזיה "באמצע הסרט". ב-2005 גילם את ראובן בעונה החמישית של סדרת הטלוויזיה "החיים זה לא הכל" ובאותה השנה חזר לגלם את אילן בפרק האיחוד של "קרובים קרובים". ב-2007 גילם את חיים, ראש המוסד, בסרט "המוסד הסגור" של אלון גור אריה וכן השתתף בסרט "תהילים" של רפאל נג'ארי. ב-2010 גילם את סבא עמוס בסדרת הטלוויזיה המשודרת בערוץ 10 "כאן גרים בכיף" ובשנת 2011 השתתף בסדרת הטלוויזיה "החולמים" בערוץ הילדים שם גילם את ליאון מנהל בית האומנה, אשר מת בתחילת הסדרה בעקבות הרעלתו. בשנת 2014 שיחק בסרט "מיתה טובה" שזכה בארבעה פרסי אופיר ובסרט פריז על המים שזכה בפרס אחד. ב-2015 גילם את גדעון, סבה של מאיה (אריאל מורטמן) בסדרת הנוער "כוכב הצפון". באותה שנה גילם דר את שמואל בודנהיימר, אביו של גידי (עפר שכטר) בסדרת הטלוויזיה "שנות ה-80". ב-2016 גילם את פרופסור שכטר בסדרה "בנות הזהב" בערוץ 10, הופיע בסדרה "האחיות המוצלחות שלי", ובתפקיד עצמו בסדרה "צומת מילר". ב-2017 שיחק בסרט "דרייבר". ב-2019 שיחק בסרטים "אהבה בשלייקס" של יוחנן ולר, בסרטו של אלון גור אריה "המוסד", שבו חזר לגלם את דמותו של חיים ראש המוסד ו"בשורות טובות" של ארז תדמור. באותה שנה הופיע בסדרה "אבא משתדל" בכאן 11.

פרסים עריכה

בשנת 1989 זכה דר בפרס על שם חנה רובינא ובפרס עיריית תל אביב על שם אברהם בן-יוסף על תפקידו כהרבסט בהצגה "שירה" בתיאטרון הקאמרי[18].

בנובמבר 2012 העניק לו איגוד אמני ישראל אות הוקרה על תרומתו לתרבות הישראלית לאורך השנים.[21]

בשנת 2018 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.[22]

בינואר 2023 זכה בפרס אריק איינשטיין לאומנויות.

פילמוגרפיה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אילן דר בוויקישיתוף


הערות שוליים עריכה

  1. ^ ד. ארבל, "תרגיל בחמש אצבעות" ב"אהל", קול העם, 27 בפברואר 1959
    חיים גמזו, תרגיל בחמש אצבעות ־ ב<<אהל>>, הארץ, 27 בפברואר 1959
    דיוקנו של צעיר זועם, על המשמר, 27 בפברואר 1959
  2. ^ טלילה בן זכאי, קביעות לוותיקי התיאטרון החיפאי, מעריב, 11 בדצמבר 1966
  3. ^ אורי חפר, החלו החזרות למחזה אנדורה, חרות, 24 בדצמבר 1961
    ראובן בן צבי, ההכנות נשלמו - המסך עולה, מעריב, 13 בפברואר 1962
  4. ^ נחמן בן עמי, בתחילת קציר שעורים, מעריב, 4 ביולי 1962
  5. ^ מעגל הגיר הקווקזי, על המשמר, 21 בנובמבר 1962
  6. ^ בן ערובה בחיפה, הַבֹּקֶר, 3 במאי 1963
  7. ^ תילה עופר, אין לגנוז את ברכט, הַבֹּקֶר, 14 בפברואר 1964
  8. ^ לא ללכת - אלא להוליך, מעריב, 27 בדצמבר 1964
  9. ^ יעקב העליון, הצגת "הגברת עם הכלבלב" - ממחר בתיאטרון החיפני, מעריב, 30 באוגוסט 1965
  10. ^ שכול וכשלון רוסי, על המשמר, 2 במאי 1969
  11. ^ החיים לא נותנים לחיות, מעריב, 27 בפברואר 1977
  12. ^ ערב מהנה מההתחלה ועד הסוף, מעריב, 8 במרץ 1979
  13. ^ כוכבים ולילות, דבר, 5 באפריל 1981
  14. ^ כוכבים ולילות, דבר, 23 באוקטובר 1983
  15. ^ הנהלת הקאמרי, חדשות, 7 באפריל 1985
  16. ^ הערב בכורה, מעריב, 11 ביולי 1985
  17. ^ זהרירה חריפאי תהיה אמא קוראז' ב'קאמרי', מעריב, 13 בדצמבר 1987
  18. ^ 1 2 אילן דר: פרס ראשון (בחיים), מעריב, 8 בספטמבר 1989
  19. ^ שוש אביגל, תיאטרון / תאונת עבודה - "איש עם קשרים" - נוסח עברי ובימוי: אילן דר, חדשות, 23 במרץ 1993
  20. ^ אורי חפר, מזלו של מורגנשטיין, חרות, 28 בנובמבר 1961
  21. ^ עושים כבוד: 11 אמנים יקבלו אות הוקרה מיוחד, באתר nrg מעריב, 28 באוקטובר 2012
  22. ^ פרסום שמות יקירי העיר תל אביב-יפו לשנת 2018 באתר "local"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אילן_דר&oldid=38006200"