אימפלה שחורת-פנים

אימפלה שחורת-פנים (שם מדעי: Aepyceros melampus petersi), היא אנטילופה בינונית-גדולה המהווה תת-מין של האימפלה, אשר חיה באפריקה הדרומית. היא תוארה מדעית לראשונה בשנת 1879 על ידי הזואולוג הפורטוגזי חוסה ויסנטה ברבוסה דו בוקאז' שהיה אוצר במוזיאון הטבע של ליסבון ולאחר מכן שר החוץ של פורטוגל; עבודתו של חוסה במוזיאון כללה בדיקה ותיוג של דגימות יונקים ועופות - אשר רבים מהם הגיעו מהמושבות של האימפריה הפורטוגזית באפריקה כמו אנגולה ומוזמביק. האימפלה שחורת הפנים נדירה יותר מקרובתה האימפלה המצויה, וטווח התפוצה שלה מצומצם יחסית לעומת קרובתה. בדרך כלל, מוכרים שני תת-מינים בלבד של האימפלה, על בסיס נתונים מולקולריים.

אימפלה שחורת-פנים
אימפלה שחורת-פנים (זכר)
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	אימפלים
סוג:	אימפלה
מין:	אימפלה
תת־מין:	אימפלה שחורת-פנים
שם מדעי
Aepyceros melampus petersi ‏ליכטנשטיין, 1812
תחום תפוצה
קיימת בוודאות   ייתכן שקיימת   הובאה על ידי האדם

תיאור

אנטומיה ומורפולוגיה

לזכרי האימפלה שחורת הפנים, יש זוג קרניים גדולות ארוכות ומרהיבות, והמבנה שלהם מעוקם וספירלי בדומה לאנטילופות רבות: הקרן צומחת לכיוון מעלה תוך כדי הטיה אלכסונית לצדדים, מתעגלת לאחור וממשיכה לצדדים, ואז חוזרת בחדות כלפי פנים תוך כדי עקומה חדה וישרה לכיוון מעלה. במבט מהצד הקרניים מזכירות בצורתן S עדינה, ובמבט מלפנים הן נראות כצבת של סרטן. הקרניים עבות בבסיס וחדות בקצוות, ולאורכן יש רכסים טבעתיים בולטים שמגיעים במספרם עד ל-20. צבע הקרניים הוא אפורה כהה או שחור כחלחל כשהקצוות כהות יותר. אורך הקרניים הוא עד 92 ס"מ.

האימפלה שחורת הפנים היא אנטילופה חיננית וזריזה המפורסמת בזינוקים הגבוהים שלה, והיא גדולה באופן משמעותי מהאימפלה המצויה. יש לה מבנה גוף ארוך, צר ורזה, צוואר ארוך ודק, וראש צר ומוארך המזכיר במקצת את הבובאל; הצוואר של הזכרים נוטה להיות עבה וקצר יותר. הפנים של האימפלה עדינות וחלקות, הלוע מעוגל והאף מחורץ בדומה לצבי. מעל העיניים יש לה ריסים שחורים קצרים. האוזניים שלה גדולות וארוכות באופן בולט, והקצוות שלהן מעוגלות. הרגליים של האימפלה דקות וארוכות, ומאפשרות לה לבצע את הזינוקים המרהיבים שלה למרחקים ארוכים. הזנב שלה ארוך למדי ודומה בצורתו למניפה מקושטת. בגב הרגליים האחוריות, יש לאימפלה ציצה שחורה המכסה בלוטת ריח ייחודית; בעת זינוק, הבלוטה פולטת גל ריח המשמש כנראה לארגן את העדרים לריצה מסודרת בעקבות המובילים. הפרסות קצרות, צרות וחדות. הדו-צורתיות הזוויגית ניכרת בכך שהנקבות קטנות מהזכרים והן חסרות קרניים. גובה הכתפיים של האימפלה שחורת הפנים עד 95 ס"מ, אורך ראש וגופה 120–160 ס"מ, ואורך זנב 30–45 ס"מ; משקל הגוף הממוצע נע בין 40 ל-80 ק"ג.

מראה חיצוני

נקבת אימפלה שחורת פנים מניקה את עופר שלה.

הפרווה של האימפלה שחורת הפנים דקה וחלקה, והיא מורכבת משערות צפופות. צבע הפרווה דומה באופן כללי לאימפלה המצויה: פלג הגוף העליון הכולל את הגב, הכתפיים, החלק העליון של העכוז והצלעות בצבע חום אדמדם כהה שנראה מרחוק כמעין שמיכה כהה שנפרשה על גבה של האימפלה; לעומת זאת, פלג הגוף התחתון הכולל את המותניים, החלק התחתון של הצלעות והעכוז, החזה, הגרון, הצוואר והרגליים, בצבע חום כתמתם או חולי. הגחון, המפשעה ופנים הרגליים בצבע לבן בוהק, וישנם כתמים לבנים גם על החזה ומעל הפרסות. בצידי העכוז יש זוג פסים שחורים. הזנב בולט בססגוניותו: צבעו הוא חום בהיר, אך את רובו חוצה פס שחור עבה, שלעיתים ממשיך גם לעבר הגב. החלק התחתון של הזנב וציצת השיער בחלק העליון, בצבע לבנבן אפרפר.

ראשה של האימפלה בצבע כתמתם זהבהב, עם נטייה לאדמדם באזור המצח והלחיים. סימוני הפנים של האימפלה שחורת הפנים, ייחודים ונעדרים אצל קרובתה, והם גם המקור לשמה: על פני החרטום יש כתם שחור צר וארוך שמתחבר בפס שחרחר דקיק לכתם שחור קטנטן נוסף במצח. מעל העיניים יש לה גבות לבנות גדולות בדומה לקרובתה, אך היא מתאפיינת נוסף לכך גם בפס שחור שחוצה את העין מעלה ומטה בדומה לצבי. השפתיים לבנות, ויש כתם לבן סביב הסנטר והחלק העליון של הגרון. האוזניים אף הן ססגוניות: בחלק האחורי הן חומות, ובחלק הפנימי לבנון, ויש להן כתם שחור גדול בקצה האוזן, וכתם קטן יותר בבסיס.

תפוצה וסביבת מחיה

האימפלה שחורת הפנים, מוגבלת בתפוצתה לדרום-מערב אפריקה. האוכלוסייה המרכזית שלה משתרעת על צפון מערב נמיביה (בעיקר במחוז אומוסטי, אושנה וקוננה) ובאופן פחות יותר במחוזות קוננה ונמיבה בדרום מערב אנגולה, כאשר בנמיביה, האימפלה הוכנסה על ידי האדם לאזורים נוספים במרכז. באנגולה, יש אזורים מדבריים עם סבירות גבוהה לנוכחות האימפלות הללו, וטרם ידוע בבירור האם הן נפוצות שם. בית הגידול של האימפלה שחורת הפנים, צחיח יותר מבית הגידול של האימפלה מצויה, וממוקם באזור ה"בושוולד" העשיר בשיחים ובסוואנות דוקרניות, בקרבת מדבר נמיב ממערב ומדבר קלהארי ממזרח. האימפלה מעדיפה צמחייה צפופה בקרבת מקורות מים הגובלת בחורש פתוח. הטמפרטורות בתחומי המחייה שלה למעלה מ-30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת נמוכה למדי ועומדת על כ-500 מ"מ לכל היותר.

אקולוגיה

קבוצת נקבות אימפלה על שפת אגם בתוך הפארק הלאומי אטושה בנמיביה.

האימפלה שחורת הפנים היא פעילת יום בדומה לאנטילופות רבות, ואת הלילה היא תבלה במנוחה או בהעלאת גירה. שיא הפעילות מתרחשת בשעות הקרירות בעלות השחר ובדמדומים. לאימפלה יש מבנה חברתי התלוי בעונה. הזכרים הבוגרים טריטוריאליים בעונת הגשמים, כאשר הם מגינים בקנאות על שטחם עקב עונת הרבייה. הזכר מנסה לשלוט על עדר נקבות שיחלוף בשטחו וימנע גישה מזכרים אחרים. זכרים צעירים חיים בקבוצות משלהם ואינם טריטוריאליים, והנקבות חיות בעדרים גדולים של 15–100 פרטים הכוללים גם עופרים צעירים ומתבגרים (עד גיל 4). גם לעדר הנקבות יש שטח מחיה קבוע הנע בגודלו מ-80 ל-180 דונם, ובעוד שבעונת הגשמים הן ימנעו מנקבות אחרות לשהות בשטחן, בעונה היבשה תיתכן חפיפה גבוהה בין פרטים מעדרים שונים או אפילו בין עדרים. בעונה היבשה, הזכרים מצטרפים בדרך כלל לעדרי הנקבות. האימפלה היא יונק לוחך עשב, ותזונתה מורכבת בעיקר מדשא בעונת הגשמים, אך בעונה היבשה היא תגלוש גם לעבר מקורות צמחיים אחרים כמו עלים, פרחים, ופירות.

אימפלות שחורות פנים בזינוק אופייני יחד עם הבעיטה האחורית הייחודית.

התכונה הידועה ביותר של האימפלה היא הזינוקים המרהיבים שלה: היא מסוגלת לקפוץ לגובה של 2.5 מטר ולמרחק של 9 מטרים, ובכך היא אחת הקפצניות הטובות ביותר במשפחת הפריים; היא מסוגלת לקפוץ מעל שיחים גבוהים או אפילו מעל אימפלה אחרת. על מנת לבצע קפיצות גבוהות כאלו, האימפלה משתמשת באנרגיה האצורה בגידים הארוכים ברגליה ובעמוד השדרה כאשר היא מתכופפת טרם הקפיצה, ובאמצעותה היא מזניקה את עצמה לגובה פעם אחר פעם כשבהיותה באוויר הרגליים נמתחות ועמוד השדרה מתיישר; ייחודי לאימפלה הוא הבעיטה האחורית שהיא נותנת במהלך הקפיצה. האמפלה מבצעת את הזינוקים הגבוהים הללו לצד סדרת דילוגים קטנה יותר בעיקר לנוכח סכנה קרובה, בתופעה המכונה דלגנות - ייתכן על מנת לאותת לעדר להיזהר. טורפיה של האימפלה שחורת הפנים הם זאב טלוא, אריה טרנסוואל, נמר אפריקאי, צבוע נקוד ותנין היאור. אף על פי שהאימפלה נוכחת גם באזורים מישוריים ופתוחים, כאשר טורף רודף אחריה היא תימלט לאזור סבוך בניגוד לצבאיים.

עונת הרבייה של האימפלה היא ממרץ עד מאי, ותקופת ההריון נמשכת 194–200 ימים (כ-6.5 חודשים). לפני הלידה, הנקבה מבודדת את עצמה מהעדר, וההמלטה מתרחשת בדרך כלל בצהריים. לרוב נולד רק עופר אחד, אשר יצטרף לצד אימו לעדר לאחר יום או יומיים. האימפלות ממקמות את העופרים בקבוצות במרכז העדר שבהם העופרים משחקים זה עם זה. הגמילה מתרחשת בגיל 4.5 חודשים. הנקבה יכולה להמליט כבר בגיל שנה וחצי, אך הזכר יצליח להתרבות רק בסביבות גיל 4 שאז הוא חזק מספיק כדי להתמודד עם זכרים אחרים.

תוחלת החיים של האימפלה היא עד 13 שנים בטבע.

מצב

בניגוד לאימפלה המצויה שמצבה שפיר, האימפלה שחורת הפנים מסווגת על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), על בסיס מפקד האוכלוסייה האחרון שנעשה בטווח התפוצה של המין ובו נמנו כ-1,000 אנשים בוגרים בלבד (אם כי יש הסוברים שהאוכלוסייה העולמית היא בסביבות 2,200 פרטים). עד 1994, מצבה היה חמור אף יותר והיא נחשב למין בסכנת הכחדה, אך התאוששה מעט מאז, וכיום מגמת האוכלוסייה שלה יציבה. מאחר שהמין הוכנס בשנים האחרונות לאזורים שטרם היה קיים בהם בנמיביה, ישנה סבירות שמצבה של אימפלה זאת טוב יותר ונופל בקריטריון של קרוב לסיכון (NT). האזור המוגן היחיד בטווח התפוצה שלה הוא הפארק הלאומי אטושה שמאכלס כ-1,500 פרטים. היא מאוימת על ידי ציד, בצורות, והכלאה עם האימפלה המצויה. לממשלת נמיביה יש תוכנית ניהול מסודרת למניעת הכלאות, ואגודת הציידים המקצועית של נמיביה מנהלת תוכניות ארוכות טווח באזורים המוגנים שבהם היא נמצאת.

לקריאה נוספת

• William B. Karesh, Aron Rothstein, Wendy Green, H. O. Reuter, W. Emmett Braselton, Alfonso Torres and Robert A. Cook ‏ Health Evaluation of Black-Faced Impala (Aepyceros melampus petersi) Using Blood Chemistry and Serology Journal of Zoo and Wildlife MedicineVol. 28, No. 4 (Dec., 1997), pp. 361-367
• ‏ Blackwell Publishing, Ltd. No suggestion of hybridization between the vulnerableblack-faced impala (Aepyceros melampus petersi) andthe common impala (A. m. melampus) in Etosha National Park, Namibia ELINE D. LORENZEN and HANS R. SIEGISMUNDInstitute of Biology, Department of Evolutionary Biology, University of Copenhagen, Universitetsparken 15,DK-2100 Copenhagen Ø, Denmark

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אימפלה שחורת-פנים בוויקישיתוף

• אימפלה שחורת-פנים, באתר ITIS (באנגלית)
• אימפלה שחורת-פנים, באתר NCBI (באנגלית)
• אימפלה שחורת-פנים, באתר GBIF (באנגלית)
• ‏ מידע על האימפלה שחורת הפנים ברשימה האדומה של IUCN
• ‏ תמונות של אימפלה שחורת פנים (11 הראשונות) באתר ARKive