אימפרטור
ערך ללא מקורות | |
אימפרטור (בלטינית: imperator) הוא מונח משפטי מדיני ברומא העתיקה בתקופת הרפובליקה הרומית ותקופת הקיסרות הרומית שבמובנו הרחב ביותר מתפרש כבעל שלטון, ובמובנים מצומצמים יותר מתפרש כמפקד צבא מנצח. בתקופת הקיסרות שימש התואר אימפרטור כאחד מתארי הקיסר הרומי.
לפי החוק הרומאי מפקד צבא היה זכאי להיקרא אימפרטור רק בהכרזה על ידי חייליו שלו, בשדה הקרב, סמוך לניצחונו. תואר זה היה מאושר לפעמים על ידי הסנאט הרומי, והמצביא היה נושא אותו עד סוף כהונתו כמגיסטראט, או עד לעריכתו של טריומף לכבודו. בנוסף הוא היה רשאי להתהדר בתואר זה רק מחוץ לחומות העיר רומא.
האדם הראשון שעליו יש עדות שקיבל את תואר האימפרטור הוא סקיפיו אפריקנוס. התיאור השני הידוע בימינו של הכרזת אדם כאימפרטור הוא בשנת 189 לפנה"ס כאשר לוקיוס אמיליוס פאלוס כונה אימפרטור.
מהמאה ה-2 לפנה"ס והלאה הלכו ורבו המקרים בהם הוכרזו אימפרטורים. לוקיוס קורנליוס סולה הוכרז כאימפרטור מספר פעמים במהלך מלחמת האזרחים הרומית ומלחמות מיתרידטס, אך הוא ויתר על תואר זה עם מינויו לדיקטטור. גנאיוס פומפיוס מגנוס הוכרז אימפרטור לפחות פעם אחת.
יוליוס קיסר שינה את מושג האימפרטור והפך אותו לכינוי קבוע שלו. לא ברור אם קיסר אימץ את השם כשם משפחה או כשם פרטי. לפי קאסיוס דיון העניק הסנאט את התואר אימפרטור לקיסר לצמיתות כהכרה בסמכותו העליונה במדינה, ואף הרשה לו להעביר את השם בירושה.
יורשו של קיסר, אוגוסטוס, אימץ את השם "אימפרטור" כשמו הפרטי במקום שמו הקודם גאיוס. לפי צבי יעבץ הוא עשה זו מטעמים תעמולתיים, כתגובה על כך שסקסטוס פומפיוס אימץ את תואר אביו, גניאוס פומפיוס מגנוס כשם פרטי. הקיסר הבא אחריו טיבריוס לא אימץ את השם אימפרטור כשמו הפרטי, אך שמר אותו כאחד מתאריו.
עם עליית קליגולה לשלטון הוא הוכרז אימפרטור בידי הסנאט הרומי, לכאורה בשל ניצחון בקרב. מתקופת קליגולה והלאה השתרש המנהג של הכרזת קיסרים חדשים כאימפרטורים בידי הסנאט עם עלייתם לשלטון.
אותו, עם עלייתו לשלטון, חידש את מנהגו של אוגוסטוס ואימץ את השם אימפרטור כשמו הפרטי. מאז והלאה נשתרש המנהג שהקיסרים אמצו את השם אימפרטור בתחילת שמו הרשמי. מנהג זה נשתמר עד לסופה של האימפריה הרומית.