אין אדם דר עם נחש בכפיפה

אין אדם דר עם נחש בכפיפה (לעיתים: בכפיפה אחת) הוא כלל בדיני משפחה שבמשפט העברי, הקובע שאי אפשר לדרוש מאחד מבני הזוג להמשיך את קשר הנישואים עם בן הזוג האחר, כאשר לנוכח ניסיון העבר הוא צריך באופן תמידי להישמר מבן הזוג. הביטוי ממחיש זאת על ידי משל, לפיו אדם לא יסכים להתגורר עם נחש בתוך כפיפה, דהיינו סל, כיוון שגם אם יוכל לשמור על עצמו מהכשת נחש במרבית הזמן, בכל אופן הוא עלול מבלי משים להיות מוכש על ידי הנחש.

אין אדם דר עם נחש בכפיפה
(מקורות עיקריים)
ברייתא תוספתא דמאי פרק ג הלכה יב
תלמוד בבלי מסכת כתובות, דף ע"ב, עמוד א', דף ע"ז, עמוד א', מסכת יבמות, דף קי"ב, עמוד ב'
תלמוד ירושלמי מסכת דמאי, פרק ב', הלכה ב'
שולחן ערוך שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנ"ד, סעיפים א'-ג'

ד"ר משה רענן מעלה השערה לפיה מקור הביטוי הוא במנהגם של מאלפי נחשים להניח את הנחשים (בעיקר מסוג צפע או קוברה) בסלים העשויים מנצרים, ולהראותם לקהל כרוקדים לצלילי חליל.

שימושים בכלל עריכה

  • עוברת על דת – יש מצבים בהם אישה שנוהגת לעבור על איסורים מסוימים בעלה יוכל לגרש אותה מבלי לשלם לה את הכתובה. בשניים ממקרים אלה נחלקו חכמים: לגבי אשה שאינה מקיימת הפרשת חלה[1], שהיא מכשילה את בעלה באיסור אכילת טבל, סובר רבי יהודה שאין לו הצדקה לגרש אותה, כיוון שיוכל להפריש בעצמו בכל פעם. אמרו לו חכמים: "אין אדם דר עם נחש בכפיפה", ופרש רש"י: ”שכשלא ישמר ישכנו, אף זה יבא לידי שתקלקלנו”.
גם לגבי אשה שנודרת ואינה מקיימת אמר רבי מאיר שיוכל בעלה להתמודד עם נדריה על ידי שיקניט את אשתו ואז תחזור על נדרה ויוכל בעלה להפר אותם. וחכמים חלקו על כך מחמת טעם זה, שאין אדם דר עם נחש בכפיפה.
  • בעל שמסרב לפרנס את אשתו – נחלקו האמוראים[2] האם יש לחייב בעל שאומר לאשתו "איני זן ואיני מפרנס" לתת לה גט. לדעת רב יש לכוף אותו לגרש, ואילו לדעת שמואל אין טעם לחייב את הבעל לגרש את אשתו כאשר ניתן במקום זאת לחייב אותו לזון את אשתו. רב סובר שגם אם בסופו של דבר יפרנס בעל זה את אשתו, היא זכאית לכך שיכופו אותו לגט משום שאין אדם דר עם נחש בכפיפה. בהלכה זו פסקו הרמב"ם והשולחן ערוך כשמואל[3].
  • אין נישואין לשוטה – בתלמוד[4] מובאים דברי רמי בר חמא ששאל מה ההבדל בין חרש וחרשת, שחכמים תיקנו להם נישואין מדרבנן, לבין שוטֶה ושוטָה שלא תיקנו להם חכמים נישואין. והתשובה היא: ”חרש וחרשת דקיימא תקנתא דרבנן תקינו להו רבנן נשואין, שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן, דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת לא תקינו רבנן נשואין.”
  • אשה אינה נשבעת על פילכה ועיסתה - רבי אליעזר סובר שאדם יכול להשביע את אשתו על רכוש הבית, וחכמים חלקו על דבריו בטענה שכך לא ישכון שלום בבית, "אמרו לו לרבי אליעזר: אין אדם דר עם נחש בכפיפה"[5].

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה