פתיחת התפריט הראשי

"אין מוקדם ומאוחר בתורה" הוא ביטוי אשר משמש פרשני מקרא רבים כאשר הם נתקלים במאורע המופיע במקרא לאחר מאורע אחר שלפי ההיגיון והסדר הכרונולוגי היה אמור להופיע לפניו.

הפירושים לפרשיות אלו הן על פי שיטת סמיכות הפרשיות. הביטוי השתרש גם בעברית המודרנית במשמעות של: אין להקפיד על סדר הזמנים והאירועים.

מקור הכללעריכה

לכאורה, כלל זה מובא לראשונה על ידי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שמביא אותו בשיטתו למניית המדות שהתורה נדרשת בהן בתור המידה הל"א והל"ב[1]. אולם, משה צוקר הראה כי ברייתא זו לא נכתבה לפני שלהי המאה ה-10, ושהיא כנראה עיבוד של מ"ט מידות שכתב ר' שמואל בן חפני בפירושו לתורה[2].

האזכור הראשון של הביטוי נמצא במכילתא דרבי ישמעאל[3], אך מופיע גם במכילתא דרשב"י[4], בספרי במדבר[5], ובתלמוד הירושלמי[6].

במסכת פסחים[7] דנה הגמרא בשאלה ממתי דורשים בהלכות הפסח, ומביאה הגמרא כי הפסוק ממנו לומדים שמשה דרש בהלכות פסח בראש חודש ניסן מופיע לאחר מאורע שקרה בר"ח אייר, ועל כן מוכיח רב ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה". ובהמשך מביאה הגמרא הסתייגות בשם רב פפא כי כלל זה שאין מוקדם ומאוחר בתורה חל רק כאשר מדובר בשני עניינים שונים שמופיעים בשני מקומות שונים בתורה, אך בעניין אחד ודאי שיש מוקדם ויש מאוחר, וכל מה שכתוב קודם גם היה קודם (בגדר "עניין אחד" נחלקו הפרשנים: לדעת רש"י, עניין אחד היינו פרשייה אחת, ולדעת רבנו חננאל עניין אחד היינו תוכן אחד).

הראשון בין הפרשנים הראשונים שהשתמש בכלל זה היה רש"י, שהרבה להשתמש בביטוי בכל פעם שנתקל בשאלה פרשנית שכזאת. כמוהו גם רבי אברהם אבן עזרא ובעל התורה תמימה. גישה זאת אומרת שהקשר בין הפרשיות הוא בעיקר תוכני ואולי אפילו חסר קשר, אך בוודאי אינו תלוי זמן.

לעומתם, הרמב"ן טען שבתורה יש סדר בין הפרשיות לפי הזמן, ולכן במקרים שבהם רש"י ואבן עזרא נטו לפרש ש"אין מוקדם ומאוחר", השתדל הרמב"ן להסביר את סדר הפרשיות בצורה שונה, לפי חשיבות או סגנון או לחלופין הסביר מדוע הסדר הכרונולוגי עצמו שונה.

הראב"ן טען שכלל זה שייך רק בחמישה חומשי תורה ולא בתנ"ך.

דוגמאותעריכה

בתחילת פרשת בהר מופיעים מספר ציוויים שניתנו למשה בהר סיני. פרשה זאת מופיעה לאחר כל הפרשיות של ספר ויקרא, שבו מסופר על בניין המשכן ועבודת הכהנים. אבן עזרא הסביר שאכן הייתה הפרשה ראויה להיכתב לפי הסדר בפרשת משפטים, אך נכתבה במיקומה כדי לחבר בין המצוות הקשורות לארץ. לעומתו, הסביר הרמב"ן שפרשה זאת אכן נכתבה במקום הראוי לה, והסיבה שנאמרה בהר סיני היא כי מדובר לאחר נתינת הלוחות השניים.

שימושים בעברית המודרניתעריכה

  • הפיליטוניסט של עיתון הצפירה, נפתלי הרץ ניימנוביץ (הנ"ץ) כתב בהיתול בשנת 1892 בשם "אחד הקדושים" שהביטוי מרמז על צניעותם של תלמידי חכמים. " 'אין מוקדם ומאוחר בתורה', כלומר: אם קודם שלמד תורה או אחר שלמד, אסור לבן תורה להתגאות וצריך להיות בבחינת אין"[8]
  • רות בונדי מתלוננת בשנת 1959, שלאחר פרסום הספר "לוליטה" של נבוקוב, החלו הגברים באוטובוס לסקור בעיניים אחרות ילדות בשנות העשרה, ועל כך היא מעירה: "בתורה זו אין מוקדם ומאוחר"[9].
  • עמנואל בן-גוריון (ברדיצ'בסקי) טוען בשנת 1965 במאמר ביקורת על ספר משלים חדש שיצא, שאם אין מוקדם ומאוחר בתורה - אין גם מזרח ומערב במשלים, שהרי המשלים של איזופוס התגלגלו והופיעו בזמנים שונים, במקומות שונים, בעיבודים שונים ובשפות שונות ברחבי העולם[10].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מובא לאחר קיצור כללי התלמוד, בסוף מסכת ברכות, בש"ס וילנא
  2. ^ מ' צוקר, "לפתרון בעיית ל"ב מדות ו'משנת ר' אליעזר'", PAAJR 23 ‏(1954), עמ' א-לט
  3. ^ מכילתא דר"י, מסכתא דשירה, פר' ז
  4. ^ מכילתא דרשב"י פרק טו
  5. ^ ספרי במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא סד
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה דף ז ע"א, ובעוד מקומות
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ו', עמוד ב'
  8. ^ נפתלי הרץ ניימנוביץ (הנ"ץ), "בראש הומיות", הצפירה, 1 בדצבמר, 1892
  9. ^ רות בונדי, "לוליטה האמיתית", דבר, 25 בספטמבר 1959
  10. ^ עמנואל בן-גוריון (ברדיצ'בסקי), "משלי עמים לחיים יפת", דבר, 5 במרץ 1965