פתיחת התפריט הראשי
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

אינטימיות (מהמילה הלטינית intimus שפירושה innermost inmost - בעברית: הכי פנימי) היא מערכת יחסים של חשיפה רגשית הדדית, וקרבה רגשית עמוקה בין בני אדם קרובים זה לזה.

אינטימיות נוצרת הן על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. והיא כרוכה באמון ובנכונות לחשוף את עצמי בפני אדם אחר. רייס ופטריק (Reiss, & Patrick) במאמר היקשרות ואינטימיות, תהליכים משותפים.[1], כותבים שאינטימיות "מבוססת על היכרות מעמיקה המושגת על ידי חשיפה וגילוי עצמי של מחשבות, רגשות, והסיפור האישי. היא סוג מיוחד של קרבה הכוללת גם מעורבות והשפעה הדדית על המחשבות והרגשות וההתנהגות. הרגש הוא מרכיב חיוני באינטימיות, והשותפים מחליפים תפקידים ביניהם באופן דינמי וספונטני והם בעלי יכולת לשים עצמם בנפשו של הזולת".

תוכן עניינים

פיתוח האינטימיותעריכה

אינטימיות מתפתחת ראשית כל על ידי חשיפה עצמית, ככל שהחשיפה העצמית גדלה כך גדלה גם התחושה של השיתוף הרגשי העמוק והקירבה האינטימית, בנוסף חשיפה עצמית מביאה לכך שבן הזוג יחשף אף הוא במה שנקרא "אפקט החשיפה ההדדית" וכך הקשר והחשיפה ההדדית מתקדמים בצורה ספירלית.[2] למעשה מהות האינטימיות היא יחסים של חשיפה הדדית, "הדיבור עצמו הוא חוויית הקשר והאינטימיות, שיתוף האחר במה שמתרחש בתוכנו וחיבור שלו לאינטימיות שלנו עם עצמנו."[3]

אורטגה אי-גאסט מוסיף את הסקרנות כמפתחת אינטימיות וכותב: "הסקרנות נמצאת רק בנפשות חדירות שאינן מוגבלות, בעלות מבנה מעודן ומורכב, אינטואיציה מיוחדת ביותר המתירה לנו לזכות באהבה אינטימית מידית של הזולת, תפיסת טיב נפשותיהם של אחרים בד בבד עם המשמעות שמביעים גופיהם". "יקשה למצוא אינטואיציה זו אצל אנשים שאין בהם חריפות שכלית מסוימת, אך אין תלות ביניהן." (1989, 132 - 133)

הקשר בין אהבה לאינטימיותעריכה

אחד המודלים לתיאור האהבה, שפותח בידי סטרנברג, נקרא "המודל המשולש של האהבה". המודל מניח שלאהבה יש שלושה מרכיבים: מרכיב רגשי שהוא אינטימיות, מרכיב הנעתי שהוא התשוקה ומרכיב הכרתי שהוא המחויבות. אלו מצטרפים לאהבה, אך כל אחד לחוד וכולם יחד יכולים להוות סוג שונה של אהבה.

לפי המודל צירוף של מרכיבים שונים של האהבה יכול ליצור סוגי יחסים שונים, כך לדוגמא שילוב של תשוקה מחויבות ואיניטימיות, יוצר יחסי זוגיות. ואילו צירוף של מחויבות ואינטימיות, יוצר אהבת רעים - יחסי חברות.

חוסה אורטגה אי גאסט כותב בספרו: מסות על אהבה. "אהבתו של אדם הרי היא מה שהינו, ועל כן נוכל למצוא באהבה את הגילוי המכריע ביותר של מהות האדם המסוים." (שם, 33). "כאשר הזולת, המושא, נעתר למאוהב, מגיע תור של "איחוד" שמכוח חלחול הדדי. מצב שבו מעביר כל אחד את שורשי הווייתו אל השני וחי - הוגה, משתוקק, פועל - לא מתוך עצמו אלא כביכול מתוך האחר. ושוב האהוב איננו עוד מושא חיצוני להגות בו, שהרי הוא בתוך הנושא, כרוך בו ומאוחד עמו." "האהבה מאחדת את בני הזוג באיחוד כה הדוק ומקיף עד שלא נותר מרחק דרוש לתפיסת התמורה שמחולל כל אחד בבן זוגו".(1989, 59). "יש דחף מוזר למוסס את האישיות שלנו בזו של האחר ולשאוף אל תוכנו את אישיותו של האהוב. זו תשוקה רבת מסתורין; לפיה עונג האהבה כרוך כולו בהרגשת היותנו חדירים מבחינה נפשית להשתכנות הזולת בתוכנו. (שם, 126).

אריך פרום כתב ברב מכר שלו אמנות האהבה (1996: 35)  "במעשה האהבה, בהתמסרות עצמית, במעשה החדירה לתוך הנפש השנייה, אני מוצא את עצמי, מגלה את עצמי, מגלה את שנינו, מגלה את האדם." לאון בוסקאליה, (לחיות ולאהוב 1985: 124) כותב: "כאשר אני אוהב אותך ואתה אוהב אותי אנחנו ראי זה לזה, וכאשר אנו משתקפים זה בראי של זה אנחנו יכולים לראות עד אין-סוף.".

אינטימיות בזוגיותעריכה

טרנס ריל בספרו איך אפשר להסביר לך (2003)  מספר על הקשיים במעבר מסוג אהבה אחד לשני ועל הקונפליקטים הרבים בין בני זוג שמתקשים להגיע להבנה והשלמה למרות שיש ביניהם אהבה. הוא אומר שבמקרים רבים, אצל זוגות מתקיימות שכבות מורכבות ונסתרות של שליטה והכנעה, קנוניה ומניפולציה שהורסים כל אפשרות לקשר כן ואינטימי. אנו לומדים להסתיר, לשקר, לא להאמין, ולמרות תשוקתנו לאינטימיות, אנו מתכחשים אליה (שם, עמ' 16). לדעת ריל, אינטימיות היא מפגש של אהבה ואמת (שם, עמ' 103), לא לוותר על האמת, ולא לוותר על לומר דברים שצריכים להיאמר אפילו אם הם עלולים לפגוע. ריל מונה שלושה שלבים של הזוגיות: הבטחה, התפכחות, ואהבה עמוקה. ההבטחה כוללת את שלל הציפיות והשאיפות, ההתפכחות היא השלב של ההתמודדות עם ההיכרות והמודעות והיכולת לדיאלוג והבנה. אם זוגות אינם מצליחים לעבור את שלב ההתפכחות הם מכרסמים באינטימיות על ידי – שליטה, נקמה וויתור (שם, עמ' 143). ריל טוען שכשלומדים לדבר בתוך הקשר, לומדים לומר את האמת וכדי להתגבר על מכשולי התרבות הפטריארכלית הנוגסת ביכולת האינטימית עלינו לצנוח מדי יום לרמות של פגיעות, ולהסתכן בתגובות של בן הזוג, ולחרוג מהבטוח והיציב. תשוקה בטוחה, הוא אומר היא אוקסימורון. "כשיש הרבה מה לומר ואין מקום בטוח לומר את זה, מה שמושתק מזדהם והופך למקור של טינה כרונית" (שם, עמ' 177). ריל טוען ש "אהבה עזה פירושה שיש לכם יכולת להגן על עצמכם ועם זאת נכונות להתמסר למישהו, רועדים ופגיעים, פתוחים לפגיעה – נטישה, בגידה."  "הקשבה בקשר, הקשבה בראש רגוע ובגבולות ברורים, הקשבה בשקט של הלב ובעדינות של הגוף פירושם שיש אני כל כך מפותח, שהוא יכול להרשות לעצמו לוותר" (שם, עמ' 192).

קיים הבדל בצורך וביכולת לאינטימיות בין גברים לנשים, אך חלוקה מגדרית כהסבר עיקרי לכינון ולקשיים ביחסים אינטימיים מבטלת במידה מסוימת את ההבדלים האישיותיים. טרנס ריל סבור שיש הבדל בין נשים המקבלות את ערכן מהמשוב של הסביבה ואילו הגברים מרמת תפקודם, אך שני המינים לוקים בהבנה של אינטימיות אמיתית מהי. (2003, 32). לטענתו, אין באמת הבדל בצורך באינטימיות בין גברים לנשים, וההבדל שכן קיים, נובע מהחינוך המגדרי ולא מהאופי האישיותי של האדם. (שם, 31). על פי סימון דה בובואר מהות האהבה הנשית היא הזדהות עם האהוב, רצון לראות דרך עיניו תוך כדי ביטול כל סובייקטיביות ועצמאות. אושרה מגיע אם האהוב יראה אותה כחלק ממנו (2007, 563). "אהבה אמיתית צריכה להתבסס על הכרה הדדית בין שתי חרויות, רק אז כל אחד מהאוהבים יחווה את עצמו הן כעצמו והן כאחר." (שם, 582).

יש הבדל גם בין יחסי מין אינטימיים לכאלו שאינם אינטימיים, בין בני זוג קבועים, וגם בחולפים. יחסי מין עלולים להיות מכניים לחלוטין, מנגנון להשגת סיפוק מיני אישי, שאמנם מקיימים אותו בצוותא, אך אין שותפות חושנית ורגשית. האורגזמה היא פורקן פיזיולוגי שאינו חלק חיוני מהאינטימיות, אבל כן עשויה להיות כזו.

סימון דה בובואר כותבת ב'המין השני' "המודעות לאיחוד הגופים הנפרדים היא שמעניקה ליחסי המין את אופיים המרגש. והדבר מרגש הרבה יותר ככל ששני היצורים, אשר מבטלים יחדיו ומאשרים בלהט את גבולותיהם, הם דומים ובכל זאת שונים. השונות הזאת שלא פעם מפרידה ביניהם, נהפכת למקור ההתפעלות שלהם כשהם מתאחדים" (שם, 192).

אינטימיות ותאוריית ההיקשרותעריכה

על פי תאוריית ההיקשרות של ג'ון בולבי יש צורך ביולוגי הישרדותי ביצירת קשרים רגשיים והענקת חוויית ביטחון לילד דרך הטיפול של הוריו. ילדים זקוקים למבוגר אחראי ומשמעותי שיספק להם את הצרכים הבסיסיים ויענה למצוקותיו. בולבי טבע את המונח "בסיס בטוח", כמנגנון הישרדותי, חיוני וטבעי, שכאשר אינו פועל מופיעות תקלות והפרעות. הבסיס הבטוח, שנרכש בילדות, מאפשר להישען עליו גם ביחסים בוגרים עם אחרים, והוא תנאי ליכולת להתפתח ולהיות עצמאיים בבגרות ובזוגיות.[4] (בולבי, המבסס את התאוריה כולה על אהבה, השפעה והגנת הילד, בעוד שייתכן שהיחס בין ילד להורה נובע לפחות בחלקו מההשפעה של הילד על תהליך ההיקשרות לא פחות מהוריו ושזוהי יצירה משותפת יותר ממה שנראה לעין. הילד ואופיו מתנים איזה הורה יהיה לו, והאינטימיות שעשויה להיווצר ביניהם אינה תלויה רק בהורה אלא ביכולת של הילד להיקשרות)[5].

בולבי מתאר שלושה דפוסי היקשרות 1. היקשרות בטוחה 2. היקשרות אמביוולנטית המתבטאת בחרדת נטישה. 3. היקשרות נמנעת.[6] אצל בולבי ישנה הנחה מובלעת, שאינה נידונה בפירוש, שרק ילד עם בסיס בטוח יוצר אינטימיות[7], כלומר, ללא הבסיס הבטוח לא תיתכן אינטימיות. דפוסי היקשרות אלו פותחו והוכחו מחקרית על ידי מבחן המצב הזר שערכה מרי איינסוורת. מבחן זה הראה והדגים את שלושת דפוסי ההיקשרות, הבאים לידי ביטוי במצב שבו האם עוזבת את הילד עם אדם זר, ולאחר מכן חוזרת לחדר. בדפוס ההיקשרות הבטוחה הילד רוצה בקרבת אימו, חרד בטווח הנורמה כשהיא עוזבת ונרגע מהר בחזרתה. בדפוס ההיקשרות האמביוולנטית הילד מתקשה להיפרד מאימו, חרד ברמה גבוהה כשהיא עוזבת ומתקשה להירגע בחזרתה, בדפוס זה כאשר האמא חוזרת הילד לעיתים אף דוחה אותה בכעס. בדפוס ההיקשרות הנמנעת הילד לא מראה כל צורך בקשר עם האם, לא חרד כל כך כשהיא עוזבת ואדיש כלפיה כאשר היא חוזרת. גם בעלי דפוס ההיקשרות הנמנעת מתחלקים לשני דפוסים, היקשרות נמנעת חרדה שבה הילד נמנע מהיקשרות מחשש לאבד אותה. ודפוס היקשרות נמנעת מוותרת. שבה הילד כבר לא רוצה בהיקשרות ואינו מייחס לקשר משמעות.

קשיים באינטימיות בולטים במיוחד אצל בעלי בעלי דפוס ההיקשרות הנמנע, הנמנע חרד חפץ באינטימיות אך למרות זאת הוא נמנע ממנה, מפני החשש מפרידה ונטישה. לעומת זאת הנמנע מוותר אינו חפץ באינטימיות, הם ספקנים בכל הקשור לאהבה והקשר הרומנטי נתפס בעיניהם כאפיזודה חולפת, לכן, הם נמנעים מאוד בקשריהם הרומנטיים, לא ישקיעו רגש רב במערכת היחסים ולא יחוו צער גדול כאשר הקשר יגיע אל קיצו.[8] לסיכום - כאשר יש פגיעה בהיקשרות הבטוחה של הילד בבגרותו הוא יתקשה ליצור קשרים אינטימיים.[9]


פגיעות אינטימיתעריכה

פגיעות היא חלק מהאינטימיות, משום שהיא קשורה בחשש שאיננו אהובים דיינו, ומנגד אינטימיות יוצרת אצלנו תחושה של אהובים. כך שההערכה העצמית שלנו ותחושת החוסן מפגיעות למעשה משתקפת אלינו דרך הקרוב האינטימי. אך מצד שני האינטימיות מאופיינת בחשיפה עצמית כך שככל שהקשר קרוב יותר כן הסיכון להיפגע רב יותר. המרחב של האינטימיות נקבע בגבולות של עד כמה פוגעים או נפגעים מהאחר. ככל שאנו מונעים על ידי פחד מפגיעה, כן אנו נמנעים מאינטימיות. נוצר קונפליקט בין הפגיעות לאינטימיות, אף שהן קשורות זו בזו.

למרות שפגיעות רגילה היא חלק מהאינטימיות, פגיעות יתר פוגעת ביכולת לקיים יחסים אינטימיים. ביחסים אינטימיים אנשים יפתחו מודעות לסיבות הפגיעה, ייקחו אחריות על רגשותיהם ולכן יוכלו להתמודד עם הפגיעות טוב יותר. אך אנשים בעלי פגיעות יתר מאוימים יותר מהסביבה, מונעים מפחד מפגיעה, ואינם לוקחים אחריות על רגשותיהם, מה שימנע מהם ליצור קשר יציב ולפתח הדדיות ואינטימיות.[10]

פחד מפגיעה גורם לבריחה מאינטימיות, כמו אצל החרד הנמנע, לפי החלוקה של בולבי. אדם זה נמנע מכל דיבור רגשי ומקבל את היחסים כמות-שהם, בלא יכולת לשפרם באופן מכוון.

עוד דרך לברוח מהפגיעות של האינטימיות מתאפשרת בתוך קולקטיב, ובעזרתו נמנעים מקשרים אישיים ופרטיים. הסוציולוג איתן מכטר טוען כי האנונימיות במרחב העירוני מאפשרת בריחה מאינטימיות. במרחב הציבורי יש לכאורה כל הזמן הזדמנויות פתוחות, וזה כשלעצמו די מאיים כי כל רגע אפשר לפגוש את מי שיהיה אהבת חייך ולהסתכן במחויבות ארוכת טווח.[11] בשל הניכור והאנונימיות מתגבר הרצון והצורך למצוא קשר חם ואינטימי, אך באותה עת מתגבר הפחד מפגיעה רגשית שמלווה היכרות חדשה. החיפוש, הכמיהה והפחד גורמים להתגוננות יתר ולפיכך למחסום בפני המציאה והאפשרות לכונן יחסים אינטימיים (שם, 132)

לקריאה נוספתעריכה

  • אורטגה אי גאסט, ח. (1989). מסות על אהבה. ירושלים: כתר.
  • בולבי, ג'. (2016). בסיס בטוח. תל אביב: עם עובד.
  • גונן, ס' (2009). שיחזור אינטימי. לינה משותפת וכמיהה לאהבה. תל אביב: רסלינג.
  • גונן, ס. (2019). חרדת האינטימיות. תל אביב: רסלינג.
  • דה בובואר, ס. (2007). המין השני. כרך 2. תל אביב: בבל.
  • מכטר, א. וא. (2015). בין האינטימי לאנונימי במרחב האורבני. תל אביב: רסלינג.
  • סולן, ר. (2007). חידת הילדות. בן שמן: מודן.
  • ריל, ט. (2003). איך אפשר להסביר לך. תל אביב: עם עובד.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ (Attachment and intimacy: Component processes. 1996)
  2. ^ דייוויד ג' מאיירס, פסיכולוגיה חברתית, עמ' 521, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2012
  3. ^ גונן, ס. (2019). חרדת האינטימיות. עמ' 93, תל אביב: רסלינג
  4. ^ ג'ון בולבי, בסיס בטוח. תל אביב: עם עובד, 2016, עמ' 122
  5. ^ גונן, 2019: 19
  6. ^ ג'ון בולבי, בסיס בטוח. תל אביב: עם עובד, 2016, עמ' 125
  7. ^ ג'ון בולבי, בסיס בטוח. תל אביב: עם עובד, 2016, עמ' 127
  8. ^ דייוויד ג' מאיירס, פסיכולוגיה חברתית, עמ' 518, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2012
  9. ^ השלכות ההתקשרות על האדם בבגרותו - תיאורית ההתקשרות, sites.google.com
  10. ^ גונן, 2019: 33
  11. ^ בין האינטימי לאנונימי במרחב האורבני, 2015, 26