פתיחת התפריט הראשי
סמל הארגון

הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי (International Criminal Police Organization, ובקיצור – The International police - INTERPOL) הוא ארגון מודיעין משטרתי בינלאומי לצורכי שיטור פלילי. על אף שמו, אין מדובר בארגון אכיפת חוק, ועובדיו אינם מבצעים עבודת אכיפה משטרתית, אלא רק איסוף ועיבוד מודיעין פלילי בינלאומי, לשימוש גופי השיטור במדינות השייכות לארגון.

ב-21 בנובמבר 2018 נבחר קים ג׳ונג יאנג מדרום קוריאה, לנשיא האינטרפול[1], על רקע פרשת הנשיא הקודם מנג חונג-ויי שכיהן במקביל כסגן שר במשרד לביטחון הציבור של הרפובליקה העממית של סין ומאז 5 באוקטובר 2018 הוגדר כנעדר על ידי משטרת צרפת לאחר שלא נוצר איתו קשר מאז חודש ספטמבר בו ביקר בסין. הרשויות בסין כי ווי נמצא בסין, ארץ מולדתו ומוחזק לחקירה על ידי הרשות למלחמה בשחיתות, בעוון עבירות שלא פורטו. ב-7 באוקטובר 2018 הודיע האינטרפול כי מנג חונג-ווי אשר נמצא בסין התפטר מתפקידו.

המזכ"ל הנוכחי הוא יורגן שטוק מגרמניה. נכון לשנת 2013 העסיקה מזכירות האינטרפול צוות של 756 עובדים מ-100 מהמדינות החברות בארגון.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

עד מלחמת העולם השנייהעריכה

הארגון נוסד בווינה שבאוסטריה בשנת 1923, תחת השם "ועדת השיטור הפלילי הבינלאומי" (International Criminal Police Commission, ובקיצור ICPC, או, בגרמנית Internationale Kriminalpolizeiliche Kommission - IKPK), ומטה הארגון הוצב בווינה. לנשיא הראשון של הארגון נבחר מפקד משטרת ווינה, יוהאן שובר, שכיהן זמן מה כנשיא הרפובליקה האוסטרית, שהחזיק בתפקיד זה עד מותו ב-1932. ב-1934, עם מינויו של ד"ר ברנדט, הוחלט להצמיד את משרת ראש הארגון אל משרת ראש משטרת וינה.

בתקופת מלחמת העולם השנייהעריכה

הארגון פעל מווינה עד לשנת 1938, עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית. בשנת 1942 העבירה גרמניה את מטה הארגון לברלין, שם נותר עד לתום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1945.

עקב מחסור בתיעוד, המקור היחיד כמעט להבנת השימוש שעשו הנאצים באינטרפול הוא מחקרו של יורגן ישקה (Juergen Jeschke) אודות האינטרפול ברייך השלישי שראה אור במאמר בשם "Interpol zwischen 1933 und 1945"‏[2]. מיד לאחר האנשלוס פיטר ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, את ראש משטרת וינה וכיוון שהמשטרה האוסטרית חדלה להתקיים, מוזג תפקיד ראש המשטרה האוסטרית עם תפקיד ראש המשרד לביטחון הרייך בברלין. לכאורה מונה קצין האס אס האוסטרי אוטו שטיינהיזל לתפקיד, אך הוא היה רק איש קש.

הארגון ניתק את קשריו עם משטרות צרפת, בריטניה ופולין, אך המשיך לקיים קשרים עם מרבית מדינות העולם, בהן ארצות הברית. עם מותו של שטיינהיזל ב-1940 "התבקש" היידריך על ידי מעט הנציגים שהשתתפו בהצבעה לקחת על עצמו את תפקיד ראש האינטרפול באופן רשמי. ב-27 במאי 1942 הרגו פרטיזנים צ'כים את היידריך ולתפקיד מונה ארנסט קלטנברונר.

כלפי חוץ ביקשו הנאצים להציג דימוי רציני של הארגון כבלתי תלוי. המשטרות של המדינות הכבושות, הגרורות והנייטרליות המשיכו לדווח למטה האינטרפול והמשיכו להוות, בעיקר במערב אירופה, גורם במשפט הפלילי ולא פוליטי או מדיני, עד כי במספר מקרים פושעים פליליים יהודים שהיו עצורים במשטרה ניצלו ממשלוח להשמדה.

אחת הטענות השגויות המופיעות לעיתים במחקרים ותיאורים אחרים על התקופה הנאצית היא שועידת ואנזה, אותה אירגן היידריך התקיימה במטה האינטרפול. מקור השגיאה הוא בעובדה שמטה האינטרפול שכן ברחוב ואנזה (Kleine Wannseestrasse), הקרוי על שם "אגם ואנזה הקטן" בעוד הוועידה התקיימה בווילה השוכנת לחופו של אגם ואנזה הגדול.

לאחר מלחמת העולם השנייהעריכה

 
מטה האינטרפול בליון

לאחר מלחמת העולם השנייה הוקם הארגון מחדש תחת השם "הארגון הבינלאומי לשיטור פלילי" על ידי נציגי בעלות הברית מבלגיה, צרפת, מדינות סקנדינביה ובריטניה, ומטה הארגון החדש הוקם בסן-קלו, עיירה בפרברי פריז. השם "Interpol" היה במקור רק כתובת הטלגרף של הארגון, והפך לחלק משמו הרשמי רק מאוחר יותר, בשנת 1956. הארגון שינה את מקומו פעם אחת נוספת ב-1989, אז הועבר לעיר ליון שבצרפת.

פשעים בהם עוסק הארגוןעריכה

בשל מחויבותו של האינטרפול לנייטרליות פוליטית, חוקתו אוסרת על מעורבות בחקירות שאינן מערבות כמה מדינות חברות, וכן על מעורבות בכל חקירה של פשעים פוליטיים, צבאיים, דתיים או גזעניים. עבודת הארגון מתמקדת בעיקר בחקירות טרור, פשע מאורגן, ייצור סמים לא חוקי, סחר בסמים, הברחת נשק, סחר בבני אדם, הלבנת הון, פורנוגרפיית ילדים, פשעי מחשבים, שוחד וסחר לא חוקי בבעלי חיים.

שיטת פעולהעריכה

האינטרפול הוא הארגון הבינלאומי השני בגודלו בעולם (לאחר ארגון האומות המאוחדות). נכון לאוגוסט 2007 היו בו 186 מדינות חברות, ולכל אחת מהן משרד בארגון אשר משמש לקישור בין המדינה והארגון. משרד זה מאפשר לארגוני השיטור של המדינה גישה למידע המוחזק בארגון שהתקבל משאר המדינות החברות. יעילות המודיעין נובעת מההנחה שפושעים רבים נעזרים בפעולתם באנשי קשר מרחבי העולם, ופעולותיהם הפליליות אינן מוגבלות למדינת המוצא שלהם. הצורך במשרדים מתאמים אלה נובע מחוסר היכרות האינטרפול עם ארגוני השיטור הרבים ברחבי העולם, וצורף בגוף ממשק אשר יעבד וינתב את המידע הנדרש למקומות הנדרשים. מימון הארגון, כ-30 מיליון אירו בשנה, מגיע מתרומות שנתיות של המדינות החברות בו.

הארגון מפרסם סוגים אחדים של הודעות:[3]

  • הודעה אדומה - הודעה על חשוד בפלילים
  • הודעה צהובה - הודעה על נעדר.
  • הודעה שחורה - הודעה על נעדר שסביר שמת, למקרה שתימצא גופתו.
  • הודעה כחולה - הודעה המבקשת מידע על מקום הימצאו של אדם.

הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול - ("The Commission for the Control of Interpol's Files ("CCFעריכה

בשנת 2008 תיקנה העצרת הכללית של האינטרפול את חוקתה כדי להקים את הוועדה לפיקוח על תיקי אינטרפול ("CCF"). המדובר בגוף עצמאי שיש לו שני תפקידים עיקריים:

  • לתת ייעוץ בנוגע לכל שימוש במידע אישי שברשות האינטרפול;
  • לדון בבקשות לגישה למאגרי המידע של האינטרפול.

ואולם, התפקיד הבולט ביותר של ה-CCF הוא לדון בעתירות משפטיות המוגשות על ידי חשודים המבקשים את ביטולן של "הודעות אדומות" שהוצאו על שמם ועניינן הכרזה בינלאומית עליהם כמבוקשים למעצר ולהסגרה. עתירות מהסוג הזה, ככלל, מצליחות אך ורק כאשר הוצאת "ההודעה האדומה" נחשבת להפרת החוקה של האינטרפול או לפגיעה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משום שהיא הוצאה מטעמים פוליטיים, דתיים, צבאיים או גזעניים. בראיון שנתן לירחון העסקי "פורבס" ביולי 2013, העיר הסניגור הישראלי, עו"ד ניק קאופמן, כי הדיון בעתירות מעין אלה יכול להימשך חודשים כאשר הוועדה אינה מחויבת לנמק את החלטתה ואין עליה זכות הערעור.

אובדן תעודות מזהותעריכה

החל מ-2002, החל האינטרפול לאסוף מידע על תעודות זהות ודרכונים גנובים/אבודים ממדינות החברות בארגון, ומדינות הארגון מנסות לשלב בדיקות אלה בביקורות הדרכונים שלהן, על מנת למנוע התחזות וזיוף זהויות. נכון לשנת 2006, מסד הנתונים כולל מעל ל-10,000,000 תעודות שנגנבו או אבדו. ישראל אינה משתפת פעולה עם מאגר זה[3].

ראשי אינטרפולעריכה

מזכ"לי אינטרפולעריכה

אוסטריה  אוסקר דרסלר 1923–1946
צרפת  לואי דקלו 1946–1951
צרפת  מרסל סיקו 1951–1963
צרפת  ז'אן נפוט 1963–1978
צרפת  אנדרה בוסאר 1978–1985
בריטניה  ריימונד קנדול 1985–2000
ארצות הברית  רונלד נובל 2000–2014
גרמניה  יורגן סטוק 2014–

נשיאי אינטרפולעריכה

אוסטריה  יוהאן שובר 1923–1932
אוסטריה  פרנץ ברנדל 1932–1934
אוסטריה  יוג'ין סידל 1934–1935
אוסטריה  מיכאל סקובל 1935–1938
גרמניה הנאצית  אוטו שטיינהיזל 1938–1940
גרמניה הנאצית  ריינהרד היידריך 1940–1942
גרמניה הנאצית  ארתור נב 1942–1943
גרמניה הנאצית  ארנסט קלטנברונר 1943–1945
בלגיה  פלורן לוואג 1945–1956
פורטוגל  אגוסטיניו לורנצ'ו 1956–1960
בריטניה  ג'ו ריצ'רד ג'קסון 1960–1963
פינלנד  פילאר יארבה 1963–1964
בלגיה  פירמן פראנסן 1964–1968
גרמניה המערבית  פאול דיקופף 1968–1972
קנדה  ויליאם לאונרד היגיט 1972–1976
שוודיה  קרל פרסון 1976–1980
הפיליפינים (1946-1985)  יולי בוגארין 1980–1984
ארצות הברית  ג'ון סימפסון 1984–1988
צרפת  איבן ברבו 1988–1992
קנדה  נורמן אינקסטר 1992–1994
שוודיה  ביורן אריקסון 1994–1996
יפן  טושינורי קאנמוטו 1996–2000
ספרד  חסוס אספיגארס מירה 2000–2004
דרום אפריקה  ג'קי סלבי 2004–2008
צ'ילה  ארתורו הררה ורדוגו 2008 (ממלא מקום)
סינגפור  חו בון הוי 2008–2012
צרפת  מירייל באלסטראצי 2012–2016
הרפובליקה העממית של סין  מנג הונגוויי 2016–2018
קוריאה הדרומית  קים ג'ונג יאנג 2018–

מדינות חברותעריכה

באינטרפול חברות מרבית המדינות החברות באו"ם. רק מדינות בודדות חברות באו"ם אך אינן חלק מהאינטרפול: ונואטו, טובאלו, מיקרונזיה, פלאו, קוריאה הצפונית וקיריבטי.

בספטמבר 2017 החליטה מליאת הארגון לקבל את מדינת האיים איי שלמה כחברה בארגון. באותה הצבעה הוחלט גם לצרף את הרשות הפלסטינית כחברה בארגון, אף שאיננה מדינה[4].

אוגנדה   אוגנדה
אוזבקיסטן   אוזבקיסטן
אוסטריה   אוסטריה
אוסטרליה   אוסטרליה
אוקראינה   אוקראינה
אורוגוואי   אורוגוואי
אזרבייג'ן   אזרבייג'ן
איחוד האמירויות הערביות   איחוד האמירויות הערביות
איטליה   איטליה
איי בהאמה   איי בהאמה
איי מרשל   איי מרשל
קומורו   קומורו
אינדונזיה   אינדונזיה
איסלנד   איסלנד
אירלנד   אירלנד
איראן   איראן
אל סלוודור   אל סלוודור
אלבניה   אלבניה
אלג'יריה   אלג'יריה
אנגולה   אנגולה
אנדורה   אנדורה
אנטיגואה וברבודה   אנטיגואה וברבודה
אסטוניה   אסטוניה
אפגניסטן   אפגניסטן
אקוודור   אקוודור
ארגנטינה   ארגנטינה
ארובה ארובה
אריתריאה   אריתריאה
ארמניה   ארמניה
ארצות הברית   ארצות הברית
אתיופיה   אתיופיה
בוטסואנה   בוטסואנה
בולגריה   בולגריה
בוליביה   בוליביה
בוסניה והרצגובינה   בוסניה והרצגובינה
בורונדי   בורונדי
בורקינה פאסו   בורקינה פאסו
בחריין   בחריין
בלגיה   בלגיה
בליז   בליז
בלארוס   בלארוס
בנגלדש   בנגלדש
בנין   בנין
ברבדוס   ברבדוס
ברוניי   ברוניי
ברזיל   ברזיל
גאנה   גאנה
גבון   גבון
גואטמלה   גואטמלה
גיאנה גויאנה
ג'יבוטי   ג'יבוטי
גינאה ביסאו   גינאה ביסאו
גינאה המשוונית   גינאה המשוונית
גינאה   גינאה
גמביה   גמביה
ג'מייקה   ג'מייקה
גאורגיה   גאורגיה
גרמניה   גרמניה
גרנדה   גרנדה
דומיניקה   דומיניקה
דנמרק   דנמרק
דרום אפריקה   דרום אפריקה
דרום סודאן   דרום סודאן
קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית
האיטי   האיטי
האיים האנטילים
המלדיביים האיים המלדיביים
הודו   הודו
הולנד   הולנד
הונגריה   הונגריה
הונדורס   הונדורס
הוותיקן   הוותיקן
הממלכה המאוחדת   הממלכה המאוחדת
הפיליפינים   הפיליפינים
הרפובליקה הדומיניקנית   הרפובליקה הדומיניקנית
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו   הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
הרפובליקה של קונגו   הרפובליקה של קונגו
הרפובליקה המרכז אפריקאית   הרפובליקה המרכז אפריקאית
וייטנאם   וייטנאם
ונצואלה   ונצואלה
זימבבואה   זימבבואה
זמביה   זמביה
חוף השנהב   חוף השנהב
טוגו   טוגו
טונגה   טונגה
טורקיה   טורקיה
טנזניה   טנזניה
טרינידד וטובגו   טרינידד וטובגו
יוון   יוון
יפן   יפן
ירדן   ירדן
ישראל   ישראל
כווית   כווית
כף ורדה   כף ורדה
לאוס   לאוס
לבנון   לבנון
לוב   לוב
לוקסמבורג   לוקסמבורג
לטביה   לטביה
ליבריה   ליבריה
ליטא   ליטא
ליכטנשטיין   ליכטנשטיין
לסוטו   לסוטו
מאוריציוס   מאוריציוס
מאוריטניה   מאוריטניה
מאלי   מאלי
מדגסקר   מדגסקר
מוזמביק   מוזמביק
מולדובה   מולדובה
מונגוליה   מונגוליה
מונקו   מונקו
מונטנגרו   מונטנגרו
מזרח טימור   מזרח טימור
מיאנמר   מיאנמר
מלאווי   מלאווי
מלזיה   מלזיה
מלטה   מלטה
מצרים   מצרים
מקדוניה   מקדוניה
מקסיקו   מקסיקו
מרוקו   מרוקו
נאורו   נאורו
נורווגיה   נורווגיה
ניגריה   ניגריה
ניו זילנד   ניו זילנד
ניז'ר   ניז'ר
ניקרגואה   ניקרגואה
נמיביה   נמיביה
נפאל   נפאל
סאו טומה ופרינסיפה   סאו טומה ופרינסיפה
סודאן   סודאן
סווזילנד   סווזילנד
סומליה   סומליה
סוריה   סוריה
סורינאם   סורינאם
סיירה לאון   סיירה לאון
סיישל   סיישל
הרפובליקה העממית של סין סין
סינגפור   סינגפור
סלובניה   סלובניה
סלובקיה   סלובקיה
סנגל   סנגל
סנט וינסנט והגרנדינים   סנט וינסנט והגרנדינים
סנט לוסיה   סנט לוסיה
סנט קיטס ונוויס   סנט קיטס ונוויס
ספרד   ספרד
סרביה   סרביה
סרי לנקה   סרי לנקה
עומאן   עומאן
עיראק   עיראק
ערב הסעודית   ערב הסעודית
פולין   פולין
פורטוגל   פורטוגל
פיג'י   פיג'י
פינלנד   פינלנד
פנמה   פנמה
פפואה גינאה החדשה   פפואה גינאה החדשה
פקיסטן   פקיסטן
פרגוואי   פרגוואי
פרו   פרו
צ'אד   צ'אד
צ'ילה   צ'ילה
צ'כיה   צ'כיה
צרפת   צרפת
קובה   קובה
קולומביה   קולומביה
קוסטה ריקה   קוסטה ריקה
קזחסטן   קזחסטן
קטר (מדינה)   קטר
קירגיזסטן   קירגיזסטן
קמבודיה   קמבודיה
קמרון   קמרון
קנדה   קנדה
קניה   קניה
קפריסין   קפריסין
קרואטיה   קרואטיה
רואנדה   רואנדה
רומניה   רומניה
רוסיה   רוסיה
שוודיה   שוודיה
שווייץ   שווייץ
תאילנד   תאילנד
תוניסיה   תוניסיה
תימן   תימן

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אינטרפול בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מכה לרוסיה: האינטרפול מינה דרום קוריאני לראשות הארגון, באתר וואלה! NEWS‏, 21 בנובמבר 2018
  2. ^ המאמר נסקר במאמר האינטרפול וועידת ואנזה בספרו של יוסף ולק, כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 155–159.
  3. ^ 3.0 3.1 איילת שני, בכל מקום שהגעתי אליו בחקירת ליברמן, זה היה כאילו מישהו היה שם לפני, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2018
  4. ^ ברק רבידהאינטרפול הצביע בעד קבלת "מדינת פלסטין" לארגון, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2017