איסאק באבל

סופר יהודי בשפה הרוסית
(הופנה מהדף איסאק בבל)

איסָאק (יצחק) עמנואילוביץ' בַּאבֶּלכתב רוסי: Исаа́к Эммануи́лович Ба́бель;‏ 30 ביוני 189427 בינואר 1940) [1]היה סופר, עיתונאי, מחזאי רוסי-סובייטי יהודי. ידוע בעיקר בשל הסיפורים הקצרים שכתב. מגדולי הסופרים הרוסים במאה ה-20. הוצא להורג על ידי הנ.ק.ו.ד. בתקופת סטלין.

איסאק באבל
Isaac Babel.jpg
לידה 13 ביולי 1894
אודסה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 27 בינואר 1940 (בגיל 45)
בוטירקה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, פרוזאיסט, עורך תורם, כתב צבאי, איש צבא, סופר, תסריטאי, מחזאי, עיתונאי, במאי קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אנטונינה פירוז'קובה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודים ילידי אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Kyiv National Economic University named after Vadym Hetman עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית, עברית, יידיש, צרפתית, אוקראינית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פרוזה, סיפור סקטץ', סיפור קצר, מחזה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Red Cavalry עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1921–27 בינואר 1940 (כ־19 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

איסאק באבל נולד בעיר אודסה (כיום באוקראינה) בפרבר מולדבאנקה. אביו היה סוחר בציוד חקלאי. בשנות ילדותו הראשונות עברה המשפחה לעיר ניקולאייב, שם גרה בזמן ניסיון המהפכה של 1905 והפוגרומים שפרצו באודסה ובעיר מגוריהם. לאחר שנה המשפחה חזרה לאודסה והפעם למגורים במרכז העיר.

על מנת להיכנס ללימודים בבית הספר למסחר באודסה, שבו הונהגה מכסה (נומרוס קלאוזוס) של עד 5% יהודים, היה על באבל להתחרות במועמדים יהודים אחרים. על אף שהשיג ציונים טובים, נתפס מקומו של באבל על ידי מועמד אחר שהוריו שיחדו את פקידי בית הספר. באבל למד בביתו במשך שנה, ובנוסף למקצועות בית הספר הרגילים למד גם תלמוד ומוזיקה. בהשראת מורו לצרפתית וספרות העריץ באבל את גוסטב פלובר וגי דה מופאסאן, וסיפוריו הקצרים הראשונים נכתבו בצרפתית.

לאחר שנכשל ניסיונו להירשם לאוניברסיטת אודסה, שוב בשל בעיות נומרוס קלאוזוס, נרשם באבל ללימודים אקדמיים במכון קייב לפיננסים ועסקים. בקייב פגש באבל את יבגניה גרונפיין, מי שלימים תהיה אשתו. הסיפור הראשון שפרסם באבל, שלוימה הזקן הופיע ב קייב ב 1913. הסיפור נכתב על רקע גירוש היהודים מהכפרים וגל האנטישמיות שליווה את משפט בייליס[2].

לאחר שסיים את לימודיו ב-1915 עבר באבל לפטרוגרד, שם הכיר את מקסים גורקי שהשפיע עמוקות על המשך דרכו. אחד מסיפוריו הראשונים הסיפור על השובך שלי הוקדש לגורקי.[3] שניים מסיפוריו הראשונים של באבל פורסמו בכתב העת של גורקי ליטופיס (דברי הימים) ב 1916.

בסוף 1916 התגייס באבל לצבא האימפריה הרוסית והוצב בחזית הרומנית במלחמת העולם הראשונה. בחורף 1917 חלה, ופונה לאודסה. לאחר מהפכת אוקטובר הגיע לפטרוגרד. הוא הועסק כמתרגם באגף לריגול נגדי בצ'קה, ופרסם אמרים בעיתונו המנשביקי של גורקי נובאיה ז'יזן שלנין סגר ביולי 1918[4]. ב-9 באוגוסט 1919 נישא באבל ליבגניה גרונפיין.

 
"הצטרף לחיל הפרשים האדום" כרזה של המפלגה הסוציאליסטית-אוקראינית בזמן המלחמה נגד פולין שבה השתתף איסאק באבל, 1920
 
הקומיסר הצבאי נושא דברים בפני יהודי העיירה. פי הסיפור ברסטצ'קו. ציור של יפים לדיז'ינסקי, 1967מתוך הסדרה איסָאק באבל: חיל הפרשים

באביב 1920 הצטרף אל שורות הצבא האדום ככתב צבאי בארמיית הפרשים הראשונה עמה נטל חלק במלחמה הפולנית-סובייטית, שבה כשל הצבא האדום בייצוא המהפכה למדינות נוספות. הוא תיעד את הזוועות שבהן חזה ביומן, שבו השתמש לאחר מכן לכתיבת הספר "חיל הפרשים" – אוסף של סיפורים קצרים המתארים את המלחמה. הוא חזר חולה לאודסה, ויצא עם רעייתו להחלמה בגיאורגיה ובקווקאז, שם פרסם מאמרים בעיתונות המקומית.

בין 19231924 כתב את סיפורי אודסה ואת רוב הסיפורים של "חיל הפרשים". כמה מהם פורסמו ב-1924 במגזין האוונגארד הידוע LEF. הסיפורים, שלא תמיד החמיאו לצבא האדום והתיאור הישיר של זוועות המלחמה, הקימו עליו מספר אויבים בעלי השפעה, ובהם סמיון בודיוני, מפקד הארמייה. למרות זאת הצליח באבל לפרסם את הספר ב 1926, והוא תורגם למספר שפות זמן קצר לאחר מכן, והפך את באבל לסופר ידוע ומוערך מאוד.

ב-1925 היגרה אשתו של באבל לפריז וב 1929 נולדה שם בתו נטליה. באבל נסע מספר פעמים לבקר את משפחתו בפריז ובבריסל (לשם היגרו אמו ואחותו). על רשמיו מהחיים בצרפת ובאיטליה סיפר במאמרים ובהרצאות, בהם תיאר את חיי הרוסים "הגולים הלבנים" ואת עליית הפאשיזם. ניסיונו לאחד את משפחתו ולחזור עם אשתו לברית המועצות נכשל, והוא העדיף, על אף הקשיים הגוברים, לחזור ולחיות ברוסיה, שרק בה ובשפתה הרגיש בן-בית. ב־1932 נשא לאישה את אנטונינה פירוז'קובה, אשתו השנייה וכותבת הביוגרפיה שלו לאחר מותו. ב-1935, לאחר מספר רב של בקשות, נסע בפעם האחרונה לבקר את משפחתו בפריז שם גם נשא נאום בפני קונגרס הסופרים האנטי-פשיסטי.

באבל המשיך לכתוב סיפורים, מחזות, תסריטים ומאמרים, אך אך ככל שגברו המגבלות שהטיל סטלין על חופש הביטוי, והשתלטות הריאליזם הסוציאליסטי התקשה יותר ויותר לכתוב ולפרסם. ב-1930 נסע לאוקראינה וחזה באכזריות של תהליך הקולקטיביזציה. בסיפורים שכתב לאחר שחזר התקשה להסתיר את רשמיו הקשים, ורק סיפורים בודדים מתוך הספר שהתכוון לכתוב פורסמו. [5]

בזמן הקמפיין הסטליניסטי כנגד הפורמליזם נמתחה על באבל ביקורת קשה, ובקונגרס של איגוד הסופרים הסובייטים ב-1934 העיר באבל שהוא הופך ל"אמן בז'אנר ספרותי חדש, ז'אנר השתיקה". ופרש בהדרגה מהחיים הציבוריים.

לאחר מותו החשוד של גורקי ב-1936 החל באבל לראות את סופו. ב-15 במאי 1939 התאמתו חששותיו, והוא נעצר והואשם בריגול, ולאחר הודאה כפוייה נשפט, הורשע וב-27 בינואר 1940 הוצא להורג בירייה. לפי רישומים סובייטיים רשמיים, באבל נפטר במחנה מאסר בסיביר ב-17 במרץ 1941. כל כתבי היד ומסמכיו הוחרמו על ידי הנ.ק.ו.ד. ואבדו.

ב-23 בדצמבר 1954, שנה לאחר מותו של סטלין, זוכה באבל באופן פומבי מכל ההאשמות נגדו.

על שמו רחוב בחיפה.

חיל הפרשיםעריכה

באבל התגייס במאי 1920 לצבא האדום ככתב צבאי בארמית הפרשים הראשונה. הארמייה, בפיקודו של סמיון בודיוני, זכתה לתהילה לאחר ניצחונותיה המרשימים עלהצבא הלבן במלחמת האזרחים. באפריל 1920 הארמייה עברה לחזית של המלחמה הפולנית-סובייטית. המלחמה התנהלה באזורים מולטי אתניים. שחיו בהם אוקראינים ופולנים, קולוניסטים צ'כים וגרמנים, ובעיקר יהודים. זה היה תחום המושב של האימפריה הרוסית, וגליציה המערבית שהייתה בתחומי הקיסרות האוסטרו-הונגרית. תחילת המלחמה הייתה מוצלחת מאוד. יחידות הצבא האדום שחררו את קייב והתקדמו לכיוון אוקראינה המערבית, אך במהלך אוגוסט 1920 הארמייה הפסידה לצבא הפולני, נסוגה והועברה לחזית אחרת. באבל ליווה את הקרבות הקשים ככתב של עיתון הארמייה הפרש האדום. במאמרים שכתב לעיתון, בחתימת ק. ליוטוב, פאר את גבורת הלוחמים וגם קרא להם לנקום באויבים הפולנים על הפוגרומים שערכו ביהודים. את מחשבותיו ואת רשמיו תיעד באבל ביומן שכתב כמעט מדי יום במהלך הקרבות, מתוך מחשבה שהרשימות ישמשו כחומר גלם לכתיבה ספרותית.[6]

בסיפורי חיל הפרשים משלב באבל בדיון ומציאות. הוא מתאר ימי ניצחון וימי מפלה, אך בעיקר אפיזודות מחיי היום- יום של הלוחמים. גיבורי הסיפורים הם הקוזאקים מחבל קובאן, אנשי הארמייה הראשונה, מהמפקדים הבכירים ועד אחרוני הטוראים. המספר ליוטוב, שהוא בן דמותו של באבל, שונה מהם בכל מובן והוא גם מוקסם וגם סולד מהם. הוא יהודי, אינטליגנט, ממושקף, חלוש ורך לב, והם קשוחים ושואפי קרבות, אנטישמים, בורים, אכזריים וחסרי חמלה. יש בהם אמיצי לב עד טירוף, ויש עלובי נפש ותחמנים. מסירותם ואהבתם נתונה בעיקר לסוסיהם והאידאולוגיה הבולשביקית לא ממש מובנת וקרובה לליבם, אך הם מזדהים עם הנקמה במעמד האדונים שהיא מאפשרת להם. הוא מתאר את החיים בחזית כמסכת של תלאות וקושי בלתי נסבלים, שיש בהם רק רגעי חסד אנושיים נדירים. באבל מתאר את סבלם של האזרחים, קרבנות המלחמה בעל כורחם. איכרים שהצבא חומס את יבוליהם ומשאיר אותם בחוסר כל, עיירות שנשדדו ונחרבו, בתי כנסת וכנסיות שחוללו. הוא מתאר באירוניה את המפגש הקשה בין האזרחים והקוזאקים, לוחמי הארמייה, האמורים להביא לתושבים את בשורת השחרור הסובייטית, אך הם מתעמרים בהם או אדישים לסבלם. הסבל הנורא מכל שמור לנשים, כאשר מעשי האונס נחשבים בעיני הלוחמים כזכות מוכרת וברורה מאליה. לוחמי הארמייה פולשים לבתי התושבים, בוזזים אותם ומתגוררים בהם והנשים הן אלה שעושות מאמץ עילאי לאפשר למשפחותיהן לשרוד תחת דיכוי והשפלה. באבל אינו חוסך גם בתיאור ההשפלה, הביזוי, וההתעללות שעוברות גם הנשים המצורפות אל החיל, כאחיות וכסניטאריות, מצד הלוחמים השותפים להן לתלאות .

מקום בולט במיוחד מקדיש באבל למפגש עם היהודים. הם שרדו פוגרומים שערכו בהם החיילים הפולנים, הצבא הלבן ובעיקר הצבא האוקראיני של פטליורה. גם פרשי הדיוויזיה הראשונה מתעללים בהם. הוא מתאר אותם כמי שחיים בעליבות נוראה ובעוני מחפיר, אם כי יש בהם גם אמידים ובעלי בתים נאים. בסיפורים כמו גדליה, הרבי, ובן הרבי, הוא מתאר יהודים ערמומיים, מכוערים ומעוררי דחיה וגם כאלה המנסים ומצליחים לשמור על צלם האדם שלהם ועל קיום אמונתם ומנהגיהם בכל מחיר. מפגשיו של ליוטוב-באבל עם יהודי העיירות של תחום המושב וגליציה, השונים כל כך מהיהודים שהכיר באודסה, מתוארים מתוך אמפתיה וחמלה. ליוטוב המספר, בן דמותו של באבל, מבקש לפגוש את הרבי הזקן, רבי מוטלה, היושב עם חסידיו בערב שבת. הרבי שואל אותו: "מנין בא יהודי ? - מאודסה - ... ובמה עוסק יהודי ? - אני כותב בחרוזים את עלילות הרשלה האוסטרופולי.[7].. מה למד יהודי ? - תורה - מה מחפש יהודי ? - שמחה"[8]

 
"חיל הפרשים" מאת איסאק באבל, מוסקבה 1926

הסיפורים הראשונים של חיל הפרשים הופיעו כבר בשנים 1921 - 1923 בכתבי עת באודסה ובמוסקבה. קובץ הסיפורים חיל הפרשים (Конармия, Konarmiya,) המכיל 34 סיפורים פורסם ב 1926 בהוצאה הסובייטית הממשלתית "גוסאיזדט". הוא שב ויצא לאור בשמונה מהדורות ותורגם תוך מספר שנים לאנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית וגרמנית והפך את באבל לסופר בינלאומי מפורסם. עם זאת, התיאור הריאליסטי ובמקרים רבים המאוד לא מחמיא ללוחמי הדיוויזיה ובעיקר למפקדים, הקים לו שונאים בצמרת השלטון ותרם לרדיפה נגדו ולחיסולו.

סיפורי אודסהעריכה

תשעה מהסיפורים שכתב באבל הוכתרו על-ידו בכותרת "סיפורי אודסה". רק ארבעה מסיפורים אלה נקבצו יחד בחייו של באבל ופורסמו בקובץ בשם זה ב 1931.[9][10]

 
כרזה של הסרט בניה קריק, ברית המועצות 1926

במוקד סיפורי אודסה עומד רובע העוני מולדבאנקה, שרוב דייריו היו יהודים. רבים מהם עניים מרודים, קבצנים, או סוחרים זעירים, רוכלים "סוחרי אוויר" (לופטמנטשען), עגלונים וסבלים. גיבורי הסיפורים הם אנשי העולם התחתון היהודי של אודסה. הם השולטים ברחוב ביד רמה, מטילים אימה על הבורגנים ובעלי הרכוש, ומשטים במשטרה. ראש וראשון להם הוא בניה קריק, המכונה המלך. בניה הוא בן דמותו של מישקה יאפונצ'יק, מי שהיה ראש כנופית פשע יהודית באודסה, שהגן על היהודים בפוגרומים בזמן מלחמת האזרחים ואחר כך נורה למוות על ידי הבולשביקים. דמויות אחרות הם בעלי זרוע החוברים לעולם התחתון: אביו של בניה, מנדל קריק, בריון גס רוח ואלים, בעל עסק גדול של עגלות, ליובקה קוזאק, בעלת בית מרזח ובית בושת, המנהלת עסקים אפלים, והעגלון פרוים גרץ, "שהוא המנהיג האמיתי של ארבעים אלף הגנבים שבאודיסה"[11]. באבל מתאר אותם ואת מעלליהם בהתפעלות לא ממש מוסתרת ובהומור. בניה הוא מעין רובין הוד יהודי השודד את הגבירים ונדיב לנדכאים. גם פרוים גראץ, אביה של באסקה המייחלת לחתן ונדחית בגלל מעמדו הנחות של האב, מתואר מתוך אמפתיה ואפילו חיבה. ניכר שבאבל מעריץ את היהודים האלה על שהם חזקים, אינם מפחדים מאיש, ושמים לצחוק את המשטרה - אותה משטרה שהעלימה עין כשהתחוללו הפוגרומים ביהודי העיר. המהפכה הבולשביקית שמה קץ לעולם התחתון היהודי של אודסה. ובאבל, המאמין במהפכה, יודע שאין לו מקום במשטר החדש.

הפרוזה של באבלעריכה

הפרוזה של באבל מתייחדת בכך שהיא תמציתית, דחוסה ומלאה בניגודים חריפים. תיאוריו של באבל משלבים בין נטוריאליזם גס וברוטאלי, שבו הוא בוחר לתאר את פרטי המציאות, לבין פאתוס רומנטי ופיוטי. גם כשהוא מתאר את אימי המלחמה או חיים של ניוול, סיאוב ואומללות, הוא משתמש בדימויים מלאי יופי. נילי מירסקי מוצאת את הניגודיות גם בדרך שבה הוא רואה את העולם ומתאר אותו.

את דרכי הסתכלותו של באבל בעולם מאפיינים ריחוק רגשי גמור, כביכול, שנקרע מפעם לפעם בפרץ של הזדהות עזה; הסתכלות מתנכרת, אירונית, שמתוכה מבליחה ראיית הדברים מבפנים. ודווקא כבליו של הניכור, שהוא ספק התגוננות וספק צינה ממשית – מעניקים להזדהות את כוחה[12].

מירסקי מגדירה את באבל כ"משורר בפרוזה". אך באבל הוא סופר, המספר סיפורים ומעשיות, לא פחות מכפי שהוא משורר. (שלא כתב שורת שירה אחת בימיו, כפי שמציינת מירסקי) הייחוד שלו הוא בעירוב הבלתי רגיל בין סיפור המתנהל כאילו בשטף, כמעשיה, לבין השימוש במטאפורות מפתיעות ונועזות ההופכות את הסיפור לשירה. מה שמחבר ומחשק את הניגודים האלה הם המשפטים המלוטשים והמצומצמים, שעליהם שקד באבל בכל יצירותיו[13].

ספריו של באבל בעבריתעריכה

  • סיפורים (תרגם: אברהם שלונסקי), מרחביה: ספרית פועלים, 1963.
  • להמשיך אל השמש: סיפורים ורשימות (תרגם: אברהם שלונסקי; הביא לדפוס אריה אהרוני), ספרית פועלים, יד שלונסקי, 1984.
  • שלושה סיפורים של יצחק באבל : מעשה בשובכי המלך בן הרבי, תרגמה מרוסית : חמוטל בר-יוסף, הוצאת משרד החינוך והתרבות, מרכ'ל תוכניות לימודים, 1987.
  • חיל הפרשים ועוד סיפורים (תרגמה: נילי מירסקי), הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 1987 (מהדורה חדשה - הספריה החדשה ב-2002)
  • איסאק באבל, כל הכתבים: כרך ראשון, הסיפורים תרגום מרוסית: חמוטל בר-יוסף, עריכה מדעית: אפרים זיכר הוצאת כרמל, ירושלים, 2008.
  • איסאק באבל - כל הכתבים: כרך שני - מחזות תסריטים וסיפורים תרגום מרוסית: חמוטל בר-יוסף, עריכה מדעית: אפרים זיכר, הוצאת כרמל ירושלים 2009
  • איסאק באבל - כל הכתבים: כרך שלישי - מסות זכרונות ונאומים תרגום מרוסית: חמוטל בר-יוסף, עריכה מדעית: אפרים זיכר הוצאת כרמל ירושלים 2009

מחזות שהועלו בארץעריכה

לקריאה נוספתעריכה

I. Babel (Isaak), 1894-1940;Babel, Nathalie;c2002

New York : W.W. Norton

  • Geschichten aus Odessa : autobiographische Erzählungen / I. Babel ; Deutsch von Milo Dor und Reinhard Federmann.

I. Babel (Isaak), 1894-1940;Dor, Milo, 1923-2005 ; Federmann, Reinhard, 1923-;1987

München : Deutscher Taschenbuch Verlag

  • Isaac Babel's selected writings : authoritative texts, selected letters, 1926-1939, Isaac Babel through the eyes of his contemporaries, Isaac Babel in criticism and scholarship / Isaac Babel ; translated by Peter Constantine ; selected and edited by Gregory Freidin.

I. Babel (Isaak), 1894-1940;Constantine, Peter, 1963- ; Freidin, Gregory;c2010

New York : W.W. Norton & Co

  • Izaak Babel na scenach polskich / Czesław Andruszko.

Czesław Andruszko;Babel, I. (Isaak), 1894-1940;2005 Poznań : Uniwersytet im. Adama Mickiewicza

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תאריך הלידה של באבל, כפי שמופיע במספר פרסומים ובהם בוויקיפדיה באנגלית הוא 13 ביולי. אך בכרונולוגיה שמופיעה בהוצאה של כל כתבי באבל באנגלית שנערכה על ידי בתו נטאלי באבל התאריך הוא 30 ביוני. The Complete Works of Isaac Babel, New York 2001 p.1052
  2. ^ איסאק באבל: כל הכתבים כרך ראשון הסיפורים, תרגום: חמוטל בר-יוסף. עריכה הערות ופתח דבר: אפרים זיכר, ירושלים: כרמל, 2008, פרק הערות. עמ' 397
  3. ^ הסיפור פורסם ב 1925. ראה אפרים זיכר, הערות, כל כתבי איסאק באבל כרך א' עמ' 413
  4. ^ Editor: Nathalie Babel, the Complete Works of Isaac Bbel, New York: Norton & Company, 2001, פרק Isaac Emmanuelocich Babel A Chronoligy, עמ' 1052
  5. ^ הסיפור גאפה גוז'בה נדפס בכתב העת נוביי מיר ב 1931 בצירוף תת-כותרת "פרק ראשון מתוך הספר וליקיה קריניצה". הסיפור קוליבושקה פורסם רק ב 1963 בניו-יורק. ראה: אפרים זיכר איסאק באבל כל הכתבים כרך ראשון, עמ' 16 ועמ' 420. הסיפורים מופיעים שם בעמ' 363 -375
  6. ^ המאמרים מופיעים ב איסאק באבל כל הכתבים בתרגום חמוטל בר-יוסף ובעריכת אפרים זיכר, כרך שלישי עמ' 89 - 95. היומן מופיע בכרך השני עמ' 299 - 379
  7. ^ התשובה נראית כתשובה אירונית, כמעין תגובה על דברי הרב האומר על אודסה:"עיר של יראת שמים"...ורומז בכך למוניטין של אודסה כעיר אפיקורסית. אך באבל פרסם ב מרץ 1918 סיפור בשם "שבת נחמו" שהיה עיבוד של סיפור עם ביידיש על הרשלה מאוסטרופולי. ראה: אפרים זיכר איסאק באבל כל הכתבים כרך ראשון, הערות, עמ' 398
  8. ^ איסאק באבל, חיל הפרשים ועוד סיפורים, תרגום: נילי מירסקי, תל אביב: הספריה החדשה, 2002, פרק הרבי, עמ' 74 - 75
  9. ^ רוב הסיפורים פורסמו קודם במגזינים. המלך וצדק בסוגריים פורסמו באודסה ב 1921, ככה היו עושים זאת באודסה ב-1923, ליובקה קוזאק והאב ב 1924. קארל יענקל ב 1931 וסופו של בית המחסה לזקנים ב 1932 . אפרים זיכר, הערות בכרך הראשון של כל כתבי איסאק באבל עמ' 398 - 401
  10. ^ בחיל הפרשים ועוד סיפורים בתרגום נילי מירסקי, בהוצאת הספריה החדשה מופיעים רק חלק מהסיפורים. הסיפורים כולם מופיעים באיסאק באבל כל הכתבים כרך ראשון בתרגום חמוטל בר-יוסף בהוצאת כרמל
  11. ^ איסאק באבל, חיל הפרשים ועוד סיפורים, תרגום: נילי מירסקי, הספריה החדשה, 2002, פרק פרויים גראץ', עמ' 37 - 41
  12. ^ נילי מירסקי, איסאק באבל חיל הפרשים ועוד סיפורים, הספריה החדשה, 2002, עמ' על הכריכה
  13. ^ נילי מירסקי, איסאק באבל חיל הפרשים ועוד סיפורים, הספריה החדשה, 2002, פרק איסאק אמנואילוביץ' באבל: משורר בפרוזה, עמ' 213 - 217