איסור משכב זכר
איסור משכב זכר או משכב זכור הוא מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, האוסרת קיום יחסי מין אנאליים בין גברים. איסור זה אינו מתייחס ליחסים בין נשים, יחסים בין גבר וטומטום או גבר ואנדרוגינוס, אלא ליחסים בין גברים בלבד. איסור זה נחשב כחלק מאיסורי עריות[1], הנחשבים בין האיסורים החמורים ביותר בהלכה.
| מקרא | ויקרא, י"ח, כ"ב |
|---|---|
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ה, עמוד א' |
| משנה תורה | ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה י"ד |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ש"נ ספר החינוך, מצווה ר"ט |
  | |
מקור האיסורעריכה
מקור האיסור מפורש בספר ויקרא: ”וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא” (ויקרא, י"ח, כ"ב). חכמים למדו כי הריבוי במונח "משכבי אישה" מרמז כי יש באישה יותר מסוג משכב אחד והוא האסור במשכבי זכר[2].
עונשם של שני הגברים שקיימו את המשכב מפורש בהמשך הפסוק ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם” (ויקרא, כ', י"ג). בזמן הסנהדרין, העונש על העובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה[3], והעובר בשוגג (כגון שהתבלבל ולא ידע על מי בא) חיב חטאת[4]. לדעת רוב הפוסקים איסור משכב זכר נחשב כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים שחל עליהם דין ייהרג ואל יעבור, אם כי דעת הפני יהושע, שאינו בכלל דין 'יהרג ואל יעבור'[דרוש מקור].
תלמוד במסכת סוכה מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: ”בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד[5].” בספר הקבלי שער הגלגולים מופיע העונש הצפוי לעוברים על איסור זה: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."[6]
דיני האיסורעריכה
איסור התורה לשכב "אֶת זָכָר" "מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" מפורש כאיסור על יחסי מין אנאליים בין שני גברים, מה שמגדיר רש"י: "מכניס כמכחול בשפופרת"[7]. לעניין חיוב מיתה, מעשה החדירה הוא האסור אפילו ללא גמר הביאה[8].
יחסי חיבה (כגון חיבוק ונישוק כאוהבים) והן כל סוג של יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים אסורים משום איסור קרבה לעריות שלחלק מן הדעות הוא מדאורייתא ולחלק מדרבנן וגם משום שפיכת זרע לבטלה. גם בזמן הסנהדרין אין על מעשים אלו עונש מוות אלא ענישה במכת מרדוּת (מלקויות שניתנים בעבירה על איסורי חכמים ושונות באופיין מעונש מלקות מדאורייתא) או לדעות הסוברות שהאיסור הוא מדאורייתא במלקות. בניגוד לדעת רבי יהודה שהוסיף סייגים על איסורים אלו, ואסר על שני רווקים לישון יחד תחת שמיכה אחת משום ייחוד, חכמים סברו שאין צורך באיסור זה, משום ש"לא נחשדו ישראל על משכב זכור"[9]. רבי יוסף קארו בשולחן ערוך פסק כדעת חכמים, אך כתב שאף על פי כן, ”בדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר”[10]. עם זאת רבים מן האחרונים ובניהם הרב יוסף שלום אלישיב סוברים שאין בזכר איסור קרבה לעריות מצד עצמו[11].
גבר בעל נטייה הומוסקסואלית מולדת אינו נחשב כאנוס לעניין האיסור ולא נפטר מהעונש[12]. למרות שבהלכה היהודית אין עונש על עבירות אלא מגיל 13 ויום אחד, האיסור חל על בני 9 ומעלה שביאתם נחשבת ביאה[13].
במסכת סנהדרין מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי התוספות הסבירו את ההבחנה בכך שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להיבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך"[14]. הרא"ש חלק על התוספות, באומרו שדחוק להבדיל בפסול לעדות בין איסורי עריות שונים, על סמך ההנחה שבמשכב זכור התאוה אינה חזקה כל כך[15].
טעמי האיסורעריכה
טעמים רבים נאמרו על איסור זה. על פי ספר החינוך: ”השם ברוך הוא חפץ בישוב עולמו אשר ברא ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכבי הזכרים, כי הוא באמת השחתה שאין בדבר תועלת פרי ולא מצוות עונה, מלבד שענין אותו (י"ג טנוף) טרוף נמאס ומכער הוא מאד בעיני כל בעל שכל. והאיש שנברא לעבדת בוראו לא ראוי (י', ג להתגאל) להתנול במעשים מכערים כאלה.”
בקרב הגוייםעריכה
איסור משכב זכר הוא בין שבע מצוות בני נח שנצטווה אדם הראשון בבריאתו על ידי האלוהים, ובהמשך נצטוו בני נח. כך כתב הרמב"ם בספר משנה תורה:
על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים... שש עריות אסורות על בני נח: האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה. שנאמר: "על כן יעזוב איש את אביו" - זו אשת אביו; "ואת אמו" - כמשמעה; "ודבק באשתו" - ולא באשת חבירו; "באשתו" ולא בזכור; "והיו לבשר אחד" - להוציא בהמה, חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד. ונאמר "אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה".
המקורות מתארים עמים עתיקים רבים כפרוצים באיסור זה, החל מדור המבול[16], מעשי סדום ועמורה[17], מצרים[18], ועמי ארץ ישראל לפני כיבוש יהושע[דרוש מקור]. בעברית בהשפעת שפות אירופיות מקובל המושג "מעשה סדום", בעבור משכב זכר. גם תרבויות יוון ורומא בהן מערכת יחסים מינית בין שני גברים הייתה דבר מקובל, הניעו את החכמים לקבוע כי יש לגויים חזקה להימשך לגברים ואסרו על יהודים להתייחד עם גברים גויים.
ביהדות הקונסרבטיביתעריכה
לרבני היהדות הקונסרבטיבית דעה מתירנית בנושא מזו של היהדות האורתודוקסית. דוגמה לכך היא דברי הרב הרשל מאט, פרופסור בבית המדרש לרבנים באמריקה, ולפיהם איסור משכב זכר מופנה רק אל מי שיש להם משיכה טבעית אל בני המין השני ומשום כך הם מצווים על פרייה ורבייה. הומוסקסואלים, לפי מאט, הם חסרי יצר המשיכה לבני המין השני ועל כן אין טעם למנוע מהם לממש את משיכתם המינית. גישתו של מאט זכתה לתמיכה גם בקרב רבנים קונסרבטיבים מישראל[19].
ראו גםעריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
לקריאה נוספתעריכה
- שולחן ערוך אבן העזר, סימנים ט"ו, כ', כ"ד.
- משכב זכר באתר מכון שלזינגר לחקר הלכה בשערי צדק
קישורים חיצונייםעריכה
- טל איתן, דיון באיסור משכב זכר, GoGay, 14/4/2001
- ירון בן-נאה, משכב זכר בחברה היהודית העות'מאנית, בתוך ציון, שנה סו, ב, תשס"א.
- הרב אליעזר מלמד, מחלת הדור והיחס אליה, באתר ערוץ 7, מתוך העיתון בשבע, ח' באדר תשע"ה, 27 בפברואר 2015
- רוחמה וייס, הפוליטיקה של הדת: ההלכה הייתה יכולה לאפשר הומוסקסואליות, באתר ynet, 1 במאי 2020
- מידע על משכב זכר בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד'
- ^ המוגדר בהלכה כ"שלא כדרכה" (של אישה), דהיינו יחסי מין אנאליים.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד'; שם, שם, הלכה יד; שם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ט"ו, הלכה י'.
- ^ שם, ספר קרבנות, הלכות שגגות, פרק א', הלכה ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט, עמוד א'
- ^ שער הגילגולים מאת רבי חיים ויטאל, הקדמה כב.
- ^ פירוש רש"י על ויקרא כ יג. המקור בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"א, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ד, עמוד ב'; רמב"ם איסורי ביאה א יד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ"ב, עמוד א'
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ד, סעיף א'
- ^ קובץ תשובות חלק ג' סימן קפד
- ^ שמונה קבצים, הראי"ה, ו, צט, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק י"א, הלכה ה'
- ^ תוספות, על תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד ב', בפסקה "החשוד"
- ^ פסקי הרא"ש, מסכת סנהדרין, פרק ג, סימן יג
- ^ בראשית רבה כו ט
- ^ בראשית רבה נ י
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה ח'
- ^ רונן לוביץ, סלידה, סובלנות או מתירנות: יחס היהדות להומוסקסואליות, דעות 11, עמ' 13, 2002