פתיחת התפריט הראשי

איסור משכב עם אחות האב, הוא אחד מחמישה עשר איסורי עריות שנמנו בפרשת אחרי מות, שהעונש על העובר במזיד על כל אחד מהם הוא כרת, ובשוגג - הבאת קרבן חטאת לבית המקדש.

איסור משכב עם אחות האב
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ח, י"ב
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ש"מ
ספר החינוך, מצווה קצ"ז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

מקור האיסור והעונשעריכה

מקור איסור משכב עם אחות האב מובא בספר ויקרא פרשת אחרי מות: "עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא" (ספר ויקרא פרק י"ח, פסוק י"ב), וכן בפרשת קדושים: "וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ" (ספר ויקרא פרק כ', פסוק י"ט). המקור לעונש הכרת על איסור זה מובא בסוף פרשיית העריות שבפרשת אחרי מות: "כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם" (ספר ויקרא פרק י"ח, פסוק כ"ט).

גדרי האיסורעריכה

חז"ל[1] לומדים מכפילות אזהרת איסור משכב עם אחות האב בפרשת אחרי מות ובפרשת קדושים[2], שאיסור משכב עם אחות האם הוא בין אם היא אחות אמו מן האב בלבד ובין אם היא אחותה מן האם בלבד (כגון בנישואים שניים).

כמו כן, בין אם הן נולדו מנישואי הוריהם, או שנולדו לאותו האב שאנס או פיתה נשים לכך, או לאותה האם שנאנסה או התפתתה לזנות עם גבר אחד או שני גברים[3].

טעם האיסורעריכה

בתורה נאמר שטעם האיסור הוא משום שאחות האם היא "שְׁאֵר אָבִיךָ"[4] וכן: "כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה"[5]. כלומר האיסור נובע מתוך קרבת הדם שיש לאחיין עם דודתו, שהיא אחות אמו יולדתו.

נישואי עמרם עם יוכבד דודתועריכה

בספר שמות פרשת וארא מסופר שעמרם, אביו של משה, נשא את יוכבד בת לוי, אחות אביו, לאשה: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה" (ספר שמות פרק ו' פסוק כ').

קודם מעמד הר סיני לא הוזהרו אמנם בני ישראל באיסורי העריות מעבר לאיסור הכללי שהוזהרו בו כל בני נח (כגון איסור אשת איש), אולם אף על פי כן נתנו חז"ל דעתם על נישואים אלו שעתידים להיאסר על ידי התורה בתוספת עונש חמור לעובר על כך. כתשובה לכך מובא במדרשים, וגם בתלמוד הבבלי[6], שקהת, אביו של עמרם, היה אח של יוכבד רק מן האב, כלומר מלוי, אך לא מן האם. שהיו ללוי שתי נשים, והואיל ואין לבני נח קשר משפחתי מצד האב, יוכבד לא הייתה נחשבת לדודתו של עמרם מבחינה הלכתית:

לאו דודתו מן האם, אלא מן האב. שלוי נשא שתי נשים, מאחת הוליד את קהת, ומאחת הוליד את יוכבד. והוא שאמרו רז"ל במס' שבת שבן נח מותר בקרובותיו מן האב ולא מן האם

מדרש לקח טוב שמות פרשת וארא פרק ו' סימן כ'

גם פרשני המקרא נתנו דעתם לשאלת נישואיו עם אחות אביו:

החזקוני מבאר שאכן זימן ה' שעמרם ישא את דודתו, על אף שעתידה התורה לאסור נישואים אלו, כדי שמשה, שהיה מנהיגם של ישראל, לא יבוא לידי גאווה, כי אם יתגאה יזכירו לו את שיצא מנישואים סבוכים כאלו:

ויקח עמרם את יוכבד דדתו - מה שהסכים הקדוש ברוך הוא שיצא אדם גדול כמשה מלקוחים שעתיד להזהיר עליהם. לפי שאין מעמידים פרנס על הצבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה לו בצוארו, פן יתגאה על הצבור, כמו שמצינו בדוד

חזקוני שמות פרק ו' פסוק כ'

בפירוש דעת זקנים והדר זקנים על התורה, מבואר שבעקבות נישואי עמרם עם יוכבד, לא נכתב בפורש איסור כרת בשכיבה עם אחות האב, משום כבודו של משה:

ויקח עמרם. מדרש: לפי שנולד משה מאחות אב, לכך לא נכתב כרת בערות דודתו, מפני כבודו. וזה שייסד הפייט באזהרות: חוקה אחות אב על כל נעלם, תכסך בושה ונכרת לעולם

דעת זקנים מבעלי התוספות שמות פרק ו' פסוק כ'

בתרגום יונתן מתורגם הפסוק: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ" כך: "וּנְסֵיב עַמְרָם יַת יוֹכֶבֶד חֲבִיבָתֵיהּ". כלומר על פי תרגומו יוכבד נקראה 'דודתו' על שם חביבותה בעיניו, אך לא הייתה זו דודתו מבחינה הלכתית. כנראה משום שהתרגום סובר שהייתה זו אחות אמו בלבד ולא אחות אביו[7].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ד, עמוד ב'.
  2. ^ שהוא דבר ייחודי לאיסור משכב עם אחות האב והאם, כי ביחס לכל שאר העריות לא נאמרה לשון אזהרה בפרשת קדושים אלא לשון עונש: "ואיש אשר ישכב את...", ואילו ביחס לאחות האב והאם נאמר: "וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה".
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ב', הלכה ה'.
  4. ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"ב.
  5. ^ ספר ויקרא, פרק כ', פסוק י"ט.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ח, עמוד ב'
  7. ^ שהרי לא ניתן לומר שלא הייתה כלל דודתו, שהרי נאמר שהייתה ביתו של לוי: "וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם" (במדבר כ"ו, נ"ט).