איסור עשיית פסל
איסור עשיית פסל ביהדות כולל שתי מצוות לא תעשה מהתורה: איסור עשייה או קניה של פסל עבור עצמו, ואיסור עשיית פסל בידיו, אפילו עבור אחרים. האיסור הראשון הוא הדיבר השני בעשרת הדיברות. מטרת איסורים אלו להרחיק את האדם מעבודת אלילים.
| מקרא | שמות, כ', ג'; ויקרא, י"ט, ד'; שמות, כ', י"ט |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ג', הלכות ט'-י"א |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קמ"א |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו ב', לאו ג' ספר החינוך, מצווה כ"ז, מצווה רי"ד |
  | |
מלבד איסורים אלו, מצווה התורה גם שלא להשתחוות לפסלים ולא להרשות את קיומם בארץ ישראל.
מקור המצוותעריכה
המצווה הראשונה נלמדת מהפסוק בספר שמות: ”לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.“ (ספר שמות, פרק כ', פסוק ג'). איסור זה מופיע מיד לאחר האיסור הראשון במקרא על עבודה זרה בכללותה. חכמים הבינו איסור זה כאיסור עשייה של פסל עבור עצמו, ואפילו כשהעשייה נעשית על ידי אדם אחר.[1] לאחר איסור עשיית פסל, מופיע איסור השתחוויה לעבודה זרה ואיסור השתתפות במנהגי עבודה זרה.
המצווה השניה נלמדת מהפסוק בספר ויקרא: ”אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.“ (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ד'). חכמים הסבירו שאיסור זה כולל עשיית פסל בידיו, ואפילו עבור אחרים.[2]
דיני המצווהעריכה
העבירה נעשית עוד במהלך בניית הפסל, אף-על-פי שהוא עדיין אינו פסל של עבודה זרה. מכיוון שכך, הראשונים סוברים שעל כל פעולה של בניית הפסל אדם צריך לקבל עונש מלקות בנפרד. לפי הרמב"ם הטור והשולחן ערוך, אסור לאדם לבנות פסל, הן לעצמו והן לאחרים[3]. עוד מחלוקת היא, האם נלמד מכאן רק איסור עשיית פסל או גם איסור קניית פסל.
ראו גםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ ספר המצוות לאו ב – ויקיטקסט, he.wikisource.org
- ^ ספר המצוות לאו ג – ויקיטקסט, he.wikisource.org
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק ג'; טור, יורה דעה, קמ"א; שולחן ערוך, יורה דעה, קמ"א
.jpg){kind=small}