איסור עשיית פסל

איסור עשיית פסל ביהדות כולל שלוש מצוות לא תעשה מהתורה: איסור עשיית פסל לעצמו, איסור עשיית פסל לאחרים, ואיסור עשיית דמות אדם. האיסור הראשון הוא הדיבר השני בעשרת הדיברות. מטרת איסורים אלו להרחיק את האדם מעבודת אלילים, והם חלים גם אם אין בכוונתו לעבוד את הפסל או הדמות.

איסור עשיית פסל
(מקורות עיקריים)

מקרא	שמות, כ', ג'; ויקרא, י"ט, ד'; שמות, כ', י"ט
משנה תורה	הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ג', הלכות ט'-י"א
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן קמ"א
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו ב', לאו ג', לאו ד' ספר החינוך, מצווה כ"ז, מצווה רי"ד, מצווה ל"ט

מלבד איסורים אלו, מצווה התורה גם שלא להשתחוות לפסלים ולא להרשות את קיומם בארץ ישראל.

מקור המצווה

עשרת הדיברות
אנוכי ה' לא יהיה לא תשא זכור את כבד את	לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמד

הרמב"ם לומד את המצווה מהפסוק בספר שמות: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ." (ספר שמות, פרק כ', פסוק ג') איסור זה מופיע מיד לאחר האיסור הראשון במקרא על עבודה זרה בכללותה. לאחר איסור עשיית פסל, מופיע איסור השתחוויה לעבודה זרה ואיסור השתתפות במנהגי עבודה זרה.

לעומת זאת, הרמב"ן לומר את המצווה מהפסוק "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ד')

דיני המצווה

העבירה נעשית עוד במהלך בניית הפסל, אף-על-פי שהוא עדיין אינו פסל של עבודה זרה. מכיוון שכך, הראשונים סוברים שעל כל פעולה של בניית הפסל אדם צריך לקבל עונש מלקות בנפרד. לפי הרמב"ם הטור והשולחן ערוך, אסור לאדם לבנות פסל, הן לעצמו והן לאחרים. עוד מחלוקת היא, האם נלמד מכאן רק איסור עשיית פסל או גם איסור קניית פסל.

האיסור כולל גם עשיית פסלי אדם לנוי, מחשש שמא יטעו לאחר מכן ויחשבו את הפסל לעבודה זרה; אך עשיית צורה שקועה מותרת. כן חל איסור "ליצור דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים", "ואפילו על הלוח" (רמב"ם משנה תורה הלכות עבודה זרה ג, יא); יש המפרשים שהכוונה היא לדמויות האליליות המסמלות אותם, אך יש המפרשים זאת כציור צורת החמה והלבנה עצמן, ועל כן נזהרים שלא לצייר אותם שלמים.

העונש על עבירה זו הוא מלקות.

ציור בעלי חיים

עיטורים של חיות על מצבות בבית העלמין היהודי בוורשה

על אף האיסור בבתי כנסת רבים מקובל היה לצייר נמר, נשר, צבי ואריה בשל המשנה הלומדת מהתנהגותם מידות חיוביות: "הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ')

ראו גם

• איקונוקלאזם

קישורים חיצוניים

• רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה פרק ג'

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.