פתיחת התפריט הראשי

איסור ריבית הוא מצוות לא תעשה מדאורייתא על מתן או קבלת תמורה על הלוואה, למעט באופן שהלווה או המלווה אינם יהודים, או במקרה של היתר עסקה, שהופך לפי המצדדים בו את הריבית לרווח.

תוכן עניינים

מקור האיסורעריכה

איסור ריבית על פי ההלכה היהודית מתייחס הן לקבלת ריבית והן לנתינתה. ריבית נקראת בתורה "נֶשֶׁך" או "מרבית", והתורה מזהירה מפניה בכמה מקומות:

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ"[1].
"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ"[2].
"לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ; לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"[3].

רש"י (בעקבות המדרש, תנחומא, משפטים ט') מפרש את המילה "נשך": "ריבית, שהוא כנשיכת נחש, שנחש נושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו. כן ריבית אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהריבית עולה ומחסרו ממון הרבה".

על פי דבריו אלו ביאר הרב שמעון שקופ בספרו "שערי יֹשר" את סיבת האיסור הגורף שהטילה התורה על הלוואה בריבית, למרות ההגיון הכלכלי העומד בבסיסה:

הענין הוא, שהתורה ירדה לדעת בני אדם - שהשתעבדות לקבל על עצמו ריבית קצוצה, אף שהלווה עושה ברצון, הוא רצון טועים, וכנעשה שלא מדעת, שהוא בעצמו אינו מבין איך שהוא מפסיד לעצמו על ידי נשך ותרבית. ומטעם זה קראה תורה ענין זה כנשיכת נחש, שלפי שעה הוא כאב קל, ואחריתו סכנת מות. ומטעם זה אסרה תורה ענין זה, שאף על פי שעל פי תורת המשפטים אין כאן גזל, שמדעתו הוא עושה, אבל בפנימיות הענין יהיה בזה תמצית גזל[4].

כל האנשים העוסקים במתן הלוואה בריבית ומאפשרים את ביצועה, עוברים על איסורים. המלווה עובר על שישה לאווים; חמישה המוזכרים כאן וכן על איסור "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"[5]. הלווה עובר על שני לאווים בלבד: א). "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ"[6] ב). "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".

הערב, העדים והסופר שכותב את שטר ההלוואה עוברים על "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". הסרסור וכל מי שמסייע בכל צורה שהיא ללווה או למלווה עוברים על "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"[7].

אמנם, לאווים אלו לא מביאים לכדי מלקות, משום שהלווה יכול לתבוע את המלווה בבית דין שיחזיר לו את הריבית.

הנביא יחזקאל מדגיש את חומרת האיסור, בסופרו את הריבית יחד עם שלוש העבירות החמורות ביותר[8]. חז"ל ראו בלקיחת ריבית איסור חמור כמו שפיכות דמים[9] כן אמרו חז"ל על הנוטל ריבית שהוא כופר באלוהי ישראל[10].

להדגשת גודל המצווה בהלוואה ללא ריבית אמרו: "כל מי שיש לו מעות ומלווה אותן בלא ריבית, עליו הכתוב אומר: 'כַּסְפּוֹ, לֹא-נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל-נָקִי, לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם'[11] הא למדת שכל המלווה בריבית נכסיו מתמוטטין".

ריבית נמנית כאחת מתרי"ג מצוות. היא המצווה ה-ס"ח לפי מניין בעל ספר החינוך, ומצוות לא תעשה רל"ז בספר המצוות לרמב"ם.

סוגי ריבית בהלכהעריכה

ריבית קצוצהעריכה

הריבית שאסורה מן התורה: "ריבית קצוצה", חלה בהתקיים שני תנאים: א. מדובר בהלוואה (ולא בעסקאות מכר). ב. הריבית נקצצה - נקבעה מראש.

יש אומרים שגם הסכום צריך להיות קבוע מראש ויש חולקים. ההלכה מחייבת את המלוה להחזיר ללווה "ריבית קצוצה", ואף ניתן לאכוף חיוב זה בבית הדין: "ריבית קצוצה יוצאה בדיינים"[9].

ריבית מוקדמת ומאוחרתעריכה

סוג של ריבית שנותן הלווה למלווה שלא בשעת ההלוואה או שעת הפירעון, וכאילו בלי קשר אליה, כגון שנותן מתנה למלווה כתמורה על זה שהלווה לו בעבר (ריבית מאוחרת), או על זה שילווה לו בעתיד (ריבית מוקדמת). ריבית כזאת אסורה רק מדברי חכמים, שהרחיבו את איסור הריבית על כל טובת הנאה שנהנה המלווה מן הלווה.

ריבית דבריםעריכה

כל דבר שעושה הלווה למען המלווה, שאילו לא היה מקבל ממנו הלוואה לא היה עושה אותו, הרי זה אסור, וזה בגדר ריבית, ואפילו אם היה זה דיבור בלבד. לדוגמה: מי שלווה מחברו משהו, ועד אז לא היה נוהג להקדים ולהגיד לו שלום, אסור לו לאחר ההלוואה להתחיל לעשות זאת.

אבק ריביתעריכה

"אבק ריבית" הוא כינוי שנתנו האמוראים לכל איסורי הריבית שאינם מהתורה. מקור הביטוי הוא בתוספתא במסכת עבודה זרה, א', י'–י"ד, אך שם הכוונה לאיסור קל, שיש מחלוקת בפירושו.

בלשון ההלכה העכשווית, "אבק ריבית" הוא מונח הכולל את כל איסורי הריבית שאיננה אסורה מהתורה, בין משום שלא מדובר בהלוואה ובין משום שמדובר בהלוואה אך אין בצידה קביעת ריבית מסוימת מראש.

איסורים אלו ניתן לחלק לארבע קבוצות: א. עסקאות מכר שיש בהן מרכיב של אשראי, כגון תשלומים. ב. הלוואות של מוצרים ללא ריבית, בעלות פוטנציאל של רווח בגין עליית מחירים ("סאה בסאה"). ג. שותפויות של הון ועבודה ("עיסקא"). ד. תשלומים שונים שנותן הלווה למלוה ללא התחייבות או ללא קשר להלוואה ("ריבית מוקדמת", "ריבית מאוחרת"), הנחות ואפילו מידע.

מצבי היתרעריכה

מצוות הלוואה בריבית לנכריעריכה

לפי דעת הרמב"ם[12] מצווה להלוות לנכרים בריבית, שנאמר "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ--לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"[13].

אמנם, חכמים אסרו להלוות לנוכרי בריבית קצוצה, גזירה שמא מתוך ריבוי המשא ומתן איתו ילמד ממעשיו של הנוכרי, אבל התירו להלוות לנוכרי בשביל פרנסתו של היהודי.

בזמננו, התירו הפוסקים להלוות לנוכרים בכל אופן, כיוון שיהודי לא יכול להתפרנס בשום משא ומתן בלי שיתעסק עם הנוכרי, כך שלא שייך הטעם שמא ילמד ממעשיו יותר מבשאר סוגי משא ומתן.

היתר עסקהעריכה

היתר עסקה הוא הכלי המאפשר מתן הלוואה בריבית במסגרת ההלכה היהודית, משום שתאורטית ההיתר הופך את הריבית לרווח, ובכך מונע את האיסור.

עם זאת, ישנם המתנגדים לשימוש בהיתר זה, בטענה שהוא מביא דה-פקטו להלוואה בריבית[14], והם קובעים סייגים לחלותו[15].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.