איריס (סרט)

איריס הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1968 בבימויו, כתיבתו והפקתו של דוד גרינברג, עם גדעון שמר, שמוליק קראוס, ברכה נאמן וליאורה רמון בתפקידים הראשיים.

איריס

כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי	דוד גרינברג
הופק בידי	דוד גרינברג
תסריט	דוד גרינברג
עריכה	דני שיק
שחקנים ראשיים	גדעון שמר שמוליק קראוס ברכה נאמן מנדי רייס-דייוויס ליאורה רמון
מוזיקה	דוד קריבושי
צילום	דוד גורפינקל
מדינה	ישראל
חברת הפקה	סרטי גבע
הקרנת בכורה	1968
משך הקרנה	90 דק'
שפת הסרט	עברית, אנגלית
הכנסות	144,900 צופים
דף הסרט ב־IMDb

נמנה עם הסרטים הבודדים בהם שיחקה חנה רובינא.

תקציר העלילה

יואל נאמן (גדעון שמר) הוא עיתונאי בן 40 שנמצא במשבר. הוא עומד להתגרש מאשתו שולה (ברכה נאמן) וחושב להתפטר מעבודתו בעיתון ומהעורך מישורי (ניסן יתיר) ולהוציא לאור ספר שירים של אביו המנוח.

אמו האלמנה (חנה רובינא) מנהלת בית אבות קטן ומצפה שיואל ושולה יעניקו לה נכד. הם רוצים להסתיר ממנה את העובדה שהם מתגרשים.

יורם (שמוליק קראוס) הוא עיתונאי וחבר קרוב של יואל. הם עובדים באותו עיתון והעורך מישורי (ניסן יתיר) מנסה לסכסך ביניהם. בתחילת הסרט מתואר טקס הגירושים של יואל ושולה כשיורם והמדפיס חיימק'ה (יעקב בודו) משמשים כעדים לפני בית המשפט הרבני.

יורם מעודד את חברו, מכניס אותו למסיבות שתייה של החברה הבוהמית ומנסה להכיר לו בחורות ביניהן את חברתו קארין (מנדי רייס-דייוויס) אך יואל לא מוצא עניין. הוא גר כעת בדירת גג עלובה וכשהוא חוזר לביתו בלילה הוא פוגש באיריס (ליאורה רמון), נערה כבת 16 כשהיא קוראת את "ז'אן קריסטוף" של רומן רולן. היא מוצאת חן בעיניו והם מתיידדים ומסיירים ברחבי תל אביב ביום חורף סוער.

שולה לא יכולה להמשיך לשקר לאמו של יואל המצפה ממנה לנכד ומודיעה לה כי לא יהיה שום נכד, כי הם מתגרשים. האם נתקפת בהלם ומאושפזת בבית חולים מבלי יכולת לדבר ולתקשר. יורם המסוכסך עם יואל מוסר לו פרטים לא נעימים על "עברה" של איריס. יואל הנרגש מחפש את איריס ומוצא אותה בסירה בחוף הירקון. הוא כופה עצמו עליה אך מתברר לו שכל מה שאמר יורם הוא שקר והוא רץ אליו כדי לסיים את החשבון איתו.

שחקנים

שחקן	תפקיד
גדעון שמר	יואל
ברכה נאמן	שולה
ליאורה רמון	איריס
שמוליק קראוס	יורם
מנדי רייס-דייוויס	קארין
יעקב בודו	חיימק'ה
חנה רובינא	האם
ניסן יתיר	מישורי

הפקה

הסרט צולם בתל אביב בשחור-לבן ויש בו תיאור של הטיילת, נחל הירקון ושאר מקומות בתל אביב כפי שהיו אז ביום חורפי גשום וסוער. זה סרטו העלילתי היחיד של גרינברג שחדל לביים סרטים עלילתיים בעקבות הביקורות הקשות שקיבל בסרט זה.

הסרט יצא זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים ושיקף את המציאות הפוסט-הרואית של חיי הבוהמה שחרגה מגבולות הקולנוע הלאומי-ציוני שהיה נפוץ אז. הסרט נחשב לשערורייתי אז, וגם היום, בכך שהציג רומן בין גבר בן 40 לנערה בת 16. דוד גרינברג שאב השראה לדמותם של יואל וחברו יורם מחייו האישיים שלו עצמו ומסיפור חייו של ידידו איקא ישראלי. דמותה של איריס רומז לקשרים האישיים שהיו לשניהם עם האמנית דפנה ערוד

בסרט יש גם תצוגת בגדים מסוף שנות ה-60 שאותם עיצב לסרט גדעון אוברזון.

בית האבות בסרט צולם בבתי טובקין, מתחם שכונה סגורה בגבול שכונת מרכז בעלי מלאכה ומתחם בתי שפירא. במקום שכן באותה תקופה בית אבות.

נעימת הסרט שהולחנה על ידי דוד קריבושי ובוצעה על ידי הזמרת אלכסנדרה הייתה באותו הזמן להיט.

קישורים חיצוניים

• "איריס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "איריס", באתר ספר הקולנוע הישראלי
• "איריס", באתר אידיבי
• "איריס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• נעימת הסרט איריס בביצוע אלכסנדרה, באתר יוטיוב
• איתי יעקב, מקפה כסית ועד מנדי'ס: כך נראתה הבוהמה התל אביבית בסיקסטיז, באתר Xnet‏, 21 ביולי 2016