איתי טיראן

שחקן ישראלי

איתי טיראן (נולד ב-23 במרץ 1980) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ובמאי תיאטרון ישראלי. זוכה שבעה פרסי התיאטרון הישראלי, ולשעבר שחקן תיאטרון "הקאמרי".

איתי טיראן
לידה 23 במרץ 1980 (בן 44)
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1999
מקום לימודים
בת זוג מלאני פרס (2008–2023)
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

טיראן גדל בפתח תקווה, לאב שעלה מהונגריה ולאם שעלתה משוודיה. סבתו מצד אמו היא ניצולת אושוויץ. בילדותו ניגן בפסנתר.[1] בנעוריו למד במגמת המוזיקה בתיכון לאמנויות "תלמה ילין", אך נשר מבית הספר.

קיבל פטור משירות צבאי על רקע נפשי, ולא שירת בצה"ל.

למד שנה בבית הספר למוזיקה "רימון", ואז עבר ללמוד בבית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי"[2]. סיים את לימודיו בשנת 2002 כשחקן מצטיין, וקיבל את פרס צבי קליר[3]. ב-2003 זכה בפרס התיאטרון הישראלי כ"שחקן המבטיח". כמו כן, טיראן הוא אמן נבחר של הקרן למצוינות בתרבות בתחום התיאטרון.

טיראן ביטא לאורך השנים עמדות פוליטיות שמאליות. ב-2010 היה בין החותמים על מסמך סירוב להופיע בהיכל התרבות של אריאל, שמעבר לקו הירוק[4].

בקיץ 2018 הודיע על החלטתו לעזוב את ישראל לגרמניה. הוא הצטרף ללהקה בתיאטרון הלאומי בשטוטגרט וכן מביים בתיאטרון הבורגתיאטר (Burgtheater) בווינה[5].

קריירה

עריכה

תיאטרון

עריכה

טיראן שיחק במחזות תיאטרון רבים וברובם בתפקידים הראשיים. בתיאטרון הקאמרי שיחק בין היתר בהצגות: "המלט" (בתפקיד המלט), "אמא קוראז'" (בתפקיד אייליף), "עד ראייה" (בתפקיד פרנץ), "קוויאר ועדשים" (בתפקיד ניקולא), "עוץ לי גוץ לי" (בתפקיד המלך), "יתוש בראש" (בתפקיד קאמי), "קברט" (בתפקיד המנחה), "גטו" (בתפקיד קצין האס אס קיטל), ״אופרה בגרוש״ (בתפקיד מק סכין), "מפיסטו" (בתפקיד הנדריק הפגן, מפיסטו) ועוד.

בתיאטרון הספרייה שיחק בהצגות: "ריצ'רד השני" (בתפקיד ריצ'רד), "אחים בדם" (בתפקיד סמי), "מלחמת טרויה לא תפרוץ" (בתפקיד דמוקוס) ובמחזמר "שיער" (בתפקיד ברגר).

בשנת 2005 זכה ב"פרס התיאטרון הישראלי" כשחקן הראשי הטוב ביותר על גילומו את נסיך דנמרק המפורסם של שייקספיר "המלט"- שזאת, כמו כן, הייתה הופעת הבכורה שלו בתיאטרון. בשנת 2006 זכה ב"פרס התיאטרון הישראלי" בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר, עבור משחק בתפקיד קומי (טיראן ידוע בעיקר בתפקידיו הדרמטיים) בהצגה "יתוש בראש".

בשנת 2008 עלתה ההפקה של תיאטרון הקאמרי - "אמדאוס" שבה הוא מגלם את דמותו של וולפגנג אמדאוס מוצרט לצדם של יצחק חזקיה וחני פירסטנברג. בשנה זו גם עלתה ההפקה "החגיגה" (שיתוף פעולה של תיאטרון הקאמרי והבימה), בה מגלם טיראן את דמותו של כריסטיאן - בחור צעיר שעבר בילדותו התעללות מינית על ידי אביו.

בשנת 2009 זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בטקס פרסי התיאטרון הישראלי על תפקידו ב"אמדאוס" (שזכתה בפרס המחזה שמועלה מחדש) והיה מועמד לפרס השחקן הראשי על ההצגה "חגיגה", גם היא בתיאטרון הקאמרי.

בשנת 2010 החל לשחק את תפקיד "המנחה" במחזה המוזיקלי קברט, עליו קיבל את פרס התיאטרון הישראלי לשחקן הטוב ביותר בשנת 2012.

בשנת 2011 ביים ושיחק בתפקיד הראשי בתיאטרון הקאמרי בהצגה "וויצק".

החל מיולי 2012 שיחק בהצגות ריצ'רד השני וריצ'רד השלישי בתפקיד המלך ריצ'רד.

בשנת 2013 עלתה ההצגה "איש קטן, מה עכשיו?", אותה טיראן עיבד למחזה על פי ספר מאת הנס פאלאדה, יחד עם דורי פרנס, וביים אותה. בסוף אותה שנה החל טיראן לשחק את התפקיד הראשי, לצדה של השחקנית כנרת לימוני, במחזה סיראנו דה ברז'ראק מאת אדמון רוסטאן בתיאטרון הקאמרי. בנוסף, החל טיראן לשחק במחזמר הפארסה " דבר מצחיק קרה".

בשנת 2014 החל טיראן לשחק תפקיד ראשי במחזה "איבנוב", אותו עיבד יחד עם ארתור קוגן על פי ספרו של צ'כוב.

בשנת 2015 החל טיראן לשחק במחזה "אופרה בגרוש" מאת המחזאי ברטולט ברכט והמלחין קורט וייל, בתפקיד מנהיג השודדים "מק סכין". באותה שנה ביים את האופרה נישואי פיגרו מאת מוצרט, והיא הועלתה בחצר המצודה שבאולמות האבירים במסגרת פסטיבל האופרה בעכו.[6]

בשנת 2016 החל לשחק במחזה "מפיסטו" מאת הלל מיטלפונקט (על פי קלאוס מאן) בתפקיד "הנדריק הפגן" - שחקן תיאטרון בזמן מלחמת העולם השנייה, העולה לגדולה בתחומו בחסות התנועה הנאצית. באותה שנה החל טיראן לשחק בהצגה "עמודי החברה" מאת הנריק איבסן ובבימויו של ארתור קוגן.

בשנת 2017 החל לשחק במחזה "תמונות מחיי הנישואין" מאת אינגמר ברגמן בתפקיד יוהאן, ליד אפרת בן צור בתפקיד מריאן. כמו כן, הוא גם תרגם את המחזה יחד עם גלעד קמחי שביים אותו. בסוף אותה השנה החל לשחק גם במחזה "ציד המכשפות" מאת ארתור מילר בתפקיד "הכומר ג'והן הייל".

בשנת 2018 הועלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "אל נקמות" מאת שלום אש בבימויו של טיראן, שגם עיבד אותו יחד עם דני רוזנברג.

בשנת 2022 הועלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "וניה", אשר עיבד טיראן.

טלוויזיה וקולנוע

עריכה

טיראן החל לשחק בעונתה השלישית של סדרת הטלוויזיה ששודרה בערוץ 2: "הבורגנים". כמו כן, שיחק גם בסדרה "האקס המיתולוגי" ששודרה באותו ערוץ.

בשנת 2006 כיכב בסרט הקולנוע של הבמאי אודי אלוני, "מחילות" ובאותה שנה השתתף בסרטו של יוסף סידר, זוכה פסטיבל ברלין, "בופור", לצדם של אושרי כהן, אלון אבוטבול ואחרים. השתתפותו בסרט מלחמה זה עוררה ביקורת לנוכח העובדה שטיראן לא שירת בצה"ל.[7]

בשנת 2007 שיחק בסרט "החוב", שעסק בנושא החיסולים של הפושעים שלקחו חלק בזוועות השואה.

בשנת 2008 שיחק בסרט דובר היידיש "בית אבי" בבימויו של דני רוזנברג, בו הוא מגלם דמותו של לולק, ניצול השואה המגיע ארצה בשנת 1948.

בשנת 2009 השתתף בסרט "לבנון" בבימויו של שמוליק מעוז על מלחמת לבנון.

בשנת 2011 השתתף טיראן במיני-סדרת טלוויזיה בריטית "ההבטחה". בסדרה מגלם טיראן חייל ישראלי ש"התפכח", וכעת החליט לסייע לצד הפלסטיני. נספח העיתונות בשגרירות ישראל בלונדון מתח ביקורת על הסדרה המציגה את הישראלים כתאבי דם, ואמר: "במהלך הקריירה בת 15 השנים שלי מעולם לא ראיתי דבר כזה בתקשורת המערבית".

בשנת 2015 גילם טיראן את דמותו של אבשא אנגלר בסדרה "המדרשה" ששודרה בערוץ 2, בה גילם דמות של סוכן חשאי מתלמד. באותה שנה גילם את דמותו של אורי בסרט של אלעד קידן, "היורד למעלה". בשנת 2016 השתתף בעונה השנייה של הסדרה "בני ערובה" בערוץ 10, וכן הרבה להתארח בתוכנית הבידור הסאטירית - "גב האומה".

ב-9 באוגוסט 2018 החל טיראן לקריין בסדרה החדשה "אמבולנס" מבית רשת 13. הסדרה עוקבת אחרי הרגעים הקריטיים של צוותי מד"א הפרוסים ברחבי הארץ וכן אחר המוקדנים במוקד מד"א הארצי[8].

אופרה

עריכה

טיראן ביים את האופרה הישראלית "הבנאליות של האהבה" מאת אלה מילך-שריף, אשר עלתה בתיאטרון רגנסבורג שבגרמניה[9].

בינואר 2019 עלתה באופרה הישראלית האופרה "סלומה" מאת ריכרד שטראוס בבימויו של טיראן.

חיים אישיים

עריכה

ב-2008 טיראן נישא למלאני פרס, דוגמנית ושחקנית ישראלית-גרמנייה[10]. ב-2023 השניים התגרשו.

פרסים

עריכה
  • 2003 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן המבטיח (על תפקידו בהצגה "עד ראייה")
  • 2005 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה (על תפקידו בהצגה "המלט")
  • 2005 - פרס ע"ש רוזנבלום
  • 2006 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה (על תפקידו בהצגה "יתוש בראש")
  • 2006 – נבחר הקרן למצוינות בתרבות
  • 2008 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה (על תפקידו בהצגה "אמדאוס")
  • 2010 - פרס עיריית ת"א-יפו ע"ש אברהם בן יוסף (על תפקידו כקיטל ב"גטו")
  • 2011 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה (על תפקידו בהצגה "קברט")
  • 2013 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה (על תפקידו בהצגה "ריצ'רד השלישי")
  • 2016 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה (על תפקידו בהצגה "מפיסטו")

תפקידים

עריכה

בתיאטרון

עריכה

התיאטרון הקאמרי

הצגת בכורה הצגה תפקיד מחזאי במאי
30 בנובמבר 2017 ציד המכשפות הכומר ג'והן הייל ארתור מילר גלעד קמחי
2 במרץ 2017 תמונות מחיי הנישואין יוהאן אינגמר ברגמן
29 בספטמבר 2016 עמודי החברה קרסטן ברניק הנריק איבסן ארתור קוגן
10 במרץ 2016 מפיסטו הנדריק הפגן, מפיסטו הלל מיטלפונקט (לפי ספרו של קלאוס מאן) עמרי ניצן
11 ביולי 2015 אופרה בגרוש מקי סכינאי ברטולט ברכט גלעד קמחי
5 בדצמבר 2014 איבנוב ניקולאי איבנוב אנטון פאבלוביץ' צ'כוב ארתור קוגן
31 בדצמבר 2013 דבר מצחיק קרה היסטריום סטיבן זונדהיים, בארי שבלוב ולארי גילברט עמרי ניצן
27 בספטמבר 2013 סיראנו דה ברז'ראק סיראנו דה ברז'ראק אדמון רוסטאן גלעד קמחי
5 ביולי 2012 ריצ'רד השני ריצ'רד השני ויליאם שקספיר ארתור קוגן
10 ביולי 2012 ריצ'רד השלישי ריצ'רד השלישי ויליאם שקספיר
26 באוקטובר 2011 קברט המנחה ג'ו מאסטראוף, שירים: פרד אב עמרי ניצן
30 בספטמבר 2010 וויצק וויצק גאורג ביכנר איתי טיראן
8 במרץ 2010 גטו קצין האס אס קיטל יהושע סובול עמרי ניצן
15 בנובמבר 2008 אמדאוס וולפגנג אמדאוס מוצרט פיטר שאפר
2 בפברואר 2008.[11] החגיגה (קופרודוקציה עם תיאטרון הבימה) כריסטיאן הבן עיבוד של דייוויד אולדרידג' לסרט "החגיגה" (Festen) מאת תומאס וינטרברג; מוגנס רוקוב, בבימויו של וינטרברג, משנת 1998 חנן שניר
13 ביולי 2006 יתוש בראש קאמי שאנדביז ז'ורז' פדו עמרי ניצן
7 בינואר 2005 המלט המלט ויליאם שקספיר
30 באוקטובר 2003 קוויאר ועדשים ניקולא ג'וליו סקארניצ'י; רנלדו טאראבוזי אילן רונן
5 בדצמבר 2002 אמא קוראז' אייליף ברטולט ברכט עמרי ניצן
30 בנובמבר 2002 עוץ לי גוץ לי המלך אברהם שלונסקי רוני פינקוביץ', הגרסה המקורית של ההצגה: יוסי יזרעאלי

תיאטרון הספרייה

הצגת בכורה הצגה תפקיד מחזאי במאי
9 בינואר 2002 שיער ברגר ג'רום רג'ני וג'יימס ראדו גדי ענבר
11 בינואר 2002 מלחמת טרויה לא תפרוץ דמוקוס ז'אן ז'ירודו עידו ריקלין
30 במרץ 2003 המלך ריצ'רד השני ריצ'רד השני ויליאם שייקספיר ארתור קוגן
8 באוקטובר 2003 אחים בדם סמי וילי ראסל

טלוויזיה

עריכה
שנה סדרה תפקיד ערוץ
2000 הבורגנים יהודה ערוץ 2, שידורי קשת
2004 פרנקו וספקטור יהוא מרקמן
2007 האקס המיתולוגי פישי
2011 ההבטחה (מיני-סדרה) פול מאייר ערוץ 4 בבריטניה
2014 מצב האומה עצמו ערוץ 2, רשת
2015 חגיגה לעיניים – סיפורו של הקולנוע הישראלי קריין הערוץ הראשון
המדרשה אבשה (אבשלום) אנגלר ערוץ 2, רשת
גב האומה עצמו ערוץ 10
2016 בני ערובה בן
2017 שרה שטיין: שלום ברלין, שלום תל אביב (מיני-סדרה) דוד שפירו ARD (גרמניה)

קולנוע

עריכה
שנה סרט תפקיד במאי הערות
2006 מחילות דייוויד אדלר אודי אלוני
2007 החוב צבי הצעיר אסף ברנשטיין
בופור עידן קוריס יוסף סידר
2008 בית אבי לולק דני רוזנברג סרט סטודנטים בן 40 דקות
2009 לבנון אסי שמוליק מעוז
2012 Anleitung zum Unglücklichsein תומאס פולסון שרי הורמן סרט גרמני
2014 זינוק בעלייה ארי גבע אורן שטרן
2015 היורד למעלה אורי אלעד קידן
DEMON פיוטר מרסין ורונה קופרודוקציה פולנית-ישראלית
2020 עכביש ברשת דניאל ערן ריקליס קופרודוקציה ישראלית-בריטית

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא איתי טיראן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Eonline.co.il". archive.is. 2007-10-17. נבדק ב-2018-11-13.
  2. ^ כשאני עולה לבמה, אני בא להילחם, באתר גלובס, 6 ביוני 2016
  3. ^ The Cameri Theatre Of Tel-Aviv, כרטיס מידע באתר הקאמרי, באתר www.cameri.co.il (ארכיון)
  4. ^ עינב שיף‏, "נסרב להופיע באריאל", באתר וואלה‏, 27 באוגוסט 2010
  5. ^   רוית הכט, איתי טיראן, גדול שחקני התיאטרון בישראל, מסביר למה הוא עוזב לגרמניה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2018
  6. ^ "איתי טיראן יביים את נישואי פיגרו", אתר הבמה 22/7/15
  7. ^ ארי שביט, הספרי: איתי טיראן משתמט מצה"ל, בחיים לא אעבוד אתו, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2009
  8. ^ "אמבולנס, עונה 1, פרק 1 | רשת 13". רשת 13. נבדק ב-2018-08-16.
  9. ^ אלדד בק, אופרה ישראלית בגרמניה: סיפור אהבה בצל הנאציזם, ‏29 בינואר 2018
  10. ^   רוית הכט, איתי טיראן, גדול שחקני התיאטרון בישראל, מסביר למה הוא עוזב לגרמניה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2018
  11. ^ "החגיגה (בשיתוף תיאטרון הקאמרי)", אתר הבימה(הקישור אינו פעיל, 11.3.2020)