ויקיפדיה

איתי טיראן

שחקן ישראלי

איתי טיראן (נולד ב-23 במרץ 1980) הוא שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ובמאי תיאטרון ישראלי. לשעבר שחקן תיאטרון "הקאמרי".

איתי טיראן
לידה 23 במרץ 1980 (בן 43)
פתח תקווה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1999–הווה (כ־24 שנים)
מקום לימודים
בת זוג מלאני פרס (2008–2023)
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

טיראן גדל בפתח תקווה, לאב שעלה מהונגריה ולאם שעלתה משוודיה. סבתו מצד אמו היא ניצולת אושוויץ. בילדותו ניגן בפסנתר.[1] בנעוריו למד במגמת המוזיקה בתיכון לאמנויות "תלמה ילין", אך נשר מבית הספר.

קיבל פטור משירות צבאי על רקע נפשי, ולא שירת בצה"ל.

למד שנה בבית הספר למוזיקה "רימון", ואז עבר ללמוד בבית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "בית צבי"[2]. סיים את לימודיו בשנת 2002 כשחקן מצטיין, וקיבל את פרס צבי קליר[3]. ב-2003 זכה בפרס התיאטרון הישראלי כ"שחקן המבטיח". כמו כן, טיראן הוא אמן נבחר של הקרן למצוינות בתרבות בתחום התיאטרון.

טיראן ביטא לאורך השנים עמדות פוליטיות שמאליות. ב-2010 היה בין החותמים על מסמך סירוב להופיע בהיכל התרבות של אריאל, שמעבר לקו הירוק[4].

בקיץ 2018 הודיע על החלטתו לעזוב את ישראל לגרמניה. הוא הצטרף ללהקה בתיאטרון הלאומי בשטוטגרט וכן מביים בתיאטרון הבורגתיאטר (Burgtheater) בווינה[5].

קריירה עריכה

תיאטרון עריכה

טיראן שיחק במחזות תיאטרון רבים וברובם בתפקידים הראשיים. בתיאטרון הקאמרי שיחק בין היתר בהצגות: "המלט" (בתפקיד המלט), "אמא קוראז'" (בתפקיד אייליף), "עד ראייה" (בתפקיד פרנץ), "קוויאר ועדשים" (בתפקיד ניקולא), "עוץ לי גוץ לי" (בתפקיד המלך), "יתוש בראש" (בתפקיד קאמי), "קברט" (בתפקיד המנחה), "גטו" (בתפקיד קצין האס אס קיטל), ״אופרה בגרוש״ (בתפקיד מק סכין), "מפיסטו" (בתפקיד הנדריק הפגן, מפיסטו) ועוד.

בתיאטרון הספרייה שיחק בהצגות: "ריצ'רד השני" (בתפקיד ריצ'רד), "אחים בדם" (בתפקיד סמי), "מלחמת טרויה לא תפרוץ" (בתפקיד דמוקוס) ובמחזמר "שיער" (בתפקיד ברגר).

בשנת 2005 זכה ב"פרס התיאטרון הישראלי" כשחקן הראשי הטוב ביותר על גילומו את נסיך דנמרק המפורסם של שייקספיר "המלט"- שזאת, כמו כן, הייתה הופעת הבכורה שלו בתיאטרון. בשנת 2006 זכה ב"פרס התיאטרון הישראלי" בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר, עבור משחק בתפקיד קומי (טיראן ידוע בעיקר בתפקידיו הדרמטיים) בהצגה "יתוש בראש".

בשנת 2008 עלתה ההפקה של תיאטרון הקאמרי - "אמדאוס" שבה הוא מגלם את דמותו של וולפגנג אמדאוס מוצרט לצדם של יצחק חזקיה וחני פירסטנברג. בשנה זו גם עלתה ההפקה "החגיגה" (שיתוף פעולה של תיאטרון הקאמרי והבימה), בה מגלם טיראן את דמותו של כריסטיאן - בחור צעיר שעבר בילדותו התעללות מינית על ידי אביו.

בשנת 2009 זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר בטקס פרסי התיאטרון הישראלי על תפקידו ב"אמדאוס" (שזכתה בפרס המחזה שמועלה מחדש) והיה מועמד לפרס השחקן הראשי על ההצגה "חגיגה", גם היא בתיאטרון הקאמרי.

בשנת 2010 החל לשחק את תפקיד "המנחה" במחזה המוזיקלי קברט, עליו קיבל את פרס התיאטרון הישראלי לשחקן הטוב ביותר בשנת 2012.

בשנת 2011 ביים ושיחק בתפקיד הראשי בתיאטרון הקאמרי בהצגה "וויצק".

החל מיולי 2012 שיחק בהצגות ריצ'רד השני וריצ'רד השלישי בתפקיד המלך ריצ'רד.

בשנת 2013 עלתה ההצגה "איש קטן, מה עכשיו?", אותה טיראן עיבד למחזה על פי ספר מאת הנס פאלאדה, יחד עם דורי פרנס, וביים אותה. בסוף אותה שנה החל טיראן לשחק את התפקיד הראשי, לצדה של השחקנית כנרת לימוני, במחזה סיראנו דה ברז'ראק מאת אדמון רוסטאן בתיאטרון הקאמרי. בנוסף, החל טיראן לשחק במחזמר הפארסה " דבר מצחיק קרה".

בשנת 2014 החל טיראן לשחק תפקיד ראשי במחזה "איבנוב", אותו עיבד יחד עם ארתור קוגן על פי ספרו של צ'כוב.

בשנת 2015 החל טיראן לשחק במחזה "אופרה בגרוש" מאת המחזאי ברטולט ברכט והמלחין קורט וייל, בתפקיד מנהיג השודדים "מק סכין". באותה שנה ביים את האופרה נישואי פיגרו מאת מוצרט, והיא הועלתה בחצר המצודה שבאולמות האבירים במסגרת פסטיבל האופרה בעכו.[6]

בשנת 2016 החל לשחק במחזה "מפיסטו" מאת הלל מיטלפונקט (על פי קלאוס מאן) בתפקיד "הנדריק הפגן" - שחקן תיאטרון בזמן מלחמת העולם השנייה, העולה לגדולה בתחומו בחסות התנועה הנאצית. באותה שנה החל טיראן לשחק בהצגה "עמודי החברה" מאת הנריק איבסן ובבימויו של ארתור קוגן.

בשנת 2017 החל לשחק במחזה "תמונות מחיי הנישואין" מאת אינגמר ברגמן בתפקיד יוהאן, ליד אפרת בן צור בתפקיד מריאן. כמו כן, הוא גם תרגם את המחזה יחד עם גלעד קמחי שביים אותו. בסוף אותה השנה החל לשחק גם במחזה "ציד המכשפות" מאת ארתור מילר בתפקיד "הכומר ג'והן הייל".

בשנת 2018 הועלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "אל נקמות" מאת שלום אש בבימויו של טיראן, שגם עיבד אותו יחד עם דני רוזנברג.

בשנת 2022 הועלה בתיאטרון הקאמרי המחזה "וניה", אשר עיבד טיראן.

טלוויזיה וקולנוע עריכה

טיראן החל לשחק בעונתה השלישית של סדרת הטלוויזיה ששודרה בערוץ 2: "הבורגנים". כמו כן, שיחק גם בסדרה "האקס המיתולוגי" ששודרה באותו ערוץ.

בשנת 2006 כיכב בסרט הקולנוע של הבמאי אודי אלוני, "מחילות" ובאותה שנה השתתף בסרטו של יוסף סידר, זוכה פסטיבל ברלין, "בופור", לצדם של אושרי כהן, אלון אבוטבול ואחרים. השתתפותו בסרט מלחמה זה עוררה ביקורת לנוכח העובדה שטיראן לא שירת בצה"ל.[7]

בשנת 2007 שיחק בסרט "החוב", שעסק בנושא החיסולים של הפושעים שלקחו חלק בזוועות השואה.

בשנת 2008 שיחק בסרט דובר היידיש "בית אבי" בבימויו של דני רוזנברג, בו הוא מגלם דמותו של לולק, ניצול השואה המגיע ארצה בשנת 1948.

בשנת 2009 השתתף בסרט "לבנון" בבימויו של שמוליק מעוז על מלחמת לבנון.

בשנת 2011 השתתף טיראן במיני-סדרת טלוויזיה בריטית "ההבטחה". בסדרה מגלם טיראן חייל ישראלי ש"התפכח", וכעת החליט לסייע לצד הפלסטיני. נספח העיתונות בשגרירות ישראל בלונדון מתח ביקורת על הסדרה המציגה את הישראלים כתאבי דם, ואמר: "במהלך הקריירה בת 15 השנים שלי מעולם לא ראיתי דבר כזה בתקשורת המערבית".

בשנת 2015 גילם טיראן את דמותו של אבשא אנגלר בסדרה "המדרשה" ששודרה בערוץ 2, בה גילם דמות של סוכן חשאי מתלמד. באותה שנה גילם את דמותו של אורי בסרט של אלעד קידן, "היורד למעלה". בשנת 2016 השתתף בעונה השנייה של הסדרה "בני ערובה" בערוץ 10, וכן הרבה להתארח בתוכנית הבידור הסאטירית - "גב האומה".

ב-9 באוגוסט 2018 החל טיראן לקריין בסדרה החדשה "אמבולנס" מבית רשת 13. הסדרה עוקבת אחרי הרגעים הקריטיים של צוותי מד"א הפרוסים ברחבי הארץ וכן אחר המוקדנים במוקד מד"א הארצי[8].

אופרה עריכה

טיראן ביים את האופרה הישראלית "הבנאליות של האהבה" מאת אלה מילך-שריף, אשר עלתה בתיאטרון רגנסבורג שבגרמניה[9].

בינואר 2019 עלתה באופרה הישראלית האופרה "סלומה" מאת ריכרד שטראוס בבימויו של טיראן.

חיים אישיים עריכה

ב-2008 טיראן נישא למלאני פרס, דוגמנית ושחקנית ישראלית-גרמנייה[10]. ב-2023 השניים נפרדו.

פרסים עריכה

  • 2003 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן המבטיח (על תפקידו בהצגה "עד ראייה")
  • 2005 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה (על תפקידו בהצגה "המלט")
  • 2005 - פרס ע"ש רוזנבלום
  • 2006 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה (על תפקידו בהצגה "יתוש בראש")
  • 2006 – נבחר הקרן למצוינות בתרבות
  • 2008 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן המשנה (על תפקידו בהצגה "אמדאוס")
  • 2010 - פרס עיריית ת"א-יפו ע"ש אברהם בן יוסף (על תפקידו כקיטל ב"גטו")
  • 2011 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה (על תפקידו בהצגה "קברט")
  • 2013 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה (על תפקידו בהצגה "ריצ'רד השלישי")
  • 2016 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה (על תפקידו בהצגה "מפיסטו")

תפקידים עריכה

בתיאטרון עריכה

התיאטרון הקאמרי

הצגה מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה
ציד המכשפות ארתור מילר גלעד קמחי הכומר ג'והן הייל 30 בנובמבר 2017
תמונות מחיי הנישואין אינגמר ברגמן גלעד קמחי יוהאן 2 במרץ 2017
עמודי החברה הנריק איבסן ארתור קוגן קרסטן ברניק 29 בספטמבר 2016
מפיסטו הלל מיטלפונקט (לפי ספרו של קלאוס מאן) עמרי ניצן הנדריק הפגן, מפיסטו 10 במרץ 2016
אופרה בגרוש ברטולט ברכט גלעד קמחי מקי סכינאי 11 ביולי 2015
איבנוב אנטון פאבלוביץ' צ'כוב ארתור קוגן ניקולאי איבנוב 5 בדצמבר 2014
דבר מצחיק קרה סטיבן זונדהיים, בארי שבלוב ולארי גילברט עמרי ניצן היסטריום 31 בדצמבר 2013
סיראנו דה ברז'ראק אדמון רוסטאן גלעד קמחי סיראנו דה ברז'ראק 27 בספטמבר 2013
ריצ'רד השני ויליאם שקספיר ארתור קוגן ריצ'רד השני 5 ביולי 2012
ריצ'רד השלישי ויליאם שקספיר ארתור קוגן ריצ'רד השלישי 10 ביולי 2012
קברט ג'ו מאסטראוף, שירים: פרד אב עמרי ניצן המנחה 26 באוקטובר 2011
וויצק גאורג ביכנר איתי טיראן וויצק 30 בספטמבר 2010
גטו יהושע סובול עמרי ניצן קצין האס אס קיטל 8 במרץ 2010
אמדאוס פיטר שאפר עמרי ניצן וולפגנג אמדאוס מוצרט 15 בנובמבר 2008
החגיגה (קופרודוקציה עם תיאטרון הבימה) עיבוד של דייוויד אולדרידג' לסרט "החגיגה" (Festen) מאת תומאס וינטרברג; מוגנס רוקוב, בבימויו של וינטרברג, משנת 1998 חנן שניר כריסטיאן הבן 2 בפברואר 2008.[11]
יתוש בראש ז'ורז' פדו עמרי ניצן קאמי שאנדביז 13 ביולי 2006
המלט ויליאם שקספיר עמרי ניצן המלט 7 בינואר 2005
קוויאר ועדשים ג'וליו סקארניצ'י; רנלדו טאראבוזי אילן רונן ניקולא 30 באוקטובר 2003
אמא קוראז' ברטולט ברכט עמרי ניצן אייליף 5 בדצמבר 2002
עוץ לי גוץ לי אברהם שלונסקי רוני פינקוביץ', הגרסה המקורית של ההצגה: יוסי יזרעאלי המלך 30 בנובמבר 2002

תיאטרון הספרייה

הצגה מחזאי במאי תפקיד הצגת בכורה
המלך ריצ'רד השני ויליאם שקספיר ארתור קוגן ריצ'רד השני 30 במרץ 2003
שיער ג'רום רג'ני וג'יימס ראדו גדי ענבר ברגר 9 בינואר 2002
אחים בדם וילי ראסל ארתור קוגן סמי 8 באוקטובר 2003
מלחמת טרויה לא תפרוץ ז'אן ז'ירודו עידו ריקלין דמוקוס 11 בינואר 2002

טלוויזיה עריכה

סדרה ערוץ תפקיד שנה
הבורגנים ערוץ 2, שידורי קשת יהודה 2000
פרנקו וספקטור ערוץ 2, שידורי קשת יהוא מרקמן 2004
האקס המיתולוגי ערוץ 2, שידורי קשת פישי 2007
ההבטחה (מיני-סדרה) ערוץ 4 בבריטניה פול מאייר 2011
מצב האומה ערוץ 2, רשת בתור עצמו 2014
חגיגה לעיניים – סיפורו של הקולנוע הישראלי הערוץ הראשון קריין 2015
המדרשה ערוץ 2, רשת אבשה (אבשלום) אנגלר 2015
גב האומה ערוץ 10 בתור עצמו 2015
בני ערובה ערוץ 10 בן 2016
שרה שטיין: שלום ברלין, שלום תל אביב (מיני-סדרה) ARD (גרמניה) דוד שפירו 2017

קולנוע עריכה

סרט במאי תפקיד שנה
עכביש ברשת (קופרודוקציה ישראלית-בריטית) ערן ריקליס דניאל 2020
DEMON (קופרודוקציה פולנית-ישראלית) מרסין ורונה פיוטר 2015
היורד למעלה אלעד קידן אורי 2015
זינוק בעלייה אורן שטרן ארי גבע 2014
Anleitung zum Unglücklichsein (גרמניה) שרי הורמן תומאס פולסון 2012
לבנון שמוליק מעוז אסי 2009
בית אבי (סרט סטודנטים בן 40 דקות) דני רוזנברג לולק 2008
החוב אסף ברנשטיין צבי הצעיר 2007
בופור יוסף סידר עידן קוריס 2007
מחילות אודי אלוני דייוויד אדלר 2006

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא איתי טיראן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Eonline.co.il". archive.is. 2007-10-17. נבדק ב-2018-11-13.
  2. ^ כשאני עולה לבמה, אני בא להילחם, באתר גלובס, 6 ביוני 2016
  3. ^ The Cameri Theatre Of Tel-Aviv, כרטיס מידע באתר הקאמרי, באתר www.cameri.co.il (ארכיון)
  4. ^ עינב שיף‏, "נסרב להופיע באריאל", באתר וואלה!‏, 27 באוגוסט 2010
  5. ^   רוית הכט, איתי טיראן, גדול שחקני התיאטרון בישראל, מסביר למה הוא עוזב לגרמניה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2018
  6. ^ "איתי טיראן יביים את נישואי פיגרו", אתר הבמה 22/7/15
  7. ^ ארי שביט, הספרי: איתי טיראן משתמט מצה"ל, בחיים לא אעבוד אתו, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2009
  8. ^ "אמבולנס, עונה 1, פרק 1 | רשת 13". רשת 13. נבדק ב-2018-08-16.
  9. ^ אלדד בק, אופרה ישראלית בגרמניה: סיפור אהבה בצל הנאציזם, ‏29 בינואר 2018
  10. ^   רוית הכט, איתי טיראן, גדול שחקני התיאטרון בישראל, מסביר למה הוא עוזב לגרמניה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2018
  11. ^ "החגיגה (בשיתוף תיאטרון הקאמרי)", אתר הבימה(הקישור אינו פעיל, 11.3.2020)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איתי_טיראן&oldid=37133172"