איתמר בן-גביר
איתמר בן-גביר (נולד ב-6 במאי 1976) הוא עורך דין ופעיל ימין רדיקלי ישראלי. הוא התמודד לכנסות ה-19, ה-21, ה-22 וה-23 ברשימות שונות מטעם מפלגת עוצמה יהודית. היה יועץ התקשורת של חבר הכנסת מיכאל בן ארי ודובר תנועת חזית יהודית לאומית.
 | |
| איתמר בן-גביר | |
| לידה |
6 במאי 1976 (בן 44) ירושלים  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | הקריה האקדמית אונו |
| השתייכות | מפלגת עוצמה יהודית |
| תפקידים בולטים |
מנהיג מפלגה |
| פעילויות נוספות | יועץ התקשורת של מיכאל בן ארי |
  | |
במהלך פעילותו הפוליטית הוגשו נגדו, לדבריו, חמישים ושלושה כתבי אישום, שמתוכם הורשע בשבע עבירות פליליות, בהן התפרעות, הפרעה לשוטר, הסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור. ב-46 כתבי אישום הוא זוכה. זכה בסכום כולל של כרבע מיליון ש"ח בתביעות נגד המשטרה על הפרת זכויותיו.
בן-גביר התפרסם גם בעקבות יוזמות פרובוקטיביות והופעות מתוקשרות בבתי משפט.
ראשית חייועריכה
נולד בירושלים, הצעיר בשני בניהם של שושנה וצדוק בן גביר. אביו יליד ירושלים, בן להורים יוצאי עיראק. האב שינה את שם המשפחה מ"חאנן", גביר בעיראקית. האם שושנה, בת להורים יוצאי כורדיסטן הייתה פעילת האצ"ל ונעצרה בשל כך על ידי הבריטים בגיל 14.
גדל בבית מסורתי במבשרת ציון. למד בתיכון אורט בירושלים ובכיתה י"א חזר בתשובה. אחרי התיכון למד בישיבת הרעיון היהודי.
פעילות פוליטיתעריכה
בגיל 16 הצטרף בן-גביר לתנועת כך והתקדם לעמדת רכז הנוער של התנועה. לטענתו הוא שהה במעצרים פוליטיים כבר בגיל ארבע-עשרה. בעקבות טבח מערת המכפלה הוכרזה התנועה ארגון טרור, והוצאה אל מחוץ לחוק. בן-גביר הורשע בעבירה על איסור ההתאגדות של תנועת כך כאשר כרוז שהפיץ נשא את החתימה "פעילי כ"ך לשעבר". הוא לא גויס לצה"ל, לדבריו הצבא סירב לגייסו בשל עברו בתנועת כ"ך[1].
לאחר שהוצאה התנועה אל מחוץ לחוק המשיך לפעול בארגון חזית הרעיון, עד סגירתו. ערב פירוק התנועה לא היה בן-גביר אחד המפורסמים שבה, אולם התמדתו במחאות מתוקשרות היטב, שהגיעו לא פעם אל בית המשפט (ראו פירוט למטה), קנתה לו מקום בולט בין פעילי הימין הרדיקלי.
בן-גביר הצליח למשוך תשומת לב תקשורתית כשהפך אירועים אזוטריים לפרובוקציות. בשנת 2000 הדביק ברחבי ירושלים מודעות נגד ביקור האפיפיור, יוחנן פאולוס השני והושם במעצר בית עד לתום הביקור[2]. הוא הגיש בקשה לספר השיאים של גינס לרשום בית כנסת במאחז כבית התפילה שהוחרב ונבנה מחדש יותר פעמים מכל בית תפילה אחר בעולם. בהזדמנות אחרת, כשבית המשפט דרש ממנו להגיע עם כלבו אל אולם הדיונים, כדי לבדוק אם הכלב אלים, הצהיר בן-גביר באוזני העיתונאים כי הוא והכלב תיאמו גרסאות[3].
בן-גביר התפרסם כאשר זמן קצר לפני רצח רבין החזיק את סמל מכוניתו של רבין והכריז "כמו שהגענו לסמל הזה, אנחנו יכולים להגיע לרבין".
חלק נכבד מיוזמותיו של בן-גביר היו משותפות עם ברוך מרזל, מנהיגה האחרון של תנועת כ"ך[4]. מרזל ובן-גביר פעלו גם לביטול מצעדי הגאווה בירושלים.
בכנסת ה-18 שימש עוזר פרלמנטרי של חבר הכנסת מיכאל בן ארי. בבחירות לכנסת ה-19 הוצב במקום החמישי ברשימת עוצמה לישראל בראשות אריה אלדד ומיכאל בן ארי[5]. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הוצב במקום השמיני ברשימת איחוד מפלגות הימין, ועם פסילת מועמדותו של מיכאל בן-ארי התקדם למקום השביעי. הרשימה זכתה בחמישה מנדטים. על-פי ההסכם בין המפלגות חברי הכנסת רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ התחייבו להתפטר במסגרת "החוק הנורווגי" ולתת לבן גביר לכהן כחבר הכנסת, אך הכנסת פוזרה לפני שנחקק מחדש חוק זה (שנהג בכנסת ה-20 כהוראת שעה בלבד)[6].
בבחירות לכנסת ה-22 התמודד בן-גביר בראשות רשימת "עוצמה יהודית" שקיבלה כ-83 אלף קולות (1.88% מהקולות הכשרים) ולא עברה את אחוז החסימה.
לקראת הבחירות לכנסת ה-23 חתם בן-גביר עם רפי פרץ על ריצה משותפת למפלגות עוצמה יהודית והבית היהודי. סמוך לסוף זמן הגשת הרשימות הצטרף פרץ עם מפלגת הבית היהודי לרשימת ימינה ועוצמה יהודית נרשמה כרשימה עצמאית בראשות בן גביר[7]. עוצמה יהודית קבלה בבחירות אלו 19,402 קולות (0.42%) ולא עברה את אחוז החסימה.
משפטיםעריכה
עד לפברואר 2009 הוגשו נגדו ארבעים ושישה כתבי אישום, מתוכם הורשע בשמונה[8], בהם התפרעות[9], השחתת מקרקעין[10], הפרעה לשוטר[11], החזקת חומר תעמולה לטובת ארגוני טרור[12] והסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור[13]. כעבור שש שנים אמר שהוגשו נגדו עוד שבעה כתבי אישום, שגם בהם יצא זכאי. סך הכול: 53 כתבי אישום[14].
בשנים 2006–2008 עתר לבג"ץ, עם ברוך מרזל, בבקשה לבטל את ההיתר לערוך את מצעד הגאווה בירושלים. העתירות נדחו[15]. בשנת 2011, במסגרת כתב אישום שהוגש נגדו, קיבל לידיו בהוראת בית המשפט מסמכים שלפיהם השב"כ ומשטרת ישראל השקיעו מאמצים רבים במעקב אחריו ובתיעוד מדויק של תנועותיו במשך שעות רבות ביום[16]. במרץ 2012 זוכה מעבירות תמיכה בארגון טרור בשל כשלים ראייתיים[17].
עריכת־דיןעריכה
רכש השכלה משפטית בקריה האקדמית אונו. בתחילה לשכת עורכי הדין החליטה למנוע ממנו לגשת להתמחות, עקב עברו הפלילי. בערעור שהגיש על ההחלטה נוצר תיקו בין חברי הוועדה המרכזית של הלשכה וההחלטה המקורית לא שונתה. בן גביר טען שמניעי ההחלטה פוליטיים[18]. לאחר ערעור נוסף, הסירה הוועדה את התנגדותה בכפוף לסיום ההליכים המשפטיים הפתוחים נגדו. לאחר זיכויו, בשנת 2012, ניגש למבחני ההסמכה והוסמך כעורך דין[19].
מרבה לייצג אנשי ימין המואשמים בעבירות על רקע אידאולוגי. במקרה אחד ייצג נער שהואשם בתקיפת ערבי והביא לזיכויו, לאחר שבתיאום עם השופט הושיב אדם אחר על ספסל הנאשמים ולמרות זאת עד התביעה העיקרי הביע את ביטחונו שזהו הנאשם[20]. בסוף 2015 ייצג את אחד החשודים בהצתת בית משפחת דוואבשה בדומא וטען שחוקרי השב"כ אילצו את מרשו להודות בעזרת עינויים[21]. בשנת 2016 תבע את הוואקף בטענה שאנשיו הטרידו אותו בביקור בהר הבית בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. בית משפט השלום פסק לו פיצויים בשיעור של 50 אלף ש"ח וכן הוצאות משפט[22].
ייצג גם את הרב אליעזר ברלנד[23].
תביעות אישיותעריכה
הגיש תביעת דיבה נגד העיתונאי אמנון דנקנר, על שכינהו "נאצי קטן" בתוכנית "פופוליטיקה" בשנת 1995, וזכה בה בפיצוי סמלי של שקל אחד. באפריל 2018 פסק בית המשפט שעובד בתחנת דלק שכינהו "נאצי", הצדיע לו במועל יד והתעלם מזימונים למשפט ישלם לו פיצוי בסך 200,000 ש"ח[24].
אנשי ימין שונים טענו מספר פעמים כי בן-גביר הוא סוכן שב"כ שתול, בדומה לאבישי רביב. בתגובה תבע את ברי חמיש – אחד המפרסמים – לבית משפט השלום, שקבע שהכינוי "סוכן שב"כ" נחשב כלשון הרע בקרב חוגי הימין והפרסומים היו בגדר לשון הרע, ופסק פיצויים של 30,000 ש"ח[25][26]. במרץ 2019 הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעת דיבה על סך 250,000 ש"ח נגד חבר הכנסת אביגדור ליברמן לאחר שזה כינהו בראיון: "שמפניה לא ורודה", ברומזו לאפשרות שבן גביר סוכן שב"כ, כמו אבישי רביב שכונה "שמפניה"[27].
במרץ 2020, במהלך הבחירות לכנסת העשרים ושלוש ולאחר איחודה המחודש של ימינה ללא עוצמה יהודית, ענתה גילת בנט (אשת נפתלי בנט) בפייסבוק לביקורת מאת קלמן ליבסקינד, וכהערת אגב כתבה על אנשי עוצמה: "שבעתי מהעבריינות הדוחה שלהם. כמו כשפרצו אליי הביתה בבחירות האחרונות, כדי להראות שהם יחצו גבולות אם צריך. שאבין שהם טרוריסטים לכל דבר ואפחד מהם."[28] בן-גביר הגיש נגדה תביעה, ובכתב ההגנה הוסיפה וטענה שהוא סוכן שב"כ. בהמשך אותה שנה, עם מוצאי תשעה באב, פורסמו חלק מפרטי הסכם פשרה, על־פיו תחזור בנט מכל האשמותיה (בפרסום נוסף בפייסבוק), ותתרום סכום כסף לחיילי צה"ל המוצבים בחברון[29].
משטרת ישראל שילמה לבן-גביר פיצויים של עשרות אלפי שקלים, לאחר שתבעה על הטרדות שונות[8]. באוגוסט 2011 פסק בית משפט השלום בירושלים כי על משטרת ישראל לשלם לו 18,000 ש"ח, כפיצוי על כך ששוטר תקף אותו בימי ההתנתקות[30]. בפברואר 2012 פסקה שופטת השלום בירושלים שמשטרת ישראל תשלם לבן גביר פיצויים בסך 14,000 שקל, על כך שנעצר למשך 24 שעות בשל כוונתו להפגין עם אחרים מול בית מפקד פיקוד המרכז[31].
חיים אישייםעריכה
בן-גביר נשא ב-2004 את איילה לבית נמרודי[32], שאותה פגש לראשונה כשסייע לקבוצת בנות שנעצרו[33]. אב לשישה ילדים ומתגורר בגבעת האבות שבקריית ארבע.
בסלון ביתו הייתה תלויה תמונה של ברוך גולדשטיין[34], במספר הזדמנויות נימק זאת בן גביר בכך שגולדשטיין הציל כמה מחבריו. לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש נימק ראש "הימין החדש", נפתלי בנט, את סירובו לצרף את בן גביר לרשימה מאוחדת בסירוב לרוץ עם "מי שמחזיק בסלון ביתו תמונה של אדם אשר רצח 29 איש חפים מפשע"[35]. בתגובה הודיע בן גביר שהסיר את התמונה, למען אחדות ומניעת הקמת ממשלת שמאל[36], אולם מפלגתו לא צורפה לרשימה המאוחדת.
קישורים חיצונייםעריכה
איתמר בן-גביר, ברשת החברתית פייסבוק
איתמר בן-גביר, ברשת החברתית טוויטר
איתמר בן-גביר, סרטונים בערוץ היוטיוב- גלי גינת, מאחז איתמר: כך הגיע איתמר בן גביר לכנסת, באתר nrg, 25 באוקטובר 2010
- אהוד שישון, "מתנגד למעשה של יגאל עמיר": בגובה העיניים עם איתמר בן גביר, באתר nrg, 10 באוגוסט 2011
- יאיר שפירא, אדוני השופט, באתר בשבע - ערוץ 7, 10 בינואר 2013
- בן גביר החליף את הנאשם והביא לזיכויו, באתר ערוץ 7, 10 ביוני 2013
- עוזיאל סבתו, "מסתובבים בחברון עם איתמר בן גביר", מתוך מגזין ערוץ 7, 5.11.15
- שי גל, איך הפך איתמר בן גביר למגן נערי הגבעות, באתר מאקו, 8 בינואר 2016
- רבקי גולדפינגר, עניין אישי והפעם עם איתמר בן גביר, באתר ערוץ 7, מתוך בשבע, ח' בתמוז תשע"ח, 21 ביוני 2018
- יהודה שלזינגר, "לפני 20 שנים אמרו שאני בקצה הימני של הסקאלה. היום אני קונצנזוס", באתר ישראל היום, 21 במרץ 2019
דנה ספקטור, אתה מוכן להגיד לי עכשיו: "ריד מיי ליפס, אני לא פורש"? "אכן. בשום פנים ואופן לא", באתר "ידיעות אחרונות", 20 בפברואר 2020- שי גל, עובדה, איתמר מטפס על קירות, באתר מאקו, 6 במרץ 2020
.svg){kind=icon}
הערות שולייםעריכה
- ^ מתי גולן, הסכסוך בין גל"צ לאיתמר בן-גביר, באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
- ^ אפרת וייס, קנס לאיתמר בן-גביר בגלל כרזות נגד האפיפיור, באתר ynet, 11 ביולי 2004
- ^ אבירם זינו, בן גביר: "אני והכלב תיאמנו גרסאות", באתר ynet, 12 ביוני 2006
- ^ השניים, למשל, הקימו צעקות בעת ביקורו של רם עמנואל בכותל המערבי ויחד עם מיכאל בן ארי הם הקימו צעקות במהלך ההצגה "הו אלוהים" של ענת גוב לאחר שזו חתמה על מכתב ההחרמה של היכל התרבות באריאל.
- ^ הוגשה רשימת "עוצמה לישראל", ערוץ 7, 5 בדצמבר 2012
- ^ הרב פרץ: הבטחות מקיימים, באתר ערוץ 7, 17 באפריל 2019
- ^ סופית: בנט ופרץ ירוצו ברשימה משותפת, בן גביר נשאר בחוץ, www.maariv.co.il
- ^ 1 2 חגי סגל, אקטואלי, "מקור ראשון", 27 בפברואר 2009
- ^ איתמר שאלתיאל וחדשות נענע, צו מעצר מנהלי הוצא לנועם פדרמן, באתר Ladiez.Red.Net.il
- ^ אפרת וייס, איתמר בן גביר הורשע בעבירה של השחתת מקרקעין, באתר ynet, 12 במאי 2004
- ^ פסק דין מ-9 בינואר 2005, באתר בתי המשפט
- ^ פסק דין מ-16 במאי 2004, באתר RoBoLo
- ^ אפרת וייס, איתמר בן גביר הורשע בתמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות, באתר ynet, 25 ביוני 2007
- ^ עוזיאל סבתו, מסתובבים בחברון עם מרזל, גופשטיין ובן-גביר, באתר ערוץ 7
- ^ בג"ץ 8988/06 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-27 בדצמבר 2006; בג"ץ 5277/07 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-20 ביוני 2007; בג"ץ 5317/08 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-21 ביולי 2008
- ^ עמיחי אתאלי, צמודים לימין: הצצה למעקב אחרי בן גביר, באתר nrg, 5 במאי 2011
- ^ עוזי ברוך, מכה לפרקליטות: בן גביר זוכה, באתר ערוץ 7, 13 במרץ 2012
- ^ גלעד גרוסמן, איתמר בן גביר לא יוכל להתמחות כעורך דין, באתר וואלה! NEWS, 19 בינואר 2011
- ^ עמיחי אתאלי, בתום מאבק ממושך: איתמר בן גביר - עו"ד, באתר nrg, 21 ביוני 2012
- ^ שמעון כהן, בן גביר החליף את הנאשם והביא לזיכויו, באתר ערוץ 7, 10 ביוני 2013
- ^ חופי עמוס, "השתמשו במכשירי עינויים, דברים שהיו רק באינקוויזיציה", באתר nrg, 22 בדצמבר 2015
- ^ אמרי סדן, "אינו חסין": הווקף ישלם פיצויים לאיתמר בן גביר, באתר nrg, 25 בפברואר 2016
- ^ אלי שלזינגר, בית משפט דחה את הרחקתו של הרב ברלנד מבית הכנסת, באתר בחדרי חרדים, 28 בספטמבר 2018
- ^ יאיר אלטמן, כינה את בן גביר "נאצי", וישלם 200 אלף ש', באתר ישראל היום, 16 באפריל 2018
- ^ הילה רז ו-The Marker, בית המשפט: ברי חמיש יפצה את איתמר בן גביר כי כינה אותו "סוכן שב"כ", באתר וואלה! NEWS, 6 במרץ 2008
- ^ א 11662/05 איתמר בן גביר ואח' נ' ברי חמיש, באתר law.co.il, 5 במרץ 2008
- ^ בנימין ברגר, בן גביר תובע רבע מליון ש"ח מליברמן: "יש דברים שאסור לומר", באתר JDN, 10 במרץ 2019
- ^ "אם הרב רפי ידרוש בביה"כ שלי אני אקום ואצא", באתר "סרוגים", 17 בינואר 2020
גילת בנט עונה לקלמן ליבסקינד: "תפסיק ללכלך", באתר "סרוגים", 19 בינואר 2020 - ^ אברהם בלוך, גילת בנט מתקפלת: איתמר בן גביר לא היה שב"כניק, באתר "סרוגים", 30 ביולי 2020, תשעה באב ה'תש"פ
- ^ חזקי עזרא, השוטר בעט בבן גביר -המדינה תשלם 18 אלף שקל, באתר ערוץ 7, 16 באוגוסט 2011
- ^ שמעון כהן, המשטרה תפצה על שעיכבה פעילי ימין, באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2012
- ^ אפרת וייס, בחתונת בן גביר: ריקודים עם חולצות כ"ך, באתר ynet, 7 בספטמבר 2004
- ^ יאיר שפירא, אדוני השופט, באתר בשבע - ערוץ 7, 10 בינואר 2013
- ^ כאן רשת ב, איתמר בן גביר: לא אוריד את התמונה של ברוך גולדשטיין מסלון הבית, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 בפברואר 2019
- ^ פוסט של נפתלי בנט בפייסבוק, 15 בינואר 2020
- ^ "בן גביר: "הסרתי את תמונת גולדשטיין כדי למנוע ממשלת שמאל"", באתר ynet, 15 בינואר 2020