איתמר בן גביר

פוליטיקאי ומשפטן ישראלי

איתמר בן גביר (נולד ב-6 במאי 1976) הוא חבר הכנסת בכנסת העשרים וארבע מטעם מפלגת עוצמה יהודית בסיעת הציונות הדתית, ופעיל ימין רדיקלי ישראלי. הוא התמודד לכנסות ה-19, ה-21, ה-22, ה-23 וה-24 ברשימות שונות מטעם מפלגת "עוצמה יהודית". שימש יועץ התקשורת של חבר הכנסת מיכאל בן ארי ודובר תנועת "חזית יהודית לאומית".

איתמר בן גביר
Itamar Ben Gvir 1.jpg
לידה 6 במאי 1976 (בן 45)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל
השכלה הקריה האקדמית אונו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עורך דין, פרקליט, פוליטיקאי
מפלגה עוצמה יהודית
סיעה הציונות הדתית
חבר הכנסת
6 באפריל 2021–מכהן
(4 שבועות ו־4 ימים)
כנסות ה-24
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

במהלך פעילותו הפוליטית הוגשו נגדו, לדבריו, חמישים ושלושה כתבי אישום, שמתוכם הורשע בשבע עבירות פליליות, בהן התפרעות, הפרעה לשוטר, הסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור. ב-46 כתבי אישום הוא זוכה. זכה בסכום כולל של כרבע מיליון ש"ח בתביעות נגד המשטרה על הפרת זכויותיו.

בן גביר התפרסם בין השאר בעקבות יוזמות פרובוקטיביות והופעות מתוקשרות בבתי משפט.

ביוגרפיה

נולד בירושלים, הצעיר בשני בניהם של שושנה וצדוק בן גביר. אביו יליד ירושלים, בן להורים יוצאי עיראק. האב שינה את שם המשפחה מ"חאנן", גביר בערבית. האם שושנה, בת להורים יוצאי כורדיסטן הייתה פעילת האצ"ל ובגיל 14 נעצרה בשל כך על ידי הבריטים.

גדל בבית מסורתי במבשרת ציון. למד בתיכון אורט בירושלים וחזר בתשובה בכיתה י"א על רקע המאבק נגד הסכמי אוסלו והתקרבותו לפעילי ימין[1]. אחרי התיכון למד בישיבת הרעיון היהודי מיסודו של הרב מאיר כהנא.

לטענתו שהה בן גביר במעצרים פוליטיים כבר בגיל ארבע-עשרה. בגיל 16 הצטרף בן גביר לתנועת כך והתקדם לעמדת רכז הנוער של התנועה. בעקבות טבח מערת המכפלה (1994) הוכרזה התנועה ארגון טרור, והוצאה אל מחוץ לחוק. בן גביר הורשע בעבירה על איסור התאגדות של תנועת כך לאחר שהפיץ כרוז בחתימת "פעילי כ"ך לשעבר". הוא לא גויס לצה"ל, לדבריו הצבא סירב לגייסו בשל עברו בתנועת כ"ך[2].

לאחר שהוצאה התנועה אל מחוץ לחוק המשיך לפעול בארגון חזית הרעיון, עד סגירתו. ערב פירוק התנועה לא היה בן גביר אחד המפורסמים שבה, אולם התמדתו במחאות מתוקשרות שהגיעו לא פעם אל בית המשפט (ראו להלן) קנתה לו מקום בולט בין פעילי הימין הרדיקלי.

בן גביר הצליח למשוך תשומת לב גם בעזרת פרובוקציות. זמן קצר לפני רצח רבין (1995) הציג לתקשורת את סמל מכוניתו של רבין, והכריז: "כמו שהגענו לסמל הזה, אנחנו יכולים להגיע לרבין"[1]. בשנת 2000 הדביק ברחבי ירושלים מודעות נגד ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל, והושם במעצר בית עד לתום הביקור[3]. הוא הגיש בקשה לספר השיאים של גינס לרשום בית כנסת במאחז כבית התפילה שהוחרב ונבנה מחדש יותר פעמים מכל בית תפילה אחר בעולם.

חלק מיוזמותיו של בן גביר היו משותפות עם ברוך מרזל, מנהיגה האחרון של תנועת כך[4]. מרזל ובן גביר פעלו גם לביטול מצעדי הגאווה בירושלים.

פעילות משפטנית

עד לפברואר 2009 הוגשו נגדו ארבעים ושישה כתבי אישום, מתוכם הורשע בשמונה[5], בהם התפרעות[6], השחתת מקרקעין[7], הפרעה לשוטר[8], החזקת חומר תעמולה לטובת ארגוני טרור[9] והסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור[10]. כעבור שש שנים אמר שהוגשו נגדו עוד שבעה כתבי אישום, בהם זוכה. על פי נתונים אלו, הוגשו נגדו 53 כתבי אישום, מהם הורשע בשמונה[11].

בשנים 2006–2008 עתר לבג"ץ, עם ברוך מרזל, בבקשה לבטל את ההיתר לערוך את מצעד הגאווה בירושלים. העתירות נדחו[12]. בשנת 2011, במסגרת כתב אישום שהוגש נגדו, קיבל לידיו בהוראת בית המשפט מסמכים שלפיהם השב"כ ומשטרת ישראל השקיעו מאמצים רבים במעקב אחריו ובתיעוד מדויק של תנועותיו במשך שעות רבות ביום[13]. במרץ 2012 זוכה מעבירות תמיכה בארגון טרור בשל כשלים ראייתיים[14].

עריכת־דין

 
איתמר בן גביר וברוך מרזל בהפגנה נגד הפסקת האש במבצע צוק איתן. ירושלים, 15 ביולי 2014

רכש השכלה משפטית בקריה האקדמית אונו. בתחילה לשכת עורכי הדין החליטה למנוע ממנו לגשת להתמחות, עקב עברו הפלילי. בערעור שהגיש על ההחלטה נוצר תיקו בין חברי הוועדה המרכזית של הלשכה וההחלטה המקורית לא שונתה. בן גביר טען שמניעי ההחלטה פוליטיים[15]. לאחר ערעור נוסף, הסירה הוועדה את התנגדותה בכפוף לסיום ההליכים המשפטיים הפתוחים נגדו. לאחר זיכויו, בשנת 2012, ניגש למבחני ההסמכה והוסמך כעורך דין[16].

מרבה לייצג אנשי ימין המואשמים בעבירות על רקע אידאולוגי. במקרה אחד ייצג נער שהואשם בתקיפת ערבי והביא לזיכויו, לאחר שבתיאום עם השופט הושיב אדם אחר על ספסל הנאשמים ולמרות זאת עד התביעה העיקרי הביע את ביטחונו שזהו הנאשם[17]. בסוף 2015 ייצג את אחד החשודים בהפיגוע בדומא וטען שחוקרי השב"כ אילצו את מרשו להודות בעזרת עינויים[18]. בשנת 2016 תבע את הוואקף בטענה שאנשיו הטרידו אותו בביקור בהר הבית בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. בית משפט השלום פסק לו פיצויים בשיעור של 50 אלף ש"ח וכן הוצאות משפט[19].

ייצג גם את הרב אליעזר ברלנד בשנת 2018 במסגרת סכסוך בינו ובין בית הכנסת בו התפלל[20].

תביעות אישיות

הגיש תביעת דיבה נגד העיתונאי אמנון דנקנר, על שכינהו "נאצי קטן" בתוכנית "פופוליטיקה" בשנת 1995, וזכה בה בפיצוי סמלי של שקל אחד. באפריל 2018 פסק בית המשפט שעובד בתחנת דלק שכינהו "נאצי", הצדיע לו במועל יד והתעלם מזימונים למשפט ישלם לו פיצוי בסך 200,000 ש"ח[21]. אנשי ימין שונים טענו מספר פעמים כי בן גביר הוא סוכן שב"כ שתול, בדומה לאבישי רביב. בתגובה תבע את ברי חמיש – אחד המפרסמים – לבית משפט השלום, שקבע שהכינוי "סוכן שב"כ" נחשב כלשון הרע בקרב חוגי הימין והפרסומים היו בגדר לשון הרע, ופסק פיצויים של 30,000 ש"ח[22][23].

במרץ 2020, במהלך הבחירות לכנסת העשרים ושלוש ולאחר איחודה המחודש של ימינה ללא עוצמה יהודית, ענתה גילת בנט (אשת נפתלי בנט) בפייסבוק לביקורת מאת קלמן ליבסקינד, וכהערת אגב כתבה על אנשי עוצמה: "שבעתי מהעבריינות הדוחה שלהם. כמו כשפרצו אליי הביתה בבחירות האחרונות, כדי להראות שהם יחצו גבולות אם צריך. שאבין שהם טרוריסטים לכל דבר ואפחד מהם."[24] בן גביר הגיש נגדה תביעה, ובכתב ההגנה הוסיפה וטענה שהוא סוכן שב"כ. בהמשך אותה שנה, עם מוצאי תשעה באב, פורסמו חלק מפרטי הסכם פשרה, על־פיו תחזור בנט מכל האשמותיה (בפרסום נוסף בפייסבוק), ותתרום לטובת חיילי צה"ל המוצבים בחברון[25].

משטרת ישראל שילמה לבן גביר פיצויים של עשרות אלפי שקלים, לאחר שתבעה על הטרדות שונות[5]. באוגוסט 2011 פסק בית משפט השלום בירושלים כי על משטרת ישראל לשלם לו 18,000 ש"ח, כפיצוי על כך ששוטר תקף אותו בימי ההתנתקות[26]. בפברואר 2012 פסקה שופטת השלום בירושלים שמשטרת ישראל תשלם לבן גביר פיצויים בסך 14,000 שקל, על כך שנעצר למשך 24 שעות בשל כוונתו להפגין עם אחרים מול בית מפקד פיקוד המרכז[27].

קריירה פוליטית

בכנסת ה-18 שימש עוזר פרלמנטרי של חבר הכנסת מיכאל בן ארי. בבחירות לכנסת ה-19 הוצב במקום החמישי ברשימת עוצמה לישראל בראשות אריה אלדד ובן ארי[28]. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה. לקראת הבחירות לכנסת ה-21 הוצב במקום השמיני ברשימת איחוד מפלגות הימין, ועם פסילת מועמדותו של בן ארי התקדם למקום השביעי. הרשימה זכתה בחמישה מנדטים. על-פי ההסכם בין המפלגות חברי הכנסת רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ התחייבו להתפטר במסגרת "החוק הנורווגי" ולתת לבן גביר לכהן כחבר הכנסת, אך הכנסת פוזרה לפני שנחקק מחדש חוק זה (שנהג בכנסת ה-20 כהוראת שעה בלבד)[29]. בבחירות לכנסת ה-22 התמודד בן גביר בראשות רשימת "עוצמה יהודית" שקיבלה כ-83 אלף קולות (1.88% מהקולות הכשרים) ולא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-23 חתם בן גביר עם רפי פרץ על ריצה משותפת למפלגות עוצמה יהודית והבית היהודי. סמוך לסוף זמן הגשת הרשימות הצטרף פרץ עם מפלגת "הבית היהודי" לרשימת "ימינה"[30]. ראש "הימין החדש", נפתלי בנט, נימק את סירובו לצרף את בן גביר לרשימה מאוחדת כסירוב לרוץ עם "מי שמחזיק בסלון ביתו תמונה של אדם אשר רצח 29 איש חפים מפשע"[31]. בתגובה הודיע בן גביר שהסיר את התמונה, למען אחדות ומניעת הקמת ממשלת שמאל[32], אולם מפלגתו לא צורפה לרשימה המאוחדת. עוצמה יהודית נרשמה כרשימה עצמאית בראשות בן גביר, וקבלה בבחירות אלו 19,402 קולות (0.42%) ולא עברה את אחוז החסימה. לקראת הבחירות לכנסת ה-24 חתם בן גביר על ריצה משותפת של מפלגות עוצמה יהודית ונעם[33], ובהמשך על ריצה משותפת עם מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'. הוא הוצב במקום השלישי ברשימה, ונבחר לכהן בכנסת.

חיים אישיים

בן גביר נשא ב-2004 את איילה (לבית נמרודי)[34]. השניים נפגשו לאחר שאיילה נעצרה על שהות במאחז שהוקם בחברון[1] וסירבה לחתום על הרחקה מהמאחז ולהשתחרר כמו חברותיה. כיום איילה היא מורה ללשון[35]. לזוג שישה ילדים והם מתגוררים בגבעת האבות שבקריית ארבע.

בסלון ביתו הייתה תלויה תמונה של ברוך גולדשטיין[36], במספר הזדמנויות נימק זאת בן גביר בכך שגולדשטיין הציל כמה מחבריו. בפורים של שנת 1995, כשנה לאחר הטבח במערת המכפלה, התחפש בן גביר לגולדשטיין והצהיר כי הוא הגיבור שלו[37].

קישורים חיצוניים

  מדיה וקבצים בנושא איתמר בן גביר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 יאיר שפירא, ‏אדוני השופט, באתר בשבע - ערוץ 7, 10 בינואר 2013
  2. ^ מתי גולן, ‏הסכסוך בין גל"צ לאיתמר בן-גביר, באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
  3. ^ אפרת וייס, קנס לאיתמר בן-גביר בגלל כרזות נגד האפיפיור, באתר ynet, 11 ביולי 2004
  4. ^ השניים, למשל, הקימו צעקות בעת ביקורו של רם עמנואל בכותל המערבי ויחד עם מיכאל בן ארי הם הקימו צעקות במהלך ההצגה "הו אלוהים" של ענת גוב לאחר שזו חתמה על מכתב ההחרמה של היכל התרבות באריאל.
  5. ^ 1 2 חגי סגל, אקטואלי, "מקור ראשון", 27 בפברואר 2009
  6. ^ איתמר שאלתיאל וחדשות נענע, צו מעצר מנהלי הוצא לנועם פדרמן, באתר Ladiez.Red.Net.il
  7. ^ אפרת וייס, איתמר בן גביר הורשע בעבירה של השחתת מקרקעין, באתר ynet, 12 במאי 2004
  8. ^ פסק דין מ-9 בינואר 2005, באתר בתי המשפט
  9. ^ פסק דין מ-16 במאי 2004, באתר RoBoLo
  10. ^ אפרת וייס, איתמר בן גביר הורשע בתמיכה בארגון טרור והסתה לגזענות, באתר ynet, 25 ביוני 2007
  11. ^ עוזיאל סבתו, מסתובבים בחברון עם מרזל, גופשטיין ובן-גביר, באתר ערוץ 7
  12. ^ בג"ץ 8988/06 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-27 בדצמבר 2006; בג"ץ 5277/07 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-20 ביוני 2007; בג"ץ 5317/08 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-21 ביולי 2008
  13. ^ עמיחי אתאלי, צמודים לימין: הצצה למעקב אחרי בן גביר, באתר nrg‏, 5 במאי 2011
  14. ^ עוזי ברוך, מכה לפרקליטות: בן גביר זוכה, באתר ערוץ 7, 13 במרץ 2012
  15. ^ גלעד גרוסמן‏, איתמר בן גביר לא יוכל להתמחות כעורך דין, באתר וואלה!‏, 19 בינואר 2011
  16. ^ עמיחי אתאלי, בתום מאבק ממושך: איתמר בן גביר - עו"ד, באתר nrg‏, 21 ביוני 2012
  17. ^ שמעון כהן, בן גביר החליף את הנאשם והביא לזיכויו, באתר ערוץ 7, 10 ביוני 2013
  18. ^ חופי עמוס, "השתמשו במכשירי עינויים, דברים שהיו רק באינקוויזיציה", באתר nrg‏, 22 בדצמבר 2015
  19. ^ אמרי סדן, "אינו חסין": הווקף ישלם פיצויים לאיתמר בן גביר, באתר nrg‏, 25 בפברואר 2016
  20. ^ אלי שלזינגר, בית משפט דחה את הרחקתו של הרב ברלנד מבית הכנסת, באתר בחדרי חרדים, 28 בספטמבר 2018
  21. ^ יאיר אלטמן, ‏כינה את בן גביר "נאצי", וישלם 200 אלף ש', באתר ישראל היום, 16 באפריל 2018
  22. ^ הילה רז ו-The Marker‏, בית המשפט: ברי חמיש יפצה את איתמר בן גביר כי כינה אותו "סוכן שב"כ", באתר וואלה!‏, 6 במרץ 2008
  23. ^ א 11662/05 איתמר בן גביר ואח' נ' ברי חמיש, באתר law.co.il,‏ 5 במרץ 2008
  24. ^ "אם הרב רפי ידרוש בביה"כ שלי אני אקום ואצא", באתר "סרוגים", 17 בינואר 2020
    גילת בנט עונה לקלמן ליבסקינד: "תפסיק ללכלך", באתר "סרוגים", 19 בינואר 2020
  25. ^ אברהם בלוך, ‏גילת בנט מתקפלת: איתמר בן גביר לא היה שב"כניק, באתר "סרוגים", 30 ביולי 2020, תשעה באב ה'תש"פ
  26. ^ חזקי עזרא, השוטר בעט בבן גביר -המדינה תשלם 18 אלף שקל, באתר ערוץ 7, 16 באוגוסט 2011
  27. ^ שמעון כהן, המשטרה תפצה על שעיכבה פעילי ימין, באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2012
  28. ^ הוגשה רשימת "עוצמה לישראל", ערוץ 7, 5 בדצמבר 2012
  29. ^ הרב פרץ: הבטחות מקיימים, באתר ערוץ 7, 17 באפריל 2019
  30. ^ אנה רייבה ברסקי, ‏סופית: בנט ופרץ ירוצו ברשימה משותפת, בן גביר נשאר בחוץ, באתר מעריב אונליין, 16 בינואר 2020
  31. ^ פוסט של נפתלי בנט בפייסבוק, 15 בינואר 2020
  32. ^ עמיחי אתאלי ואמיר אלון, בן גביר: "הסרתי את תמונת גולדשטיין כדי למנוע ממשלת שמאל", באתר ynet, 15 בינואר 2020
  33. ^ אמיר אטינגר, ‏אלו פרטי ההסכם בין עוצמה יהודית לנעם, באתר "סרוגים", 31 בינואר 2021
  34. ^ אפרת וייס, בחתונת בן גביר: ריקודים עם חולצות כ"ך, באתר ynet, 7 בספטמבר 2004
  35. ^ אי אפשר לעבור מערכת בחירות בלי להתראיין בכלל, בעמוד הפייסבוק של איילה בן-גביר, 3 במרץ 2021
  36. ^ כאן רשת ב, איתמר בן גביר: לא אוריד את התמונה של ברוך גולדשטיין מסלון הבית, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 15 בפברואר 2019
  37. ^   הירי שטלטל את המדינה: בחזרה לטבח מערת המכפלה (היום לפני), סרטון בערוץ כאן 11 באתר יוטיוב