אכסניית קליפורד
.svg){kind=spacer}
אכסניית קליפורד (באנגלית: Clifford's Inn) הייתה אכסניית אוצר הממוקמת במקום בו עובר כיום מעבר אכסניית קליפורד (Clifford's Inn Passage), בסמוך לרחוב פליט.
האכסניה נוסדה בשנת 1344 ונסגרה בשנת 1903. מבנה האכסניה נהרס בשנת 1934.
אכסניית קליפורד הייתה הראשונה מבין אכסניות האוצר, האחרונה מביניהן שמבנייהָ נהרס בעקבות ביטול תפקידן של אכסניות האוצר.
האכסניה שימשה למגורי סטודנטים למשפטים אשר למדו באכסניית אינר טמפל. בשנת 1903 הצביעו חברי אכסניית קליפורד על פירוקה של האגודה, ועל לתרומת הכספים לתובע הכללי של אנגליה וויילס.
היסטוריה עריכה
אכסניות האוצר התפתחו לצידן של אכסניות המשפט. במהלך המאה ה-12 וראשית המאה ה-13 לימודי המשפטי התנהלו בתחום הסיטי של לונדון כאשר המלמדים היו אנשי כמורה. באמצע המאה ה-13 צו מלכותי של המלך הנרי השלישי אסר על לימוד משפטים בתחומי הסיטי, וכן צו אפיפיור אסר על הכמורה ללמד משפטים, הביאו להפסקת לימודי המשפטים. כתוצאה מכך עזבו עורכי הדין את תחומי הסיטי ועברו להתגורר באכסניות בכפר הוברן, הממוקם בין הסיטי של לונדון לבין הסיטי של וסטמינסטר (בה היו ממוקמים בתי המשפט המלכותיים). הראשונה באכסניות אלה שהפכה לאכסניית האוצר הייתה אכסניה הממוקמת על אדמותיו של רוברט דה קליפורד, ברון קליפורד. האדמה להקמת האכסניה ניתנה ב-24 בפברואר 1310, והיא נקראה על שמו של הברון. לאחר מותו של הברון בשנת 1314 עברה הבעלות בשטח לידי אחיו, רוברט, ולאחר מותו של רוברט בשנת 1344 חכרה אלמנתו את האדמה לסטודנטים למשפטים שהתגוררו באכסניה בעבור 10 ליש"ט לשנה. חכירה זו הפכה את אכסניית קליפורד לאכסניית האוצר הראשונה (אכסניה בבעלות שותפות עורכי דין, בה לימדו את הבסיס של לימודי המשפטים). האכסניה רכשה רשמית את האדמה הנחכרת ב-29 במרץ 1618 מבעלי השטח פרנסיס קליפורד, רוזן קמברלנד הרביעי בעלות של 600 ליש"ט, וכן בתמורה לדמי שכירות שנתיים של 4 ליש"ט. תנאי הסכם השכירות נשארו בתוקפם עד שנת 1800.
בשנת 1903 החליטו חברי האגודה לפרק את האגודה, למכור את מבני האכסניה ולתרום את הכסף לתובע הכללי של אנגליה וויילס (העומד בראש לשכת עורכי הדין של אנגליה). המכירה הפומבית נערכה ב-14 במאי באותה שנה, והאכסניה נמכרה בעבור 100,000 ליש"ט. מבני האכסניה (למעט בית השער) נהרסו בשנת 1934. בית השער ניצב עד ימינו.
הנהלת האכסניה עריכה
האכסניה נוהלה על ידי מועצה שבראשה עמד מנהל האכסניה. במועצה היו חברים 12 עורכי דין אשר נבחרו על ידי כל עורכי הדין החברים באגודה המהווה את האכסניה. מנהל האכסניה נבחר בהצבעה בין כל החברים, והיה אחראי על פעילות האכסניה ופיקוח על משרתיה.
בעבר נבחרו המנהלים לכל ימי חייהם, אולם בהחלטה מה-15 ביוני 1668 הוחלט כי המנהלים יבחרו לתקופה של שלוש שנים. יחד עם זאת נותר המנהג לבחור את אותו מנהל לכל ימי חייו, והוא נבחר שוב ושוב עד שלא יכל להמשיך בתפקידו. מסיבה זו רק 21 מנהלים ניהלו את האכסניה בין השנים 1668 ו-1890.
האכסניה נחשבה לאכסניה המסונפת למידל טמפל, אולם חברי האכסניה הקפידו להצהיר על עצמאותה, ובשל כך התקיים במשך השנים המנהג לפיו שלחה מידל טמפל הודעה בידי שליח מדי שנה לאכסניה, והאכסניה קיבלה את ההודעה ולא השיבה לה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
