אלברכט מברנדנבורג

אלברכט מברנדנבורג
Albrecht von Brandenburg
	אלברכט מברנדנבורג, ציור של לוקאס קראנאך האב
לידה	28 ביוני 1490; קלן, נסיכות הבוחר מברנדנבורג
פטירה	24 בספטמבר 1545 (בגיל 55); מיינץ, נסיכות הבוחר ממיינץ
שם מלא	אלברכט מברנדנבורג
מדינה	ברנדנבורג
מקום קבורה	הקתדרלה של מיינץ
השכלה	אוניברסיטת ויאדרינה
שושלת בית הוהנצולרן
תואר	נסיך ברנדנבורג, הנסיך הבוחר ממיינץ
אב	יוהאן השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג
אם	מרגרטה מתורינגיה
	1514–1545; (כ־31 שנים)
	→ אוריאל פון גמינגן סבסטיאן פון הויזנסטאם ←

אלברכט מברנדנבורג (הוא אלברכט ממיינץ) (28 ביוני 1490 - 24 בספטמבר 1545) קרדינל והנסיך הבוחר של מיינץ משנת 1514 עד 1545, והארכיבישוף של מגדבורג משנת 1513 עד 1545.

ביוגרפיה עריכה

אלברכט נולד ליוהאן השני, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, מבית הוהנצולרן. בשנת 1499 התייתם, והוא ואחיו הגדול, יואכים הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג, הפכו לנסיכי ברנדנבורג, אך רק אחיו זכה בתואר הנסיך הבוחר. את השכלתו רכש באוניברסיטת פרנקפורט דאודר. ב-1513 נתמנה לארכיבישוף במגדבורג, ונוסף על כך היה בישוף בהלברשטט, ולאחר מותו של הנסיך הבוחר אוריאל ממיינץ, נבחר ב-9 במרץ 1514 לארכיבישוף ולנסיך הבוחר של מיינץ, בהיותו בן 24. ב-1518 התמנה לחשמן (קרדינל).

בחירתו לנסיך מיינץ חוללה תמורות כבירות בדברי ימי העולם. הכנסייה דרשה תשלום של 21,000 דוקטים בעבור הבחירה, אולם דרשה מכל מועמד להתחייב שיגרש את היהודים מנסיכותו, ובמילים אחרות - לאבד את הסיכוי לגבות את הכסף חזרה. כדי לפתור את הבעיה, התגייס הכומר הדומיניקני יוהאן טצל לגביית דמי "סליחה וכפרה" באמצעות מכירת שטרי מחילה (אינדולגנציות), מכירה שאושרה על ידי האפיפיור לאו העשירי ושנועדה רשמית לממן את בניית בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. כאמור הוטל עליהם להביא את מחצית הסכום לידי האפיפיור, והמחצית השנייה שימשה למימון חובותיו. מסע זה הוציא נזיר אוגוסטיני פשוט, בשם מרטין לותר משלוות נפשו (וזאת עוד ללא שידע את המטרה האמיתית של המסע), וגרם לו לפרסם את 95 התזות המפורסמות שלו על כותלי כנסיית ויטנברג, בו הוא מבקר את המדיניות ואת התאולוגיה של מכירת מחילה בכסף. בסופו של דבר, היהודים לא גורשו מהנסיכות, לאחר צו של הקיסר מקסימיליאן הראשון על פי שתדלנות של יוסף בן גרשון מרוסהיים.

בשנת 1519 היה אלברכט אחד הגורמים החשובים לבחירת קרל החמישי לקיסר, והקיסר מינה אותו ב-1521, עם בואו לגרמניה, לקאנצלר. באספת הממלכה בוורמייזא הכריע אלברכט לטובת הקתולים, והיטה גם את לב הקיסר, למרות ידידותו של אלברכט עם אולריך פון הוטן, שלחץ עליו להפוך לפרוטסטנטי. אלברכט המשיך לפסוח על שתי הסעפים, אך לאחר מלחמת האיכרים (1525) התנער סופית מהתנועה הפרוטסטנטית.

אלברכט היה ממקימי ברית נירנברג הקתולית ב-1538, שהוקמה ככוח נגד לברית שמלקלדן הפרוטסטנטית.

מת ב-1545, מעט לפני פרוץ המלחמה השמלקלדית.

יחסו ליהודים עריכה

בראשית דרכו, לא אהד אלברכט את היהודים, והסכים לגרש את כל היהודים מנסיכותו. הוא לא הסתפק בכך, אלא ניסה להשפיע על הנסיכויות השכנות שיעשו כמוהו. לאחר שנפגש עם יוסף לואנץ מרוסהיים נשתנתה דעתו על היהודים מן הקצה אל הקצה, ולא זו בלבד שלא גירש את היהודים, עוד הרשה להם לשוב למיינץ ולהקים קהילה, כמאה שנה לאחר שגורשו היהודים מכל תחומי הנסיכות בידי הנסיך הבוחר אדולף מנסאו.