פיקוד המרכז
פיקוד המרכז (בראשי תיבות: פַּקְמָ"ז) הוא פיקוד מרחבי בצבא ההגנה לישראל. הפיקוד אחראי לכל היחידות והחטיבות הממוקמות באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), ירושלים, השרון, גוש דן והשפלה.
  | |
| סמל ודגל הפיקוד | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צבא הגנה לישראל |
| סוג | פיקוד מרחבי |
| בסיס האם | מחנה נחמיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
מאי 1949 – הווה (כ־76 שנים)  |
| מלחמות | כל מלחמות ישראל |
| פיקוד | |
| יחידת אם | המטה הכללי |
| דרגת המפקד |
 אלוף |
| מפקד נוכחי |
אבי בלוט |
| מפקדים | מפקדי הפיקוד |
  | |
היסטוריה ותפקידים
עריכהממלחמת העצמאות עד מלחמת ששת הימים
עריכהב־6 באוגוסט 1948, במהלך ההפוגה השנייה, הוצאה פקודה לחלוקת הארץ לחזיתות, בהן חזית המרכז (חזית ג'). החזית גבלה מצפון בחזית המזרח שגבולה עבר בירקון ומדרום בחזית הדרום שגבולה עבר בוואדי נבי רובין (חלקו המישורי של נחל שורק) על למסילת הרכבת יפו–ירושלים עד לכביש הרטוב־שער הגיא. תחת פיקוד החזית היו חטיבת קרייתי, מחוז תל אביב ונפת חי"ם ירקון שהועברה מחטיבת אלכסנדרוני אליו, חטיבת עציוני ומחוז ירושלים. לאחר מבצע יואב ומבצע ההר באוקטובר 1948 ההועבר קו התיחום בין חזיתות הדרום והמרכז לעמק האלה ועג'ור. השינוי הטיל על חטיבת הראל, שישבה באזור בית ג'מאל, את האחריות לסיורים במרחב החדש שתחת החזית.[1]
בתחילת 1949 הועברה לחזית חטיבת הראל (10) שהייתה עד אז עתודה מטכ"לית, וכן חטיבה 16 החדשה.[2]
ב־6 באפריל 1949, לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן והתחלת שחרור חיילי המלחמה והקמת מסגרות המילואים, הוקצו לחזית המרכז חטיבה 6 הסדירה, וחטיבות המילואים 16 במרחב ירושלים וקרייתי (4) במחוז תל אביב.[2]
במאי 1949 הוחלפו החזיתות בפיקודים מרחביים, וחזית המרכז הפכה לפיקוד המרכז. חזית המזרח בוטלה ושטחה חולק בין פיקוד הצפון לפיקוד המרכז.[1]
באוגוסט 1949 הוחלט כי חטיבת גבעתי (5) תהיה החטיבה הסדירה של הפיקוד.[2]
ב־1950 הופרד מחוז תל אביב מפיקוד המרכז והוצב תחת הפיקוד השמיני, שהוקם כמסגרת לתפעול כוחות המילואים במחוז. הפיקוד התקיים רק כשנתיים ופורק ב־23 בנובמבר 1952. שטחו וכן חטיבת קרייתי (4), בעוד חטיבה 8 הועברה לפיקוד דרום.[2]
בינואר 1953 הוחלט לפרק את מסגרות החטיבה/מחוז שאיחדו פיקוד מרחבי וחטיבות מילואים (פרט לחטיבה/מחוז ירושלים). מפקדות המחוזות פורקו ובמקומן הוקמה מפקדת הגמ"ר פיקודית. מסגרות ההגמ"ר נכללו ב־5 גושים: חפר, פתח תקווה, רמלה, רחובות וקריית יערים.[2]
ב־31 בדצמבר 1954 בוטל פיקוד הדרום ואוחד עם פיקוד המרכז. בהחלטה על ביטולו בנובמבר 1954 נועד הפיקוד להעביר לפיקוד הצפון את גוש נתניה ובכללו חטיבה 17 וחטיבת חי"ם 25, ושני הפיקודים נועדו להיקרא הפיקוד הראשון (בצפון) והפיקוד השני (המרכז/דרום). במקום פיקוד הדרום הוקמה מפקדת הדרום שנועדה להפוך בעת מלחמה לפיקוד עצמאי, ולצידו התקימו שתי מפקדות משנה נוספות – מפקדת הגמ"ר מרכז ומפקדת חטיבה/מחוז ירושלים.[1]
ב־19 בספטמבר 1955 הוקם מחדש פיקוד הדרום, והגבול בינו לבין פיקוד המרכז נקבע בקו כביש אשקלון–פלוג'ה–נחל אדוריים, והפיקוד הורחב גם על חשבון פיקוד צפון בשרון. עד דצמבר 1955 הושב לפיקוד גם גוש נתניה (עד קו זיתא–ג'ת–להבות חביבה–כפר ברנדייס–חרב לאת–מכמורת). חטיבות 17 ו־25 נותרו בפיקוד הצפון.[2]
ב־5 בדצמבר 1956 הועברה האחריות על הממשל הצבאי הישראלי ברצועת עזה שהוקם לאחר מלחמת סיני מפיקוד הדרום לפיקוד המרכז, על מנת לסייע לפיקוד הדרום לעסוק בפינוי סיני. גבול הגזרה בין הפיקודים נקבע על קו הגבול הבין־לאומי, והאזור שממערב לו ניתן לאחריות חטיבה 7.[3] הממשל הצבאי בוטל עם נסיגת כוחות צה"ל מהמרחב ב־7 במרץ 1956.
במלחמת ששת הימים
עריכהבמלחמת ששת הימים לא היה לפיקוד אוגדה והפיקוד הפעיל את חטיבותיו שפעלו בגזרת ירושלים (חטיבת הראל, חטיבת ירושלים וחטיבה 55) מחפ"ק בבנייני האומה.[4] הפיקוד הפעיל את כוחותיו לכיבוש מרבית הגדה המערבית הירדנית למעט צפון השומרון שנכבש על ידי כוחות אוגדה 36 שתחת פיקוד הצפון.
ב־7 ביוני 1967 מונה האלוף חיים הרצוג למפקד כוחות צה"ל באזור הגדה המערבית,[5] והוא פרסם מנשר בו נקבע כי "כל סמכות של שלטון חקיקה, מינוי ומינהל לגבי האזור או תושביו תהא מעתה נתונה בידי בלבד ותופעל רק על ידי או על ידי מי שיתמנה לכך על ידי או יפעל מטעמי."[6] במנשר גם נטלה חזקה על רכוש ממשלת ירדן ונקבע כי המיסים באזור ישומלמו למפקד כוחות צה"ל באזור.[6] לאחר שבוע הועברו סמכויות תפקיד מפקד כוחות צה"ל באזור לאלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס.[5] ב־20 בדצמבר 1967 הועברו הסמכויות לאל"ם רפאל ורדי שמונה למפקד אזור יהודה ושומרון הכפוף לאלוף הפיקוד.[7]
לאחר המלחמה נטל הפיקוד חלק במלחמת ההתשה בבקעת הירדן, במסגרתה הרבה לעסוק במרדפים אחר מחבלים שחדרו מירדן, וכן הוביל את פעולת כראמה.
במרץ 1972 הועברה האחריות על רצועת עזה מפיקוד הדרום לפיקוד המרכז, לאחר החלשות גל הטרור שהחל בראשית שנות השבעים ברצועה.[8] בשלהי 1977 חזרה הרצועה לפיקוד הדרום.[9]
ב־1976 הוקמה תחת הפיקוד מפקדת עורף בפיקוד אל"ם יוסף סוקול.[10]
ב־1978 הועברה לפיקוד האחריות על גבול ישראל–ירדן עד אילת בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים ונסיגת צה"ל מסיני, שהביאה לעיסוק עיקרי של פיקוד הדרום בפינוי והיערכות מחדש.[11] לאחר השלמת ההיערכות המחודשת ב־1982 הועבר מרחב הערבה ועוצבת אדום מאחריות פיקוד המרכז לפיקוד דרום.[12]
עם הקמת המנהל האזרחי בנובמבר 1981 הפך מפקד הפיקוד לריבון בשטחי יהודה ושומרון.
החל מהאינתיפאדה הראשונה מתמקד הפיקוד בעיקר בביטחון שוטף בגזרתו, שכולל אבטחה של ההתנחלויות והמאחזים שבתחומי הפיקוד, אבטחת התנועה בכבישים והתמודדות עם פיגועים.
לאחר מלחמת המפרץ הוקם פיקוד העורף שקיבל את מפקדת העורף שפעלה תחת הפיקוד.[13]
מבנה ארגוני
עריכה
תרשים המבנה הארגוני
עריכה
.png){kind=small}
מקרא: חטיבה מרחבית; חטיבת חי"ר; חטיבת שריון; חטיבת אש; גבול אפור מסמן חטיבת מילואים
יחידות בעבר
עריכה- אוגדה 85 – אוגדה מרחבית בבקעת הירדן משנות השבעים עד 1992.
- עוצבת המפץ (146) – הוקמה ב־1954 כאוגדה הפיקודית ונקראה אוגדה 38. לקראת מלחמת סיני הועברה לפיקוד הדרום. לאחר מלחמת ששת הימים ששבה לפיקוד המרכז כאוגדה 146. במלחמת יום הכיפורים נלחמה בחזית הגולן ולאחר המלחמה נותרה תחת פיקוד פיקוד הצפון.[14]
אוגדה 162 – הוקמה בפיקוד הדרום ולאחר נסיגת צה"ל מסיני הועבר לפיקוד. בינואר 2016 חזרה לפיקוד הדרום, כאשר חטיבה 417 נותרת תחת הפיקוד.[15]- עוצבת עידן (אוגדה 340 ו־880) – גלגולה הקודם של עוצבת הבזק (99). נסגרה ב־2020.
- אוגדת יהודה (720) – הוקמה ב־1978 כאוגדת מילואים. במהלך חומת מגן ב־2002 הפכה לאוגדת בט"ש שקיבלה אחריות על החטיבות המרחביות יהודה ועציון. במאי 2003 חזרה האוגדה להיות אוגדת מילואים, והיא פורקה ב־2004.
מושב הפיקוד
עריכה
מפקדת פיקוז המרכז שכנה בתחילה במחנה דני שברמלה.[16]
לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט להעביר את מפקדת הפיקוד מבסיסה ברמלה למתחם ששימש את הצבא הירדני בצפון ירושלים בסמוך לנווה יעקב.[17] מחנה המפקדה נקרא בעבר "מצודת כפיר", ונחנך בספטמבר 1971.[18] המתחם שופע בעיטורים אומנתיים. בשערי המתחם קיים תבליט של אריה המבוסס על חותם לשמע עבד ירבעם, קיר קרמיקה גדול בנושא מלחמות ירושלים וכן אריה מאבן גולפו בכניסה הראשית על ידי יעל ודורון בר אדון, לצד פסל "יעקב נאבק עם המלאך" של אלי אילן ואריה מגרוטאות של בריחי כלי נשק מעשה ידי יגאל תומרקין. תומרקין יצר גם יצירת מתכת בשם "שופרות יריחו" ברחבת הדגל.[19] הקמת המצודה עלתה 17 מיליון לירות.[20]
לאחר שמפקד הפיקוד נחמיה תמרי נהרג בהתרסקות מסוק במקום בינואר 1994 שונה שם המחנה למחנה נחמיה, על שמו.[21]
מפקדי הפיקוד
עריכה
| שם | תקופת כהונה | הערות |
| אלוף צבי איילון | מאי 1948 - מאי 1952 | עד נובמבר 1949 היה גם סגן הרמטכ"ל |
| אלוף יוסף אבידר | מאי 1952 - דצמבר 1953 | אלוף פיקוד הצפון ולימים ראש אג"ם |
| אל"ם יוסף איתן (מ"מ) | דצמבר 1953 – אפריל 1954 | רמ"ט הפיקוד, שימש כממלא מקום אלוף הפיקוד[22] |
| אלוף צבי איילון | 1 באפריל 1954[23] – נובמבר 1955 | לימים סגן הרמטכ"ל |
| אלוף צבי צור | נובמבר 1955 - ינואר 1958 | לימים הרמטכ"ל ה־6 |
| אלוף מאיר עמית | ינואר 1958 - ינואר 1960 | לימים ראש המוסד |
| אלוף יוסף גבע | ינואר 1960 - דצמבר 1965 | לימים נספח צה"ל בארצות הברית |
| אלוף עוזי נרקיס | דצמבר 1965 - יולי 1968 | אלוף הפיקוד בזמן מלחמת ששת הימים; שימש כשלושה חודשים כמפקד אזור יהודה ושומרון |
| אלוף רחבעם זאבי | יולי 1968 - אוקטובר 1973 | לימים ראש אג"ם, חבר הכנסת ושר התיירות |
| אלוף יונה אפרת | אוקטובר 1973 - יוני 1977 | אלוף הפיקוד במלחמת יום הכיפורים |
| אלוף משה לוי | יוני 1977 - נובמבר 1981 | לימים הרמטכ"ל ה־12 |
| אלוף אורי אור | נובמבר 1981 - אוקטובר 1983 | לימים סגן שר הביטחון; מימיו משמש מפקד הפיקוד כמפקד אזור יהודה ושומרון |
| אלוף אמנון ליפקין־שחק | אוקטובר 1983 מ- ינואר 1986 | לימים הרמטכ"ל ה־15 |
| אלוף אהוד ברק | ינואר 1986 - 1987 | לימים הרמטכ"ל ה־14, ראש הממשלה ושר הביטחון |
| אלוף עמרם מצנע | 1987 - 1989 | מפקד הפיקוד בזמן האינתיפאדה הראשונה |
| אלוף יצחק מרדכי | 1989 - 1991 | כונה "אלוף שלושת הפיקודים" (כיהן בפיקוד הצפון, בפיקוד המרכז ובפיקוד הדרום), לימים שר הביטחון |
| אלוף דני יתום | 1991 - מרץ 1993 | לימים ראש המוסד |
| אלוף נחמיה תמרי | מרץ 1993 - ינואר 1994 | נהרג בהתרסקות מסוק בעת תפקידו. על שמו מכונה מבנה פיקוד המרכז, 'מצודת נחמיה'. |
| אלוף דני יתום | ינואר-אפריל 1994 | ממלא מקום לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה |
| אלוף אילן בירן | אפריל 1994 - מרץ 1996 | לימים מנכ"ל משרד הביטחון |
| אלוף עוזי דיין | מרץ 1996 - מאי 1998 | לימים סגן הרמטכ"ל ויו"ר המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) |
| אלוף משה יעלון | מאי 1998 - יולי 2000 | לימים הרמטכ"ל ה־17, ושר הביטחון |
| אלוף יצחק איתן | יולי 2000 - אוגוסט 2002 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן |
| אלוף משה קפלינסקי | אוגוסט 2002 - ינואר 2005 | לימים סגן הרמטכ"ל |
| אלוף יאיר נוה | ינואר 2005 - מאי 2007 | תוכנית ההתנתקות ואירועי עמונה; לימים סגן הרמטכ"ל |
| אלוף גדי שמני | מאי 2007 - אוקטובר 2009 | לימים נספח צה"ל בארצות הברית |
| אלוף אבי מזרחי | אוקטובר 2009 - מרץ 2012 | |
| אלוף ניצן אלון | מרץ 2012 - מרץ 2015 | לימים ראש אגף המבצעים |
| אלוף רוני נומה | מרץ 2015 - מרץ 2018 | לימים פרויקטור הקורונה בנתב"ג |
| אלוף נדב פדן | 7 במרץ 2018 - יולי 2020 | |
| אלוף תמיר ידעי | יולי 2020 - אוגוסט 2021 | לימים מפקד זרוע היבשה |
| אלוף יהודה פוקס | אוגוסט 2021 - 8 יולי 2024 | מלחמת חרבות ברזל |
| אלוף אבי בלוט | 8 יולי 2024 - | מלחמת חרבות ברזל; מכהן |
ראשי מטה הפיקוד
עריכה| שם | תקופת כהונה | הערות |
| צבי גרמן | ||
| יוסף איתן | 1952 - 1953 | |
| אהרן יריב | 1956 | |
| בנימין גיבלי | 1957 | |
| יהודה הררי | 1959 - 1961 | |
| רחבעם זאבי | 1962 - 1963 | |
| יוסף הרפז | ||
| חיים אבינועם | 1965 - 1967 | |
| שלמה להט | ||
| ברוך בר־לב | 1967 | |
| הרצל שפיר | 1969 | |
| יעקב אלעזרי | 1971 | |
| משה לוי | 1973 - 1974 | |
| יהודה גולן | ||
| נחום זקן | ||
| משה יוסף | 1978 - 1979 | |
| אורי אור | 1979 - 1981 | |
| חיים אורן | 1985 | |
| עוזי בן יצחק | 1986 - 1988 | |
| חגי לוי | 1988 - 1990 | |
| צביקה קן־תור | 1991 - 1995 | מצולחי תעלת סואץ |
| מוטי בירן | 1995 | |
| יעקב זיגדון | 2000 | |
| מעד'א חסבאני | ||
| משה תמיר | 2004 - 2006 | |
| יעקב ברק | 2006 - 2007 | לימים מפקד זרוע היבשה |
| מוטי אלמוז | 2007 - 2010 | לימים ראש אכ"א |
| דוד מנחם | 2010 - 2013 | לימים ראש המנהל האזרחי |
| אילן מלכא | 2013 - 2016 | לימים ראש אגף המטה בשירות בתי הסוהר |
| עופר וינטר | 2016 - 2018 | לימים מפקד עוצבת האש |
| רסאן עליאן | 2018 - 2019 | לימים מתאם פעולות הממשלה בשטחים |
| רמי אבודרהם | 2019 - 2022 | לימים ראש חטיבה טכנולוגית ליבשה |
| רועי שטרית | יולי 2022 - |
קישורים חיצוניים
עריכה
פיקוד המרכז, באתר צה"ל- משה שמש, כך נערך פיקוד המרכז לאיסוף המודיעין בגדה המערבית ב-67', מבט מל"מ, גיליון 87, אוקטובר 2020, עמודים 44–46
- אבן מספר 8: חה"ן 802 – מפקדת הנדסה פיקוד המרכז באתר עמותת חיל ההנדסה הקרבית
ישראל, צה"ל. פיקוד מרכז, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 עמירם אורן, סדר הכוחות של צה"ל וארגונים המרחבי תוך קביעת תחום המדינה וגבולותיה במלחמת העצמאות, עלי זית וחרב ה', תשס"ד, עמ' 83–121
- ^ 1 2 3 4 5 6 עמירם אורן, הפיקוד המרחבי כמסגרת להפעלת כוחות היבשה בצה"ל, עיונים בתקומת ישראל 14, 2004, עמ' 429-460
- ^ ארנון גולן, ישראל והרצועה: עשור ראשון, 1947–1957, ישראל: מוסד הרצל לחקר הציונות, תשפ"א-2021, עמ' 283–284, מסת"ב 978-965-92683-7-5
- ^ דני אשר, מכפיל כוח ששינה כיוון – מפקדות האוגדה, מערכות 471, מאי 2017
- ^ 1 2 הגדה המערבית או יהודה ושומרון – שינוי השם הרשמי ביולי 1968, באתר ארכיון המדינה
- ^ 1 2 מנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (אזור הגדה המערבית) (מס' 2)
- ^ אל"מ ר. ורדי - מפקד אזור יהודה ושומרון, דבר, 27 בדצמבר 1967
- ^ רצועת עזה, מעריב, 1 במרץ 1972
- ^ הרצועה חוזרת לפיקוד הדרום, דבר, 13 בנובמבר 1977
- ^ גרשון אקשטיין, מפקדי צה"ל במערך העורף עד הקמת פיקוד העורף, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 בדצמבר 2010
- ^ ניר שריג, משה שמיר ואבי גולן (ע), 100 שנות אנשי קשר: אנשים, פועלם ותרומתם, ירושלים: העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, ה'תשפ"ב-2022, עמ' 551 (522), מסת"ב 978-965-599-563-3
- ^ ניר שריג, משה שמיר ואבי גולן (ע), 100 שנות אנשי קשר: אנשים, פועלם ותרומתם, ירושלים: העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, ה'תשפ"ב-2022, עמ' 578, מסת"ב 978-965-599-563-3
- ^ נויה בן גיגי, 31 עובדות שכנראה לא ידעתם על פיקוד העורף, באתר צה"ל, 19 בפברואר 2023
- ^ דני אשר, מכפיל כוח ששינה כיוון – מפקדות האוגדה, מערכות 471, מאי 2017
- ^ אביה שקלאר וגילי קופר, 28 בינואר 2016: אוגדה 162 עוברת לפיקוד הדרום, באתר פארק לטרון, 5 במרץ 2018
- ^ מחנה רחבעם, רמלה. סקר תיעוד מקדים (עמ' 61), 3 בנובמבר 2016
- ^ ניר שריג, משה שמיר ואבי גולן (ע), 100 שנות אנשי קשר: אנשים, פועלם ותרומתם, ירושלים: העמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב, ה'תשפ"ב-2022, עמ' 300, מסת"ב 978-965-599-563-3
- ^ יגאל ידין, איך כבש דוד את ירושלים, מעריב, 17 בספטמבר 1971
- ^ רפל בנקר, כפיר אריות יקר, על המשמר, 17 באוקטובר 1971
- ^ אהרן גבע, מחנה צבאי בבניין פאר, דבר, 19 באוקטובר 1971
- ^ אודות, באתר צה"ל
- ^ דיין ביצע שנויים במטכ"ל, מעריב, 29 בדצמבר 1953
- ^ מנויים חדשים במטה צה"ל, קול העם, 7 באפריל 1954