אלזה לסקר-שילר

אֶלְזֵה לַסְקֶר-שִׁילֶר (בגרמנית: Else Lasker-Schüler; ‏11 בפברואר 1869, אלברפלד (וופרטל) – 22 בינואר 1945, ירושלים) הייתה משוררת, סופרת וציירת יהודייה-גרמנייה. לסקר-שילר גדלה בבית מהמעמד הבינוני וניהלה סגנון חיים בוהמייני בברלין. הייתה אחת מהנשים הבודדות השייכות לזרם השירה האקספרסיוניסטי. הגאונות הפואטית שלה אפשרה לה ליצור שירים שבהם צליל, דימוי ומשמעות מאירים זה את זה ביכולת בלתי מוגבלת ליצור שילובי מילים חדשים. לאחר שברחה מהמשטר הנאצי, בילתה את שנותיה האחרונות בעוני ובבדידות בירושלים.

אלזה לסקר-שילר
Else Lasker-Schüler

לסקר-שילר בסביבות 1894, לאחר נישואיה לברטולד לסקר
לידה	11 בפברואר 1869 אלברפלד, ממלכת פרוסיה
פטירה	22 בינואר 1945 (בגיל 75) ירושלים, פלשתינה (א"י)
שם לידה	Elisabeth Schüler
מדינה	גרמניה, חסר אזרחות
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
אירועים משמעותיים	Emigration from Nazi Germany 1933-1945
שפות היצירה	גרמנית
בן זוג	ברטולד לסקר גאורג לוין גוטפריד בן
פרסים והוקרה	פרס קלייסט (1932)
האתר הרשמי

אלזה במלאת לה חמישים (1919)

הזמנה לדר קראל בכתב ידה של אלזה לסקר-שילר

קורות חיים

אלזה שילר נולדה כבת הזקונים במשפחה בת שישה ילדים לז'נט לבית קיסינג ולאהרון שילר, בנקאי פרטי יהודי, באלברפלד (Elberfeld; כיום חלק מהעיר וופרטל). לאימה היה בהמשך תפקיד חשוב בשירתה של שילר, בעוד אביה שימש השראה לדמות הראשית במחזה שכתבה "Die Wupper".

בשנת 1894 נישאה שילר לרופא ברטולד לסקר (אחיו הגדול של אלוף העולם בשחמט עמנואל לסקר), ועברה לגור בברלין. שם פיתחה את כישורי הציור שלה. לאחר כשנה נטשה את בעלה ועברה לסגנון חיים בוהמייני. מאהבה הידוע היה יוהנס הולצמן, ממנו נולד בנה פאול ב-24 באוגוסט 1899. בשנה זו החלו להופיע שיריה הראשונים. ספר שיריה המלא הראשון הופיע שלוש שנים אחר כך, בשנת 1902, בשם "סטיקס" (Styx).

ב-11 באפריל 1903 התגרשו בני הזוג לסקר-שילר באופן רשמי, וב-30 בנובמבר באותה שנה נישאה לסקר-שילר לגאורג לוין, בעל גלריה ומייסד כתב העת "דר שטורם" ('הסער'), לו העניקה לסקר את השם האנגרמי הרווארט ולדן. תחת שם זה התפרסם ולדן כאחת הדמויות הבולטות באקספרסיוניזם הגרמני.

בשנת 1906 הופיע ספר הפרוזה הראשון שלה, "ספר פטר הילֵה", הקרוי על שם אחד מחבריה הקרובים ביותר, שנפטר. בשנת 1907 הופיע אוסף הפרוזה "לילותיו של טינו מבגדד". בשנת 1909 פרסמה את המחזה "Die Wupper" (שם הנהר העובר בעיר הולדתה) שלא זכה להצגה על במה בשלב ראשון. עם פרסום אוסף שיריה "הפלאים שלי" בשנת 1911, הייתה לסקר-שילר לנציגה בולטת של האקספרסיוניזם הגרמני.

בני הזוג ולדן ולסקר-שילר נפרדו בשנת 1910, והתגרשו רשמית בשנת 1912. ללא פרנסה משלה, נתמכה לסקר-שילר בידי חברים, במיוחד בידי העיתונאי והפובליציסט היהודי-אוסטרי קרל קראוס. עוד בשנת 1912 פגשה לסקר-שילר את המשורר והמסאי גוטפריד בן. נקשרה ביניהם חברות אמיצה והם הפכו לנאהבים. את הרגשתה בנוגע ליחסים אלה ביטאה לסקר-שילר במספר רב של שירי אהבה שהקדישה לו, ונענתה בשירי תגובה מצד בן. מותו של בנה בשנת 1927 הביא אותה למשבר עמוק.

בשנת 1932 הוענק לה פרס קלייסט היוקרתי וזכתה לפופולריות רבה. עם עליית הנאצים לשלטון, פרסומה והיותה יהודייה הביאו להתקפות ואיומים על חיה ולכן נאלצה להגר ב-19 באפריל 1933 לציריך. מציריך נסעה פעמיים, ב-1934 וב-1937, לארץ ישראל. בשנת 1938 נשללה אזרחותה הגרמנית, ובשנה שלאחר מכן נסעה בפעם השלישית לארץ ישראל, והתגוררה בירושלים. פריצת מלחמת העולם השנייה מנעה ממנה לשוב לשווייץ.

ימיה בירושלים היו קשים ומלווי סבל ושברון לב, אם כי מעיין יצירתה לא פסק. בשנות הארבעים בירושלים חיתה כקבצנית. היתה מגיעה כל יום לבית הקפה זיכל שהיה ברחוב המלך ג'ורג' שם היתה יושבת בפינתה שותה קפה ומאפה ומבקשת מאחד הלקוחות של בית הקפה שישלם עבורה.

לאחר התקף לב נפטרה, וללוויתה הגיעו כמאה איש, ביניהם ש"י עגנון, אולם לא נכחו נציגים מטעם הממסד הציוני ואגודת הסופרים. לסקר־שילר נקברה בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. בתקופת ירושלים המחולקת נהרסה מצבתה. לאחר איחוד ירושלים נאספו עצמותיה לקבר אחים, ועל מקום קברה הונחה מצבה חדשה.

לאחר מותה התפרסמה מאד בעיקר בגרמניה, חוקרי הספרות הגרמנית הכתירו אותה בתארים כמו "המשוררת הלאומית" "המשוררת הגאונית".

ארכיונה מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים

הקבר של אלזה לסקר-שילר, על הר הזיתים בירושלים, 2009

הקבר של אלזה לסקר-שילר, על הר הזיתים בירושלים, אבן הקבר המקורית עם כתובת עברית, 2009

הקבר של אלזה לסקר-שילר, על הר הזיתים בירושלים, 2009

יצירתה

לסקר-שילר הותירה אחריה יצירה לירית ענפה, שלושה מחזות, פרוזה בדמות של סקיצות וסיפורים קצרים וכן ציורים, מכתבים ומסמכים רבים.

במהלך חייה הופיעו שיריה בכתבי עת שונים, ביניהם כתב העת "Der Sturm" של בעלה השני וכתב העת "Die Fackel", שהוציא לאור קרל קראוס, כמו גם בשורה של ספרי שיריה שערכה ואף איירה בעצמה, בהם:

• סטיקס (ספר השירים הראשון שפרסמה, 1902)
• היום השביעי (1905)
• הפלאים שלי (1911)
• אסופת שיריה (1917)
• פסנתרי הכחול (1943)

המחזה הראשון והחשוב ביותר שלה, "Die Wupper", העטור בסממני מחאה חברתית עזה, נכתב בשנת 1908, פורסם בשנת 1909 אך הוצג לראשונה בתיאטרון הגרמני בברלין ב-27 באפריל 1919. עם זאת, בראש ובראשונה הייתה לסקר-שילר משוררת, שנהוג לשייכה לזרם האקספרסיוניסטי של השירה הגרמנית. שירתה שיקפה הן את אופייה יוצא הדופן והן את גורלה הטראגי. על כך כתבה גיטה אבינור:

שירתה של אלזה לסקר-שילר משקפת את המשוררת: התפרצות בלתי מרוסנת ועדינות רבה, אנושיות ואמונה. הרס חייה הפרטיים והרס העולם לתוכו נולדה מעטים יגון ההולך וכבד על שירתה.

— גיטה אבינור, "הפורטת על הפסנתר הכחול", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 84–86, בעמ' 85

בירושלים כתבה לסקר-שילר את קובץ שיריה האחרון, "פסנתרי הכחול", שרבים סבורים כי הוא הבשל והטוב מבין קובצי השירים שלה. כמו כן כתבה את יצירתה האחרונה, המחזה הסנסציוני "אניואני" המגיב לאימי השואה תוך שילוב דמויות תנ"כיות כמו: המלך דוד והמלך שלמה, עם דמויות מיתולוגיות, כמו: פאוסט ומפיסטו, חברים יהודים כמו: מקס ריינהרץ וגרשון סוויט, והמנהיגים הנאצים, כמו: היטלר, גרינג, גבלס, הימלר, ועוד.

לשירת האהבה תפקיד חשוב בשירתה, אבל בין שיריה יש גם שירים דתיים מאוד, מעין תפילות. עבודתה המאוחרת עשירה במוטיבים תנ"כיים ומזרחיים. לסקר-שילר הייתה ליברלית מאוד ביחסה לצורה הפואטית, וכן לא נרתעה מחידושים והמצאות לשוניות. תאוריה המילוליים נחשבים כבעלי כוח חזותי רב וכתיבתה מלווה פעמים רבות בעיטורים וציורים. קריאת שיריה על ידה לוותה תמיד באביזרי רקע, תלבושות ותכשיטים וכן תנועה וצליל.

דר קראל

ערך מורחב – דר קראל

לסקר-שילר יזמה וניהלה במשך כמה שנים - ראשית שנת 1942 ועד סוף 1944 - סלון ספרותי בירושלים שנקרא "דר קראל". בסלון התקיימו קריאות בספרות והרצאות בנושאי פילוסופיה ודת על ידה ועל ידי אנשי רוח ירושלמים ממוצא גרמני.

הנצחה

הפסל שהוצב לזכרה, "מלאך לירושלים", 2007

בבית ברחוב מוֹץ (Motzstrasse) ברובע שנברג בברלין, שבו התגוררה בשנים 1924–1933, ניצב לוח לזכרה. מאוחר יותר, שונה שמו של חלק קטן מן הרחוב לרחוב אלזה לסקר-שילר. בעיר הולדתה וופרטל קרוי על שמה בית ספר תיכון מקיף. ברחוב קטרין 4 בברלין, בבית דירות שבו גרה עם ולדן בין 1910 ל-1912, נקבע לזוג שלט הנצחה, אך בהמשך נהרס הבית. גם במינכן רחוב על שמה.

ביער ירושלים ליד "יד קנדי", על שפת המדרון הפונה לפרוזדור ירושלים, ניצב במשך עשר שנים הפסל "מלאך לירושלים" לזכרה של לסקר-שילר, צופה לנוף שער פרוזדור ירושלים. את הפסל יצר הפסל הגרמני הורסט מייסטר, בהשראת השורה "בכל המחוזות חיפשתי כרך שבשער לו עומד מלאך..." הלקוחה משיר שחיברה. את הפסל פיסל מארד, חלקו בטכניקה של יציקה וחלקו בהדבקה. הפסל הוצב ביער ירושלים על ידי קרן קיימת לישראל בשנת 1997, בעזרת תרומתו של אלמוט גריצמן מייסטר מגרמניה. הוא נגנב בחודש יוני 2007, כנראה על ידי גנבי מתכות, ולא שוחזר.

בירושלים נקרא על שמה רחוב "אלזה" בשכונת ניות.

ההרכב הקאמרי, "אנסמבל אלזה", בו מנגנים מוזיקאים ישראלים וגרמנים, קרוי על שמה.

ביום 7 בפברואר 2020, כובד זכרהּ בשרבוט גוגל.

אזכורים בתרבות הישראלית

• שירים בתרגום יהודה עמיחי: הולחנו על ידי אילן וירצברג, השיר "ליד באר מולדתי" בוצע על ידי עופרה חזה. שני שירים נוספים שתורגמו על ידי נתן זך, "הבל" ו"עלייך אחלום חרישית", הולחנו על ידי וירצברג ובוצעו בדואט שלו ושל דלית גלעדי. שפי ישי הלחין שניים משיריה בתרגומו של נתן זך: "אני יודעת שעוד מעט אמות" ו"תמיד תמיד רציתי", אשר בוצעו על ידי יהודית תמיר ורונית אלקבץ במופע שנערך ב"צוותא" לכבוד הוצאתו לאור של הספר "עליך אחלום חרישית". ביו טיוב יש הקלטות של שירי לסקר-שילר בתרגום יהודית שרגל והלחנה של גליה שרגל. יסמין אבן ונתן סלור הלחינו וביצעו משיריה של לסקר-שילר במסגרת מופע שעלה בפסטיבל הפסנתר ושודר גם בערוץ 2.
• עמי יצירתו של אריך ולטר שטרנברג. מחזור שירים למילים של לסקר-שילר, לסופרן או טנור עם תזמורת או פסנתר' בביצועים שונים.
• הומאז לאלזה יצירתו של יוסף טל. סצנה קאמרית למצו-סופרן, קריין ואנסמבל. טקסט: ישראל אלירז (הספר בקטלוג ULI)
• עמי יצירתה של ציפי פליישר, על פי מילותיה של לסקר-שילר.
• נעימות שחורות יצירותיה של רחל גלעין על פי מילותיה של לסקר-שילר.
• הדיסק בוא אלי בליל מוזיקה של יעל גרמן לשיריה של לסקר-שילר, בתרגום יהודה עמיחי. (הספר בקטלוג ULI)
• אלזה מחזהו של מוטי לרנר. הועלה בהבימה ב-1990 וברחבי העולם.
• על משולש הפוך בין כאן לירח ספרו של דני דותן. בהוצאת כתר,1993. (הספר בקטלוג ULI)
• לפני המקום ספרו של חיים באר. בהוצאת עם עובד, 2007. (הספר בקטלוג ULI)
• ספר האגסים הצהובים ספרו של פנחס שדה, עמ' 111–112. בהוצאת שוקן, 1985.
• איילת אהבים: שירמן ספרה של ניצה קן. בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995. (הספר בקטלוג ULI)
• ברלין ירושלים סרטו של הבמאי עמוס גיתאי על מפגש דמיוני בין אלזה לסקר-שילר למניה שוחט.
• סְפָר, מיצב וידאו מעשה ידי האמנית הישראלית עפרי כנעני המוצג בספרייה הלאומית בירושלים, הוצג בהשראת שיריה של המשוררת אלזה לסקר שילר.
• העד שכשל ספרו של שלמה גיורא שהם, עמוד 128, בהוצאת שוקן, 2013. (הספר בקטלוג ULI)
• יצירה לפסנתר וסופרנו על בסיס שירים של אלזה לסקר-שילר מאת גילעד מישורי

ספריה בעברית

• שירים (הרישומים מעשי ידי המשוררת; עברית: יהודה עמיחי), תל אביב: עקד, 1969
• עליך אחלום חרישית (תרגם: נתן זך), רעננה: אבן חושן, 1996
• ועיני טיפות כבדות ואפלות (תרגם מגרמנית: יהודה עמיחי), תל אביב: קשב לשירה, 2008
• הדמדומים קרבים (תרגמה מגרמנית: יהודית שרגל), רעננה: אבן חושן, 2009
• פסנתרי הכחול אוסף תרגומי שירים ומכתבים ושירים עליה - של נתן זך, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011
• אני ואני: רישומים מאת אלזה לסקר-שילר, שלמון, עירית (אוצרת), ירושלים: מוזיאון ישראל, 1997
• לילות טינו מבגדד | הנסיך מתבאי - סיפורים (תרגמה: ליאורה בינג היידקר), הוצאת כרמל, 2018
• עיר של חלום - מחזות (עורך: מוטי סנדק), אורים הוצאה לאור

לקריאה נוספת

• ישראל אלירז, הומאז' לאלזה (לסקר-שילר): ליברית ליצירה אופראית, למוזיקה מאת המלחין יוסף טל, ירושלים, 1974.
• איטה שדלצקי, "שירה וספרות בארץ: על אלזה לסקר-שילר ואריה לודוויג שטראוס", בין המולדות, תשס"ו-2006.
• אבידב ליפסקר, "בפרוח המצבות: דימויים מילוליים וחזותיים של ירושלים בשפת השיר והציור של אלזה לסקר שילר", אשה בירושלים, תשס"ב 2002.
• יעקב הסינג, "אלזה לסקר-שילר, משוררת יהודיה בגרמניה", על המשמר, מרץ 1985.
• מרדכי המפל, "המשוררת אלזה לסקר-שילר", הפועל הצעיר, 38, 1969.
• איטה שדלצקי, "כתב ותמונה: הדגשים עבריים אצל אלזה לסקר-שילר", מסכת, ג, 2005.
• הלמה סנדרס ברהמס,. "אלזה לסקר-שילר וגוטפריד בן". תל אביב: ספרית פועלים, 2001.
• "אלזה לסקר-שילר, משוררת מציירת".חיפה: מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה, 2006.

• Feldman, Dina. Shlesinger, Miriam. Shedletzky, Itta. (2010). Five Hebrew Translations of Else Lasker-Schüler's Poem "An mein Kind". Nashim. Number 19: 176-198.

• נתן וסרמן, "שחור וכוכב: מסע בעקבות אלזה לסקר-שילר", הוצאת כרמל, 2014.
• אביבה קרינסקי, אלזה לסקר-שילר בברלין, בתוך עיר של חלום, מחזות אלזה לסקר-שילר. עורך מוטי סנדק הוצאת סמטאות 2016 עמודים 39–53.
• גיטה אבינור, "הפורטת על הפסנתר הכחול", בספרה הפורטת על הפסנתר הכחול, מפעל סופרי חיפה, 1974, עמ' 84–86

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אלזה לסקר-שילר (בגרמנית)

• אלזה לסקר-שילר, ברשת החברתית Goodreads
• יוסף פינק, אלזה לאסקר-שילר - ליובל החמשים שלה, הארץ, 7 במאי 1926
• ורנר קראפט, שנה לפטירת אלזה לסקר-שילר, הארץ, 11 בינואר 1946
• פאול לנדאו, משוררת עברית בשפה הגרמנית - שנתיים למות אלזה לסקר שילר, משמר, 7 בפברואר 1947

דיוקן אלזה לסקר-שילר על עמוד זיכרון בעיר הולדתה וופרטל שבגרמניה

• אלזה לסקר-שילר באתר הספרייה הלאומית
• מלים שמנסות לגעת עם רותי קרן - שידור עם החוקרת דינה פלדמן והעיתונאית שירי לב ארי בעקבות תרגומו החדש של נתן זך. באתר רשת א'
• מוזיאון הכט - אלזה לסקר-שילר - משוררת מציירת
• מבחר גדול משיריה בגרמנית
• ביבליוגרפיה מקוונת ורשימת קישורים בכמה שפות
• מידע על התקליטור "בוא אליי בליל"
• שירים שהולחנו למילותיה בעברית באתר שירונט
• גלילי שחר, לפנים קראו הכוכבים זה לזה בתנ"ך, באתר הארץ, 24 ביולי 2008
• אלי הירש, על "ועיני טיפות כבדות ואפלות", ידיעות אחרונות 22/8/2008
• זיגריד באושינגר, אלזה לסקר-שילר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• תירגמה מגרמנית יהודה שרגל, תירגם מגרמנית ישעיהו פלס, תירגם מגרמנית נתן זך, תירגם מגרמנית יהודה עמיחי, השוואת תרגומים | שירה של רות, באתר הארץ, 18 במאי 2010
• אריאל הורוביץ, הזקנה הקדושה, הזמרת אלזה, על אלזה לסקר-שילר במלאת 71 שנים למותה, אתר בית אבי חי, ינואר 2016
• לינה ברוך, הבט אל תוך פני המנודדות, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2018
• רשימת תרגומים לשירים של אלזה לסקר-שילר באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
• סטפן ליט, ציורהּ של אלזה לסקר-שילר: "המשוררת המוברחת", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 30.01.2017
• אביבה קרינסקי, אלזה לסקר-שילר מלכת האקספרסיוניזם, באתר הארץ 31 בדצמבר 2015
• מוטי סנדק, מלכת האקספרסיוניזם שוב מהלכת ברחובות ירושלים: אלזה לסקר-שילר בתרגום יהודה עמיחי, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 18.07.2017
• אתר הספר "עיר של חלום"
• אלזה לסקר־שילר, שירים: בערב; פרידה. קוראת: מיכל בת-אדם, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, פברואר 2019
• עופרה עופר אורן, המשוררת עלתה לארץ, חיה בבדידות וכתבה על געגוע ל"באר מולדתי", באתר Xnet‏
• אלזה לסקר-שילר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אלזה לסקר-שילר, לילות טינו מבגדד | הנסיך מתבאי: סיפורים. תרגום, אחרית דבר והערות: ליאורה בינג-היידקר, הוצאת כרמל, 2018, הוצאת עברית
• כתבי אלזה לסקר-שילר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מידע על אלזה לסקר-שילר בקטלוג הספרייה הלאומית
• אלזה לסקר-שילר (1869-1945), דף שער בספרייה הלאומית
• אביבה קרינסקי, אלזה לסקר-שילר הכריזה על עצמה "אני יוסף" בפרוזה שלה ובשיריה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2023
• איטה שדלצקי, כתב ותמונה – הדגשים עבריים אצל אלזה לסקר-שילר, מסכת ג תשס"ה