פתיחת התפריט הראשי

אלחנן ישי

עוזרו האישי של דוד בן גוריון
אלחנן ישי, תמונה משנות ה-60

אלחנן ישי (28 בדצמבר 1917 - 9 במאי 2001) היה מפקד הגדנ"ע והנח"ל, עוזרו האישי של דוד בן-גוריון, מנהל אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון ועוזר שר הביטחון (שמעון פרס) לענייני התיישבות. היה מעוזריו הבולטים ומאנשי אמונו של שמעון פרס לאורך חלק גדול מהקריירה הפוליטית של פרס.[1]

ביוגרפיהעריכה

נולד בשם אלחנן ונחוצקר בפולטבה שברוסיהמאה ה-21, באוקראינה) למשפחה פולנית שגורשה לרוסיה. ב-1932 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער והתחנך בכפר הנוער בן-שמן בו שימש אחיו, עקיבא ישי, כמדריך ראשי.[2] ב-1937 הצטרף ל"הגנה" ויצא עם הגרעין הראשון של הנוער העובד בחבר הקבוצות לכיבוש העבודה בזכרון יעקב.

ב-1940 עבר להתגורר בביתניה עילית במסגרת גרעין להתיישבות קיבוצית, שהפך לאחר מכן לקיבוץ אלומות. בקיבוץ שימש כמזכיר וגזבר הקיבוץ.

ב-1947 נשלח לצרפת עם האונייה "יציאת אירופה" ("אקסודוס"), מוסווה כרופא, ופעל בקרב שארית הפליטה. ב-1948 שב לישראל והשתתף בקורס הקצינים הראשון של צה"ל ולאחריו מונה (1949) למפקד הגדנ"ע, במסגרתו קמו הפלוגה הראשונה והגדוד הראשון של הנח"ל.

ב-1951 חזר לקיבוצו ויצא לשליחויות ממלכתיות מעבר לים.

בסוף מרץ 1952, מספר ימים לפני שנפתח המשא ומתן עם גרמניה על הסכם השילומים, הזעיק בן-גוריון את ישי וביקש ממנו לארגן אזרחים שימנעו ממשתתפי עצרת המונים שארגנה תנועת החרות בכיכר מוגרבי בתל אביב נגד המשא ומתן, לפתוח במהומות ולתקוף את בנייני ההסתדרות וסולל בונה. ישי עודכן במידע שוטף אודות העצרת מפי הרמטכ"ל, מפכ"ל המשטרה וראש שירות הביטחון. הוא גייס בדרכים לא צבאיות חטיבת מילואים של חברי קיבוצים, הביא אותם לתל אביב וחילק להם אלות. ביום ההפגנה, ה-25 במרץ, הם התערבו בתוך ההמון, לבושים בבגדים אזרחיים, בהם הסתירו את האלות. בזמן ההפגנה העביר ישי לבגין ידיעה אלמונית: "יש כאן, בתוך הקהל, אלף בחורים שבאו מהעמקים עם נשק ביד – והם מוכנים בהזדמנות הראשונה לעשות פרובוקציה ולהתנפל עליכם". לדברי ישי, בגין התייחס לאיום ברצינות וביקש מהנאספים להפגין בשקט.[3]

ב-1953 נקרא ישי לבקשת בן-גוריון לעבור לשדה בוקר ולשמש כעוזרו האישי. ב-1955 היה פעיל מרכזי בהקמת חבל לכיש.

ב-1956 מונה לסגן ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בארצות הברית. בעת שהותו שם למד מדע המדינה וכלכלה באוניברסיטה בניו יורק.

בשנים 19601964 שימש כראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון. ב-1967 מונה כמנהל מפעל ב' בתעשייה האווירית. ב-1971 - התמנה לסגן יושב ראש התאחדות לכדורגל בישראל.[4] ב-1973 - עוזר שר הביטחון לענייני תיעוש ופיתוח של הספר. ב-1977 - שב לתעשייה האווירית, יצא לשליחות במקסיקו, הקים משלחות של התעשייה האווירית ב-14 ארצות במרכז אמריקה ואת המשרד הראשי למכירות של מוצרי התעשייה האווירית במקסיקו. בספטמבר 1977 נבחר כיושב ראש מרכז יד לבנים.[5] ב-1979 מונה למנהל המחלקה לשילוב ושיתוף פעולה אזורי באגף לארגון של הוועד הפועל של ההסתדרות. ב-1984 החל לעבוד כעוזר ראש הממשלה (שמעון פרס) לאזורי פיתוח.

חתן פרס בן-גוריון לשנת תשס"א2000. על שמו נקראת "מכינת הנגב" הנמצאת במדרשת שדה בוקר.

נישא לחנה לבית רדושיצקי.[2] בנם, דוד (דודו), נפל במלחמת יום הכיפורים בסיני בגזרת הארמייה השנייה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה