אלחנן (גרינברג) בולקינד

אלחנן (גרינברג) בולקינד (1834 - כ"א באב תרס"ה, 1 באוגוסט 1905) היה תעשיין הטקסטיל מהראשונים בארץ ישראל, איש העלייה הראשונה.

ביוגרפיהעריכה

בולקינד נולד בביאליסטוק. נמנה עם קבוצת ה"ביאליסטוקאים" ואנשי קופלמן. עלה לארץ ישראל בשנת 1882, בראשית תקופת העלייה הראשונה. משהגיעו לחוף יפו, השלטונות העות'מאנים סירבו להכניסם ארצה. בולקינד ובנו הבכור יעקב הורדו לחוף בהיחבא בחצות הלילה. יתר העולים הועברו לביירות. אשתו רבקה בולקינד ושלושת ילדיהם האחרים עלו ארצה בדרך חוקית ולא בנתיב ההברחה. ר' יהושע שטמפפר איש פתח תקווה, הגיע למקום מסתורם בביירות, ובהתחפשם כבני משפחתו נסעו עמו ליפו ומשם ליהודיה.

בולקינד למד בישיבת הרב מרדכי גימפל יפה ברוז'ינוי. הוא וחבריו ייסדו שותפות "אחוה ועבודה" לעיבוד קרקע, אך הוא לא מצא בכך פרנסה מספקת. ולכן החליט לנסות את מזלו במלאכתו הישנה שעברה מדור לדור בקרב יהודי ביאליסטוק - תעשיית אריגים ושמיכות. הזמין את הנולים והחלקים הדרושים להקמת המטווייה באמצעות ידידיו בביאליסטוק. את השאר בנה בבית המלאכה הקטן במקוה ישראל, ותוך פחות משנה נשמע משק הנולים בכל יהודיה. רבקה אשתו וכמה ביאליסטקיאיות עשו במלאכה. היו לו שני "קווי ייצור" עיקריים: טליתות וכפטנים ליהודים ועביות לערבים. ימים רבים עשה בולקינד מכפר ערבי אחד למשנהו, לרכישת צמר הכבשים. לשם כך הגיע עד לעדרי הבדואים הרחוקים בנגב.

החוקר גרשון גרא, כותב כי בולקינד זכה לתמיכת הברון רוטשילד, לאחר שבביקורו בארץ בשנת 1887, הגיע למפעלו וקנה במקום כ-300 עביות עבור האיכרים במושבות העבריות שהיו אז תחת חסותו; והטעם שניתן לרכישה: שלא יתגנדרו בלבושם האירופאי ושלא ימשכו את תשומת הלב של שכניהם. לבוש זה - פסק הברון - מתאים מאוד לאקלים המקומי ולצורכי האיכר היהודי[דרוש מקור]. מתוך הסיפורים שנמסרו מפה לאוזן בארץ ישראל ידוע היה כי ביישוב עקרון, השתמשו בעביות. אחד עשר המייסדים לבשו אותן, ואכן זכו לכינוי "אחד-עשר העביות".

לא נערכו רכישות רבות נוספות מהמפעל. שודדים התנפלו על אלחנן בולקינד בדרכים וגזלו ממנו חומרי גלם ותוצרת מוגמרת והביאו לחיסולו של המפעל, ובעקבות זאת, שיירת גמלים הובילה את חלקי מפעלו החלוצי של אלחנן בולקינד לירושלים, אל בתי המלאכה של "כל ישראל חברים".

אחרי נטישת יהוד עבר לראשון לציון, שם עבד כטכנאי ביקב הברון רוטשילד.

בולקינד נפטר ב-1905. רעייתו רבקה נפטרה ב-1940.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה