אליהו ביקרמן
אליהו יוסף ביקרמן (Elias Joseph Bickermann; 1 ביוני 1897 – 31 באוגוסט 1981) היה כרונולוג וחוקר תקופת בית שני.
 | |
| לידה |
1 ביולי 1897 (יוליאני) קישינב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוגוסט 1981 (בגיל 84) ירושלים, ישראל |
| שם לידה |
Илья Иосевич Бикерман |
| ענף מדעי |
היסטוריה |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| מוסדות | |
| פרסים והוקרה |
|
| תרומות עיקריות | |
| חקר תולדות יוון ורומי. | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהאליהו ביקרמן נולד בקישינב ב-1 ביוני 1897. גדל במשפחה יהודית חילונית. אביו, יוסף, היה עיתונאי. למד בגימנסיה הרוסית בפטרוגרד. ב-1915 החל את חוק לימודיו באוניברסיטת פטרבורג. ב-1916 גויס לצבא הרוסי, למד בבית הספר לקצינים.
ב-1922 עזב עם משפחתו לברלין. למד באוניברסיטת ברלין, הגיש את עבודת הדוקטורט ב-1926, בנושא הענקת זכויות אזרח אימפריאליות בפרובינקיות הרומיות בימי הקיסר קרקלה,[1] תחת הנחיית המומחה לפפירולוגיה אולריק וילקן.
הוא עבד במכון הפפירולוגי של אוניברסיטת ברלין והחל לחקור בעיקר את היהדות בתקופת הבית השני, תוך התמקדות בספרי המקבים. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, עבר להתגורר בפריז[1]. ב-1933 החל לעבוד במרכז הלאומי למחקר מדעי (Centre National de la recherche) ועבד גם באקול פראטיק דה אוטז אטיד בעיר. בין היתר הוא חקר אז (1939) את כתובת דיוטימוס שהתגלתה בצידון.
עם כיבוש הנאצים את צרפת נמלט ב-1943 לארצות הברית, שם חקר את תולדות עם ישראל בימי הבית השני ואת תולדות יוון ורומי. הוא היה עמית מחקר בבית המדרש לרבנים באמריקה ב-1946 וזכה במלגת גוגנהיים ב-1950 וב-1959. בשנים 1952–1967 שימש כפרופסור להיסטוריה עתיקה באוניברסיטת קולומביה[1]. בשנות השישים עבר למחקר המקרא.
ב-1976 זכה בפרס ד"ר לאופולד לוקאס (גר') מאוניברסיטת טיבינגן. קיבל מספר תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות. ב-1977 היה חבר במכון ללימודים מתקדמים על הר הצופים בירושלים. כמו כן, השתתף במספר קונגרסים עולמיים למדעי היהדות[1].
נפטר בשנת תשמ"א, 31 באוגוסט 1981 בירושלים.
ספריו
עריכהספר חשוב של ביקרמן שראה אור ב-1937 הוא "אלוהי המקבים" (Der Gott der Makkabäer, Berlin 1937; הופיע גם בתרגום לאנגלית: The God of the Maccabees, Leiden 1979) בהוצאת שוקן[2]. בספר זה הוא טוען כי המתיוונים המקורבים למנלאוס הם אלו ששכנעו את אנטיוכוס אפיפאנס להטיל את גזרות הדת על היהודים, וכי גזרות הדת הוטלו ביהודה בלבד. הוא טוען גם כי הפולחן במקדש היה פולחן סורי ולא יווני וכי במקדש הוצב פסל אל סורי ולא אל יווני או פסלו של אנטיוכוס והללו נוצרו בהשפעת חיל המצב הסורי שהוצב שם.
ספר חשוב נוסף הוא ספרו על הכרונולוגיה של העולם העתיק (Chronology of the Ancient World, London 1968). בספר זה סוקר ביקרמן את לוחות השנה שנהגו בעולם העתיק, ומוסיף טבלאות עזר לשימושם של הכרונולוגים. ספר זה הפך לאחד מאבני היסוד בלימוד כרונולוגיה טכנית ושימושית.
לקריאה נוספת
עריכה- מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני (עורכים: ישעיהו גפני, משה דוד הר, משה עמית), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"א-1991, חלק ז: דברי זיכרון, פרופ' אליהו ביקרמן ז"ל, עמ' 640–642.
קישורים חיצוניים
עריכה- בצלאל בר כוכבא, אליהו ביקרמן - היהודי "אזרח העולם" - ותרומתו לחקר תקופת הבית השני, קתדרה 23 תשמ"ב
- רשימת המאמרים של אליהו ביקרמן באתר רמב"י
- Morton Smith, נקרולוג לאליאס ביקרמן, בתוך: Proceedings of the American Academy for Jewish Research, כרך 50 (1983), עמ' xv-xviii
אליהו יוסף ביקרמן (1896-1981), דף שער בספרייה הלאומית
