פתיחת התפריט הראשי

אליהו גבאי

איש חינוך ופוליטיקאי ישראלי

אליהו גבאי (נולד ב-5 בינואר 1943) הוא חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת מפד"ל, ומורה במקצועו.

אליהו גבאי
אליהו גבאי
לידה 5 בינואר 1943 (בן 76)
בגדאד, בית המלוכה העיראקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1951
השכלה ישיבת בני עקיבא כפר הרואה, אוניברסיטת בר-אילן
עיסוק פוליטיקאי, מחנך, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה מפד"ל, האיחוד הלאומי-מפד"ל, הבית היהודי
חבר הכנסת
20 בינואר 19987 ביוני 1999
(שנה ו-19 שבועות)
17 באפריל 200624 בפברואר 2009
(שנתיים ו-44 שבועות)
כנסות 14, 17
תפקידים בולטים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

פרטים אישייםעריכה

אליהו בדור גבאי נולד בבגדד בירת עיראק ב-5 בינואר 1943, וב-1951 עלה עם משפחתו ארצה למחנה העולים בפרדס חנה. למד בבית-הספר החקלאי "מקווה ישראל" ובבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה. בצבא שירת בחיל הרגלים. גבאי הוא בוגר המדרשה למורים בישיבת בני עקיבא כפר הרואה ובוגר תואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן במגמת מינהל ופיקוח במדע המדינה, כמו כן, למד שנתיים לתואר מ.א. במינהל ציבורי באוניברסיטת בר-אילן.

מתגורר בירושלים, נשוי ואב ל-3 ילדים. בנו, עורך הדין יאיר גבאי, כיהן כחבר מועצת עיריית ירושלים, וכיו"ר הוועדה להנצחת חללי הטרור וכנציג העירייה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה.

בשנת תשע"ז החליטה עיריית ירושלים להעניק לו את התואר יקיר ירושלים[1].

קריירהעריכה

חינוךעריכה

גבאי עבד כמורה בבית-ספר באשקלון והחל להתקדם בתפקידי החינוך כשבין השנים 19711992 שימש בין השאר מנהל בית-ספר בירושלים, מנהל מחלקת החינוך והתרבות במועצה המקומית מבשרת ציון, מפקח ארצי במינהל החינוך הדתי הממונה על טיפוח רווחה וקהילה ומנכ"ל העמותה לחינוך קהילתי מטעם משרד החינוך והתרבות. בשנת 1982 הקים את תנועת חיבה לחיזוק הקשר בין עם ישראל ומורשתו ומאז הוא עומד בראש העמותה המנהלת של התנועה[2].

פוליטיקהעריכה

בשנת 1993 החל גבאי לעסוק בפוליטיקה, תחילה עירונית. משנה זו ועד שנת 1998, עת החל לכהן כחבר כנסת, כיהן כחבר הנהלת עיריית ירושלים, כיושב-ראש ועדת החינוך העירונית וכממונה על התיירות והתעשייה. בשנת 1996 מונה גבאי לתפקיד יושב-ראש המועצה המקומית לקיה, בתפקיד זה כיהן במשך שנה ולאחר שסיים, חזר לעיריית ירושלים ומונה לסגן ראש העירייה.

גבאי עזב את תפקיד סגן ראש העירייה כשהחל לכהן כחבר הכנסת ה-14, לאחר פטירתו של השר זבולון המר. הוא התמודד לכנסת ה-15 ולכנסת ה-16, אך לא נבחר. בבחירות לרשימת המפד"ל לכנסת ה-17, הקדים את חברי הכנסת שאול יהלום וגילה פינקלשטיין, שובץ לפניהם ברשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל ונבחר לכהן כחבר כנסת בשנית. גבאי שימש כחבר ועדת הכלכלה, ועדת הכנסת וממלא מקום בוועדת החינוך. כמו כן כיהן כיושב ראש השדולה החברתית, כיו"ר שדולת ירושלים וכחבר בשדולות נוספות. הוא התפרסם בעיקר סביב הצעת החוק השנויה במחלוקת שניסתה למנוע את קיום וכן סביב הצעת החוק לאיחוד קיסריה ואור עקיבא.

ב-23 בנובמבר 2008, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, עם איחודן של מפלגות האיחוד הלאומי והמפד"ל למפלגה חדשה, הבית היהודי, הודיע אליהו גבאי על הצטרפותו לליכוד ועל התמודדותו ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18. עם זאת שמר על מימון המפלגות לבית היהודי, בשונה מאפי איתם ויצחק לוי שעברו גם הם לליכוד[3]. גבאי הוצב במקום ה-56 הלא ריאלי ברשימה לכנסת.

כתביועריכה

  • אליהו גבאי, חיבת הפיוט: טיפוח שירה והפיוט במשפחה היהודית.
  • אליהו גבאי, שיקום נוער שוליים, מעלות, 1977.
  • הוציא לאור בשיתוף מרכז אריאל למחקרי מדיניות את ספרו של פרופ' רפאל ישראלי, הערבים בישראל: הלנו אם לצרינו?, שערי תקווה, תשס"ב.
  • הוציא לאור את ספרו של פרופ' רפאל ישראלי, הנגלה והנסתר בערביי ישראל, 2017.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה